אפרים לאור: הבחנה ופילוח בין פטריוט, יריב ואויב

[בתמונה: הבחנה ופילוח בין פטריוט, יריב ואויב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GDJ לאתר Pixabay]

[בתמונה: הבחנה ופילוח בין פטריוט, יריב ואויב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי GDJ לאתר Pixabay]

מי שחובר ונשען על המרים באויבי ישראל, איננו ישראלי. מי שפונה לגורמים זרים, כבימי המנדט הבריטי, ומזיק לישראל באמצעות פרסום מאבקים פנים-ישראליים, איננו ישראלי. מי שפועל למען המדינה היהודית. למען תושביה. לניקוי פגמים, לטיוב הממשל, לשיפור התנהלות ציבורית ופרטית, למשפט ולצדק הינו ישראלי, שחותר לישראל טובה יותר ושמשטרה דמוקרטי יותר ואנרכיסטי/כאוטי פחות.

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', ד"ר אפרים לאור: אפר"נאי; חבר "מבטחי", פורום מפקדים לאומי. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה, תואר שני במדיניות ציבורית. דוקטורט ב"מדיניות, אסטרטגיה וניהול מצבי חירום קיצוניים", קינגס קולג', אוניברסיטת לונדון. כיהן כיו"ר ועדת ההיגוי להיערכות המדינה לטיפול ברעידת אדמה וכראש המגמה לגאוגרפיה של אזורי אסון באוניברסיטת חיפה.

אלוף משנה במיל', ד"ר אפרים לאור: אפר"נאי; חבר "מבטחי", פורום מפקדים לאומי. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה, תואר שני במדיניות ציבורית. דוקטורט ב"מדיניות, אסטרטגיה וניהול מצבי חירום קיצוניים", קינגס קולג', אוניברסיטת לונדון. כיהן כיו"ר ועדת ההיגוי להיערכות המדינה לטיפול ברעידת אדמה וכראש המגמה לגאוגרפיה של אזורי אסון באוניברסיטת חיפה.

*  *  *

אזרח מצוי אמור להיות פטריוט נאמן למדינה שבה הוא מתגורר: מהזדהות או מהשלמה או מכורח. אזרח יכול לייחל להתנהלות מדינתית התואמת את השקפתו, להחזיק במגוון אמונות ודעות, אך הוא איננו יכול להיות אזרח וגם לייחל להשמדתה של המדינה שבה הוא מתגורר. אם בכל זאת זהו חלומו ותקוותו, הריהו אויב דה-פקטו, גם אם פורמלית אזרחותו ישראלית דה-יורה.

מודה, אני פטריוט נאמן למדינת-הלאום של העם היהודי, למרות שהייתי רוצה לשנות בהרבה תחומים. למשל, שמדינת-ישראל תחזור להיות יהודית ודמוקרטית. בעיני אין סתירה בין המסלולים, אלא השלמה מבורכת. עמיתי לעבודה, ליישוב, למועדון יכול להיות פטריוט לא-יהודי. אבל צריך להיות ברור, אם אמונתו מתבטאת ברצון להשמיד את המדינה ומעשיו ניזונים מאמונתו, הוא אויב שלי. מה צריך לעשות לאויב? ובכן, מה שעמים נורמליים עשו לאויביהם בכל ההיסטוריה.

[בתמונה: תמחה את זכר עמלק... התיאור ההיסטורי התנ"כי כולל נזיפות של הנביאים השונים, על כי מנהיגי העם לא מיצו את המלחמות עד תום; וכמעט תמיד הותירו רמץ, שחזר והצית את המלחמה הבאה, שהתנקמה בהם מאוחר יותר... הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: תמחה את זכר עמלק... לאויב צריך לעשות מה שעמים נורמליים עשו לאויביהם בכל ההיסטוריה... הוצאתו להורג של אגג, מלך העמלקים, בידי שמואל הנביא. תחריט של גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]

מי שמזדהה ומי שלא...

אנחנו היהודים צריכים לקבל לתוכנו - מבחירה או מכורח - כל מי שמזדהה עם חוק הלאום, נאמן למדינה ולחוקיה ולמוסדותיה ומכיר מתוך אמונה או השלמה שישראל הינה מדינת הלאום של העם היהודי. כפי שמספרים מפי הסופר והמשורר הישראלי, יוסל בירשטיין:

"לפני שנה הייתי באמריקה בעיירה קטנה בווירג'יניה, ופגשתי שם כמה יהודים. בערב שבת מצאתי את עצמי עוזר לגבאי להפוך כנסייה לבית-כנסת. הוצאנו את ארון הקודש מגומחה בקיר. את הצלב שהיה נמוך ונעוץ בקיר, כיסינו בסדין ששוליו פרחוניים. אחר כך כשהתפללנו, עמדתי ליד הגבאי וספרתי 5 גברים, שלוש נשים ונער שחור אחד. אמרתי לו: 'הרי אין אפילו מנין'. הצביע הגבאי על הצלב בפינה, המכוסה בסדין, ואמר: 'ראה, מרחוק הוא נראה כמו יהודי קטן, עטוף בטלית. הוא העשירי'."

ברישומי האוכלוסין, יש בארץ-ישראל ערבים..."אבל, המסר הוא מורכב", אמר איימן עודה, שרואה בהורגי חיילים שהידים. ובכן איימן, המסר מורכב גם לנו. שקול היטב באיזה צד של המתרס אתה...

לוחמה של עם בעם, הינה מחויבות טוטאלית של עם אחד נגד עם אחר. אין עסקינן בלוחמת יחיד/ים מעם אחד כנגד יחיד/ים מעם אחר; אלא בלחימה של קולקטיב כנגד קולקטיב, כל אחד עם כל מטענו. הניצחון אינו נופל בחלקו של מי שמשחק על פי החוקים, אלא בחלקו של זה שיוצר את החוקים ואוכף אותם על אויבו. אין מקום לניצחון חלקי, אלא רק לניצחון שלם, טוטאלי ובלתי מעורער – שאם לא כן הוא שווה כקליפת השום.

יש להבחין בין אלה שמזדהים עם המדינה ו/או השלימו עם קיומה - החרדים למשל, שהינם יריב, בר פלוגתא לגיטימי - לבין אלה שחותרים להשמדתה. קבוצה משמעותית במיעוט המוסלמי שבתוכנו, בשונה מאחרים, חותרת לרסק את המדינה. היא אינה רוצה להתאים ולשפר, אלא להרוס ולהחליף. לכן, היא צריכה להיות מסווגת כאויב. יש להתייחס אליה כאויב עד שתמחיש לנו אחרת.

פרופ' אמציה ברעם, שכיהן כראש מרכז יהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, האיר את עיני שערביי-ישראל שבתו נגד חוק הלאום בשיתוף פעולה עם תנועת הפת"ח, כשהם מניפים דגלי אש"פ וזועקים "ברוח בדם...":

מערכת מידה: דגלי אש"ף ושירי הסתה: עוד מפגן שנאה נגד חוק הלאום בתל-אביב מערכת מידה | 12/08/2018 המפגינים הערבים, שצעדו לצד חברי כנסת ממרצ והמחנה הציוני, השמיעו קריאות נגד מדינת ישראל ושירי עידוד לשהידים

[למאמר המלא של מערכת 'מידה', לחצו כאן]

גם הפנייה של פלסטינים תושבי ישראל כהגדרתם, לאו"ם, מעידה שהמדינה איננה לגיטימית בעיני הפונים: 

ערוץ 7: ערוץ 7 > בארץ > ערביי ישראל לאו"ם: אנחנו מופלים ערביי ישראל לאו"ם: אנחנו מופלים ארגונים ערבים פונים לאו"ם בדרישה שזה יפעל נגד ישראל שלטענתם מצירה את צעדיהם באופן בלתי דמוקרטי. בסיכום פגישה עם נציגת המזכ"ל ענאן, הוחלט על קשר רציף ותיאום בין הארגונים הערביים לאו"ם.

[לכתבה המלאה בערוץ 7, לחצו כאן]

יש לאפשר למנהיגות הערבית לומר דברם, אך יש גם לאתגר אותם.

התקשורת המיינסטרימית מפגינה ניטראליות בעייתית מאד. גופי הממשל הישראליים חסרי-אחריות אף יותר מהתקשורת שמהדהדת אותם: ממשלת ישראל, הפרקליטות, היועמ"ש, המשטרה, בתי-המשפט ובג"ץ בראשם.

מי שחובר ונשען על המרים באויבי ישראל, איננו ישראלי. מי שפונה לגורמים זרים, כבימי המנדט הבריטי, ומזיק לישראל באמצעות פרסום מאבקים פנים-ישראליים, איננו ישראלי.

מי שפועל למען המדינה היהודית. למען תושביה. לניקוי פגמים, לטיוב הממשל, לשיפור התנהלות ציבורית ופרטית, למשפט ולצדק הינו ישראלי, שחותר לישראל טובה יותר ושמשטרה דמוקרטי יותר ואנרכיסטי/כאוטי פחות.

[בתמונה משמאל: מי אוהב ומי אויב... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 28413822 לאתר Pixabay]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

2 thoughts on “אפרים לאור: הבחנה ופילוח בין פטריוט, יריב ואויב

  1. מספיק לשחק את המשחק שלהם, אותם אנשים שהם למעשה אוייבים.

    צריך להיות חוק ברור – כל מי שפועל נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מקבל עונשים חמורים.

    מי שמתעד עצמו או שמתעדים אותו מהלל שהידים/מחבלים/פיגועים איננו יכול להיות אזרח המדינה. זהו הגבול של חופש הביטוי. צריך להיות בחוק שכל מי שעשה זאת, המשטרה חייבת להעביר את פרטיו לביטוח לאומי ולמשרד הפנים, כך שאזרחותו תישלל וכן ישללו מיידית כל זכויותיו בביטוח לאומי.

    זה צריך להיות ללא שיקול דעת של שופטים או מישהו אחר ובעדיפות גבוהה באכיפה. האוייבים הללו יהיו זכאים לערעור על העובדות (בלבד), אבל אם בערעור הם יוצאים עדיין אשמים, הוצאות המשפט יהיו בסך 100 אלף ש"ח. מי שחוזר על כך פעם נוספת, פשוט מגורש לעזה/סוריה/לבנון או מדינה אחרת שתסכים לקבלו ורכושו מעוקל לטובת המדינה, כתשלום על הוצאות מדינת ישראל בטיפול באוייבים אלו.

    אם חבר כנסת מתבטא למען שהידים/פיגועים – גם מודח מכהונתו, ומשלם קנס בגובה כל המשכורות שקיבל ממדינת ישראל, בנוסף לנ"ל.

    זה בעניין התבטאויות – בעניין פעילות עויינת זה כמובן סיפור חמור עוד יותר.

    "יתנו – יקבלו" – רק אם יהיו נאמנים למדינה יקבלו. יהנו מכל הטוב של מדינת ישראל. חופש, כלכלה, התייחסות, קידמה. אהלן וסהלן.
    לא יתנו נאמנות – יקבלו תגובה מוחצת.

    יש מישהו במערכת הפוליטית שמסוגל להעביר חוקים נחוצים אלו?

  2. Pingback: המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *