פנחס יחזקאלי: המיתוס כמכשיר לעיצוב תודעה

תקציר: מיתוס (Myth) מוגדר כסיפור עם, המתאר אירועים (בין אם בעבר, ובין אם בהווה או בעתיד) שיש להם חשיבות יוצאת דופן או משמעות עמוקה עבור קהילה מסוימת; ובכך, תורם לעיצוב זהותה ותפיסתה של אותה הקבוצה, המאמינה והדבקה במיתוסאלוף משנה עימנואל ולד מגדיר 'מיתוס' בספרו 'הקשר הגורדי' (ראו תמונת כריכה למטה) כאגדה מטרתית, בדותה לא נאיבית, שנועדה להשתלט על בחירתם של פרטים ושל קבוצות ולכוון את התנהגותם (ולד, 1992, ע' 8).

[בתמונה: מיתוס טרומפלדור ומגיני תל חי: מימין: כרטיס ציר מהקונגרס הציוני הי"ב או הי"ג (1921 או 1923) ועליו דמותו המצוירת של יוסף טרומפלדור ודבריו האחרונים. מקור התמונה אינו ידוע והיא הועמדה ברשות הציבורמשמאל: המשפט "טוב למות בעד ארצנו" חקוק על אנדרטת האריה השואג לזכר מגיני תל חי (2009). התמונה המקורית נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יעקב. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 19 ביוני 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

פרולוג: כך נבנה מיתוס...

 ב-1 במרץ 1920 התחולל קרב תל חי, שהיה אירוע השיא של פרעות תר"פ בגליל העליון - סדרה של התנכלויות והתנפלויות של כנופיות ערבים ובדואים, אשר החלו בסתיו תר"פ 1919, עם נסיגת הכוחות הבריטיים מהאזור.

הקרב הסתיים במותם של שישה יהודים ובהם יוסף טרומפלדור, ובנטישה זמנית של ארבעת היישובים, עד סתיו תרפ"א 1920 (ויקיפדיה: מאורעות תל חי).

התנועה הציונית הייתה זקוקה נואשות באותה עת לעיצובו של מיתוס יהודי חדש, השונה תכלית שינוי ממיתוס היהודי הגלותי, ועיצבה את אירוע תל חי כמיתוס לאומי:

.

דמותו של טרומפלדור - גיבור המלחמה עם היד האחת - הואדרה ועוצבה כגיבור מלחמה. המימרה 'טוב למות בעד ארצנו' הייתה המותג העיקרי שהוצמד לטרומפלדור (בין אם אמר אותו ובין אם לאו...). הוא הונצח על אנדרטת האריה השואג שהפכה למקום עליה לרגל; ושובץ בשירים רבים שנכתבו על האירוע, ותיארו את תל חי, את הקרב ואת דמותו של יוסף טרומפלדור.

בין השאר הוזכרה בשירים "ביום י"א באדר" של אנדה עמיר-פינקרפלד, "אבא בא מהגליל" של פניה ברגשטיין ו"יוסף הגלילי" של שרה לוי-תנאי. גם בהמנון הלח"י "חיילים אלמונים" שכתב מייסדו אברהם שטרן נרמזה המימרה: "לא גויסנו בשוט כהמון עבדים, / כדי לשפוך בנכר את דמנו./ רצוננו: להיות לעולם בני חורין, / חלומנו: למות בעד ארצנו". בשלושים שנותיה הראשונות של המדינה צוין יום י"א באדר באופן בולט במערכת החינוך הישראלית... זה משמעותו של מיתוס!

מיתוס מהו? המשגה

מיתוס (Myth) מוגדר כסיפור עם, המתאר אירועים (בין אם בעבר, ובין אם בהווה או בעתיד) שיש להם חשיבות יוצאת דופן או משמעות עמוקה עבור קהילה מסוימת; ובכך, תורם לעיצוב זהותה ותפיסתה של אותה הקבוצה, המאמינה והדבקה במיתוס.

אלוף משנה עימנואל ולד מגדיר 'מיתוס' בספרו 'הקשר הגורדי' (ראו תמונת כריכה למטה) כאגדה מטרתית, בדותה לא נאיבית, שנועדה להשתלט על בחירתם של פרטים ושל קבוצות ולכוון את התנהגותם (ולד, 1992, ע' 8).

המיתוס - על פי ולד - הוא אמצעי עתיק יומין - חלופי להפעלת כוח פיזי, ששימש מקבלי החלטות וממסדים, בעיקר דתיים ודתיים-פוליטיים בחברות מסורתיות ושמרניות - לשימור ולקידום האיטרסים שלהם, בדרך של הנחלתם להמונים. זאת, על מנת מטרתו להקנות לגיטימציה רחבה לאותו מיתוס, ולהבטיח ציות מרצון של הרוב לתכתיבים ההתנהגותיים שנובעים ממנו, שקבע מיעוט שהתאמץ לשלוט עליו ולהטותו לצידו (ולד, 1992, ע' 8).

[להרחבה בנושא 'מיתוג', לחצו כאן]

בשונה מאגדת עם או מסיפור היסטורי תמים, שמרו המיתוסים על מונופולין לגבי האמת (ולד, 1992, ע' 9).

המיתוסים פרטו ביודעין על נימות לא רציונליות, וטיפחו דימויים של הזדהות ודחיה, הערצה וניכור, אהבה ושנאה. פניות אלה לרגש תרמו פונקציונלית לעיצוב התנהגות רצויה של פרטים וקבוצות. הן הקנו לגיטימציה לתפיסת עולם דתית, לסדר מדיני ולשימור מדרג חברתי 'נכונים' - או שללו אותה מאלה שנחשבו ל'פסולים' (ולד, 1992, ע' 9).

מיתוסים שכיוונו ל'דברים חשובים' כאלה, גם לא נרתעו מלשכתב הווה לפי עבר מדומה, או לכתוב מחדש עבר כדי שיהלום את המבוקש בהווה (ולד, 1992, ע' 9).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: הקשר הגורדי - מיתוסים ודילמות של הביטחון הלאומי הישראלי לעימנואל ולד, שראה אור ב- 1992 בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מצב הופכי למיתוס הוא הדילמה. בניגוד למיתוס שטבעו רציף ונצחי, והוא פונה לרגש ולאמונה; טבעה של הדילמה נקודתי; והיא מהווה התלבטות רציונלית בין אלטרנטיבות.

לא זו בלבד, שמיתוסים מדלגים מעבר לעתיד ומשכתבים אותם לכיוונים מוסכמים על בעלי עניין, הם גם מקדשים התנהגות שאינה רציונלית, מקשים לזהות מאורעות שאינם נוחים, יוצרים פיתוי להוציא אירועים אחרים מהקשרים השלם ולייחס למקצתם תקפות היסטורית נצחית - וגם גורמים לבעלי עניין תמיד לפגר בתגובתם לשינויים מצביים ודינאמיים (ולד, 1992, ע' 10). כך למשל:

  • המיתוס הערבי הקלאסי, שלפיו צפויה מדינת ישראל לקץ דומה לזה של הצלבנים (ולד, 1992, ע' 10).;
  • וכך גם מיתוס כוחני מנוגד, הנסמך על מרד היהודים נגד הרומאים, והרואה בו דגם מתאים ורצוי אפילו למדיניות ישראלית עכשווית (ולד, 1992, ע' 10).
  • מיתוס רווח מאוד אחר, שממתג את העם היהודי לרעה (וגם מביא לו תועלת רבה, אבל זה נושא למאמר אחר...) הוא  הפרוטוקולים של זקני ציון (ראו למטה):

[להרחבת המושג: 'דילמה', לחצו כאן]

הפרוטוקולים של זקני ציון

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי danieulate לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מקורות והעשרה