תקציר: ג'יזיא היא מס מיוחד שמטיל האיסלאם על בני דתות מונותאיסטיות אחרות – בעיקר נוצרים ויהודים – המכונים בדאר אל-אסלאם "אהל אל-ד'ימה" (أهل الذمة), כלומר "בני חסות" נחותים. תשלום הג'יזיה הוא תנאי להמשך חייהם וביטחונם תחת שלטון האיסלאם, ובה בעת, סמל להכנעה והשפלה מול האומה המוסלמית. לידיעתכם: פעולות רבות המתבצעות במערב, וגם אצלנו, כסיוע למוסלמים, נתפסות על ידם כתשלום ג'יזיא!

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

אם מישהו במערב - ואצלנו - עדיין חושב שהמוסלמים הם "בדיוק כמונו", ואינם מתכוונים ברצינות למה שהם אומרים, כדאי ללמוד בתשומת לב את הצהרותיו של המועמד הדמוקרטי, המוסלמי, הווקיסטי לראשות עיריית ניו יורק, זוהראן ממדני.

רק זכה במועמדות, וכבר הצהיר כי כשייכנס לחדר ראש העיר (סיכוייו מצויינים בינתיים כי ניו יורק מצביעה באופן מסורתי לדמוקרטים...) הלבנים בניו יורק ישלמו הרבה יותר כדי לחיות בה, כי הוא יטיל מס מיוחד על השכונות הלבנות בניו יורק! (ראו התמונה למטה). ממדני מתכוון כמובן למושג המוסלמי ג'יזיה, וזה נושא המאמר שלנו.

ה"ג'יזיה" (بِالْجِزْيَةِ) היא מושג יסוד ביחסי המוסלמים עם ה'כופרים' החיים לצידם. מקום שבו שולטים מוסלמים הוא אדמת הקדש (ראש עיר מוסלמי משמעו שהשטח מוסלמי), וה'כופרים' – בעיקר נוצרים ויהודים, המכונים בדאר אל-אסלאם "אהל אל-ד'ימה" (أهل الذمة) או 'דימי', כלומר "בני חסות" – חייבים במס מיוחד, כתנאי להמשך חייהם וביטחונם תחת שלטון האסלאם, ובה בעת, כסמל להכנעה והשפלה מול האומה המוסלמית [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן].

המאמר בוחן את מקורותיו ההלכתיים של מוסד הג'יזיה, את משמעותו הפוליטית-חברתית ואת פרשנותו המודרנית, תוך דיון במקומו בהיסטוריה של הכיבוש המוסלמי וביחסי המוסלמים עם המיעוטים הדתיים.

ה"ג'יזיה" (بِالْجِزْيَةِ) היא מושג יסוד בתולדות המשפט והפוליטיקה האיסלאמית

הוא קשור ליחסה של המדינה האיסלאמית כלפי לא-מוסלמים החיים תחת שלטונה. מדובר במס מיוחד שהוטל על בני דתות מונותאיסטיות אחרות – בעיקר נוצרים ויהודים – המכונים בדאר אל-אסלאם "אהל אל-ד'ימה" (أهل الذمة), כלומר "בני חסות". תשלום הג'יזיה שימש כתנאי להמשך חייהם וביטחונם תחת שלטון האסלאם, ובה בעת סמל להכנעה והשפלה מול האומה המוסלמית.

מקור החובה של תשלום הג'יזיה מצוי בקוראן, סורת א-תַּוְבַּה (פרק 9, פסוק 29): בתרגום חופשי: "לחמו באלה שאינם מאמינים באללה ולא ביום האחרון... מבין אלה שקיבלו את הספר, עד אשר ישלמו את הג'יזיה ביד, בהיותם מושפלים" ("قَاتِلُوا الَّذِينَ لَا يُؤْمِنُونَ بِاللَّهِ وَلَا بِالْيَوْمِ الْآخِرِ ... مِنَ الَّذِينَ أُوتُوا الْكِتَابَ ... حَتَّى يُعْطُوا الْجِزْيَةَ عَنْ يَدٍ وَهُمْ صَاغِرُونَ").

פסוק זה מציב שלוש אפשרויות בפני "אנשי הספר":

• התאסלמות;
• מלחמה;
• או תשלום כופר (ג'יזיה) תמורת ביטחונם.

הביטוי "והם מושפלים" (וְהֻם צָ'עִ'רוּן) עומד במרכז המחלוקת התאולוגית והפרשנית סביב מוסד זה. רוב הפרשנים המסורתיים – בהם אבן כת'יר, אל-ג'לאלין, א-טברי ואחרים – ראו בכך תכלית כפולה: מחד, מס כלכלי, ומאידך – אמצעי הכנעה אידאולוגית.

מהות הג'יזיה: בין מס אזרחי לאקט של כניעה

בניגוד למס הרגיל שהמוסלמים עצמם מחויבים בו – ה'זכאת' – הג'יזיה אינה נחשבת ל"תרומה" או ל"חובה דתית" מצדם של הלא-מוסלמים, אלא למס שנועד לציין את מעמדם הנחות במערכת החוקים האסלאמית. בעוד הזכאת נתפסת כברכה שמטהרת את הממון, הג'יזיה נתפסת כסמל לכך שהכופר נמצא בחסד המוסלמים, אשר בחרו שלא להורגו אלא לגבות ממנו מחיר על חירותו.

