[בתמונה - אנוואר אל סאדאת: האופן בו ניסח הנשיא המצרי את מטרת המלחמה המצרית, מזמין התבוננות נוקבת בהנחות היסוד לתפיסת הביטחון הישראלית כפי שנתפסו אז על ידי ההנהגה הישראלית וכפי שהן ממשיכות לכונן אותה עד ימינו בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[מאמר ראה אור לראשונה באתר ישראל היום. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

ממה נבע המשבר שאחרי מלחמת יום הכיפורים?

מחיר המלחמה בחיי אדם ששילמה החברה הישראלית במלחמת יום הכיפורים היה גבוה וכואב. אולם, מחיר זה לכשעצמו לא היה הגורם העיקרי לתודעת המשבר שאחזה בחברה הישראלית בעקבות המלחמה.

היה זה הנרי קיסינג'ר שאחרי הפסקת האש ניסה להסביר לראש הממשלה גולדה מאיר, שאת מחיר המלחמה יש לראות בפרופורציה השוואתית. עוצמת ההתנגשות הצבאית בקרבות התעלה ורמת הגולן עלתה בכמותה ובאיכות אמצעי הלחימה, על כמה מהקרבות המרכזיים של מלחמת העולם השנייה. למשל, רק ביממה הראשונה לקרבות הנחיתה בחופי נורמנדי, ביוני 1944, אבדו בנות הברית למעלה מ-4000 חיילים.  במבט צבאי מקצועי, מחיר הניצחון של צה"ל היה תודה לאל נמוך יחסית.

במבט הזה, קווי המתאר למשבר המלחמה שטלטל את מדינת ישראל בסתיו 1973, טמונים ברבדים עמוקים של תודעת החברה הישראלית, שכמה מיסודותיה נסדקו בעקבות המלחמה.

[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה - הפלישה לנורמנדי במלחמת העולם השנייה: רק ביממה הראשונה לקרבות הנחיתה בחופי נורמנדי, ביוני 1944, אבדו בנות הברית למעלה מ-4000 חיילים.  במבט צבאי מקצועי, מחיר הניצחון של צה"ל היה, תודה לאל, נמוך יחסית. התמונה היא נחלת הכלל]

מטרת המלחמה המצרית

גם לאחר 49 שנים מפריצת המלחמה, האופן בו ניסח הנשיא המצרי, אנוואר סאדאת (ראו תמונה משמאל) את מטרת המלחמה המצרית, מזמין התבוננות נוקבת בהנחות היסוד לתפיסת הביטחון הישראלית כפי שנתפסו אז על ידי ההנהגה הישראלית וכפי שהן ממשיכות לכונן אותה עד ימינו.

[בתמונה משמאל: אנוואר סאדאת. התמונה היא צילום מסך מסרטון הוידאו: اغتيال الرئيس المصري محمد أنور السادات - ذاكرة في التاريخ - في مثل هذا اليوم -6- 10-2017]

כך כתב הנשיא סאדאת בהנחיה לשר המלחמה, ב-1 אוקטובר 1973: "היעד האסטרטגי שאני מעמיד בזה לכוחות המזוינים של מצרים...לערער את תורת הביטחון, הישראלית, על ידי ביצוע פעולה צבאית בהתאם לאפשרויות של הכוחות המזוינים, במטרה להסב לאויב את האבדות הכבדות ביותר, ולשכנע אותו שהמשך כיבושה של אדמתנו תובע ממנו מחיר שהוא גבוה מידי בשבילו... הערעור המוצלח על תורת הביטחון הישראלית, יניב תוצאות מוגדרות לטווח קצר ולטווח ארוך."

ההישג העיקרי ביסוד רעיון מלחמה זה של סאדאת, מוקד לחילול טלטלה ביסודות תורת - תפיסת הביטחון הישראלית, שיכולה מבחינתו להתממש גם ללא תלות הכרחית בגודל השטח שישיגו כוחותיו ממזרח לתעלה.

[להרחבת המושג: 'מטרת מלחמה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

[בכרזה: מטרת המלחמה של סאדאת במלחמת יום הכיפורים. הכרזה: ייצור ידע]

מטרת המלחמה הישראלית

בכל אותו הקיץ לקראת המלחמה, לא נבחן בהנהגה הביטחונית הישראלית רעיון מלחמה שמתקרב להתמודדות בהגיונו האסטרטגי של סאדאת. במאי 1973 נפגש המטה הכללי של צה"ל עם שר הביטחון משה דיין, לדיון במטרות המלחמה העלולה לפרוץ.

דווקא הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר (ראו תמונה משמאל) התחיל 'לגעת' בהגיון המלחמה של סאדאת באומרו: "מלחמה שתיגמר במין הרגשה שכל אחד יספר עליה אחרת - אני הייתי רואה בה, כשלעצמה, מפלה לנו. כי אני מתייחס ברצינות לדיבורים של סאדאת שהוא לא מדבר רק על ניצחון. ואני יכול לתאר לעצמי מפלה לא משמעותית (למצרים) שהיא לכשעצמה הישג (למצרים)."

[מקור תמונתו של רב אלוף דוד אלעזר משמאל: אתר צה"ל]

מתוך הבנה זו שירטט הרמטכ"ל אלעזר מטרת המלחמה תובענית, להכרעה בשדה הקרב "שתהיה מכה מוחצת ותשפיע לטווח רחוק על כל ההתפתחויות במזרח התיכון..." הרמטכ"ל דיבר על שאיפה לניצחון מופתי, עד כדי הרהור באפשרות שיביא להסכמי שלום.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

שר הביטחון דיין חלק על התכנות שאיפת הרמטכ"ל למימוש הישגים מדיניים ממשיים מתוך ניצחון צבאי. כך הוצגו לראש הממשלה גולדה מאיר שתי מטרות מלחמה ללא אופק ותכלית מדינית:

• המטרה הראשונה, למנוע מהאויב כל הישג צבאי;
• והשנייה, להנחיל מפלה צבאית למצרים וסוריה.

