פנחס יחזקאלי: שוב מזניחים את החשוב (הטריטוריה) לטובת 'קונספציית הדחייה' (ההרס)

תקציר: לידיעת האליטות, הפוליטית והביטחונית, שלנו - שלא מדברות או קוראות או כותבות ערבית, ושחושבות אמריקנית - אתם לא בכיוון: לא ההרס, לא הסבל, לא ההשפלה ולא האיום להרוג מנהיגים ירתיע אותם. רק אבדן הטריטוריה. אבל מסתבר שלא למדתם שום לקח, ואין לכם גם שכל להצטער.

[בתמונה: הרס הרס תרדוף... קונספציית הדחיה אצל מקבלי ההחלטות שלנו, שאינה עובדת על מנהיגים מוסלמים 'משיחיים'... התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: ההרס מרתיע ולכן - הרס הרס תרדוף... קונספציית הדחיה אצל מקבלי ההחלטות שלנו, שאינה עובדת על מנהיגים מוסלמים 'משיחיים'... התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

שוב האליטות הפוליטית והביטחונית שלנו - שלא מדברות או קוראות או כותבות ערבית, ושחושבות אמריקנית - נקלעו לקונספציה. שוב לא למדו שם לקח, ושוב אין להן שכל להצטער.

הן 'תרגמו' בטעות את השקט שהשתרר בגבול הצפוני אחרי מלחמת לבנון השנייה כ'הרתעה' בעקבות מה שהם מכנים 'דוקטרינת הדאחיה'. הרס הדאחיה בלבנון. עתה, הם מיישמים אותה בעזה ומאיימים בה על לבנון. האמת היא שאחרי מלחמת לבנון השנייה, שנות השקט היו דרושות לאיראנים, הן לצורך יצירת "חומת האש" סביב ישראל, והן בשל עירובו של חיזבאללה באתגרים נוספים במזרח התיכון.

אז לידיעת גורמי הביטחון שלנו אתם לא בכיוון: ההרס לא מועיל, כי הסבל הוא חלק מתרבותו של המוסלמי המאמין (ראו בהמשך). הלקח העיקרי של הפלסטינים ושל חיזבאללה מ'דוקטרינת הדאחיה' היה דווקא, שאחרי ההרס באים הכסף והבניה מחדש, ובערבו של יום יוכלו לחדש את המאבק כשהם משודרגים [להרחבה על 'דוקטרינת הדאחיה', לחצו כאן]
הדבר היחידי שיכול לפגוע במיצובו של יחיא סינואר כגדול הפלסטינים, אפילו מעל עז א-דין אל קסאם, היא אבדן טריטוריה מוסלמית (דר אל אסלאם). 
כל אלה מגולמים במושג: "אל מוּקאוומה" (مقاومة) שהוא שורש התודעה שמכוננת את הגיון המאבק של המאמינים בני דת האסלאם.
[בתמונה: לידיעת גורמי הביטחון שלנו אתם לא בכיוון: תרבות הסבל של המוסלמי המאמין היא חלק מאמונתו... התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: לידיעת גורמי הביטחון שלנו אתם לא בכיוון: תרבות הסבל של המוסלמי המאמין היא חלק מאמונתו... התמונה היא צילום מסך]

"אל מוּקאוומה" - תרבות המאבק של המוסלמי

האלוף במיל' גרשון הכהן מפרט באריכות, במאמר: 'רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה', את מהות ה'מוקאוומה' ואת מהותה. היא משלבת בתוכה ארבעה מרכיבים (הכהן, 2017):

  1. זהו הניסיון המתמיד ליצירת התהוות חדשה, בדרך להשגת המטרה האסטרטגית: המוּקאוומה מבטאת את חובת המאמין לפעול במציאות כמידת יכולתו כדי להשפיע, וליצור את ההבדלהכהן מצטט להמחשה בהקשר זה את דברי הרמב"ם - שהגותו עוצבה בזיקה להגות אסלאמית - שהיטיב לתאר את האופן בו פעולתו של אדם יחיד יכולה להשפיע על כלל היקום: "בכל יום חייב אדם לראות את העולם מונח כולו על כף המאזניים, חציו חייב חציו זכאי, ומעשה אחד שלו מכריע את הכף." (הלכות תשובה, פרק ג').
  2. חובת ההשתדלות המתמדת, למען קידום חזון דתי נצחי: ושוב ממחיש זאת הכהן מהמשנה שלנו, מסכת אבות, פרק ב', משנה ט"ז: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה ...".
  3. גמישות ואורך רוח, בהתמודדות עם קשיים: כשהמאמין נקלע למה שמכנה האסלאם "שלב החולשה" ("מרחלאת אל איסתדעף"), מותרת לו גמישות מקסימאלית: מותר לחמוק ולברוח, מותר לשקר לאויב ומותר אפילו לחתום על הודנא (הפסקת לחימה בשביל התארגנות), ואף על הסכם שלום זמני בנוסח הסכם חודיבייה (חותמים וממתינים לשעת כושר, וכשהאויב נחלש, אפשר לסיים את המלאכה).
  4. והנכונות לסבול הרבה במעלה הדרך: "אללה הוא עם בעלי ה'סאבר' - היכולת לסבול לאורך זמן": 'סאבר' בערבית הוא זהו מצב בו המאמין מתאזר בסבלנות, לאורך זמן, והנכונות לסבול במהלך הזמן הזה, עד שיתהפך הגלגל, ותגיע שעת הכושר, שבה יתן האלוהים בידי מאמיניו את היכולת לענות את מעניהם כידו הארוכה של אללה. התגמול על הסבל הזה הוא בעולם הבא שהוא מוחשי מאוד בעיני המוסלמי.

[למאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'רעיון ההתנגדות (המוּקאוומה) כביטוי אמונה', לחצו כאן] [למאמרו של ד"ר מרדכי קידר: 'למה במזרח התיכון אדישים לסבל ולעינויים?', לחצו כאן]

[בתמונה: השפלה אינה מרתיעה אבל היא עילה לגלות גמישות, לשקר ולדבר בכפל לשון, לחתום על הודנא ואפילו על 'שלום' בנוסח 'שלום חודיבייה']
[בתמונה: השפלה אינה מרתיעה בראיית מטרת הטווח הארוך, אבל היא עילה לגלות גמישות, לשקר ולדבר בכפל לשון, לחתום על הודנא ואפילו על 'שלום' בנוסח 'שלום חודיבייה', בטווח הקצר]

סינואר אינו פוחד למות

אפילו אם יושפל ויתלה, מקומו של סינואר בפנתיאון, כגדול הפלסטינים מובטח, והוא איננו חושש למות. להיפך. סורה 9, פסוק 111 גורסת: "אללה קנה מן המאמינים את נפשם ואת רכושם. בתמורה הם יזכו בגן עדן. הם יילחמו למען אללה, יהרגו וייהרגו... על כן, שמחו בעסקה הזו אשר עשיתם (עם אללה). זוהי זכיה כבירה". הרעיון הוא שאללה קנה מבני האדם את נפשותיהם. הן אינן שייכות להם אלא לאללה. לכן, אדם חי רק בגלל שאללה לא לקח ממנו את נשמתו, שמכר לו. אם אדם נלחם למען אללה, כדי להרוג ולהיהרג, עליו לשמוח כי אחרי המוות וסוף החיים הזמניים, מצפה לו בשמים גן העדן לנצח, שהוא מוחשי מאוד ביני המוסלמים.

אבל כשסינואר אומר (ראו התמונה למטה): "בעניין האיום לחסל אותי, אני אומר להם שזו המתנה הכי גדולה מבחינתי", לא מאמינים לו. למה?

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: פולחן המוות המוסלמי', לחצו כאן]

[בתמונה: יחיא סינואר: "בעניין האיום לחסל אותי, אני אומר להם שזו המתנה הכי גדולה מבחינתי" - למה לא מאמינים לו? התמונה היא צילום מסך]

זו הטריטוריה טמבל

האדמה היא הדבר החשוב ביותר באסלאם. ע"פ תפיסתו, העולם מחולק לשניים: דר אל אסלאם: שטח שנמצא תחת שליטת האסלאם, וודר אל חארב (בית המלחמה). החובה העליונה היא להילחם בדאר אל חרב על מנת להרחיב את דר אל אסלאם. זה יסוד הג'יהאד. זה ייעודו. זו מלחמת קודש: דרך האל. "סביר אללה". אסורה שם הפסקת המלחמה. זו מלחמת נצח. שטחים שכבר נשלטו בעבר ע"י האסלאם ונלקחו ממנו ע"י הכופרים - כמו ארץ ישראל - נמצא בסדר העדיפות הגדול ביותר לג'יהאד.

לכן, תארו לעצמכם שלפי שנה היו בכירי הדרגים, הפוליטי והביטחוני פונים לינואר ומכריזים בערבית (כן, בערבית!): "בקיץ 2005 נתנו לכם במתנה את עזה, כי אתם בני דודנו ורצינו שתחיו לידנו בכבוד. אבל אתם לא מכבדים אותנו, ורואים בנו בני חסות (דימי) מורדים, שאין להם זכות לשלוט בארצם. לכן, אנחנו מצהירים עתה: אם תאלצו אותנו לחזור לעזה וניקח מכם טריטוריה. זו תהיה מלחמת מגן. לכן, הזכות הזו מעוגנת גם בחוק הבינלאומי. חלק מהאדמה הזו יושאר בידנו לעד, ואבדן של טריטוריה קדושה יהיה על ראשך".

העמדת התנאי הזה למפרע הייתה מקלה עלינו מאוד גם בזירה הבינלאומית, שהרי המערב היה עושה הכל למנוע מלחמה שתסתיים בכיבוש. היא הייתה מקלה עלינו מאוד (בניגוד להיום) למסד לעד רצועת ביטחון ישראלית, בין עזה לבינינו. אבל ההישג הגדול ביותר היה מול ההנהגה הפלסטינית, שתפוח האדמה הלוהט היה מושלך לידיה: האם תבצע צעדים שעלולים לעלות לה באבדן טריטוריה? שהרי איך היה סינואר נתפס אם בערבו של יום, הייתה ההרפתקה הזו גורמת לאבדן קרקע קדושה (דר אל אסלאם) לכופרים, לראשונה מאז 1967?

ובצפון, במקום לאיים בהרס, עוד לא מאוחר להציב את התנאי הזה בפני נסראללה ולבנון!
[בתמונה: נסראללה - עוד לא מאוחר להציב בפניו את הדילמה האולטימטיבית של הפיכתו לזה שבגינו אבדה אדמת הקדש מוסלמית... התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: נסראללה - עוד לא מאוחר להציב בפניו את הדילמה האולטימטיבית של הפיכתו לזה, שבגינו אבדה אדמת הקדש מוסלמית... התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים בנושא מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: שוב מזניחים את החשוב (הטריטוריה) לטובת 'קונספציית הדחייה' (ההרס)

  1. Pingback: מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל' באתר ייצור ידע מלחמת שמחת תורה 2023 – 'חרבות ברזל' באתר ייצור ידע- ד"ר פנחס יחזקאליייצור ידע ייצור ידע

  2. Pingback: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *