תקציר: פרס נובל לספרות לשנת 2022, הכתיר את אנני ארנו (Annie Ernaux) בת ה-82, דמות שנוי במחלוקת, הן בשל דעותיה הפוליטיות, האנטישמיות, והן בשל יכולתה הספרותית...

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

פרס נובל לספרות לשנת 2022, הכתיר את 'אנני ארנו' (Annie Ernaux) בת ה-82 - התומכת הנלהבת בעניין הפלסטיני ובקמפיין החרם הפציפיסטי של ארגון ה- BDS נגד ישראל - והדגיש את ה"אומץ" של עבודתה האוטוביוגרפית. הוא הפך את הדמות הפמיניסטית, שנולדה ברקע צנוע, לצרפתייה הראשונה שזכתה בפרס הנכסף.

בשל היותה נערצת על ידי חלק גדול מעולם התרבות הבינלאומי, מחויבויותיה הפוליטיות - ואפילו הפקתה הספרותית - אינם מצליחים לעורר ביקורות רבות. הסופרת חיברה עשרים ספרים, וע"פ חברי המושבעים, זכתה לתגמול על "החדות הקלינית שבה היא מגלה את השורשים, המרחקים והלחצים הקולקטיביים של הזיכרון האישי".

נשיא צרפת עמנואל מקרון (ראו תמונה משמאל) בירך את "הקול של חופש האישה הנשכחת של המאה, אני ארנו, שכתבה, במשך 50 שנה, את הרומן של הזיכרון הקולקטיבי והאינטימי של ארצנו".

[בתמונה משמאל: נשיא צרפת, עמנואל מקרון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Arno Mikkor, EU2017EE Estonian Presidency - Tallinn Digital Summit. Welcome dinner hosted by HE Donald Tusk. Handshake. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

ארנו היא תומכת נלהבת, מזה שמן רב, של ז'אן-לוק מלנשון (ראו תמונה משמאל למטה) - פוליטיקאי צרפתי, חבר הפרלמנט האירופי מטעם מפלגת שמאל, מנהיג מפלגת השמאל הקיצוני, "צרפת המרדנית", ומגן נלהב על משטרו של ניקולס מדורו בוונצואלה, שהתמודד בבחירות לנשיאות. התמיכה הזו הביאה אותה להצטרף לפרלמנט המכונה 'איגוד העם', שהפגיש אישים מהעולם האסוציאטיבי, האיגודי המקצועי והאינטלקטואלי שתמכו במועמדותו של מלנשון, בבחירות לנשיאות ב-2022.

ידוע גם המאבק שניהלה ארנו נגד מוסריותו של "חוק הרעלות בצרפת" - שאסר על עטית רעלה מוסלמית המכסה את פניהן של הנשים (ראו תמונה למטה).

אנטישמיות רבת שנים...

אני ארנו היא שונאת ישראל ותיקה. במשך עשרות שנים, היא התבלטה בעמדות השמאל הקיצוני שלה; ובעיקר, בעמדות האנטי-ישראליות המיליטנטית:

• היא הייתה חלק מיוזמה, שהניחה הצעת ההחלטה על שולחן האספה הלאומית בצרפת, ב-13 ביולי 2022, חתומה על ידי 38 צירים מן השמאל, הקוראת לרשות המבצעת לגנות: "מיסוד משטר אפרטהייד על ידי ישראל נגד העם הפלסטיני". ההשוואה המשמיצה את מדינת ישראל כ"משטר אפרטהייד" או כ"מדינת אפרטהייד", איפה שהפלסטינים הם הקורבנות, מהווה הטפס מאשים שהוא חלק מהשיח האנטי-ציוני המקובל, הוא יוצר מיתוס פוליטי מודרני של ממש. לפיכך, ישראל מואשמת בביצוע "פשע האפרטהייד" ו-38 צירי ה"נופס" (איחוד השמאל בפרלמנט) מצפים מהאסיפה הלאומית "לגנות בתוקף, כפשע לפי המשפט הבינלאומי, את משטר האפרטהייד שמנהיגה ישראל נגד העם הפלסטיני.

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Quinn Dombrowski לאתר flickr]

• היא חתמה על מספר מכתבים, המגנים את ישראל בריש גלי: מדינת הכיבוש, שיטות אפרטהייד ופשעים נגד פלסטינים. שמה מצטרף, אפוא, לשמות משפחה צרפתיים מפורסמים אחרים כמו אנטול פראנס, אלבר קאמי או ז'אן פול סארטר שסירב לקבל את הפרס. הסופרת של האינטימי, שבו המשפחה מסתבכת בסכסוכים או במאבקי מעמדות, הבטיחה "להמשיך במאבק נגד העוול".

• במאי 2021, ארנו חתמה על מכתב, שכותרתו "מכתב נגד האפרטהייד: תמיכה במאבק הפלסטיני לדה-קולוניזציה", המציג את הפרקטיקה של ישראל כפשעים נגד האנושות. החותמים גינו את "הדיכוי האכזרי של ישראל נגד מתפללים מוסלמים חפים מפשע במסגד אל-אקצא בירושלים הכבושה"; וטענו כי זה "שגוי ומטעה" להציג את המתקפה של ישראל על עזה כמלחמה בין שני צדדים שווים: ישראל היא הכוח האימפריאליסטי המרושע. פלסטין כבושה. זה אינו סכסוך, אלא אפרטהייד. עוד דובר שם על "11 ימים של הפצצת רצועת עזה הנצורה, שבה הרגה ישראל לפחות 254 פלסטינים, בהם 66 ילדים, 39 נשים ו-17 קשישים במהלך פעולה אכזרית".
• ארנו חתמה ב-2019 על מכתב - שפורסם באתר הצרפתי "מדיהפרט" - הקורא לרשת השידור הציבורי בצרפת שלא לשדר את תחרות האירוויזיון, שהתקיימה באותה שנה בישראל.
• במאי 2018, חתמה ארנו על עצומה בעד החרם על "עונת התרבות צרפת-ישראל" - שהוקמה ביוזמת ממשלות צרפת וישראל, לציון 70 שנה לעצמאות ישראל - היא האשימה את ישראל בשימוש באירועי תרבות, כדי לטייח את פשעיה נגד פלסטינים. לדבריה, אירועים כאלה מהווים "חלון ראווה" למדינת ישראל לרעת העם הפלסטיני. "סוף סוף העולם מתחיל לקרוא לכוח הישראלי בשמו", טענה ארנו, תוך שהיא מצטטת דיווחים של ארגוני זכויות אדם שונים, בהם "בצלם, ניטור זכויות אדם, ואמניסטי אינטרנשיונל.

בצרפת של 2022, תחייתה של ההקבלה השנויה במחלוקת "ישראל-אפרטהייד" חושפת מעל הכול את הלקוחות הסקטוריאליים של צירי השמאל הצרפתים, שחתמו על הצעת החלטה זו. זו סינתזה בסגנון סובייטי של קלישאות וסיסמאות למטרות דמוניזציה - שהתפתחה מאז מלחמת ששת הימים ביוני 1967 - על ידי אויבי ישראל. זהו הרצון למצוא חן בעיני ציבור הבוחרים בקהילה המוסלמית, שתרם רבות לבחירתם. זו גם שאלה של הבטחת נאמנותו של ציבור הבוחרים הזה, הרגיש במיוחד ל"עניין הפלסטיני", המוצג כהמחשה למאבק הכובש של האסלאם בעולם. היא משמשת כ"דת המדוכאים" שעל פיה, מדינת היהודים היא פעמיים לא לגיטימית בעליל, מכיוון שהיא גם "קולוניאליסטית" וגם "כובשת ארץ האסלאם".

היטיב להגדיר זאת פייר אנדרה טארגייף - פילוסוף, מדען פוליטי והיסטוריון של רעיונות, מנהל מחקר במרכז הלאומי למחקר מדעי: "הפאשיזציה והנאציפיקציה של ישראל" - הוא טוען - "באה בעקבות רצון לגזע אותה. זאת כדי להפוך את תוכנית חיסול מדינת היהודים למקובלת אידיאולוגית ורגשית".

ביקורת על המינוי...

עם היוודע עובדת זכייתה של ארנו, נשמעו תגובות של כעס וזעם ברחבי העולם, הן בשל יכולתה הספרותית והן בשל דעותיה. רבים מתחו ביקורת קשה על שיקולי השופטים: הם כינו את כתיבתה של ארנו 'תת רמה ספרותית'.

תגובה עוצמתית הגיעה, למשל, מבעלת טור וכוכבת ערוצי הטלוויזיה בצרפת, אבנוס שלמני. בפריים טיים וללא משוא פנים טענה כי ועדת הנובל הוכיחה שוב את פחדנותה המוחלטת, כשהעניקה את הנובל לארנו במקום לסלמן רושדי... "עובדה זו מחליאה אותי!", טענה...

על יכולתה הספרותית של ארנו אמרה: "ביליתי שנים בניסיון להתלהב מהספרים שלה, כי היה נראה לי שהם תצלום של תקופה שהיא עצמה עברה. אך מהר אנו חוזרים לסיר הלחץ, והשעמום חוזר ומופיע.

אינני קוראת לזה ספרות, אלא טפול ב'סיר לחץ ביתי'. האמת היא שזה די מצחיק שמישהו - שטוען שהוא עירוני - מתחיל לספר סיפורים על סיר הלחץ שלו.

כמובן, אינני מדברת על האדם או על מחויבויותיו הפוליטיות, שאני מכבדת - גם אם האופציות האידיאולוגיות שלו הן של קיצוניות, שאינני שותפה להן, כמו תמיכתה בז'אן-לוק מלנשון (ראו תמונה משמאל) או היותה בעד הרעלה האיסלאמית… - אני מתכוונת לספרות שלה...".

[בתמונה משמאל: ז'אן לואי מלנשון. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Thesupermat. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת ששת הימים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/6/18.