פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות: אוסף חמישה עשר

[בכרזה: האם צדק דוד בן גוריון באמירה הזו שהפכה נכס צאן ברזל של התרבות הישראלת? תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OrnaW לאתר Pixabay]

[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]

"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה–הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר" (בראשית מט, כא)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּרָזָה או פּוֹסְטֶר (Poster) היא כל דימוי חזותי המיועד להצגתו לראווה. כרזות הן לא פעם הפריט המזהה מעצב גרפי יותר מאשר תוצרים אחרים בעולם העיצוב. לפני עידן הרשתות החברתיות, היו הפוסטרים מודפסים על נייר ותלויים לראווה על קירות או משטחים. היום, עברה הזירה אל הרשתות החברתיות (ויקיפדיה: כרזה).

הדף הזה מביא לכם את האוסף החמישה עשר של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות.

לכרזות האחרות, לחצו כאן.

תיהנו; ואתם מוזמנים לתרום עוד...

כרזות שבעל הזכויות בהן לא אותר, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי בכל כרזה, אנא פנו ל: yehezkeally@gmail.com]

*  *  *

כרזה ראשונה, בראש הדף ושניה: אנחנו לבד!

האם צדק דוד בן גוריון באמירה הזו שהפכה נכס צאן ברזל של התרבות הישראלת? ויש המחברים אותה לפרשת בלק ולברכתו של בלעם: "הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".

כרזה שנייה באותו הקשר...

הכרזה למטה - והאמירה הטבועה בה - שייכים לקובי ביטר - מנה"ל היי-טק שפרש והקדיש עצמו לחינוך, והיא באה בעקבות פרשת בלק, אודות בלעם המכשף הגדול, שנשכר על ידי בלק מלך מואב לקלל את ישראל ויצא מברך...

בעקבות ברכתו של בלעם לישראל:"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" אומר קובי: "רק אם נבין זאת שאנו לבדד (ואיש, לעולם, לא יוציא לנו את הערמונים מתוך האש), אז יִשְׁכֹּן - נחיה לאורך זמן, ואם נהיה ככל הגויים אז ניעלם - לֹא יִתְחַשָּׁב" (ראו כרזה למטה).

צודק!

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזות שלישית ורביעית: מילת הקוד במזרח התיכון - 'כבוד'!

כותב ד"ר עפר גרוזבארד: 

"... עלינו כבני המערב, בשיח שלנו עם בני המזרח להבין את המושג כבוד ואת ערכו עבור שכנינו, ולדעת איך להשתמש בו נכון, וכבוד הוא סוג של קשר, שכל העת צריך להזין אותו ולטפחו.

וחשוב להדגיש את עקרון ההדדיות בכבוד: שימוש כזה מחייב גם לשמור גם על כבודנו שלנו, ולא לאפשר לפגוע בו. כי אם לא נעשה כן, לא נזכה לכבוד גם מבני שיחנו מהמזרח!"

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה רביעית באותו הקשר: משמעות הכבוד...

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי Kevin nivek לאתר flickr. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה חמישית: מדינה בהתפוררות...

כותב ניצב בדימוס אורי בר לב: 

המערך השלטוני במדינת ישראל - המנהלי והפוליטי - מתפורר. כדאי שניטול קורה מבין עינינו, ויפה דקה אחת קודם! בהסתכלות אחורה, אין אתגר אחד משמעותי שהמערכת המנהלית-פוליטית שלו הצליחה להתמודד עימו בהצלחה בשנים האחרונות. סיפור חיסוני הקורונה היה חריג. אבל הוא מקרה קלאסי של אילתור ישראלי וניצול הזדמנות שאופייניים כל כך לאופי הלאומי שלנו, ולא עבודה מערכתית של הגופים המופקדים על שלומנו ובטחוננו, שההתמודדות המשותפת שלהם עם האתגר הייתה ראויה לרחמים.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 4064462 לאתר Pixabay; הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שישית עד שמינית: למה מנהיגינו מתנכרים לאוכלוסייה הערבית?

שואל ד"ר עפר גרוזבארד: 

"מדוע מנהיגים ישראליים מתעלמים מהאוכלוסייה הערבית במזרח התיכון בכלל; והפלסטינית בפרט, ואינם מדברים אליה... ולכן, הם גם נתפסים כמנוכרים ומתנשאים?"

