אריה עמית: יעקב (אלפרון) ובנו

[בתמונה: יעקב ודרור אלפרון בימים טובים... התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: יעקב ודרור אלפרון בימים טובים... התמונה היא צילום מסך]

העבריינים הכבדים של היום הם מזן אחר, ממש לא דומים ליעקב אלפרון. כי לענקי עולם הפשע של פעם כדוגמת יעקב, היה קוד התנהגות ברור וחוקי משחק אחרים לגמרי.

ניצב בדימוס אריה עמית (ראו תמונה משמאל) שימש בתפקידו האחרון במשטרת ישראל כמפקד מחוז ירושלים.

[מקור התמונה משמאל: פייסבוק]

*  *  *

ב- 2.1.2006 נערכה במלון מנדרין ״פגישת עסקים״ בין שני אריות העולם התחתון - יעקב אלפרון ועמיר מולנרמבחוץ, צפה בפגישה בכורו של יעקב, דרור, שהיה אז בן 18 בערך, לפני גיוסו לצהל.

הפגישה התפוצצה, דרור ניכנס, דקר את מולנר ופצע אותו די קשה. יעקב ודרור התאדו.

אחרי בערך שבועיים יעקב הסגיר את עצמו, ישב קצת במעצר, החוקרים לא הצליחו להדביק לו כתב אישום, והוא השתחרר. ואילו דרור נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.

בימ״ר תל אביב היו הבלשים ואנשי המודיעין בקריזה. למרות כל המאמצים, דרור עשה להם בית ספר, ולא היה להם אפילו קצה חוט בחקירת העלמותו. ילד שעוד אפילו לא התגייס לצבא הראה להם בדיוק בדיוק מאיפה משתין הדג. או אולי נכון יותר לומר שמי שהראה להם זה יעקב, אבל דרור היה הפרונט. ועבר עוד שבוע ועוד שבוע והפדיחה רק גדלה ותפחה.

אני הייתי בימים הללו מאד מאד עסוק. היו אלה הימים בטרם הבחירות הפנימיות במפלגת העבודה, ועמיר פרץ - שהיה אז יו״ר המפלגה - ביקש שארוץ בפריימריז, כשהמטרה הסופית - המשרד לבט״פ. תיכף תבינו איך הדברים קשורים.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'יעקב אלפרון: ראש משפחת הפשע הראשונה', לחצו כאן] [לקריאה בהרחבה על עמיר מולנר, לחצו כאן]

ובכלל בואו נתחיל את הסיפור בצורה יותר מסודרת, מההתחלה.

וכשאני מדבר על התחלת הסיפור אז מדובר בימים בהם שימשתי כסגנו של מפקד הימ״ר, זכריה בנאי, אחד האנשים הצנועים, המקצועיים, והפיקחים שהכרתי במשטרה, שלמדתי ממנו המון המון המון.

למי יש תמונה לשתף של תת ניצב זכריה בנאי?

אבל חכו רגע, כי למרות שהפריימריז האלה במפלגת העבודה הם ממש לא נושא הסיפור, הם קצת כן קשורים, והיות ונזכרתי עכשיו בהרפתקה הזו ולשיעור שלמדתי שם (בכלל למדתי בחיים בלי סוף שיעורים שבחלקם היו תענוג, ובחלקם - כואבים), אני רוצה לספר לכם בכמה מלים על הפריימריז האלה, שבסופם כפסע היה ביני ובין הכניסה לכנסת.

ביישובים היהודיים הייתי גבוה ברשימה. אבל במיגזר הערבי - ממש לא. למה? כי סירבתי לשלם משכורות, או מדוייק יותר להגדיר זאת - שוחד לקבלני קולות, ועוד יותר סירבתי להיות הפקיד, שמטפל בכל מיני בקשות הקשורות לאסיר כזה ואסיר אחר, לעצור כזה או עצור אחר.

גם אצל הדרוזים מצבי לא הזהיר. למה? כי הבעתי סלידה מבוטות הדרישות ממני לסייע לשוטר מג"ב כזה, או שוטר מג"ב אחר, זה לעבור קרוב הביתה, זה לקבל תפקיד שהוא רוצה, וזה לדאוג לקידומו. היו מקומות, גם אצל אלה וגם אצל אלה, שעוד בטרם התיישבתי ולפני שהספקתי ללגום שלוק מים קרים או קפה, נידחפו לי הפתקים עם הבקשות/דרישות ליד. 

