רועי צזנה: הון, שלטון וטבח ילדים בבתי ספר

[בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[לאוסף המאמרים על התעללות בילדים, לחצו כאן]

רועי צזנה

המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.

[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]

האתרים של ד"ר רועי צזנה   

*  *  *

מה קורה כשהון ושלטון מתערבבים ביחד? ילדים נטבחים בבתי-הספר - המקומות בהם הם אמורים להיות הכי מוגנים.

אני מדבר, כמובן, על אמריקה. ומה הקשר להון-שלטון? פשוט מאד. חברות הנשקים מפעילות שם כוח גדול על חברי הקונגרס והסנאט כדי שיוכלו להמשיך למכור נשקים.

אבל לא זאת בלבד - הן גם חוסמות את המחקר בנוגע לדרכים היעילות ביותר למניעת פציעות מנשקים חמים. מקורה של החסימה הזו בשנת 1996, כאשר התקבל בקונגרס "התיקון של דיקי", שקבע שחור-על-גבי-לבן ש"לא ניתן לעשות שימוש בתקציבים שזמינים למניעת ובקרת פציעות במרכזים לשליטה ומניעת מחלות (CDC), על מנת לקדם או לתמוך ב- gun control [כלומר, ברגולציה על מכירת נשקים חמים]"

למה ה- CDC צריך בכלל לחקור את הנושא הזה? ובכן, ה- CDC חוקר כל איום על הבריאות של אזרחי אמריקה, וכדור בין העיניים הוא איום די רציני לבריאות. ה- CDC חוקר גם איומים אחרים, כמו בטיחות רכבים ונפילות במורד המדרגות בבית. הייתם מצפים שיתבצע מחקר דומה גם על הנזקים שנשקים חמים גורמים בחברה האמריקנית, אבל... נייט. נאדא. גורנישט.

ולמקרה שתהיתם, לא מדובר רק ב- CDC. הגבלות דומות הוטלו גם על סוכנויות ממשלתיות אחרות, והבהירו לכולם שיהיה קשה במיוחד לקבל תקציבי מחקר בנושאים הללו. והתוצאה ברורה: התקצוב הממשלתי לחקר נזקי הנשקים החמים ירד ל- 1.6% בלבד מהצפוי, ונפח המחקרים שהתפרסמו בתחום זה ירד ל- 4.5% מכפי שהיה אמור להיות. וכפי שמסוכם היטב בז'ורנל הרפואי JAMA: "שימוש אלים בנשקים חמים הרג בערך אותו מספר אנשים כזיהום דלקתי. עם זאת, המימון למחקר... [בנושא זה] היה בערך 0.7% מהמימון לזיהום דלקתי, ונפח הפרסומים היה בערך 4%." [1]

[בתמונה: כתבת האקונומיסט על כוחה יוצא הדופן של שדולת הנשק בארצות הברית. התצלום בכתבה: גטי אימג'ז]

אז מה יש לנו כאן? מדינה שבה אנשי ההון - לפחות בתחום אחד - הצליחו להשתלט על השלטון, עד כדי כך שאוסרים אפילו על -מחקר (!!!!!) כדי להבין מה הנתונים המדויקים בתחום הזה. וכמובן שכאשר באים אקטיביסטים ומנסים לטעון ש"צריך להגביל את מכירת הנשקים", קמים הלוביסטים ואומרים שטרם הוכח קשר בין מכירת נשקים לבין אחוז התמותה. אבל איך אפשר בכלל להוכיח קשר כזה, אם עוצרים את תקציבי המחקר שאמור לבחון את הקשר?

הנושא הזה צריך להבהיר לכולנו את ההשלכות הקשות של הערבוב בין ההון לשלטון, ואת העובדה שפעמים רבות בשלטון, ההחלטות האמתיות מתקבלות באמצעות הוספת משפט או שניים לסעיף זוטר, לכאורה, בחוק התקציבים - משפט שאיש אינו שם אליו לב, עד שהשלכותיו המלאות מתבררות בהמשך הדרך.

[לאוסף המאמרים על התעללות בילדים, לחצו כאן]

One thought on “רועי צזנה: הון, שלטון וטבח ילדים בבתי ספר

  1. תודה על הפוסט החשוב. מהמחקרים המעטים שכן בוצעו מובהר כי בארצות הברית יש כמות גבוה מאד באופן יחסי של רציחות, התאבדויות ותאונות מנשק חם ביחס למדינות מערביות אחרות. לפי מחקר משנת 2011 שיעור הנהרגים מנשק חם בארצות הברית גבוה פי 7 לעומת מדינות מערביות אחרות.

    נשים בארצות הברית רצחו בנשק חם פי 11 לעומת נשים במדינות אחרות. גברים בארצות הברית רצחו בנשק חם פי 22 לעומת גברים במדינות אחרות.

    כמו כן בהשוואה בין מדינות אפשר לראות שהדבר אינו ייחודי לארה"ב – מדינות עם הרבה נשק כמו מקסיקו ומדינות מרכז ודרום אמריקה הן מדינות עם שיעורים גבוהים מאד של רצח מנשק חם.

    מחקרים שבדקו האם נשק מונע פשיעה לא מצאו דבר כזה. על כל ירי לגיטימי בפושע יש הרבה יותר מקרי ירי עקב תאונה, סכסוך במשפחה, נשק שנגנב וכו'. בנוסף לאנשים שיש נשק יש סיכוי טוב יותר להפגע מירי של פושע לעומת אדם בלי נשק – שכן הפושע הוא בדרך כלל מיומן הרבה יותר מאזרח שומר חוק עם נשק. הטיעון של נשק כדי למנוע פשע לא מחזיק מים – שכן יש צעדים הרבה יותר טובים למניעת פשיעה – מניעת פשע באמצעות אקדח היא התערבות מאוחרת בפשיעה – לאחר שנער כבר גדל להיות פושע ולאחר שהחליט כבר לבצע פשע. כמו סוגי התערבות מאוחרים אחרים (ענישה בכליאה, עונש מוות וכו') זה כלי התערבות פחות יעיל לעומת כלים מוקדמים יותר (לדוגמה מניעת תרבות של פשע, או "חינוך" שהוא כינוי לא מוצלח – שכן מניעת תרבות כוללת לדוגמה גם שינויים בעיצוב העיר ולא רק חינוך של נערים).

    יש נושאים שבהם יש פערים גבוהים בין אנשים שיש להם נשק (כ-30% מהאוכלוסייה) לבין שאר האוכלוסייה הכללית, ויש גם תחומים שבהם רוב האוכלוסייה לא רואה בעיה. עם זאת בסקר של מכון PEW משנת 2017 נמצא כי יש מספר נושאים של הגבלות ברכישת נשק שבהם יש הסכמה רחבה בקרב כלל האוכלוסייה ואין בהם פערים בין בעלי אקדחים לבין שאר האוכלוסייה. לדוגמה
    – 89% מהאזרחים הבוגרים בארצות הברית מתנגדים למכירת נשק לאנשים עם בעיות נפשיות, ואין הבדל בתחום זה בין בעלי אקדחים לשאר הציבור.
    – 84% בעד ביצוע בדיקות רקע על קונים של נשק בעת ירידי נשק. ועל מגבלות שונות של נשק.

    בנושאים אחרים יש פערים בין הציבורים אבל עדיין יש תמיכה ציבורית רחבה בקיומם – כמו איסור מכירה של רובי-סער (68%), קיום בסיס נתונים על מכירות נשקים (71%), ואיסור מכירה של מחסניות גדולות (65%)[9]. למרות שיש רוב גדול בנשואים אלה הם אינם מקודמים עקב לובי פוליטי.

    מקרה ברור יותר של התערבות הון שלטון קלטנית יש בטבק – גם שם החברות נקטו ונוקטות בכלים של בלבול הציבור ונטיעת ספק על ידי טענות כמו "אין מספיק מידע" אבל שם בגלל חובת חשיפת מסמכים משנת 1998 אנחנו כבר יודעים כמה שקרים הם טרחו להאכיל את כולם משנות ה-50 של המאה ה-20 אם לא קודם לכן (פרטים אפשר למצוא בערך "הכחשת נזקי העישון כולל מקרים רבים מאד של הונאה, הפצת דיסינפורמציה, איומים קשרי הון שלטון עיתון ועוד). . להזכירכם בישראל יש חוק נגד שיווק ומכירת טבק לילדים ולנוער ,וכן נמצא כי כ 90% מהמעשנים מתחילים לעשן לפני גיל 18 – שיווק טבק לנוער הוא חיוני להמשך קיומה של תעשיית הטבק – ותעשייה זו משתמשת בלובי פוליטי אגרסיבי כדי למנוע את יישום החוק או כדי למנוע צעדים למניעת עישון בקרב בני נוער כמו חפיסה עם תווית הזהרה גרפית או מכירה עם הצגת תעודת זהות ואיסור מכירה בחנויות מזון – דברים שכמעט לא יפגעו במעשנים מבוגרים שהם כבר מכורים לטבק.

    הנשק דומה אולי לטבק במובן אחר של "התמכרות חברתית" – אם לשכן שלי יש נשק ואני לא בוטח בו אז גם אני רץ לקנות נשק (גם בטבק גדילה בשכונה עם הרבה מעשנים מגדילה מאד סיכוי של התחלת עישון על ידי נערים), אם החברה פחות בטוחה ועם יותר קיטוב ואלימות – זה מצוין למכירות נשק. במובן הזה תקריות של ירי המוני ופחד מפני פושעים או משוגעים עם נשק הם בשורות טובות לחברות נשק שכן זה מגביר מכירות.

    פרטים נוספים והפנית למחקרים – בקישור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *