אבי הראל: קורבן חטאת – היבטים נוספים

[בתמונה: הקרבת קורבנות. האמן אינו ידוע. התמונה נוצרה והועלתה לאתר חב"דפדיה על ידי שלום. וצולמה מאתר בית המקדש. כל הזכיות שמורות למכון המקדש. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[בתמונה: הקרבת קורבנות. האמן אינו ידוע. התמונה נוצרה והועלתה לאתר חב"דפדיה על ידי שלום. וצולמה מאתר בית המקדש. כל הזכיות שמורות למכון המקדש. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

קורבנות חטאת הם קורבנות שאדם, כוהן או בית דין מביאים לכפר על חטא שנעשה בשוגג. במידה ואדם עשה חטא במזיד, אין לו חיוב קרבן חטאת כי חומרת המעשה גדולה מהיכולת לתקנו על ידי קרבן.

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקרא, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

ספר ויקרא הינו השלישי לחומשי התורה, ונקרא על שם המילה הראשונה בה הוא פותח, בדומה לספר בראשית. אולם בניגוד לספר בראשית - שהמילה הפותחת שלו מלמדת על תוכנו - אין לשמו של ספר ויקרא דבר וחצי דבר על תוכנו.

פרשת ויקרא פותחת בתורת הקורבנות, ופרקים א' – ה' של הפרשה, עוסקים בדיני קורבן העולה, המנחה, השלמים, החטאת והאשם. בדברינו הבאים נתייחס לקורבן החטאת, השונה משאר הקורבנות המוזכרים בספר ויקרא.

[בתמונה: הקרבת קורבנות בבית המקדש... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: הקרבת קורבנות בבית המקדש... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

קורבן החטאת

קרבן החטאת מיוחד משאר הקורבנות המצויים בפרשתנו במספר פרטים. קורבן חטאת הינו קורבן חובה, ואינו רשות כמו קורבן העולה או השלמים. אופן הקרבתו שונה מקורבנות אלה, ועיקרו – השימוש שנעשה בדמו לחטא את המשכן וכליו. בשר החטאת, ניתן לכוהן ובמקרים אחדים הוא נשרף לא על מזבח העולה אלא מחוץ למחנה. החטאת הינה קורבן הבא לא לכפר על חטא אלא באה לשם חיטוי והיטהרות. כך למשל מי החטאת באים לשם אותה מטרה:" וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם, הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת; וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ"[1].

בפרק ד' בפרשתנו, מובאים ארבעה מקרים שיש להקריב בהם קורבן חטאת, כדלקמן:

  • א. קורבן חטאת של הכוהן הגדול – פסוקים: ג' – י"ב.
  • ב. חטאת הקהל – פסוקים: י"ג – כ"א.
  • ג. חטאת נשיא העם, פסוקים: כ"ב – כ"ו.
  • ד. חטאת היחיד, פסוקים: כ"ז – ל"ה.

התיאור של המספר המקראי בארבעת מקרים אלו, פותח בציון הזהות של מקריב החטאת, וסוג הבהמה המוקרבת. למרות שבכל הקורבנות הללו מוזכרת ההבאה, לא תמיד ציין המקרא להיכן היא הובאה. לפי הכלל הפסוקים, אנו מבינים כי קורבן החטאת הובא אל פתח אוהל מועד, בדומה לקורבן העולה. לאחר ציון זהות המקריב, עובר המקרא להוראות כיצד יש להקריב את הקורבן החטאת הרלוונטי.

[בתמונה: הקרבת קורבנות בבית המקדש... האמן אינו ידוע. הועלה באדיבות מכון המקדש]

[בתמונה: הקרבת קורבנות בבית המקדש... האמן אינו ידוע. הועלה באדיבות מכון המקדש]

נדגים את הציווי על עשיית קורבן החטאת, בקורבן של הכוהן הגדול, הנקרא בפרשתנו כוהן משיח:

"וְהֵבִיא אֶת הַפָּר, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה; וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר, וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְהוָה. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, מִדַּם הַפָּר; וְהֵבִיא אֹתוֹ, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ, בַּדָּם; וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים, לִפְנֵי יְהוָה, אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים, לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר, בְּאֹהֶל מוֹעֵד; וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר, יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה, אֲשֶׁר פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד. וְאֶת כָּל חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת, יָרִים מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵלֶב, הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב, וְאֵת כָּל הַחֵלֶב, אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב, וְאֵת, שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת, וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן, אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים; וְאֶת הַיֹּתֶרֶת, עַל הַכָּבֵד, עַל הַכְּלָיוֹת, יְסִירֶנָּה. כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים; וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה"[2].

אם נתבונן במספר הפעולות שיש לבצע בקורבן זה, נראה שיש כאן עשר פעולות, מספר טיפולוגי בעל ייחוד משלו. במספר זה נוסחו ציוויים שונים במקרא, כולל דין העולה המפורט בספר ויקרא בפרק א'[3], כדלקמן: "אִם-עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר, זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ; אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, יַקְרִיב אֹתוֹ, לִרְצֹנוֹ, לִפְנֵי יְהוָה. וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ, לְכַפֵּר עָלָיו. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר, לִפְנֵי יְהוָה; וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אֶת הַדָּם, וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב, אֲשֶׁר-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְהִפְשִׁיט, אֶת הָעֹלָה; וְנִתַּח אֹתָהּ, לִנְתָחֶיהָ. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ; וְעָרְכוּ עֵצִים, עַל הָאֵשׁ. וְעָרְכוּ, בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, אֵת הַנְּתָחִים, אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ. וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו, יִרְחַץ בַּמָּיִם; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַיהוָה"[4].

