[בתמונה: ניצחון גדעון על המדיינים בציור של ניקולא פוסן, 1654; הציור הוא נחלת הכלל]
[לספרו של גרשון הכהן: 'משופטים למלכים: מבוא לתאוריה פוליטית תנ”כית', לחצו כאן] [מאמר זה ראה אור לראשונה באתר 929, והוא מופיע פה באישורם ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על מדיין ומדיינים באתר ייצור ידע, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 2 ביולי 2022
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
זהו מאמר ראשון מתוך שניים העוסק בגדעון בן יואש, השופט החמישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים. למאמר האחר, לחצו כאן:
* * *
סיפורו של גדעון בספר שופטים, פרק ח', רלוונטי מאוד לימינו אלה בשני היבטים:
- האחד, כיצד ראוי לבנות כוח צבאי מתוך השראת מלחמת גדעון במדיינים;
- והשני, על מצב האומה באותה עת ועל חולשתה של התנהלות שבטית.
היגיון בנין הכוח הצבאי עד להיכן אפשר להגיע עם צבא קטן וחכם?
את התקפת הלילה על מחנה מדיין, גדעון עורך עם שלוש מאות לוחמים מובחרים שנבחרו במיון קפדני ומיוחד. אלא שעל מנת לנצל את מנוסת מחנה מדין ולעבור לקרב רדיפה, נדרשת מסת כוח רחבה פי כמה בהיקפה הכמותי. פרק ז' מתאר כיצד בהיענות לקריאת גדעון, מצטרפים למרדף לוחמים רבים מבני נפתלי אשר ומנשה. לסגירת מעברות הירדן מצטרפים גם בני אפרים, המצליחים ללכוד את שרי מדין עורב וזאב.
לפנינו מופת של הפעלת כוח ומיצויו, בשילוב בין קומץ לוחמים נבחרים לבין מסה רחבת היקף של לוחמים מיליציוניים, מאורגנים ומופעלים על בסיס שבטי:
את הקרב הראשון, הממוקד ביצירת תנאי פתיחה למערכה, אכן ראוי לחולל עם לוחמים נבחרים.
אולם, להתפתחות המערכה נדרשים להפעלת כוח המבוססת על עוצמה כמותית. היתרון המגולם בצורת הפעלת המסה השבטית על ידי גדעון, נובע מהפעלת המסה הרחבה, לא רק על בסיס שבטי, אלא גם על בסיס זיקה מרחבית. כל שבט פעל בזירת פעולתו הביתית והמוכרת. זה היתרון הביתי שיצר את פעולתם היעילה של בני אפרים.
כך הופעל צה"ל במלחמת העצמאות, בשילוב בין כוחות מחץ מובחרים, לוחמי יחידות הפלמ"ח; לבין מסה רחבת היקף של יתר החטיבות. בהשראת היגיון זה בהפעלת הכוח, התנגדתי כמפקד בכיר בצה"ל, למגמות המבקשות לצמצם את היקף סד"כ צה"ל ולהפכו ל'צבא קטן וחכם'. מלחמה היא תופעה כוללת ורחבת היקף, התפתחותה בלתי צפויה והיא דורשת עתודות לאומיות. הרעיון שניתן לנהל מלחמה עם קומץ מובחרים, פשוט מתכחש לטבעה הכאוטי של תופעת המלחמה.
[להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: כאוס, לחצו כאן]
[בתמונה: האלוף גרשון הכהן; מתוך מאגר התמונות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל]
מצב האומה- חולשתה של התנהלות שבטית
פרק ח' מתאר קשיים מנהיגותיים טיפוסיים למצב בו מערכת יחסים בין שבטית מתארגנת רק על בסיס אינטרסים שבטיים. גדעון נדרש להתמודד בעלבון שבט אפרים, על שלא נקרא להשתתף מראשית המלחמה, ובבדלנותם הצינית של אנשי סכות ופנואל, באומרם: "הכף זבח וצל מונע עתה בידיך כי ניתן לצבאך לחם?" (פסוק ו'). לא מצרות עין אנשי סכות ופנואל מסרבים לסייע בלחם ללוחמי גדעון. הם מונעים משיקול אסטרטגי מחושב: כל עוד לא הוכרע סופית האויב המדייני, רצוי להם להמשיך לשבת על הגדר, שמא מחר ימצאו עצמם משלמים מחיר על מתן לחם ללוחמי גדעון.
ההתרחשות הסבוכה בסוריה בפרוק המדינה הסורית לכוחות שבטיים, מסייעת לנו בהבנת הקושי המנהיגותי שעמד בפני גדעון.
לורנס איש ערב בעומק התבוננותו האנתרופולוגית, בניסיונו העשיר בהנהגת כוחות ערבים שבטיים במלחמת העולם הראשונה, העלה לתודעתנו קוים מנחים להגיון המכונן מצב זה. בסרט המופלא שנעשה עליו לאחר מותו, מצויה סצנה של מפגש המתקיים בין לורנס יחד עם בנו של פייצל, לבין שייח' עוודה, הנקרה על דרכם בהתקדמותם לכיבוש עקבה.
[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]
[בתמונה: לורנס איש ערב; התמונה היא נחלת הכלל]
לורנס מפציר בשייח עוודה להצטרף אליהם להתקפה על עקבה. השייח' מעלה עשן סיגריה ושואל בחשדנות: "בעבור מי אתם מבקשים ממני להצטרף אליכם להתקפה?" לורנס עונה בפשטות: "עבור הערבים". השייח' שואל בתמיהה: "מי הם הערבים? אני מכיר את שבט בניי עודה ואת שבט בניי שכר וכו'... מי הם הערבים?"
בדיוק במקום הזה מצוי גדעון. גם דבורה בשירתה מפנה ביקורת לבדלנות השבטית: "למה ישבת בין המשפטיים לשמוע שריקות עדרים, לפלגות ראובן גדולים חקרי לב" (שופטים ה' ט"ז).
עומק הבדלנות והאינטרסנטיות השבטית המתואר בפרק זה, מעניק לנו תמונת מצב על הדרך הארוכה שיש לעבור לקראת אומה מאוחדת, המתנהלת בערבות הדדית לאומית -ממלכתית. לפנינו אתגר אקטואלי לימנו.
בדיבורו על ממלכתיות, דוד בן גוריון ביטא את מלוא הבנתו לגודל האתגר הכרוך במאמץ היום יומי לבניין אומה מאוחדת במדינת ישראל. במאמץ זה מומלץ להציב את שופטים פרק ח' ברקע.
[בתמונה משמאל: דוד בן גוריון... הצילום: ארכיון צה"ל. שם הצלם אינו מוזכר]
אריאל דר כתב:
נראה לי שהמאמר מפספס את גאונותו של גדעון.
הוא מפתיע את המדיינים בעזרת שלוש מאות לוחמים (ורעש של שלושים אלף) משלושה כיוונים, כך הוא מאפשר להם פתח מילוט לצד הרביעי (שהרי לו היה מכתר אותם, היו נאלצים להילחם – ואז היו כנראה מפצפצים את כוחותיו לרסיסים).
בספר "אנשי פנפילוב", מתאר מומיש אולי מערכה בה אכן הבריח את הגרמנים לכיוון הרצוי – אך אז כיתר אותם, והם נערכו מחדש והשיבו מלחמה.
מה לעשות, ברוסיה הסובייטית כבר לא לימדו את הברית הישנה.
נכון. אבל את החלק הזה כולם יודעים…