[כל הזכויות על התמונה שמורות ל'פיל בחנות חרסינה']
[לקובץ המאמרים על פוליטיקה אמריקנית, לחצו כאן]
משנת 1974 התקיימו 12 מערכות בחירות לנשיאות ו 24 מערכות בחירות לקונגרס. הפעם, אתמקד בתוצאות הבחירות לבית הנבחרים; ובעיקר, בחריגות שבהן. זאת, כיוון שמהן אפשר להסיק (לטעמי) כמה מסקנות מעניינות...
להוציא אירועים מיוחדים, מעבר הכוח בין הגושים בארה"ב הוא די מינורי; ומתנהל על מי מנוחות. מעבר הכוח הוא בד"כ דו שלבי:
- בבחירות האמצע שלאחר היבחר נשיא, מפלגתו מפסידה X מושבים.
- בדרך כלל, המגמה נמשכת גם בבחירות הבאות לנשיאות, גם אם מפלגת הנשיא שומרת על רוב דחוק בבית הנבחרים.
- בחירות 1974 (אחרי ווטרגייט) - 48 מושבים;;
- בחירות 2018 - 42 מושבים.
- בחירות 1980 - רונלד רייגן - 34 מושבים;
- בחירות 1994 - ביל קלינטון - 54 מושבים;
- בחירות 2010 - ברק אובאמה - 64 מושבים.
- בחירות 1984 - רונלד רייגן - הרפובליקנים 'אוספים' עוד 16 מושבים;
- בחירות 2020 - דונלד טראמפ - הרפובליקנים 'אוספים' 14 מושבים.
מה אפשר ללמוד מההיסטוריה של 47 השנים האחרונות?
- הרפובליקנים מפסידים מושבים באופן חריג, בגלל מה שנתפס בציבור כמועמד חריג ובעייתי: ניקסון בגלל ווטרגייט; וטראמפ בגלל המסגור התקשורתי סביב רוסיהגייט.
- הדמוקרטים מפסידים מושבים בגלל מדיניות שנתפסת כבעייתית בעיני הציבור. אם זה קלינטון; ואם זה אובאמה.
[הכרזה: ייצור ידע]