חוקרי אסלאם מסבירים כי מעבר לדרישה הכלכלית, תשלום הג'יזיה לווה פעמים רבות בטקסים פומביים משפילים: המקורות מתארים כיצד על בן-החסות להגיש את הכסף ביד רועדת, לעתים תוך הקטנת קומתו או הלקאה סמלית, כדי להמחיש את כניעתו (ראה אצל המובחרים מהפוסקים – אל-מַוַארְדִי, אל-אחכאם אל-סולטאניה).

ד'ימי תחת שלטון האסלאם: זכויות, חובות והשפלה יומיומית

הג'יזיה שיקפה את יחסם הדואלי של המוסלמים כלפי הלא-מוסלמים: מצד אחד, היו אלה בני חסות שנהנו מהגנה מפני טבח, מהזכות לעבוד ולהתפלל, ומאיסור על פגיעה ברכושם; מצד שני, היו כפופים לשורת מגבלות משפטיות, חברתיות ודתיות שנועדו לוודא כי מעמדם לא יעלה על זה של המוסלמים.

לפי עקרונות ה"מד'אהיב" (ארבעת האסכולות המשפטיות הסוניות), נאסר על הד'ימים לבנות מקומות תפילה חדשים, להעביר מסרים דתיים בפומבי, לשאת נשים מוסלמיות או לשפוט מוסלמים בבית דין משותף. בלבושם, בעמידתם בבתי משפט ואפילו בזכותם לרכוב על סוסים, חויבו להפגין נחיתות.

השלכות סוציולוגיות: הד'ימי כ"מיעוט מובדל"

הג'יזיה והמשטר הד'ימי הפכו את המיעוטים הדתיים בקהילות המוסלמיות למיעוטים מוחלשים באופן שיטתי. לאורך ההיסטוריה המוסלמית – בבגדאד העבאסית, בקורדובה האומיית, בפאטימיים במצרים ובאימפריה העות'מאנית – נוצרו תקופות של "סובלנות מתנשאת": המיעוט הדתי נשמר והועסק – אך תחת עול של חוסר שוויון וסטטוס נחות.

חוקרים כמו Bat Ye’or, טענו שמדובר היה ב"מצב של דיכוי מוסדי" שדמה לשלטון אפרטהייד מוסלמי. אחרים, כמו מונטגומרי ווט, מציעים פרשנות רכה יותר: הם מדגישים את האלטרנטיבה – השמדה או גירוש – שהייתה נהוגה באירופה הנוצרית של אותה תקופה, ומציינים כי עצם קיומם של ד'ימים לאורך מאות שנים מעיד על סובלנות יחסית.

שינויים מודרניים: ביטול, 'רנסנס' או שינוי פרשני?

עם התפשטות הרעיונות הליברליים והחילוניים במאה ה-19, החלו מדינות מוסלמיות רבות לבטל את מוסד הג'יזיה – תחילה העות'מאנים בצו החִטְ'רֶה (tanzimat, 1856), ואחריהם מצרים, איראן ומדינות צפון אפריקה.

עליית האיסלאם הרדיקלי, ותחושת העוצמה הגוברת של מוסלמים בעולם, 'בישרה' את שיבתה של הג'יזיא: קבוצות איסלאמיסטיות מודרניות – כמו דאע"ש, הטאליבן ואף קבוצות סלפיות לא חמושות – החזירו את הג'יזיה ללקסיקון כעדות לטהרת שלטונן. למשל:

• בדאע"ש, למשל, נקבעה הג'יזיה כמס למיעוטים נוצרים בסוריה ובעיראק, תוך הבטחה שלא ייהרגו – אלא אם יסרבו. פרסומים רשמיים של הארגון כללו תעריפי ג'יזיה על פי גיל ומקצוע, בניסיון להציג מודל חידוש של חוקי השריעה במלואם.
• בסוריה של אל ג'ולאני מחדשים היום את תשלום הג'יזיא למיעוטים החיים בה: ניצרים, עלאווים, דרוזים וכורדים.
• באירופה ובארצות הברית מצהירים מוסלמים בגלוי, כי לבנים יחויבו בתשלום ג'יזיא, כתנאי להמשך חייהם במקום.

בעולם המוסלמי המודרני קיימת מחלוקת חריפה על השאלה האם לג'יזיה יש מקום כיום. אנשי דת מודרניים רפורמיסטים – כמו מוחמד עבדו, טאהא חוסיין, או עבדולכרים סורוש – טוענים שמדובר בחוק היסטורי שהתאים למצב מסוים, ואין לו רלוונטיות בחברה פלורליסטית מודרנית. מנגד, חכמי דת מסורתיים באל-אזהר או בפקיסטן רואים בו עקרון נצחי המתאים לחזרת האומה המוסלמית לעידן של שלטון שריעה.

צריך לשאול: כיצד השפלת נוצרים ויהודים נתפסת כהגיונית ע"י הווק המערבי? התשובה נטועה עמוק בתרבות האשמה המערבית, שהכניעות והרצון לכפר על פשעי העבר" הם חלק בלתי נפרד ממנה. שימו לב לסרטון למטה: אשה לבנה מהמעמד הגבוה, כורעת על ברכיה במדרכות אירופה, ומנשקת את רגליהם של מהגרים, בטקס שאמור להביע סוג של חרטה, ומחווה של השפלה עצמית [להרחבה על תרבות האשמה המערבית, לחצו כאן]

אירועים כאלה מתרחשים לעתים במהלך הפגנות או פעילויות מחאה בתגובה למתחים גזעיים, בעיקר בארצות הברית ובאירופה, כחלק מתנועות המודעות למה שמכונה שם "צדק חברתי". הם נובעים מתחושת הצורך בהתנצלות קולקטיבית על אי-צדק גזעי או קולוניאלי, ומהזדהות עם מאבקים של קבוצות מיעוט:

חשוב לדעת: פעולות רבות שמבצע המערב לטובת המוסלמים חוזרים אליו כבומרנג, כי הם נתפסים כמתן ג'יזיא

פעמים רבות, פעולות סיוע, קליטה, או העדפה מתקנת שמבצע המערב כלפי מוסלמים – אם מתוך ערכים הומניסטיים, רגשות אשמה קולוניאליים או בשל אידאולוגיה פרוגרסיבית – מתפרשות על ידי חלק מהאוכלוסיות המוסלמיות לא כמעשה נדיב או שוויוני, אלא כמעין מימוש מודרני של מושג הג'יזיה. כלומר, במקום לחוש הכרת תודה או מחויבות הדדית, מתקבעת אצל קבוצות מסוימות התפיסה שהמערב משלם "כופר" תמורת זכותו להמשיך להתקיים – חלש, נשלט, ומודע לנחיתותו התרבותית.

תפיסה זו מעוותת את כוונות הסיוע, והופכת אותן לבומרנג תרבותי: היא מעודדת תחושת עליונות דתית, מחזקת סירוב להשתלבות, ולעתים אף מולידה תביעות נוספות בשם "החובה" המערבית להיכנע. כך, נדיבות הלב המערבית, שנועדה לגשר בין תרבויות, מנוצלת – ומחוללת תגובת נגד המאיימת על יסודותיו החופשיים והליברליים של המערב עצמו.

תופעה זהה מתרחשת גם בישראל!

• תשלום דמי ביטוח לאומי למובטלים נתפס כמתן ג'יזיא.
• כך גם תשלום קצבאות ילדים.
• המחיר הזול של קרקעות לערבים ביחס ליהודים.

ועוד.

וגם ביחסים עם מדינות ערב:

• החזרת שטחים.
• נסיעת ראשי מדינה למדינות ערב מבלי שאלה יחזירו בביקורי גומלין.
• וויתורי העתק למצרים על אי קיום חוזה הגז.
• אספקת חשמל, מים ואינטרנט חינם לעזתים.
• אספקת מים חינם לירדן.

ועוד.

סיכום

הג'יזיה אינה סתם מס. היא ביטוי משפטי, פוליטי וסמלי להיררכיה דתית ולתפיסת-עולם שבה המוסלמים הם שליטי הארץ, והכופרים שורדים רק בזכות "רחמי האומה". לאורך ההיסטוריה האיסלאמית שימש מוסד זה גשר בין כפייה דתית מוחלטת לבין סובלנות סלקטיבית, אך תמיד במסר ברור: חייך בידינו.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי'), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• פנחס יחזקאלי: "בדיוק כמוך" (?), השיר שמשקף את עומק הקונספציה וחוסר הכרת האויב
• אוסף המאמרים על דמי חסות (פרוטקשן) וכופרים בני חסות ('דימי').
• אוסף המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', בהשוואה למערבית.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית.
• הרחבת המושג: 'עוצמה'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: תרבות האשמה והדיסוננס הקוגניטיבי של האליטות.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), "בדיוק כמוך" (?), השיר שמשקף את עומק הקונספציה וחוסר הכרת האויב, ייצור ידע, 14/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), דמי חסות (פרוטקשן) ו'כופרים בני חסות' ('דימי') באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 8/8/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על פרדיגמת חשיבה מזרחית – מול המערבית – באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/7/18.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2020), רב תרבותיות ותקינות פוליטית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 16/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על העוצמה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2024), תרבות האשמה והדיסוננס הקוגניטיבי של האליטות, ייצור ידע, 19/2/24.
• אל-מאוורדי, אל-אחכאם אל-סולטאניה
• Bat Ye’or, The Dhimmi: Jews and Christians under Islam, Fairleigh Dickinson University Press, 1985.
• Bernard Lewis, The Jews of Islam, Princeton University Press, 1984.
• Montgomery Watt, Islamic Political Thought, Edinburgh University Press, 1968.
• Mark Durie, The Third Choice: Islam, Dhimmitude and Freedom, Deror Books, 2010.
• Yohanan Friedmann, Tolerance and Coercion in Islam, Cambridge University Press, 2003.