תקציר: בפרשות השבוע ויקהל פקודי, העוסקות בבניית המשכן, נאמר כי לאחר סיום בנייתו, ה' ירד ושכן בתוכו. האם הדבר יתכן? כאשר אנו מעיינים בספרות חז"ל, אנו מוצאים שלא רק שדבר זה אפשרי אלה הכרחי למציאות ה' בעולם בכלל. השראת השכינה במשכן ואחר כך במקדש, לא בא לפתור בספרות חז"ל את השאלה בטיבה של מהות האלוהית, אלא לתת ביטוי להרגשת נוכחותו בעולם וקרבתו אל האדם, מבלי לאבד את תחושת המרחק בין האדם לבוראו.
[לאוסף המאמרים של פרשת פקודי, לחצו כאן]
עודכן ב- 13 במרץ 2024
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
בסוף פרשת פקודי, נאמר כך: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" [1]. על האפשרות שה' ישרה במשכן דנו במקום אחר [2].
בדברינו הבאים ננסה לעמוד בקצרה על המונח שכינה, האם הכוונה לה' עצמו או להעצמה של אחד מכוחותיו?
בשאלה זו נחלקו חכמי ימי הביניים. הפילוסופים שביניהם כדוגמת ר' סעדיה גאון ר' יהודה הלוי והרמב"ם, היו בדעה כי השכינה זהה אצלם עם כבוד ה':" והיא נכבדה מן המלאכים עצומה בבריאתה, בהירת זוהר והיא נקראת כבוד ה'... עליה מה שמתארים החכמים שכינה"[3], ובלשון הרמב"ם:" כן כבוד ה' יש שהכוונה בו לאור הנברא אשר האל משרה אותו במקום על דרך נס"[4].
השכנת שמו של האלוהים
המונח שכינה קיים כבר בתרגום אונקלוס לאותם פסוקים שבא בהם הפועל ש.כ.ן ביחס לה'. לדעתו או שהמדובר על השכנת שמו או על שימת שמו של ה'. בהקשרים אלו הוא נמצא בספרות התנאית, אבל מעניין שבמשנה אין הוא מופיע אלא פעמיים שהם בעצם פעם אחת:" ר' חנניה בן תרדיון אומר – שניים שיושבים ועסוקים בדברי תורה שכינה ביניהם", " אמר ר' חלפתא איש כפר חנניה, עשרה שהיו יושבים ועסוקים בדברי תורה, שכינה ביניהם, שנאמר – אלוהים ניצב בעדת אל"[5].
השימוש במונח שכינה רווח יותר בתוספתא, ובעיקר במדרשי ההלכה [6]. לפי אלה ועל פי פרשתנו, הבית שה' שוכן בו נקרא בית השכינה [7]. לאחר החורבן נבחר כינוי זה – שכינה, שעה שמדברים על נוכחותו של ה' שלא במקום מסוים אלא בעם ישראל:" בכל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם. גלו למצרים שכינה עמהם...גלו לבבל שכינה עמהם..."[8], רוצה לומר שהשימוש במונח שכינה מבטא לא רק את נוכחותה אלא גם קירבה וסוג של אינטימיות בין ה' לעמו. כך או אחרת, בספרות התנאית משתמשים במונח שכינה כשהמדובר על הופעת ה' או על קרבתו לאדם, למשל:" השכינה שרויה למעלה ממיטתו של חולה"[9], או בדבריו הבאים של ר' עקיבא:" איש ואישה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן"[10].
אשר על כן, ניתן לומר שבספרות התנאית משתמשים במונח שכינה כשהמדובר על הופעתו של ה' או על קרבתו לאדם [11]. במובן זה השתמש ר' עקיבא בכינוי שכינה שהובא לעיל.
בנוסף, הדעת נותנת כי אין דבר נמוך מדי או שפל מדי שלא תוכל השכינה להתגלות עליו...
הד לדבר אנו מוצאים בציטוט הבא: "גוי אחד שאל את רבן גמליאל, מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא למשה בסנה? אמר לו – אלו נגלה לו על חרוב אחד או על תאנה אחת, מה היית אומר? אלא ללמדך שאין מקום בארץ פנוי מן השכינה" [12]. ברם בחצי המאה השלישית לספירה חולקים האמוראים על קביעה זו, ואומרים כי יש מצבים בהם השכינה נדחקת ולא נמצאת, בעיקר בגלל התנהגות שיש בה גאווה:" כל אדם שיש בו גסות רוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם" [13].
לשון אחר - נוכחותו של האל בעולם ודרכי הופעותיו בו קשורים קשר הדוק בהתנהגותו של האדם ובמעשיו.
דעה זו עומדת בסתירה גמורה לתפיסה האימננטית של האל בעולם, כפי שהיא רווחה בעולם היווני/הלניסטי. בתפיסה היוונית נאמר כי האימננטיות של האל בעולם הינה חוק שאיננו ניתן לשינוי בשום אופן או צורה:" לומר שהאל מסתיר את פניו מהחוטאים זה בדיוק כמו לומר שהשמש מסתירה פניה מהעיוורים"[14].
ייחודו של המשכן ולאחריו המקדש כמקום בו שורה שכינה מתקשר עם רעיון הבחירה
נחזור לפרשתנו. ייחודו של המשכן ולאחריו המקדש כמקום בו שורה שכינה מתקשר עם רעיון הבחירה. מציאותה של השכינה במקדש לא זו בלבד שאין היא עומדת בסתירה לנוכחותה בעולם, אלא להיפך היא בעצמה תנאי הכרחי לקיום נוכחות זו ובלעדיה לא תיתכן. הנוכחות המתמדת המרוכזת במקום אחד הכרחית היא להכרה האוניברסלית של מציאות ה' בעולם, ועם בניין המשכן והמקדש הוא התבסס העולם: "עד שלא נעשה בית המקדש היה העולם עומד על טרונוס (כיסא) של שתי רגליים, משנבנה בית המקדש נתבסס העולם" [15].
ההכרה כי נוכחותו של האל במקום מיוחד כדוגמת המשכן לא רק שאיננה עומדת בסתירה לנוכחותו של בעולם אלא כאמור היא מאפשרת אותו, סייעה גם לפתרון בעיה תאולוגית היסטורית. נוכחות ה' בעם ישראל ובמקום המקדש נשארה שם גם לאחר חורבנו, וגם לכל מקום שגלו ישראל. אמנם יש מאמרים המורים על הסתלקותה של השכינה ממקום המקדש או מן הארץ בכלל, בגין החורבן, אולם המקובל מאז ועד היום היא הדעה כי השכינה עדיין שורה על מקום המקדש.
סקירת כל המקומות בחז"ל שמדובר בהם על השכינה מראה לדעת אורבך בוודאות שאין השכינה העצמה, ואין לה קיום נפרד על יד האל [16]. גם ספרות ההיכלות [17], ומדרש שיעור קומה [18], לא מכירים בשכינה כהעצמה בפני עצמה והמתקיימת בנפרד מהאל.
אחרית דבר
בפרשות השבוע ויקהל פקודי, העוסקות בבניית המשכן, נאמר כי לאחר סיום בנייתו, ה' ירד ושכן בתוכו. האם הדבר יתכן?
כאשר אנו מעיינים בספרות חז"ל, אנו מוצאים שלא רק שדבר זה אפשרי אלה הכרחי למציאות ה' בעולם בכלל. השראת השכינה במשכן ואחר כך במקדש, לא בא לפתור בספרות חז"ל את השאלה בטיבה של מהות האלוהית, אלא לתת ביטוי להרגשת נוכחותו בעולם וקרבתו אל האדם, מבלי לאבד את תחושת המרחק בין האדם לבוראו.
[לאוסף המאמרים של פרשת פקודי, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ויקהל באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/3/19.
- פנחס יחזקאלי (2019), פרשת פקודי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 6/3/19.
[1] שמות, פרק מ', פסוקים: ל"ד – ל"ה.
[2] אבי הראל, וכבוד ה' מלא את המשכן – הכיצד? ייצור ידע, מרץ 2019.
[3] ר' סעדיה גאון, הנבחר באמונות ובדעות, מאמר שני, פרק י', מהדורת קאפח, סורא, ירושלים, תש"ל, עמוד ק"ד.
[4] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א', פרק ס"ד, מהדורת שוורץ, אוניברסיטת ת"א, 2002, עמוד 165.
[5] משנה, אבות, פרק ג', משנה ב', שם, משנה ו', בהתאמה.
[6] אפרים אורבך, חז"ל פרקי אמונות ודעות, מאגנס, ירושלים, תשמ"ג, עמוד 33 (להלן אורבך, חז"ל).
[7] ספרי זוטא, נשא, פרק ה', ב'.
[8] מכילתא דרבי ישמעאל, פרק י"ד.
[9] בבלי, שבת, דף י"ב, עמוד ב'.
[10] בבלי, סוטה, דף י"ז, עמוד א'.
[11] אורבך, חז"ל, עמוד 34.
[12] פסיקתא דרב כהנא, מהדורת מנדלבוים, בית המדרש לרבנים באמריקה, ניוארק, תשמ"ז, עמוד 4.
[13] בבלי, סוטה, דף ה', עמוד א'.
[14] סאלוסטיוס, על האלים ועל הקוסמוס, פרק י"ז. סאלוסטיוס היה פילוסוף נאו-אפלטוני מהמאה ה-4 לספירה.
[15] מדרש תנחומא, פרשת תרומה, פרק ט'.
[16] אורבך, חז"ל, עמוד 50.
[17] ספרות ההיכלות הוא שם כולל לכ־25 חיבורים מיסטיים שחוברו כנראה בתקופת התנאים והאמוראים בארץ ישראל.
[18] מדרש שיעור קומה הוא חיבור השייך לספרות ההיכלות ועוסק בתיאור האלוהים במונחים של דמות אנושית, עד כדי מניין האיברים, שמותיהם ומידותיהם. זמן חיבורו המשוער הוא בין המאה השנייה למאה השלישית לספירה והוא נכתב ככל הנראה בארץ ישראל. זהות המחבר אינה ידועה. היקפו של הספר קטן והוא משתרע על פני כחמישה עד שישה עמודים.