העוצמה הכלכלית

עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

אין השפעה כלכלית ללא כוח הזרוע (פסיג, 2010, ע' 65)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

העוצמה הכלכלית היא אחד מתוך ארבעת אשכולות העוצמה של הביטחון הלאומי.

ההיסטוריון פול קנדי (1992) מביא דוגמה לחשיבות העוצמה הכלכלית לביטחון הלאומי (National Security). הוא טוען, כי במאה ה- 16 כמו במאה ה- 20, קיים דמיון מאלף בין האימפריות הגדולות - האימפריה ההאבסבורגית, ספרד, הולנד, צרפת, האימפריה הבריטית וארצות הברית - ובין גורמי קריסתן. הוא מייחס את הקריסה הזו לעוצמה הכלכלית. בכל אחת מהאימפריות התפתחה העוצמה הצבאית-ביטחונית בזיקה למקורותיה הכלכליים והטכנולוגיים. אולם, התברר כי ההוצאות הנדרשות לקיום עליונות צבאית, מערערות את התשתית הכלכלית. בשקיעתן, נוטות מעצמות גדולות להשקיע יותר בצבאותיהן, ומרוששות בהתמדה את כלכלתן. האיזון העדין שבין יצירת מקורות העושר לבין ההוצאות מתערער, ומשתבש מרכז הכובד של העוצמה.

בישראל קיים קשר ישיר בין העוצמה הכלכלית לעוצמה המדינית. ישראל, בניגוד למדינות אחרות, אינה יכולה להרשות לעצמה יותר להגיע למצב של כמעט פשיטת רגל, כמו מדינות אחרות באזור. ב-200 השנים האחרונות נזקקה יוון לחמישה הסדרי חוב, טורקיה לארבעה, ארגנטינה לשישה, קוסטה ריקה לחמישה ופרגוואי לשבעה הסדרי חוב (גינזבורג, 2011). אם תימצא ישראל במצב כזה, הנחיתות הכלכלית תתורגם מיידית לנחיתות מדינית והסיוע הכספי, אם בכלל, סביר שיותנה בצעדים מרחיקי לכת בתחום המדיני, שתהיינה להם השלכות ארוכות טווח על הביטחון הלאומי הישראלי.

היבט אחר של העוצמה הכלכלית הוא השימוש שעושות מדינות בכלכלה כבנשק. כאשר מתברר כי פעולות צבאיות אינן אפקטיביות, או שיש בעיה להוציאן אל הפועל (במקרה איראן למשל), ניתן להפעיל נגד מדינה מסוימת נשק כלכלי – חרם או סנקציות.

הקשר במקרה זה בין העוצמות – הכלכלית והביטחונית – הוא ישיר. שימוש בעוצמה הכלכלית יכול למנוע מלחמה וההיפך – לגרום למלחמה. כך למשל היה כאשר הסנקציות הכלכליות שהפעילה ארצות הברית כנגד יפאן 'דחפו' אותה, בתחושה של חוסר ברירה, לתקוף במלחמת העולם השנייה, כדי לנסות להבטיח, בין היתר, את צרכיה הכלכליים בעזרת כוח (טולאנד, 1985).

היבט נוסף של העוצמה הכלכלית הוא המלחמה בארגוני טרור וגרילה. ארגונים אלה, דוגמת החיזבאללה והחמאס מממנים את עצמם דרך גיוס כספים מקהילות תומכים ברחבי העולם ועיסוק בהלבנת הון, בסמים ובטרור.

העיסוק בהלבנת הון נובע מכך, שעל אף שהארגונים הללו עוסקים בטרור ובגרילה, רוב הוצאותיהם הכספיות לא נוגעות לפעולות טרור – המהוות רק חלק קטן מהעלות הכוללת של הפעילות – אלא בשירותים הומניטאריים וחברתיים שהם מעניקים: גיוס תומכים ומעורבות קהילתית. לכן, רוב הכספים צריכים לעבור בחשבונות בנק רשמיים. זו הסיבה שהם מנהלים פעילות עסקית שנראית לגיטימית (ונונו, 2010).

ארגונים אלה חייבים לנהל עסקים שנראים לגיטימיים, כמו מכירות לא חוקיות של סוני פלייסטיישן ומכנסי ג'ינס. כשהסוני פלייסטיישן יצא לשווקים, החיזבאללה התמחה ברכישת המכשירים הללו ב"שוק השחור". בדומה, היה החיזבאללה אחד מרוכשי ה"ליווייס" הגדולים ב"שוק השחור". הם שלחו את הג'ינסים המעוצבים לאירופה ומכרו אותם מחוץ לחנויות של רשת "ליווייס" בחצי מחיר.

שאלה חשובה היא, האם העוצמה הכלכלית היא עוצמה (Power) נפרדת בפני עצמה, או שהיא גורם מתכלל של כל העוצמות של ביטחון לאומי (National Security), שכן, היא רלוונטית לכולן.

נקודה ראויה לדיון בהקשר זה היא המאבק המתמיד על גודלו של תקציב הביטחון בישראל ביחס למדינות אחרות, ועל מחירו האלטרנטיבי.

נקודה חשובה נוספת היא השפעת התלות הכלכלית הנמשכת בארצות הברית על העצמאות הישראלית בקבלת החלטות.

נקודה רלוונטית אחרונה היא סוגיית המשאבים. דוגמה קיצונית לכך היא המים, שלעתים יכולה להביא למלחמה ממש.

[לקובץ מושגי היסוד של הביטחון הלאומי, לחצו כאן]

מקורות

על "העוצמה הכלכלית" של ישראל ראה אצל: 

  • סדן עזרא (2007), כלכלת ישראל והביטחון הלאומי, תל אביב: משרד הביטחון.
  • סדן עזרא (2002), המשק והביטחון הלאומי, אצל: אפרתי הרצליה (עורכת), מבוא לביטחון לאומי, תל אביב: משרד הביטחון.
  • סדן עזרא (2002), כלכלת ישראל והביטחון הלאומי, גלילות: המכון לחקר הביטחון הלאומי, אוניברסיטת חיפה והמכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
  • טוב אמרי (1998), מחיר הכוח, סוגיות בכלכלת ביטחון, תל אביב, משרד הביטחון.ליפשיץ יעקב (2000), כלכלת ביטחון, התיאוריה הכללית והמקרה הישראלי, תל אביב: משרד הביטחון ומכון ירושלים לחקר ישראל.