החלטת ראש עיריית ת"א להתיר למוסלמים להתפלל בפרהסיה ולמנוע זאת מהיהודים הייתה אקט פרוגרסיבי של שימוש במה שמכונה: 'סובלנות דכאנית' כלפי יריבים, אך תויגה בטעות כ'ליברליזם' (ראו את תמונת השער). בין 'פרוגרסיביות' (Progressivism) ל'ליברליזם' (Liberalism) קיימים הבדלים תהומיים: הליברליזם מחובר לדמוקרטיה ומקדם ערכים של חירות במגבלות החוק ושוויון הזדמנויות במידת האפשר, אל לפרוגרסיביות החדשה שורשים לניניסטיים. היא מדגישה שימוש במוסדות המדינה לצורך שימור העוצמה, ומקדמת טכניקות של צריבת תודעה, ניהוג אנשים, ויצירת 'חשיבת יחד' עדרית, עם סנקציות כבדות למעזים לסטות ממנה.

התופעה המיוחדת ביותר של הטיפול בפסיילוסיבין היא שהוא הופך אנשים לליברלים יותר. במחקר מ- 2018 הוכיחו החוקרים שטיפול בפסיילוסיבין ממתן דעות פוליטיות אוטוריטריאניות בקרב המטופלים...

אל המחלוקת בין תומכי נתניהו למתנגדיו, הושלך גם מפעל המלגות של קרן וקסנר. אותה תוכנית לימודים יוקרתית בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד. יש לסוגיה ממד ענייני ראוי לבירור ציבורי, במיקוד על מהם תוכני הלימודים ואופי ההכשרה שצריכה מדינה להעניק לפקידיה הבכירים בממשל ובמערכות הביטחון...

המחלוקת הישראלית בסוגיית הריבונות מיטלטלת במתח, שבין כמיהה לגילום ריבונות מדינית ככוח שלטוני, שמעל למגבלות, בגילוי עצמאות גם למול התנגדויות מבית ומחוץ; לבין תפיסת הריבונות המצומצמת שהכפיפה קבלת החלטות של מדינה לחוק ולהסכמת המדינות האחרות...

יש לשאול ממתי הערכת מצב מקצועית, מסתיימת תמיד במסקנה אחת שאין עליה עוררין? השאלה תובענית פי כמה, בסוגיית הסיפוח המתגלה בימים אלה כמחלוקת כוללת בין פרדיגמות מתחרות...

במציאות האיומים המתהווה, בחיזבאללה מצפון ובחמאס מדרום ובהצטברות חסרת תקדים של איומי האש הרקטית על העורף הישראלי, גוברת הסבירות לתרחיש המחייב את צה"ל לפעולה במקביל בשתי הזירות...

טבח ה- 7 באוקטובר 2023 ב'עוטף ישראל', לימד אותנו כי איום כוחות הקומנדו בהיקף מערכתי - המיועדים לכיבוש יישובים ומתקני צה"ל בקדמת הגבול - מבליט חסך בכוחות מקומיים זמינים בכוננות מתמדת, להגנת יישובי הספר כנגד התקפת פתע ההולכת ונעשית לדרך פעולה אפשרית וסבירה…

ישנם כאלה, שמשהו בם מופעל אחרת: היציאה אל מרחבי אי הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, היא עבורם מרחב הנוחות. כאלה היו גיבורי התנ"ך: שמשון ויפתח הגלעדי, חריגים שנפלטו אל מרחבי הספר, ובשעת מצוקה נקראו להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות...

תושבי הסְפַ‏ר כחלוצים אינם אזרחים רגילים. במשך למעלה מעשור עד יוני 1967, סבלו יישובי עמק החולה מקיום מתמיד תחת איומי ירי מהרמה הסורית. לא זו בלבד שנאחזו ביישוביהם בגבורה, אלא אף נטלו חלק פעיל במאבק על הריבונות בחריש עד קצה הגבול. בתיאום עם צה"ל, נשלחו חקלאים לעיבוד שדותיהם בגבול, גם תחת איום התדרדרות  לתקריות גבול קשות. וודאי שאין אפשרות לדרוש סיכון כזה  מאזרח רגיל. זו תמצית החיבור ההכרחי בין קיום במרחב הסְפַ‏ר לבין תודעה חלוצית...

ראוי לברר, אם לא נקלענו לתלות יתר, תרבותית ומנטלית, במעטפת תמיכה טכנולוגית. לא שיש סיבה להסתייג ממיצוי טכנולוגיה עילית, אלא שטכנולוגיה לכשעצמה, במלוא הישגיה אינה מבטיחה הכרעה וניצחון!