בכל סבב הדיונים, במעלה הדרך אל ראש הממשלה, לא התחיל בירור לצורת ההערכות הצבאית הנדרשת, להתמודדות בתפיסת המלחמה הייחודית של סאדאת.

גם לא נערך ברור מספק למשמעות פתיחת מלחמה בתנאים אסטרטגיים שמונעים מהלומת מנע מקדימה של צה"ל.

[בתמונה: ראש הממשלה גולדה מאיר. התמונה היא נחלת הכלל]

בפער האסטרטגי הזה שבין הבנת המלחמה בהנהגה הישראלית לבין הגישה פורצת הדרך של סאדאת, טמונים זרעי הטלטלה שביקש נשיא מצרים לחולל בתודעה הישראלית.

האחריות לפער הזה חורגת הרבה מעבר לאחריותה של מערכת המודיעין, באשר אחריות כוללת לעיצוב רעיון המלחמה, צריכה להיות מוטלת בעיקר על ההנהגה המדינית והפיקוד העליון של צה"ל.

בכל מה שהתרחש מאז במדינת ישראל - בכלל זה המהפך השלטוני בבחירות 1977, והשסעים החברתיים-פוליטיים שהתחוללו מאז - ניתן לזהות את תוצאות הטלטלה שביקש סאדאת להשיג מתוך ערעור יסודות תפיסת הביטחון הישראלית. סוגיה זו דורשת גם היום ברור מעמיק.

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]

[בכרזה: מטרות המלחמה הישראליות במלחמת יום הכיפורים. הכרזה: ייצור ידע]

מנופי הטלטלה

ספרו של יגאל קיפניס - "1973 הדרך למלחמה" (ראו תמונת כריכה משמאל), הוא אחד הגורמים המניעים ומאיצים עד היום את תודעת משבר מלחמת 1973.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של יגאל קיפניס, 1973, שראה אור בהוצאת דביר ב- 2012. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

קיפניס הניח בספרו את הטענה שאילו רק נענתה ראש הממשלה גולדה מאיר ליוזמת השלום של סאדאת בשנה שקדמה למלחמה, היה ניתן למנוע את המלחמה.

פרופסור דן שיפטן שחקר היסטורית את טענת קיפניס, הציג אותה כמופרכת. בהצעת השלום של סאדאת מ-1972, הוא עדין לא היה מוכן להעניק לישראל תמורה ביטחונית כלשהי עבור היענותה לנסיגה מכל חצי האי סיני. סאדאת - שזיהה כבר לפני המלחמה את פוטנציאל ההשפעה האמריקאי - ציפה מתוצאות המלחמה לנסיגה ישראלית מלאה בלחץ אמריקאי, מבלי שהוא יידרש לתמורה.

טענתו של קיפניס העצימה בתודעה הישראלית חוסר אמון בהנהגה הלאומית, שיכלה כביכול למנוע את מחיר המלחמה, וממילא עם הגעת הנשיא סאדאת לירושלים נענתה מדינת ישראל למלוא דרישת הנסיגה. לא מפתיע שגורמים בממשל האמריקאי מינפו בעשורים האחרונים את טענת קיפניס כמניפולציה מאיימת על החברה הישראלית והנהגתה, שתלמד לא להיקלע שנית למלחמה הנובעת כביכול, מסרבנות השלום של ההנהגה הישראלית.

בהשפעת הטענה הזו, הסביר לדוגמה בשנת 2008 שר הביטחון אהוד ברק בנאום לסגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, מדוע ראוי למדינת ישראל לשאת ולתת עם המשטר הסורי על נסיגה מכל רמת הגולן תמורת הסכם שלום. במלחמה נוספת, הסביר, גם אם יצליח צה"ל לפרוץ לעומק סוריה ויאיים על פאתי דמשק, האש הרקטית שתמשיך להכות בישראל מעומק סוריה, והכורח להביא להפסקת אש, יציבו את מדינת ישראל לשולחן המו"מ בדרישה לנסיגה לקווי 4 יוני 1967. בהתאם שאל, מדוע לא לנסות משא ומתן לשלום בטרם שולם מחיר המלחמה?

[בתמונה - אהוד ברק: מדוע לא לנסות משא ומתן לשלום בטרם שולם מחיר המלחמה? מקור התמונה: טוויטר. הצלם אינו מוזכר]

את הטלת הספק הזו בכוח עמידתה של מדינת ישראל ובתבונת תביעותיה לגבולות בני הגנה, ביקש סאדאת להשיג ביציאתו למלחמה!

בתוך כך, ראוי להתבונן בשסע העמוק שנפער בחברה הישראלית עם הסכמת ראש הממשלה מנחם בגין במסגרת הסכם השלום, לעקירת כל היישובים הישראליים בסיני. לתקדים הזה, התנגדו בשעתו רוב חברי מפלגת העבודה, בעיקר יגאל אלון אך גם יצחק רבין ושמעון פרס.

סוגיות אלה ורבות אחרות, מטלטלות מאז את החברה הישראלית וממתינות כמעט יובל, למענה מנהיגותי חדש, מאחד ומפייס.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2017), מטרות המלחמה, שמגדירות את הניצחון, ייצור ידע, 21/5/17.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), ניצחון: להשיג את המטרה, ייצור ידע, 2/5/14.