[בתמונה: אברהם ע"פ פרידריך הגל... מימין - פרידריך הגל: Hegel portrait by Schlesinger 1831. התצלום הוא נחלת הכלל; משמאל - כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם – ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"ז אברהם, תחריט עץ מעשה ידי אפרים משה ליליין. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

מה יחודו של אברהם? מדוע הוא האדם שנבחר על ידי האל? ספר בראשית - המתאר בפירוט רב את קורות חייו ופועלו של אבי האומה, אברהם, החל מפרק יא עד פרק כה, ובפרקים נוספים - שותק בסוגיה זו ואינו מתייחס אליה כלל. הדבר תמוה שבעתיים, היות וכאשר האל בוחר קודם לכן בנח, המקרא מסביר את בחירתו (בראשית, פרק יב, ט): נֹחַ אִישׁ צַדִּיק, תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. כלומר, המקרא יודע לתת קומפלימנטים חיוביים כאשר הוא רואה לנכון לעשות זאת.

זאת ועוד. לפי פשוטו של מקרא, אברהם איננו אבי האמונה באל אחד. ספר בראשית רואה את אמונת הייחוד כנחלתם של בני הדורות שקדמו לאברהם, ובראשם  אדם ונח. פסוקי המקרא בעניינם מורים בבירור  כי אין הם עובדי אלילים, אלא מאמינים באל אחד. עובדות אלה מקשות מאוד על הבחירה הלא מוסברת באברהם לאבי האומה.

ככלל, אברהם נזכר לראשונה בסיום פרק י"א. אז נפתחת תקופה חדשה בסיקור המקראי, המתמקד מכאן ואילך בסיפור חייו וקורותיו של אבי האומה וצאצאיו - ולא בסיפור האנושות הכללית (בראשית, פרקים א-יא).

הפרשנים לדורותיהם מנסים לתרץ  את הקושי בבחירה השרירותית לכאורה באברהם, לפי מעשיו העתידיים. כוונתם ברורה: יש להצדיק את הבחירה באברהם, ולכן גם מעשיו הפחות מוצלחים מוסברים ומתורצים בדרכים שונות. אולם, דרך זו הינה דרך חתחתים, היות ואברהם מוצג בפשט הפסוקים במקרא פעם אחת כאדם עם מוסר נעלה - שעה שהוא מתווכח עם האל כנגד הפיכת סדום ועמורה - ומנגד כאדם שהמוסר ממנו והלאה, כאשר הוא מציית באופן עיוור לציווי האלוהי להקריב את בנו.(ראה מאמריי הקודמים בנושא - על מוסר, מראה נבואה ואמונה בעקידת יצחק, וכן - סרן קירקגור ושיר הלל לאברהם במעשה עקדת יצחק.

הפילוסוף הגרמני גיאורג וילהלם פרידריך הגל (1770 –1831), עוסק  בכתביו המוקדמים בשאלת דמותו של אברהם על פי הסיפור המקראי, בעיניים ביקורתיות. לדעתו, אברהם, מגלם את רוח היהדות. אולם מה דמות אופיו של אברהם? לדעת הגל, המדובר בנווד מלידה, וכשכזה הוא מנתק כל קשר לעברו.

המעשה המכונן שאברהם עושה - ואשר מהווה את הצעד הראשון להפוך ולהיות אבי האומה - הוא הניתוק כדברי המקרא (בראשית, פרק יב, פסוק א): "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". במעשה זה אברהם עוקר את עצמו ממקום מושבו, ממשפחתו ומשכניו כדי להיות "אדם עצמאי ומספיק לעצמו לחלוטין" (מהדורת נוהל, 185/245, ראה להלן במקורות). גם בני דורו של אברהם נעו ונדו בקשת הפורייה במזרח הקדום, אבל אנשים אלה לא נתקו עצמם מעולמם הקודם, מקשרי המשפחה שלהם, ומאמונתם המקורית.

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ אב המון גויים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

אברהם כאמור ניתק הכל. הניתוק הזה מביא לכך שכהוא מגיע לארץ כנען, הוא נחשב לזר ומוזר, כדברי הגל (נוהל,186/246): "הוא היה זר בארץ, זר לאדמה וזר לבני אדם".

המונותאיזם שאברהם יוצר - שפירושו הישיר מביא לשלילת האלילות - מכניס פער בלתי ניתן לגישור בין האל לעולם. לדעת הגל, אברהם התווה את הדרך בו לטבע אין שום דבר היכול להיות שותף במהות האלוהית. לכן, הוא יצר עולם בו יחס האל נשען, לא על שותפות עם האדם, אלא של שליט מול עבדיו. דרך זו ניתקה את אברהם ואת צאצאיו מהטבע, מן האנושות ומהאל עצמו, שהיה ונשאר שליט מוחלט לעם של עבדים.

ברוח זו מוסברת התעקשותו של אברהם בקניית מערת המכפלה. אברהם מסרב לקבל את המערה במתנה מעפרון, מתוך ניתוק ויהירות. אברהם לדעת הגל לא רוצה להכיר תודה לעפרון החתי, תודה שתעמיד אותו  במישור שמשווה בין שניהם.

גם במעשה דינה, בני יעקב נוקמים באנשי שכם באופן טוטאלי, למרות שהפשרה שהציעו שמעון ולוי התקבלה על ליבם. בני יעקב לא רצו בפשרה זו, בין השאר, מהטעם שאין להיות שווים לבני הארץ בשום מצב או עניין, כמעשיו של אביהם הראשון אברהם בקניית מערת המכפלה (ראה מאמרי - אונס ומשמעותו במקרא ובחוקי המזרח הקדום).

יוסף, שנהפך לפי סיפורי המקרא למשנה לפרעה במצרים, מתנהל לפי רוחו של אברהם. יוסף מנצל את שנות הרעב כדי לחזק את השליטה של פרעה על עמו, וכך מימש יוסף את התיזה של אברהם בדבר יחס מוחלט של שליט מול נתיניו העבדים.

המסקנה של הגל ממכלול דברים אלה - כאשר בניו של אברהם, מאז ועד היום, צוברים כוח ושלטון הם נעשים לעריצים, וההתנהלות שלהם אינה במקרים רבים, אינה עולה בקנה אחד עם המוסר.

האם צדק הגל בדבריו? כמדומני שלא. הגל הצעיר הושפע עמוקות מזרמים ומחשיבה אנטי יהודית שהרימה ראש בימיו. הצצה חטופה למנהיגות של עם ישראל ופרנסיו, מעלה כי מנהיגות זו הייתה בעשרות מונים מוסרית יותר ובעלת חמלה מובהקת, כנגד העריצות של השלטון הנוצרי שנתמך והודרך על ידי כמרים תאבי שלטון ובצע מהכנסייה הקתולית.

בניגוד לתפיסה האנטי יהודית שליוותה את הגל בעיקר בימי צעירותו, ניטשה שנולד אחריו (1844) לא הושפע ממנה, ואף נקט עמדה שונה בתכלית. על כך נדון במאמר הבא. 

[לקובץ המאמרים אודות אברהם מייסד האומה, לחצו כאן]

מקורות

• אברהם אבי המאמינים: דמותו בראי ההגות לדורותיה, אוניברסיטת בר אילן, תשס"ג - 2003
• יובל, י. חידה אפלה, הגל ניטשה והיהודים, שוקן, 1996, עמ' 54 - 56. 
• תרגום של חלק מכתבי הגל  התיאולוגים לפי מהדורת נוהל שיצאה בשנת 1907 בגרמניה:
• Early Theological Writings, tr. T.M Knox and Kroner, University of Chicago, 1948.