[בתמונה: פריימריז... ביישובים היהודיים הייתי גבוה ברשימה. אבל במיגזר הערבי - ממש לא. למה? כי סירבתי לשלם משכורות, או מדוייק יותר להגדיר זאת - שוחד לקבלני קולות, ועוד יותר סירבתי להיות הפקיד, שמטפל בכל מיני בקשות הקשורות לאסיר כזה ואסיר אחר, לעצור כזה או עצור אחר... מקור התמונה: פייסבוק]

[בתמונה: פריימריז... ביישובים היהודיים הייתי גבוה ברשימה. אבל במיגזר הערבי - ממש לא. למה? כי סירבתי לשלם משכורות, או מדוייק יותר להגדיר זאת - שוחד לקבלני קולות, ועוד יותר סירבתי להיות הפקיד, שמטפל בכל מיני בקשות הקשורות לאסיר כזה ואסיר אחר, לעצור כזה או עצור אחר... מקור התמונה: פייסבוק]

וביום הבחירות הם החזירו לי. ובגדול. לא שילמת, לא ריצית, לא זחלת - לא נבחרת. ורק אחרי הפריימריז התברר לי גם שהסיכומים שלי עם הנהגת המפלגה לא רק שלא כובדו, הם פשוט נירצחו על ידי אנשים כל כך שקרנים, שהם כניראה לא מאמינים אפילו למה שהם אומרים לעצמם.

כשהייתי במשטרה הייתי בטוח שהכרתי את הפוליטיקה ואת הפוליטיקאים. טעיתי. בפריימריז הכרתי. עוד איך הכרתי. את כל תורת הפוליטיקאים והמעאכרים למדתי תוך חודש וחצי. למרות הגועל מהם, הסכמתי לרכז את התארגנות המפלגה ליום הבחירות הכלליות בהתנדבות, ואחריהן עזבתי ולא שבתי לשם יותר.

[להרחבת המושג: 'מאעכר', לחצו כאן]

[בתמונה: את כל תורת הפוליטיקאים והמעאכרים למדתי תוך חודש וחצי. למרות הגועל מהם, הסכמתי לרכז את התארגנות המפלגה ליום הבחירות הכלליות בהתנדבות, ואחריהן עזבתי ולא שבתי לשם יותר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

[בתמונה: את כל תורת הפוליטיקאים והמעאכרים למדתי תוך חודש וחצי. למרות הגועל מהם, הסכמתי לרכז את התארגנות המפלגה ליום הבחירות הכלליות בהתנדבות, ואחריהן עזבתי ולא שבתי לשם יותר... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]

אבל תעזבו, בואו נחזור ליעקב, ובואו נתחיל באמת מההתחלה, בצורה מסודרת.

את יעקב (ראו תמונה משמאל) הכרתי, כמו שאמרתי לכם קודם, כשהייתי בימ״ר תל אביב. הוא היה ״אורח מתמיד ״ אצלנו בחדרי החקירות ובתא המעצר. יעקב בלט מעל כולם בברנג׳ה העבריינית של הימים ההם. שקט, רגוע, ניהל משפחת פשע בצורה מרשימה, כריזמטי, ואפילו שמעתי מפי יותר מאישה אחת, ויותר משתיים, שאחרי שפגשו אותו, התלהבו מהשרמנטיות שלו, מרוחב לבו, מאישיותו הכובשת, והודו שאפילו קצת התאהבו בו.

[בתמונה משמאל: יעקב אלפרון. שקט, רגוע, ניהל משפחת פשע בצורה מרשימה, כריזמטי... התמונה היא צילום מסך]

וגם אצלנו בימ״ר, גם בחקירות הכי קשות, שמרו החוקרים על כבודו, והוא על כבודם. יעקב היה עבריין מסוכן ואכזרי כלפי אוייביו, אבל בהחלט איש של כבוד. היום, כמו הרבה דברים שהשתנו, התלכלכו והתקלקלו, לא תמצאו ״עבריינים עם סגנון״ כמו יעקב.

חלפו שנים, פרשתי מהמשטרה, וממש במהלך הפריימריז במפלגת העבודה, שקודם סיפרתי לכם עליהם בקיצור, קרה ארוע הדקירה, שעליו סיפרתי לכם ממש בהתחלת הסיפור. זוכרים? הנער דרור אלפרון דקר את עמיר מולנר ונעלם. הימ״ר חיפשו וחיפשו, ולא מצאו אותו. היתה תחושת פדיחה גדולה.

ואחרי כמעט חודשיים שדרור ״היה בבריחה״, בא אלי אחד האנשים שהכרתי במפלגה, ואמר לי שיעקב מוכן להסגיר את דרור לידי חוקרי הימ״ר, אבל שהוא היתנה תנאי - שאני אארגן את ההסגרה, ואתן מילת כבוד אישית שלי, שדרור לא יעבור מסע של מכות, ולא של השפלות, כנקמה על הצלחת בריחתו. שאלתי מה פתאם יעקב ביקש דווקא אותי והתשובה היתה - ״הוא אמר שהוא סומך רק עליך״. דיברתי עם יעקב. האמת היא שלא יכולתי שלא לשים לב, שבשיחה הזו הוא היה יותר אבא מודאג מאשר עבריין צמרת. ותיאמנו מה שתיאמנו.

המפכ״ל היה בסין. התקשרתי אליו, עדכנתי אותו, קיבלתי את אישורו למהלך, והוא הבהיר שההתחייבות שלי ליעקב תכובד. דיברתי עם יעקב, דיברתי עם מפקד הימ״ר או אולי מישהו אחר, אני לא בטוח כל כך, תיאמתי כל מה שצריך, והיום הגיע. הגעתי לביתם של יעקב ואהובה, ברעננה. שניהם ביקשו שוב לוודא שאקיים את התחייבותי. חייכתי לעצמי עמוק בפנים כי חשבתי לי מה קורה, בעיקרון, למי שמבטיח משהו ליעקב ולא מקיים, ועד כמה בעצם כל המעמד הזה הזוי. 

דרור הגיע משום מקום, לקחתי אותו לחדרו לשיחה מאד אישית. בחוץ כבר הסתופפו המון נציגי התקשורת. ניסים, שהפתיל שלו ממש קצרצר עורר בחוץ מהומה קטנה אבל הרגענו אותו מייד. יעקב ואהובה נפרדו מדרור, מסרו לי אותו, אהובה הזילה דמעות אבל שמרה על פאסון, ואני נישבע שראיתי בעיניו של יעקב שהוא אומר לי בלי קול - ״שמור לי בבקשה על הילד״.

בתמונה משמאל: רגע יציאת דרור מהבית, בעין המצלמה של גרי אברמוביץ׳

ומסרתי את דרור לאחד מקציני הימ״ר. דיברתי שוב עם מפקד הימ״ר והדגשתי שהבטחתי שדרור לא יפורק במהלך החקירה. הבטחתי קוימה במלואה. משימתי הסתיימה.

אפילוג

בשיחתי עם דרור, בחדרו, דיברנו בין היתר גם על שירותו העתידי בצה״ל. שמחתי כשהתגייס לצנחנים, חטיבה שבה שירתתי, כך גם בני שחר, וכך גם נכדי רואי. האמנתי שהוא ניצל מעולם הפשע, כי בשיחתי איתו השתכנעתי שכוונותיו לגדול כאזרח טוב היו רציניות., וגיוסו לצנחנים ניראה כפתיחה ממש טובה.

וגדולה היתה אכזבתי כשמהר מאד, מהר מדי, התחיל דרור להשתכשך בביצה הקרויה עולם הפשע. וב- 17.11.2008, אחרי קרוב לשלוש שנים, חוסל יעקב, ראש המשפחה, ובאין לו תחליף אמיתי, למעשה חוסלה ממלכתו.

והעבריינים הכבדים של היום - הם מזן אחר, ממש לא דומים ליעקב. כי לענקי עולם הפשע של פעם כדוגמת יעקב, היה קוד התנהגות ברור וחוקי מישחק אחרים לגמרי.

.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.