גרשון הכהן: המרדף בצקלג – קבלת החלטות בעת משבר

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן]

929

המאמר עודכן ב- 22 במאי 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר ראשון על פרשת צקלג, בשמואל א' פרק ל'. המאמר הקודם:

*  *  *

גם לגיבורי חייל יש רגע של משבר, גם למנהיגות בלתי מעורערת יש רגעי טלטלה עד כדי נמיגות עוצמת ההנהגה. כזה היה הרגע בו דוד ואנשיו שבו לצקלג משדה המערכה בגלבוע. לנגד עיניהם התגלה אסון, שהם עצמם אחראים לו, ובעיקר דוד מנהיגם, בהתנהלותם השאננה (שמואל א' ל').

מראשית ימי התארגנותם של דוד ושש מאות אנשיו ככנופיה בספר, משהו משמעותי השתנה. כמו כל התארגנות ראשונית של קבוצה נוודית, הם נהנו בימים ראשונים מהעדר משפחות ונכסים, מה שאפשר להם תנועה ללא מגבלות הכרוכות בזיקה לבסיס קבוע.

עם הצטברות נכסיהם, עם היווצרות מחנה נגרר הרוחש גם נשים וילדים, במיוחד בתנאים שהתהוו בפעולתם ובהתבססותם בצקלג, התהפך עליהם ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה, ומצבם האסטרטגי בהשתנה אופן מהותי, אולי מבלי שנתנו על כך את דעתם [משמע, לא יתכן כי דרך פעולה מסוימת תימשך עד אין סוף. תמיד תהיה קיימת נטייה שהפעולה תהפוך להיפוכה (לוטוואק (2002, ע' 35)].

[למאמרו של אל"ם עופר בורין בהקשר זה: 'מנהיג נולד', לחצו כאן] [לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן] [להרחבה על ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה, לחצו כאן]

אדוארד לוטוואק

[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0. הכרזה: ייצור ידע]

פשיטת העמלקים על צקלג - במיוחד בשעה שהלכו צפונה להשתתף עם הפלשתים במערכה בגלבוע - לא הייתה צריכה להפתיע: זהו טבע ההתרחשות בספר המדבר. אמנם אין להניח שלא הופקדה שמירה כשעיקר הכוח נע צפונה, אבל בכל זאת, התוצאה הייתה צפויה מראש. היה זה ללא ספק כשל מובהק, שהונח בצדק על כתפי דוד. אין להתפלא שביקשו לסקול את דוד.

עומק המשבר מתואר בצבע מלא: "וישא דוד והעם אשר אתו את קולם ויבכו, עד אשר אין בהם כוח לבכות... ותצר לדוד מאוד כי אמרו העם לסקלו, כי מרה נפש העם איש על בניו ועל בנותיו" (ד'-ו').

כמובן, גם נפש דוד היתה מרה על נשיו, בניו ובנותיו שנפלו בשבי. אולם עבורו, המצוקה היתה כרוכה במשבר כולל: אם בשעה זו היה מאבד את אנשיו, לא רק שהיה מתרחק לנצח מייעודו למלוך, גם חייו היו הופכים לתלויים מנגד, באשר לבדו, היה נהפך לטרף קל לכל המבקשים את נפשו. מעניין לשאול, היכן היו כאן בני דודיו הנאמנים של דוד, אבישי ויואב בני צרויה. כנראה גם הם נדמו באין אונים.

מנהיגות משברים וכשלונות

האמונה ככוח מניע

כאן התגלה דוד כגדול המאמינים, ובשיא תודעת המשבר נאחז באמונתו: "ויתחזק דוד בה' אלוהיו" (פסוק ו').  נלמדת כאן המשמעות המעשית של כוח האמונה, לא כסוגיה תאולוגית, אלא ככוח מניע וככלי לקבלת החלטות. זה הביטוי הממתג את דוד: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהילים, כ"ג). לומדים מכאן גם את האופן בו ראוי לברר שאלות מול האל באמצעות האפוד. קודם צריך לגבש רעיון פעולה, רק אז אפשר לגשת לשאול בה' : "ארדוף אחרי הגדוד הזה? האשיגנו?" (פסוק ח').

לכאורה מה יש לברר כאן? האם לא ברור שראוי לצאת למרדף אחר הגדוד העמלקי?  מה כבר יש להפסיד? כנראה דוד הבין עד כמה במקום המשברי בו הוא מצוי עם אנשיו, הוא קודם כל חייב להפיח בהם רוח נכונה ליציאה לפעולה בהנהגתו. בוודאי הבין גם כי זהו עבורו סוג של הזדמנות אחרונה. בתנאים אלה לא היה יכול להרשות לעצמו לצאת למרדף העלול להסתיים באפיסת כוחות וללא הישג ממשי. כאן נדרשה אמונה גדולה והכוונה של בירור, באמצעות האפוד.

בהצלחתו המלאה של המרדף, דוד זכה לא רק באמון מחודש של אנשיו, אלא גם בתהילת עולם. זו הייתה נקודת התפנית שקבעה את הבשלתו למלכות. כאן, יותר מכל מה שעבר על דוד בכל דרכו, יותר מיציאתו לקרב מול גלית ודווקא מתוך עומק המשבר, ראו עד כמה אלוהים עמו (מושג שהוא רלוונטי מאוד גם במזרח התיכון של ימינו). הרי יכלו לרדוף  לשווא, לארבע רוחות השמים ברחביי המדבר.

החסד האלוהי בא לידי ביטוי בתוצאות הבלתי צפויות (תב"צים) לחיוב בהם זכה דוד. ניתן לראות "תרגום" של המושג הזה לתרבות המערבית באמירתו המפורסמת של נפוליאון בונפארט (בתמונה למטה): "לא גנרלים מוכשרים, חכמים, טובים, נאמנים או אחראיים אני מבקש, אלא גנרלים שיש להם מזל"...

נפוליאון והמזל

[מקור התמונה]

ואכן הצלחתם של דוד ואנשיו נבעה מצרוף נסיבות אקראי: אלמלא חלה הנער המצרי, אלמלא הושלך באכזריות על ידי אדונו העמלקי, אלמלא הצליחו במקרה למוצאו נטוש בשדה, להחיות נפשו ולקבל ממנו מידע והכוונה להיכן למקד את רדיפתם, מי יודע אם היו מגיעים אל הגדוד העמלקי.

זהו האפיון העיקרי בו תואר דוד עוד בימי נערותו, כשהציע אותו לשאול אחד מן הנערים: "הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר, וה' עמו." (שמואל א' ט"ז, י"ח). זהו המובן בו משתמש התנ"ך בתואר 'אלוהים עמו'. זה איננו תיאור המיוחס בתנ"ך למתמיד או לעילוי מבית המדרש.  זהו תיאור המיוחס לאדם פועל, המעורר השתאות לנוכח הצלחתו המופלאה. הביטוי נאמר לדוגמה, ליצחק, שחפר בארות בנגב ומצא מים. כך מסביר אבימלך מלך פלישתים, מדוע אחרי שגרשו את יצחק מעמם, באו אליו בהצעת ברית: "ראה ראינו כי היה ה' עמך" (בראשית, כ"ו, כ"ח).

לנוכח הצלחתו המוחצת, יכול היה דוד להתמודד בתוקף - במחלוקת שפרצה עם אנשי הבליעל שעמו, על חלוקת השלל - ולקבוע את הכלל: "כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים, יחדו יחלוקו." (פסוק כ"ד). בניגוד לשאול שגילה לאחר הניצחון מורך לב מול תשוקת העם לשלל, כי היה "ירא את העם", דוד גילה כאן שליטה נחרצת. מעומק הכישלון והמשבר התעלה למדרגה שהעניקה לו מיד לאחר מכן, את הזכות להיקרא למלוכה בחברון.

משברים וכישלונות הם כנראה בלתי נמנעים, גם בחיי אלה שהאלוהים עמם. המבחן העליון הוא כיצד מתמודדים בשעות  כאלה. זה הדבר העיקרי שאנו מבקשים ממנהיג, לדעת להיחלץ ממשבר ולהפוך אותו להזדמנות. זה ההיגיון הטמון בצפייתנו לישועת משיח בן דוד.

מומלץ לקרוא את סיפור צקלג על רקע מרדף אברהם אחר המלכים לשחרור לוט בן אחיו. בין שני הסיפורים מתקיימים מאפיינים דומים: המרכזי שבהם הוא עצם נטילת היזמה בתנאים הרחוקים מלהבטיח הצלחה, השגת האויב, התקפת פתע ושחרור השבויים. ראוי כאן להזכיר כי ברית בין הבתרים שהבטיחה לאברהם ולזרעו ברית עולם עם אלוהים וארצו, נערכה "אחר הדברים האלה", כלומר אחר נטילת היזמה וההצלחה.

בקריאה כזו, דוד הפך כאן לאברהם, על כל ההבטחה הכלולה בברית אברהם: "זכור ברית אברהם ועקידת יצחק, והשב שבות אוהלי יעקב והושיענו למען שמיך." (פיוט מרכזי בסליחות ובתפילת יום הכיפורים). בצקלג ,יותר מאשר בכל אירוע הרואי לפני כן, דוד קבע את מקומו בנקודת החיבור בין העבר הבראשיתי, המבטיח לעם ישראל זכות אבות, לבין העתיד המכוון לגאולת הנצח.

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על עמלק', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

6 thoughts on “גרשון הכהן: המרדף בצקלג – קבלת החלטות בעת משבר

  1. Pingback: הכל על עמלק באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: עופר בורין: שמואל א, פרק ל - מנהיג נולד - ייצור ידע

  3. Pingback: עופר בורין: שמואל א, פרק ל - מנהיג נולד - ייצור ידע

  4. Pingback: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  5. Pingback: גרשון הכהן: משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ"כית - ייצור ידע

  6. מענין מאוד וברור שדורש הרבה מחשבה. אך אסור לנו להפסיק לבקר, ובעיקר את עצמנו,ובעיקר בתוך הצבא

    ואת מעשיו,כן הצבא מספיק חזק לדעתי לספוג ביקורת להפנים,ולבדוק את עצמו,ואם לא אוי לנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.