[בתמונה: הקרבת קורבנות בבית המקדש... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: הקרבת קורבנות בבית המקדש... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

נחזור לקרבן הכוהן המשיח

בפעולה השביעית, של הזיית הדם, יש להזות את הדם שבע פעמים, עובדה המראה כי המקרא ייחס חשיבות לכל פרט ומניין בסדר הפעולות של הקרבת קורבן החטאת. בנוסף, בשמונת המשפטים הראשונים של תיאור קורבן כוהן משיח, בא הפועל בראש הפסוק, ואילו בשני המשפטים האחרונים, בא המושא תחילה, והפועל נדחק להמשך המשפט.

המספר המקראי ממשיך את הדיון בקורבן חטאת גם בפרק ה', פסוקים: א' – י"ג, בפרשתנו. בפרק זה עוסק המקרא בקורבן חטאת הנקרא עולה ויורד (על פי חז"ל), לפי שהבאת הקורבן מותאמת על פי יכולתו הכלכלית של המקריב. לאחר ההקדמה אודות קורבן זה, באות שלוש אפשרויות לקורבן חטאת – כבש, שתי תורים או סולת, כדלקמן:" וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא נְקֵבָה מִן הַצֹּאן כִּשְׂבָּה, אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים לְחַטָּאת; וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ. וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ, דֵּי שֶׂה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה, לַיהוָה:  אֶחָד לְחַטָּאת, וְאֶחָד לְעֹלָה" ; "וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים, אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת, לְחַטָּאת; לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת, הִוא"[5].

נעבור להיבט הרעיוני של קורבן חטאת

קורבן זה על פי האמור, מוקרב לאחר עשיית חטא בשגגה. בעניין משמעות השם, קיימות שתי גישות מרכזיות. האחת – המדובר בקורבן הבא לכפר על חטאו של האדם, והשם של הקורבן רומז על החטא שנעשה. השנייה – שמו של קורבן זה איננו מציין כלל את החטא שבגללו הובא, אלא את תכליתו, קורבן הבא לחטא את האדם ממעשיו. גישה זו מתבססת על ההקבלה בין הפועל חטא לבין הפועל טהר.

קורבן חטאת מוזכר בעיקר בחוקה הכוהנית, ולפיכך היו חוקרים שטענו כי המדובר בקורבן מאוחר, שהגיע רק לאחר חורבן בית ראשון. ברם, עצם אזכור קורבן החטאת בספרי הנביאים מלמד כי המדובר בקורבן קדום, כדלקמן:" כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת, לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה:  לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ"; " חַטַּאת עַמִּי, יֹאכֵלוּ; וְאֶל עֲוֺנָם, יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ" [6].

ככלל, קורבן חטאת אינו בא לטהר את מקריבו או לחילופין להסיר ממנו את הרבב שדבק בו בגלל מעשיו, היות וקורבן חטאת מובא על חטא שנעשה בשגגה, לאחר שהמקריב הועמד על שגגתו: "אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים, זָכָר תָּמִים"[7]. מכאן משמע שהמקריב כבר הביע חרטה על מעשהו וממילא כבר אין מעשה זה נחשב לו לחטא. אשר על כן, ממהלך הריטואל של קורבן החטאת, נראה כי קורבן זה נועד לכפר על המקדש ולא על המקריב. ראייה המסייעת לקו חשיבה זה, הינה הזיית הדם של קורבן החטאת, שמזים ותו או על הקודש פנימה או על המזבח החיצון, אות וסימן שהחטא פגע בקודש, ועל כן יש לטהר אותו [8].

כך או אחרת, מערכת הענישה במקרא, לא אפשרה כפרה על עבירות שנעשו בזדון או בכוונת מכוון. על עבירות בזדון לא ניתן לכפר באמצעות הבאת קורבן למקדש, היות ועל עבירות שכאלה הוטלו עונשים ישירים או שהופעלו סנקציות במטרה למנוע את הישנות המעשה. קורבן היה אפשרי רק במידה אם העבירה הייתה תוצר של מחדל או של מעשה בלתי מכוון, שנעשה בשגגה.

[בתמונה: הקרבת קורבנות בבית המקדש... האמן אינו ידוע. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: הקרבת קורבנות בבית המקדש... האמן אינו ידוע. התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

קורבנות חטאת הם קורבנות שאדם, כוהן או בית דין מביאים לכפר על חטא שנעשה בשוגג. במידה ואדם עשה חטא במזיד, אין לו חיוב קרבן חטאת כי חומרת המעשה גדולה מהיכולת לתקנו על ידי קרבן. כיצד האדם חוטא בשוגג? על כך אומר הרש"ר הירש [9] על אתר בפרשתנו את הדבר הבא: "שוגג הוא חוטא מחמת היסח הדעת, היינו שברגע השגגה אינו נתון בכל ליבו ונפשו לזהירות שבמעשהו". על כגון זה מביאים קורבן חטאת.

[לאוסף המאמרים על פרשת ויקרא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] במדבר, פרק ח', פסוק ז'.

[2] ויקרא, פרק ד', פסוקים: ד' – י'.

[3] עולם התנ"ך, ויקרא, דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמודים: 26 – 28.

[4] ויקרא, פרק א', פסוקים: ג' – ט'.

[5] שם, פרק ה', פסוקים: ה' – ז', י"א בהתאמה.

[6] מלכים ב', פרק י"ב, פסוק י"ז ; הושע, פרק ד', פסוק ח' בהתאמה.

[7] ויקרא, פרק ד', פסוק כ"ג.

[8] יעקב מילגרום, תפקיד קורבן החטאת, תרביץ, מ', מאגנס, ירושלים, תשל"א.

[9] הרב שמשון בן רפאל הירש, מאבות הנאו-אורתודוקסיה במאה ה-19 בגרמניה, 1808 – 1888.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *