תקציר: פרשת בשלח ידועה בעיקר מסיפורי יציאת מצרים, קריעת ים סוף ושירת הים. על חלק מנושאים אלה דנו במקום אחר, ובדברינו הבאים ננסה לברר היכן מצוי ים סוף, אותו חצו בני ישראל לפי הסיפור המקראי.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

עודכן ב- 26 בינואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת בשלח ידועה בעיקר מסיפורי יציאת מצרים, קריעת ים סוף ושירת הים. על חלק מנושאים אלה דנו במקום אחר [1], ובדברינו הבאים ננסה לברר היכן מצוי ים סוף, אותו חצו בני ישראל לפי הסיפור המקראי.

השם ים סוף מורה בבירור על הים האדום בכל אותם פסוקים שאינם עוסקים על קריעת ים סוף בשעת יציאת מצרים [2].

בפסוקים מסוימים הכוונה למפרץ אילת, כגון בתיאור אודות גבולותיה של ארץ ישראל המשתרעת מים סוף עד ים פלישתים: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים, וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר" [3], כמו גם בתיאור אודות הצי של המלך שלמה:" וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת, עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" [4].

לפי הלך מחשבה זה, זו כנראה גם כוונתם של הפסוקים המקראיים שעוסקים במסעות בני ישראל דרך ים סוף, קודם העיכוב הלא צפוי בארץ אדום:

"וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף"[5], ועוד בפסוקים רבים נוספים. הד לדבר אנו מוצאים גם בספר שופטים שם נאמר כך:" כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה. וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ"[6].

על פי דברים אלה עד כאן, יתכן והפסוק: "וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם-סוּף, וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"[7], מדבר על מפרץ אילת, אולם אין הכרע ברור על כך, היות, שים סוף נזכר כתחנה השלישית של בני ישראל במדבר לאחר שעברו את הים, כלומר בתחילת מסעיהם, ואפשר כי גם הפסוק האמור הנ"ל כיוון למקום זה.

מההיבט הגיאוגרפי המפרץ הגדול הוא מפרץ סויס (סואץ), המשתרע בין מצרי גו'בל לעיר סויס, והוא אשר מפריד בין חצי האי סיני לחופיה המזרחיים של מצריים. אורכו של מפרץ זה כ 300 ק"מ, רוחבו בנקודה הגדולה ביותר עומד על 40 ק"מ, ועומק המים בו מגיע עד 80 מטר.

לעומת מפרץ סויס, מפרץ אילת משתרע בין מצרי טיראן ואילת, ומפריד בין חצי האי סיני לחצי האי ערב. אורכו עומד על כ 180 ק"מ, רוחבו המקסימאלי מגיע ל30 ק"מ, ועומקו עומד בשיא על 1250 מטר.

קיימת מסורת עתיקה שטוענת כי מפרץ סויס (סואץ), הוא ים סוף, שנבקע על ידי ה' כך שבני ישראל יעברו בתוכו:

"מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף"; "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם יְהוָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה"; "וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף"[8]

הד ראשון למסורת זו אנו מוצאים בתרגום השבעים, המתרגם את המונח ים סוף כמפרץ סואץ. לאחר מכן מסורת זו נמצאת אצל יוסף בן מתתיהו בחיבורו קדמוניות [9]:" הם גם תפסו את הקטעים שבהם דמיינו שהעברים עלולים לברוח, וסגרו אותם בין מצוקים בלתי נגישים לים; כי היה [בכל צד] [רכס] של הרים שהסתיימו בים, אשר היו בלתי עבירים מחמת חספוסם, ומפריעים למעופם; לפיכך לחצו שם על העברים עם צבאם, שם נסגרו [רכסי] ההרים בים; איזה צבא הציבו בצלעות ההרים, כדי שימנעו מהם כל מעבר למישור"[10], ומסורת זו גם מחזיקים הנוסעים הנוצריים שביקרו באזור במאות הרביעית והחמישית לספירה. הם קבעו כי מקום בקיעת ים סוף היה בצפון מפרץ סואץ. לאחר מאות רבות של שנים, התעורר ספק במסורת זו בשלהי המאה ה 18, ובמאה ה19, שרוב חוקרי המקרא החזיקו אז בדעה כי בני ישראל עברו בימות שבגבולה המערבי של מצרים. מהימות המרות, או צפונה מהן בימת תמסח. ויכוח זה במחקר טרם הוכרע, ובמוקד המחלוקת שלושה ציוני מקום שלא זוהו והם: פי החירות, מגדל ובעל צפון.

טעם חשוב נוסף למחלוקת בזיהוי היכן חצו בני ישראל את הים, נעוץ בעובדה שהמקרא עצמו אומר כי קריעת ים סוף הייתה בדרך נס. כל הצעות הזיהוי לדעה כזאת או אחרת, מנסה למצוא הסבר בדרך הטבע לנס קריעת ים סוף, היות וגם המקרא מעיד כי קודם קריעת הים נשבה רוח קדים עזה:" וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם"[11].

משה שליח ה'

לא זו בלבד שבני ישראל חצו את הים, אלא שהמים לפי התיאור של המספר המקראי, עמדו להם כחומה מימנם ומשמאלם: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם"[12].  פסוקים אלה מזכירים את המסורת של המזרח הקדום, בה מסופר כי האל ניצח את הים במטהו, והד נוסף לכך אנו מוצאים בפסוק הבא:" הֲבִנְהָרִים, חָרָה יְהוָה אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ, כִּי תִרְכַּב עַל-סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה. עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה נְהָרוֹת תְּבַקַּע אָרֶץ. רָאוּךָ יָחִילוּ הָרִים זֶרֶם מַיִם עָבָר נָתַן תְּהוֹם קוֹלוֹ רוֹם יָדֵיהוּ נָשָׂא"[13].

לשון אחר – פסוקים אלה ואחרים, התולים את מלכות ה' בניצחון על המים, מדמים את משה שליחו של ה', כמוציא לפועל של ניצחון זה, ובכך הוא מביא ראייה ניצחת לאמיתות שליחותו, היות ומשה חוזר על מעשה ה' בעטיו של הכוח האלוהי השורה עליו.

אחרית דבר

פרשת בשלח מספרת את סיפור קריעת ים סוף ושירת הים בתחילתה. על פי האמור בה, בני ישראל היוצאים ממצרים לכיוון מדבר סין(סיני). פרעה וחייליו רודפים אחריהם ומתקרבים אליהם סמוך לים סוף.

בני ישראל שנבהלו כהוגן מהמצרים, נוסעים לתוך הים ושם מתרחש על פי הסיפור המקראי נס ים סוף. היכן מצוי ים סוף? האם מדובר בים של ממש או באגמי מצרים? נקדים את המאוחר ונאמר כי הזיהוי של ים סוף, עד ימינו אלה איננו וודאי כל צורכו. לפי גישה מרכזית אחת במחקר המדובר באחד האגמים הגדולים במזרח הדלתא של הנילוס, בדומה לאגם תמסח או לאגמים המרים הידועים בימנו. לפי גישה נוספת ים סוף מזוהה עם חוף הים התיכון בצפון האי סיני - ימת ברדוויל, או עם החלק הצפוני של מפרץ אילת של הים האדום. חוקרים אחרים טוענים כי ים סוף הוא בעצם מפרץ סואץ של הים האדום.

ברור שההסברים האפשריים היכן נמצא ים סוף, קשורים קשר בל ינתק בנס חצייתו, והפרשנים והחוקרים מנסים למצוא מקום שנס זה אכן התרחש. כך או אחרת, היכן שים סוף לא יהיה, המדובר באחד האירועים ההיסטוריים המכוננים של עם ישראל, שגם יצר את אחד הטקסטים המקראיים הידועים והיפים ביותר בדמותה של שירת הים המקראית.

נספח: היכן מצוי ים סוף?

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת בשלח';
• הכתבה המלאה של הרב ד"ר שוקי רייס ב- YNET.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), 'פרשת בשלח' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/1/19.

[1] אבי הראל, שירת הים בין פרוזה לשירה, ייצור ידע, ינואר 2021;

הנ"ל, נס קריעת ים סוף על פי משנתו הפילוסופית של הרלב"ג, ייצור ידע, ינואר 2018.

[2] אנציקלופדיה מקראית, כרך ג', מוסד ביאליק, ירושלים, 1965, עמודים: 695 – 699.

[3] שמות, פרק כ"ג, פסוק ל"א.

[4] מלכים א', פרק ט', פסוק כ"ו.

[5] במדבר, פרק י"ד, פסוק כ"ה.

[6] שופטים, פרק י"א, פסוקים: ט"ז – י"ז.

[7] שמות, פרק י"ג, פסוק י"ח.

[8] שמות, פרק ט"ו, פסוק ד'; דברים, פרק י"א, פסוק ד'; נחמיה, פרק ט', פסוק ט', בהתאמה.

[9] קדמוניות היהודים הוא ספרו השנישל ההיסטוריון היהודי-רומי יוסף בן מתתיהו. בספר זה, שנכתב בשלהי המאה הראשונה לספירה, סיכם יוסף את תולדות עם ישראל, מימי המקרא ועד ימי המרד הגדול ברומאים.

[10] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ב', פרק ט"ו, פסוק ג'. מתוך - קדמוניות היהודים ב׳:ט״ו (sefaria.org.il).

[11] שמות, פרק י"ד, פסוק כ"א.

[12] שם, פסוק כ"ב.

[13] חבקוק, פרק ג', פסוקים: ח' – י'.