תקציר: מקום מיוחד שמור בגיהינום לישראלים הנמנעים מלהתגייס בימים אלו למאמץ הישראלי. אין זה ראוי לאף אחד להוציא עצמו מהכלל. על כל אחד להתאמץ לטובת שיקום ישראל בתחומו ובמקום שבו הוא יכול לעזור — לעשות מאמץ אמיתי. לאלו שבניכר, עיקר המאמץ הוא הסברה, גיוס משאבים, מאבק באנטישמיות, שימור החטופים בתודעה הציבורית והסברת צדקת דרכה של ישראל בעולם. אין ראוי מהמאבק על ייצוגה האמיתי של ישראל בקמפוסים, והמוציא עצמו ממאמץ זה כופר בעיקר!

ד"ר אלעד ארד הוא פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על המתרחש בקמפוסים במערב בעקבות מלחמת חרבות ברזל. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: השימוש במילה חזיר 'PIG' כביטוי מחאה נגד המשטרה

*  *  *

הופתעתי לקרוא בעיתון 'הארץ' דעה הגורסת, בקליפת אגוז, כי המצב באוניברסיטאות בחו"ל אינו מטריד, או לכל הפחות - שהכותבת (סטודנטית באוניברסיטת קולומביה) אינה מבחינה בסכנה, ושהכל אינו אלא מהתלה תקשורתית עתירת-דרמה. שפשפתי עיני ותהיתי - האם הימים האחרונים בם אני נמצא באותה האוניברסיטה היו חזיון תעתועים, או שאולי היפוך וטירלול דבקו גם בנו, עד שאיננו מביטים נכוחה במציאות?

מאז שבעה באוקטובר חווה הקמפוס האוניברסיטאי של קולומביה בצפון מנהטן, כמו קמפוסים אחרים בעולם, כמה גלי הפגנות-סטודנטים הקשורות במלחמה בעזה. בתחילת אוקטובר התקיים שיווי-משקל רגעי בין הפגנות התומכים בישראל ולבין המפגינים הפרו-פלסטינים (עוד לפני הכניסה הקרקעית).

מאזן זה הוא זיכרון רחוק. בימים אלו המתנגדים למדיניות ישראל "משחקים מול שער ריק", לאור חדלונה של ההסברה הישראלית הממסדית. הפגנות התמיכה בישראל ולמען החזרת החטופים, הגם שהן מרגשות, אנושיות ומפגינות חמלה גם כלפי אזרחי עזה הבלתי-מעורבים, קטנות יותר ומבוססות על התנדבות ויוזמה אישית של יחידים, השאור שבעיסה, אמריקנים וישראלים מדהימים ומעוררי השראה, הפועלים בחלל ריק, וקיבלו על עצמם להיות שגרירים-לעת-מצוא של ישראל.

מלחמת הכרזות

חברי ואני תולים מאז פרוץ המלחמה כרזות, המציגות את תמונות החטופים. תצפית לא מדויקת שערכתי בימים האחרונים מעידה כי "משך-החיים" של כרזה כזו הוא בין שעתיים לשלוש, ואז דינה להתלש ולהקרע, והמדקדקין גם מגרדים את הכרזה הדבוקה בעזרת חפץ חד ומשיבים לי כגמולי בהדבקת כרזה בזכות המאבק הפלסטיני, בגנות הציונות, ולאחרונה נפוצה גם מדבקת חזיר לבוש מדי שוטר (התנגדות לכניסת שוטרים לקמפוס, לאור מאורעות השבוע שעבר).

ארגון הפוסט-דוקטורנטים ביקש לתמוך פומבית במאבק הפלסטיני, ורק לאחר מאבק ישראלי עיקש נמנע לעת-עתה מלנקוט עמדה. תוך כך, הוקמה יש מאין ועדה לענייני זכויות אדם מטעם הארגון שכל עניינה ישראל ומהותה - קרדום לחפור בו. חלק מחברי הוועדה ציינו שאין בה מקום לאנשים כמוני, ששירת ב"צבא הכיבוש" ואף חוטאים בשיתוף "מסרים גזעניים" ברשתות החברתיות בזכות הציונות או השבת החטופים.

אלו הדי ההפגנות הפרו-פלסטיניות: ההפגנות בקמפוס ומחוצה לו שופעות ביטויים אנטי-ישראליים, אנטי ממסדיים ואנטישמיים בכלל. התייחסות לצה"ל כצבא-טרור ולישראל כרוצחת אזרחים תמימים, הן עניין שבשגרה, כמו גם קריאות לחסל את הציונים. "אוינק-אוינק" משל לחזירים הוא ביטוי נפוץ הן כלפי היהודים והן כלפי השוטרים האוכפים את הסדר בהפגנות (ולאחרונה פינו כמה מהמפגינים מהקמפוס). קריאות לאינתיפאדה, לניקוי פלסטין מיהודים ומציונים, "מן הנהר ועד הים פלסטין תהיה חופשית", מסרים נגד המערב, נגד אמריקה ונגד הקולוניאליזם מעורבבים זה בזה, "תימן - עשי אותנו גאים" (רפרנס לחות'ים) ו"עז א דין אל קסאם עשו אותנו גאים", "מוות לציונות" ו"מוות לביידן" נשמעים תכופות, משל נאמרו באפגניסטן או איראן ולא בלב מנהטן.

