תקציר: בתחבולה תרבותית, חיברו חז"ל את ציון מתן תורה בלב חג השבועות, והם גם אלה שבחרו לשלב באותו היום את הקריאה במגילת רות. היה להם כנראה ענין בחיבור בין מעמד הר סיני לבין סיפור כליונה של משפחת אלימלך, שבשעת מצוקה נטשה אדמת אבות...
![[בתמונה: בתחבולה תרבותית, חיברה המסורת היהודית את מגילת רות אל חג השבועות... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2025/05/רות-ונעמה-ממגילת-רות-התנכית.jpeg)


אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', ב- 30 במאי 2025. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.
* * *
בתחבולה תרבותית, חיברה המסורת היהודית את מגילת רות אל חג השבועות. מסורת זו נקבעה ככל הידוע כבר בימי האמוראים, ואולי כבר בימי התנאים, והיא קיימת בכל עדות ישראל.
חז"ל היו אלה שבחרו להציב את ציון מתן תורה בלב חג השבועות, והם גם אלה שבחרו לשלב באותו היום את הקריאה במגילת רות. היה להם כנראה ענין בחיבור בין מעמד הר סיני לבין סיפור כליונה של משפחת אלימלך, שבשעת מצוקה נטשה אדמת אבות.
![[בתמונה: תופעת הירידה מהארץ וחיבת הגולה באתר 'ייצור ידע'… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של GROK][בתמונה: תופעת הירידה מהארץ וחיבת הגולה באתר 'ייצור ידע'… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של GROK]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2023/02/הירידה-מהארץ.jpg)
בחירת היהודים בחיי הגולה
מן המגילה מהדהד המסר במילותיה של נעמי השבה משדה מואב: "אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'...". מסורת עתיקה זו מכוונת אל הפיתוי היהודי הגדול להתקיים כיהודים בכל מקום. הפיתוי טמון באשליה כי משעת מתן תורה, יכול אדם יהודי להתקיים כיהודי גם מחוץ לארץ ישראל. התורה שמעניקה ליהודי זהות ואורח חיים, מאפשרת לו כביכול, להתקיים כיהודי, גם ללא מולדת. מול גודל הפיתוי לחיי גולה יהודיים משגשגים, קבעו חז"ל: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל" (כתובות, ק"י).
התפנית הגדולה שחוללה התנועה הציונית בחיי עם ישראל, באה לתקן את חטאו הגדול של העם היהודי שהמתמסר לפיתוי הגולה. החטא הזה מתואר בנוסח תפילת מוסף בשלושת הרגלים: "ומפני חטאינו גלינו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו". כן, זה אנחנו שגלינו ואנחנו שהתרחקנו מאדמת מולדת. לא הבבלים ולא הרומאים יכלו באותם ימים, להגלות אומה שלמה. היו אלה היהודים עצמם, שנטשו וגלו מרצונם. מאז גלות בני ישראל במצרים, הייתה בהם כמיהה לשוב יום אחד אל סיר הבשר הזכור משם.
חלק לא מבוטל מתושבי הארץ שמוכרים כיום כפלסטינים, הם צאצאי יהודים בני הארץ, שבחרו להיצמד לאדמת מולדת גם במחיר הכורח להתאסלם. אלה שעזבו, הצטרפו במהלך מאות השנים, למיליוני יהודים שכבר בסיום בית ראשון, בחרו בחיי גולה, כמו מרדכי ואסתר בשושן הבירה (ראו הסרטון למטה):
כמו דיירי בית מלון, שנוכחותם כאן נתונה לארעיות מתמדת
הסופר א.ב. יהושע היה מגדולי המבקרים של בחירת היהודים בחיי גולה. "הגולה כמצב וכאפשרות" כתב יהושע "היא בין היסודות הראשוניים ביותר המרכיבים את מהותו של העם היהודי. היא נמצאת בפרודות ובאטומים הבונים את זהותנו הרוחנית והקיומית והיא חלק אורגני של המיתוסים הלאומיים שלנו. היא איננה מצב חיצוני נכפה, אלא מצב פנימי שהעם בוחר בו ומשתוקק אליו...."
מה שחייב לטלטל בדיבורי עזיבת הארץ, הוא שגם בני הארץ דור שלישי ורביעי, ממשיכים להתנהל בארץ כמו יהודים בגולה, כדיירי בית מלון, שנוכחותם כאן נתונה לארעיות מתמדת. ההסבר לכך זוכה לניתוח מקיף בספרו "המאה היהודית" של היהודי יורי זלסקין שהיגר מבריה"מ לארה"ב. הוא היטיב לאבחן את הכישרון היהודי הייחודי, שעושה את היהודי לנייד האולטימטיבי, לגולה המושלם. כמתואר במילים הראשונות בספרו, "המאה היהודית" (ראו תמונת כריכה למטה): "העידן המודרני הוא העידן היהודי והמאה העשרים היא המאה היהודית. מודרניזציה פירושה להפוך לעירוני נייד... אף אחד אינו מוצלח בלהיות יהודי יותר מהיהודים עצמם. בעידן ההון- הם היזמים היצירתיים ביותר, בעידן הניכור - הם הגולים המנוסים ביותר."
בן גוריון שהכיר במלוא משמעות אחדות העם היהודי בארץ ובתפוצות, בכל זאת, בכל מפגש עם יהדות הגולה, לא היסס להבליט את התפנית המהותית שהתחוללה בחיי העם היהודי עם תקומת מדינת ישראל. הוא תבע כי המאמץ החינוכי הדרוש "להעמקת התודעה היהודית והרגשת שותפות הגורל שבין המדינה והתפוצות, לא ייכון על טיח תפל המוחק את הניגוד הקוטבי שבין תכניי החיים במולדת, לבין אלה בגולה. אלא דווקא על הבלטת הניגוד בכל אכזריותו האמיתית, ועל הבהרת משמעותו הגורלית של חזון הגאולה המשיחי, גם לעם היהודי וגם לעולם כולו." (כוכבים ועפר, עמ' 190)
נכון שמתקשים כיום להסכים, לא רק על סדר היום של מדינת ישראל, אלא גם על מטרה לאומית משותפת. אבל אולי נסכים על דבר אחד בסיסי: על אהבת מולדת. נסכים שאנחנו כאן על מנת להישאר. נחדל מהאיום שאנחנו תיכף עוזבים, כאילו שיש ליהודי ישראלי אפשרות ממשית לשוב לחיי גולה. איזה זוגיות יכולה להחזיק מעמד, כשאחד מבני הזוג מכריז בכל סיבוב של קושי שהוא מחר עוזב?
אם איבדנו יכולת להסכמה על מטרה לאומית משותפת, עדין נותר בנו בסיס רחב להכרה משותפת בשלילת חיי הגולה, ובמעלתה הבלעדית של מדינת ישראל כמולדת. את רובנו מפעים גם היום "שיר בוקר" של נתן אלתרמן: "בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל, אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל..."
![[בתמונה: כריכת ספרו של יורי סלזקין: המאה היהודית, שראה אור בהוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2020/08/המאה-היהודית.jpg)
בצופן של חיבור מגילת רות לחג מתן תורה, טמנו חז"ל עוד שני מסרים עקרוניים
- המסר הראשון מבטא את קדימות תורה שבעל פה לתורה שבכתב. המגילה מסתיימת במילים: "וישי הוליד את דוד" (רות, ד', כ"ב). על פי המגילה, כל מלכות דוד וגם מלך המשיח לעתיד לבוא, הם צאצאי רות המואביה. והרי התורה ציוותה במפורש: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם." (דברים כ"ג, ד'). כאן מובלטת עליונות התורה שבעל פה, בקביעתה: "כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית" (יבמות ע"ז). באופן האופייני לחז"ל, במסר עקיף ובלתי ישיר, מתוך קריאת מגילת רות בחג מתן תורה, נטמן המסר שאומר לנאמני התורה, שאם אין אמונה בסמכותה הפרשנית הלכתית של תורה שבעל פה, אין גם מלכות בית דוד, כי היא הרי מגיעה מרות המואביה.
- המסר השני הטמון במגילת רות מהדהד את מעלת החסד. רות שהתמסרה לנעמי, מעל כל חישוב לתועלת אישית, והתחייבה לה: "באשר תלכי אלך, באשר תלוני אלון..." ביטאה התנהלות שכולה חסד. גם התנהלות בעז עם רות ביטאה התנהלות של חסד.
באופן נדיר, לקביעת התורה "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'... " מתלווה הנמקה: "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים..." (דברים כ"ג, ה') כלומר, המואבים והעמונים מנועים מהצטרפות לעם ישראל, לא בגלל היותם צאצאי גילוי העריות של לוט ובנותיו, אלא כי בשעת מבחן מול עם ישראל במסעו בדרך לארץ כנען, נמנעו מעשיית החסד המצופה.
הדגשת חשיבות החסד דווקא ביום חג מתן תורה, באה להציב את הרעיון שיהודי שקיבל תורה בהר סיני עדין יכול להיות "נבל ברשות התורה". בהיבט הזה, החסד בין אדם לחברו, חייב להתקיים ביסודו של מעמד הר סיני.
שני מסרים אלה צפונים במקום בו נכרכה יחד קריאת התורה במעמד הר סיני ועשרת הדברות, יחד עם קריאת מגילת רות. מופת לדרכם הנבונה של קובעי המסורת לטמון לדורות הבאים מסרים מוצפנים.
![[בתמונה: במקום בו נכרכה יחד קריאת התורה במעמד הר סיני ועשרת הדברות, יחד עם קריאת מגילת רות… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של ChatGTP]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2024/08/מעמד-הר-סיני-3.webp)
[לאוסף מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מגילת רות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תופעת הירידה מהארץ, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף מאמרי שבועות ומתן תורה;
- אוסף המאמרים על מגילת רות.
- אוסף המאמרים על תופעת הירידה מהארץ.
- הרחבת המושג: מטרות לאומיות – כיצד נקדם את האינטרסים הלאומיים.
Pingback: מאמרי שבועות ומתן תורה באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע
Pingback: מגילת רות באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע