למי שטרם הבין, הסכם הגרעין הוא רק חלק אחד בפאזל שהתווה הממשל האמריקני. הכאוס שנוצר במזרח התיכון עם פינוי החיילים האמריקנים, יצר צורך דחוף במעצמה אזורית שתייצב את המצב. בברירה שבין המשטר האיראני המחייך למערב מול המשטר התורכי, הקפריזי והלא יציב, בחר הממשל בגרוע בעיניו פחות מבין שניהם. המשמעות: יש לאיראנים יד חופשית לייצב את האזור.
מוקד הפעילות האיראנית הוא היום בתימן ובעיראק, שהתערערו מאוד וממשלן קרס עקב יציאת האמריקנים מהאזור. המלאכה האיראנית בתימן הושלמה למעשה. עיראק היא הבאה בתור. העיר הראשונה שתשוחרר מידי דאעש היא תכרית, הממוקמת באמצע הדרך שבין בגדד למוסול. מוסול תבוא אחריה. הכוח המשחרר מבוסס על חיילים עיראקיים בפיקוד איראני. איראן משתלטת למעשה על עיראק. השלב הבא יהיה מן הסתם סוריה. בשתיהן ישב משטר המהווה שלטון בובות איראני, המזכיר במידה רבה את המדינות הגרורות של ברית המועצות בגוש המזרחי בעבר.
למצב הזה תהייה, תוך פרק זמן לא גדול, השלכות ישירות על ישראל וירדן. שתיהן תחוונה נוכחות איראנית מאסיבית בגבולן וחתרנות איראנית גוברת תוך הידוק הקשרים עם הפלסטינים. ישראל תקבל כוח עוין של מעצמה אזורית אדירה ברצף של הגבול עם לבנון וסוריה. ירדן תנשום לרווחה בטווח הקצר מסכנת דאעש, עד שאיראן - שתשב על גבולותיה ממזרח ומצפון - תתחיל לבחוש במדיניות הפנים שלה. בשלב הראשון פני האיראנים לשקט המובטח, שהאמריקנים שילמו עבורו במטבע קשה. בטווח הארוך, עם התחזקות עוצמתה, יבוא שלב המימוש...
הצד השני של המטבע הוא הנטייה של מערכות מורכבות לקזז הצלחות חריגות של גורמים במערכת. גורם חשוב הם הכורדים, שלא ישלימו עם ניסיונות השלטון המרכזי בבגדד לבטל את הישגיהם. האחר הוא המדינות הסוניות, שיצרו כבר ברית שקטה עם ישראל, מחזקות את הקשרים עם רוסיה כמשקל נגד לארצות הברית, וכבר החלו במירוץ חימוש גרעיני ואחר; וכמובן - המעצמה האזורית האדירה האחרת: תורכיה, תמצא עצמה במצב בלתי נסבל, כשהאיראנים מאתגרים שוב ושוב אינטרסים בסיסיים תורכיים. ראינו כבר לאחרונה פלישה תורכית לשטח סוריה, שכללה טנקים, על מנת להגן על אינטרסים לאומיים תורכיים. במצב הזה יתחילו מן הסתם לפנטז שם על הציר האבוד, אנקרה-ירושלים.
במשחק הזה, לפחות בטווח הקצר, עד שהאיראנים יצברו ביטחון ויתחילו לאתגר אינטרסים אמריקניים, ישראל ניצבת - לראשונה בתולדותיה - כמעצמה אזורית מבודדת, ללא גב של מעצמת על. זה אולי האתגר המשמעותי ביותר שעמו היא ניצבת מאז מלחמת העצמאות ב- 1948.
לסיכום: הכל משתנה ומהר. סכנות ישנות מתחלפות בחדשות וראוי לפקוח עיניים ואוזניים, להבין את הסיכונים, להיות עירניים להזדמנויות שנקרות בדרך ולדעת לנצל אותן...
בהחלט!
ישראל זוכה לתמיכה חסרת תקדים של העם האמריקני ( ראה סקר גאלופ האחרון ) ושל הקונגרס. הוטו האמריקני עדיין לא איכזב עד כה. בנוסף, לראשונה בתולדותיה ישראל זוכה לתמיכה, במישרין ובעקיפין, ממדינות ערביות שכנות החוששות אף הן מאיראן. גם באירופה מתחילים להבין סוף סוף את סכנות האיסלם הקיצוני והגרעין האיראני… ואכן יש לעמוד על המשמר בעיניים פקוחות אך גם ליצור בריתות וקואליציות חדשות כי כל משבר הוא לא רק סכנה אלא גם הזדמנות…