האם עלינו לקבל קריאות להשמדתנו והדרתנו בהכלה ובמשיכת-כתפיים?

פרשנות המניחה כי המפגינים בני טובים תמימים ובלתי-מזיקים מקלה ומניחה כי זוהי משובת נעורים, ואולי גוזמה מתובלת בערכים הומניים-לכאורה. מה הטעם לבחון כליות ולב כשהמסר כל-כך נהיר? הנסיון להכיל את פעולתם המעוותת והגזענית, להקטינם ולהמעיט בכוונתם הוא במובהק סטנדרט כפול, ומניח שמילותיהם משוללות משמעות והקשר. אין צורך לחכות ללפידים ולקלשונים כדי לדעת כיצד נראית אנטישמיות – צריך להטות אוזן לטקסטים המפורשים, ולהזכר כיצד נהגו קבוצות שלא הבדילו בין טוב ורע בעבר מפאת רדידות אינטלקטואלית.

לדידם של המפגינים, כל שאלה מוסרית ניתנת לרידוד מוחלט לשחור-לבן, טובים ורעים, קולוניאליסטים ונכבשים. האנדרדוג תמיד צודק. אין להם פנאי למידתיות: לא די להפגין נגד הרעים, הציונים – כל האמצעים כשרים על מנת להשיג את היעד הנכסף, מדינה פלסטינית, שחרור המדוכאים, פגיעה במדכא הכובש. זהו הלחם מלאכותי ושגוי בין מאבקים שונים, שתוצאתו הכשרת כל שרץ, ובלבד שהוא תורם לנרטיב שחרור המדוכאים באשר הם.

ניתן לחשוב ש'לוחמי-החופש-בעיני-עצמם' אינם מזיקים, ונהנים מחווית "מחנה-קיץ" של הקמת אוהלים, חופש ופורקן בעטיית כאפייה אופנתית, אך כשהם מבעבעים מסרי שנאה, ובורותם אינה מאפשרת דיאלוג, נכונותם לעבור על החוק רק מחכה לניצוץ שיבעיר את הקמפוס, ולו לשם צילום סרטון-טיקטוק עתיר לייקים. התנהגות הכת של אותה הקבוצה יוצרת דהומניזציה של הישראלים, ומאפשרת הצדקה או הכחשה של פשעי החמאס, אשר בתורן מסלימות את ההפגנות וחוזר חלילה.

עלינו לענות על שתי שאלות: כיצד הידרדרנו למצב הזה ומה עלינו לעשות כדי לתקנו

ליקוי המאורות ההופך בין פורע-חוק לבין לוחם-צדק (כפי שנטען השבוע) הוא חרפה מוסרית. הטענה - כי הפעילות להשבת החטופים היא פרובוקציה, שהבעיה בהפגנות בקולומביה היא עירוב המשטרה, ושהסיקור המוגזם הוא שפוגע בחטופים - היא ורטיגו בין סיבה למסובב, היפוך בין קורבן לתוקף. יש לבער את הנגע ולא להכשיר את השרץ שפשה בקמפוסים, ולהאיר באור בהיר את אובדן הדרך של קבוצות מפגינים אלו. עלינו לפעול נגד הבדלנים מבית, להשקיע ולארגן תגובת נגד אקדמית-מדינית, לחזק שיתופי פעולה עם קבוצות בחו"ל ולתקף נוכחות ישראלית במוסדות העילית של האקדמיה העולמית.

היה מצופה כי האקדמיה הישראלית תתאמץ יותר להוביל את המהלך - עליה להיות פעילה, יוזמת ונמרצת, לא רק כדי לחזק את תרבותנו שלנו, אלא גם לטובת הצגת פניהם היפים של המדע והרוח הישראלים.

מה הלאה?

מה הלאה? מקום מיוחד שמור בגיהינום לישראלים הנמנעים מלהתגייס בימים אלו למאמץ הישראלי. אין זה ראוי לאף אחד להוציא עצמו מהכלל. על כל אחד להתאמץ לטובת שיקום ישראל בתחומו ובמקום שבו הוא יכול לעזור — לעשות מאמץ אמיתי. לאלו שבניכר, עיקר המאמץ הוא הסברה, גיוס משאבים, מאבק באנטישמיות, שימור החטופים בתודעה הציבורית והסברת צדקת דרכה של ישראל בעולם. אין ראוי מהמאבק על ייצוגה האמיתי של ישראל בקמפוסים, והמוציא עצמו ממאמץ זה כופר בעיקר!

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• אוסף המאמרים על 'הכלה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), הכלה והשלכותיה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 17/7/22.