תקציר: ראש הממשלה נתניהו אמר ב- 20 במרץ 2023 בפתח ישיבת הממשלה: ״אני מצפה מהרמטכ״ל להיאבק בתקיפות בסרבנות״. האחריות לטיפוח רוח צה״ל באחוות הלוחמים, בהתמסרות המלאה של כל חייל למשימה, מוטלת כמובן על מפקדי הצבא, בראשם הרמטכ״ל. אולם עצם מוכנות העם להתגייסות מעולם לא הייתה מובנת מאליה. לממשלת ישראל ולהנהגת החברה בכל גווניה, יש אחריות לכינון התנאים הנדרשים להיענות האזרחים לחובת הגיוס. שימור צה"ל מעל ומעבר למחלוקות פוליטיות, חייב להישאר ציווי ישראלי מוסכם.
[חלק מהמאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף מאמרים על 'צבא העם' וגיוס החובה, לחצו כאן] [לריכוז מאמרים בנושא: צבא המילואים, לחצו כאן]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
ראש הממשלה נתניהו אמר ב- 20 במרץ 2023 בפתח ישיבת הממשלה: ״אני מצפה מהרמטכ״ל להיאבק בתקיפות בסרבנות״.
הרמטכ״ל בוודאי מודאג ביותר מהתרחבות הסירוב לשירות מילואים והוא מתמודד בתופעה במלוא תשומת הלב, מבלי להכחיש את עומק הסכנה הטמונה בה.
מתוך הכרה במורכבות הסוגייה, הרמטכ״ל ומפקד חיל האוויר נקטו בשיטה מאוזנת ושקולה.
לפניהם מונחות למעשה שתי דרכי פעולה אפשריות:
- הדרך הראשונה מובילה לטיפול משמעתי נוקב נחוש והחלטי.
דרך זו מובילה להפעלת ענישה. גם אם לא תגיע עד כדי שיפוט ומעצר, היא תגיע להרחקת הסרבנים מכל תפקיד במילואים.
- הדרך השנייה, בה בחרו הרמטכ״ל והפיקוד הבכיר, מבקשת להתמודד מתוך מפגש אישי במאמץ לשיח מכבד וקשוב במגמה למנוע החלטות שמגיעות אל הקצה.
דרך זו מכירה בנחיצות הקריטית של הטייסים וחיילי המערכים המיוחדים - מאמינה בעומק המחויבות הבסיסית של אנשים אלה לשרות נאמן בשעת חירום ובשל כך מתאמצת שלא לנעול בפניהם את הדלת ביחס לעתיד שירותם.
הדרך בה נוקט הרמטכ״ל נכונה וצופה פני האיומים הממתינים בשער - אם חלילה יתממשו נדרש שוב למלוא האחדות ולמיצוי מלוא יכולות האומה.
[בתמונה משמאל: שתי דרכי פעולה אפשריות... המקור: ייצור ידע]
מה חלקה של הממשלה?
בכל דרך, החובה להתמודדות באיום הסירוב לשירות בצה״ל - בשרות חובה או בשרות מילואים - לא יכולה להיות מוטלת רק על הרמטכ״ל. גם לממשלה תפקיד חיוני בהתמודדות הזו. כך היה בכל שעות המבחן הקשות בהן עמדה מדינת ישראל מאז תש״ח. בחובתו הנעלה של צה״ל לממלכתיות, היה תמיד ברור למפקדיו כי אין קיום לצה״ל כצבא עם המשתייך רק לאותו חצי עם המיוצג בקואליציה הממשלתית.
האחריות לטיפוח רוח צה״ל באחוות הלוחמים, בהתמסרות המלאה של כל חייל למשימה, מוטלת כמובן על מפקדי הצבא, בראשם הרמטכ״ל. אולם עצם מוכנות העם להתגייסות מעולם לא הייתה מובנת מאליה.
לממשלת ישראל ולהנהגת החברה בכל גווניה, יש אחריות לכינון התנאים הנדרשים להיענות האזרחים לחובת הגיוס. שימור צה"ל מעל ומעבר למחלוקות פוליטיות, חייב להישאר ציווי ישראלי מוסכם.
אחרי הכול, ראוי לשוב ולהדגיש מה שהודגש בקריאה המשותפת, עליה חתמו יחד אלופים במילואים מימין ומשמאל -בהם ג׳רי יצחק, טל רוסו וניצן אלון - השרות בצה״ל חייב להיות מעל לכל מחלוקת.
גם במלחמת שלום הגליל ב- 1982, נפערה מחלוקת גדולה על צדקת המלחמה. אולם גם אז כאשר רוב מוחלט של מפקדי הגדודים במילואים השתייכו למפלגת העבודה ולתנועה הקיבוצית והתנגדו למלחמה, בכל זאת התייצבו כולם ופעלו במסירות ראויה. זה היה אז גם הסיפור האישי שלי. גם בתוך פרשת אלי גבע, הסירוב לשירות היה מחוץ לכללי המשחק [לקובץ המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן].
מה שמתרחש בימים אלה מורכב וקשה יותר
הסירוב עתה, אינו נסוב נגד משימה קונקרטית השנויה במחלוקת אלא כנגד ממשלה שמייצגת בזהותה מגמות מאיימות וכנגדן מופעל איום הסירוב ככלי במאבק על דרכה של הממשלה. בהיבט זה, האיום בסוג של הימנעות החיילים משרות, כמו שביתת הסבלים בנמל, ניתן להצגה כצעד שיש בו מכוח הסחיטה של הפיכה צבאית פסיבית. מרגע שמהלך כזה נתפס ככלי לגיטימי במאבק הפוליטי, קורסת לבנת יסוד מהמסד עליו נבנה עקרון הממלכתיות של צה״ל. הסתייגות עקרונית ממהלך כזה חייבת להיות משותפת לכלל ההנהגה הישראלית מימין ומשמאל. במקום הזה, הרמטכ״ל ומפקדי צה״ל לבדם, לא יוכלו לעשות עבור ממשלת ישראל- מה שמוטל בשעה זו במשבר שלא ידענו עד כה - בעיקר על אחריות הממשלה המכהנת.
[לאוסף מאמרים על 'צבא העם' וגיוס החובה, לחצו כאן] [לריכוז מאמרים בנושא: צבא המילואים, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
- אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
- אוסף מאמרים בנושא: צבא המילואים;
- אוסף מאמרים על 'צבא העם' וגיוס החובה;
- אוסף המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון.
Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית, אוסף שני | ייצור ידע
Pingback: פנחס יחזקאלי: המסע להכחשת הסרבנות | ייצור ידע
Moshe Keinan
נסיון מעניין, למעט בעיה לוגית אחת.
גרשון הכהן משווה את ההתגייסות של היישוב. הציבור והצבא, בזמנים קשים ביטחונית מבחינתה של המדינה למה שקורה עכשיו.
השוואה לא לעניין.
המשבר בו אנו מצויים איננו משבר ביטחוני. נקודה.
הוא משבר פנימי בהובלת ממשלה מטורללת שחלקיה שמו להם למטרה לקדם במהירות הבזק סדרי משטר דיקטטורים שיקלו עליהם להביא למדינת הלכה משיחית וגזענית ומספחת שטחים. כך רואים זאת רוב המשרטים. בסדיר ובמילואים.
מכיוון וההשוואה מופרכת אזי כל הבניין נופל.
בדבר אחד צודק גרשון. "לממשלה יש חלק". אני הייתי כותב "הממשלה אשמה באופן מוחלט במשבר הפנימי הזה"
מה זה ״כל הבנין נופל״
זה עוד אחד מהביטויים המופרכים של מצגי השווא של התבונה כאילו היו מבנה מתמטי או מבנה הנדסי.
כל משחקי הדיבייט יושבים על הנחה שאם מביאים את היריב לחשיפת כשל לוגי הטיעון שלו נופל. כאילו שהטיעון בנוי על לוגיקת מחשבים.
זה ההיבריס של אלה החושבים שהלוגיקה מכוננת את ההבחנה בין מחשבות נכונות למחשבות לא נכונות. כשמכירים בהנחה הזו המופרכת נכנסים למסדרון המוביל אל תורת הקבלה