שהרי, "אנו מכירים היטב את הופעותיו של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, בתקשורת. הוא פונה, לא פעם, ישירות לאזרחי ישראל מעל ראשי מנהיגיה. לכן, למרות היותו יריב מר, הוא מקבל בולטות רבה בתקשורת וברשתות החברתיות ואף זוכה להערכה לא מעטה."

[התמונה: עפר גרוזבארד. הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שביעית באותו עניין: למה לא עושים שימוש ב'עיקרון הסמכותיות'?

ממשיך וכותב ד"ר עופר גרוזבארד:

כדאי למנהיגינו לעשות שימוש בעקרון הסמכותיות, השולט בתרבות המזרחית: בחברות מסורתיות קולקטיביות, ברגעים רבים, הצד השני מצפה שתגיד לו מה עליו לעשות או אפילו שתכריח אותו לעשות משהו. על משקל "חוסך שבטו שונא בנו" או "אשרי אדם מפחד תמיד". כך יצפה תלמיד מחברה מסורתית קולקטיבית או עובד מתרבות זאת, שהמורה או הבוס יגידו לו מה לעשות; ואם הם לא יגידו לו בסמכותיות מה לעשות, הוא עלול להרגיש שזונחים אותו.

נזיפה כמו "אתם מכריחים אותנו לפגוע בכם" - שבה אנו מטילים עליהם את האחריות לכך שאנו פוגעים בהם - מתקבלת היטב בחברות אלה. כך למשל טען החמאס שישראל בהתנהגותה מכריחה אותו לירות טילים עליה. זוהי צורת מחשבה קולקטיבית, שבה האחד תלוי באחר ואחראי לאופן שבו האחר מתנהג. לנו זה נראה מוזר להם זוהי צורת מחשבה יומיומית. 

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה שמינית באותו עניין: החברה הערבית כמהה לקשר...

ממשיך וכותב ד"ר עופר גרוזבארד:

מנהיגי ישראל צריכים לדבר, לא אל תושבי ישראל, אלא אל הפלסטינים והמוסלמים האחרים מעל ראש מנהיגיהם. עליהם לחזור שוב ושוב בנאומיהם על מסרים כמו: "היהודים והמוסלמים הם אחים ובני משפחה אחת... כשלאבותינו היו חילוקי דעות, הם פתרו את הדברים ביניהם... אתם האויבים שלנו אבל אנחנו מכבדים אתכם. בפניה לזרים אתם פוגעים בכבוד שלנו. אתם באמת חושבים שזרים יפתרו את חילוקי הדעות בינינו?  אתם, אחינו הפלסטינים, בהתנהגותכם מכריחים אותנו להחזיר לכם באותה מטבע, ולתבוע גם אתכם בפני זרים על פשעי מלחמה בפני בית הדין הבינלאומי בהאג. אחר כך לא נוכל לעזור לכם".

החברה הערבית כחברה קולקטיבית, כמהה לקשר מכל סוג שהוא; ובעיקר, לשמוע מנהיגים יהודים הפונים אליה באופן אישי. מנהיג ישראלי שיתמיד בסוג מסרים כזה ימצא עצמו מוערך על ידי האוכלוסייה הערבית, שתקשיב לו בתשומת לב ובכבוד.

[הכרזה: ייצור ידע]

כרזה תשיעית: לימדו ערבית!

כותב המזרחן, ח"כ אלי אבידר, לשעבר איש משרד החוץ:

"רק היכרות עמוקה עם תרבותו של הצד שכנגד - עם מניעיו, עם לבטיו ועם רגישויותיו - תאפשר לנו לדעת עם מי אנחנו עושים עסקים; ואיך עושים אותם. רק דיבור בשפתו יאפשר לנו גם להצליח בהתנהלות מוצלחת מולו. כדי לדעת איך עושים זאת נכון, צריך לדעת במה טעינו עד עכשיו... (אבידר, ע' 15).

[מקור תמונתו של אלי אבידר: פייסבוק]

כרזה עשירית: מנסים לשווא לשמר את הסטטוס קוו...

ד"ר מיכה גודמן על נסיונות השווא לשמר מצבים קיימים בעולם דינאמי, שמשתנה במהירות: שום דבר לא נשאר כמו שהיה... ו"הדרך היחידה לשמר את המצב הקיים היא לשנות אותו!"

צודק!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[לאוסף הכרזות על פוליטיקה, צבא ומדינאות, לחצו כאן]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *