[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
יונה הנביא ביטא את מצוקתו במילים (יונה פרק ב'): ו אֲפָפ֤וּנִי מַ֨יִם֙ עַד־נֶ֔פֶשׁ תְּה֖וֹם יְסֹבְבֵ֑נִי ס֖וּף חָב֥וּשׁ לְרֹאשִֽׁי
ובמזמור שלנו הביטוי כמעט חוזר על עצמו: ב הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד־נָֽפֶשׁ ׃
בשני המקרים המים מציפים את הכותב עד שהוא מרגיש מחנק על סף מוות. המים, מקור החיים, יכולים להרוג!
[לפרשנותו של האלוף גרשון הכהן לתהילים, פרק ס”ט: “הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש", לחצו כאן]
אצל יונה מדובר על מצב אמיתי של היותו מושלך לים, ואילו כאן הכותב מרגיש מצוקה קשה מצד אויביו שמביאה אותו עד הרגשת ייאוש וסף מוות, גם אם לא מדובר ממש במים.
מצבו של הכותב נואש והוא מבטא זאת במספר מטבעות לשון ציוריות:
- באו מים עד נפש
- טבעתי
- באתי במעמקי מים
- ניחר גרוני
- כלו עיני
והשיא הוא בפסוק: ה רַבּ֤וּ׀ מִשַּׂעֲר֣וֹת רֹאשִׁי֮ שֹׂנְאַ֪י חִ֫נָּ֥ם. בהנחה שלא מדובר באדם קרח, הרי שהוא סובל משנאת חינם.
מי שקורא זאת יכול לחשוב שמדובר באיזה צדיק שהסביבה סתם נטפלת אליו (שנאת חינם); אבל, זה לא המצב. לאור ההמשך, לי ברור שמדובר כאן לא בכותב תמים, אלא בדויד המלך עצמו.
זה דויד שאמר "חטאתי לה'" ולא "חטאתי לאנשים". והינה גם פה - הוא ממתיק סוד עם חטאיו עם אלוהים: ו אֱֽלֹהִ֗ים אַתָּ֣ה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּ֑י וְאַשְׁמוֹתַ֗י מִמְּךָ֥ לֹא־נִכְחָֽדוּ
אבל, מאחר ומדובר בי, בדויד, חשוב מאוד שלא תגזור עלי עונשים כי אני מייצג אותך בעיני מאמיניך: ז אַל־יֵ֘בֹ֤שׁוּ בִ֨י׀ קוֶֹיךָ֮ אֲדֹנָ֥י יְהוִ֗ה צְבָ֫א֥וֹת אַל־יִכָּ֣לְמוּ בִ֣י מְבַקְשֶׁ֑יךָ אֱלֹהֵ֗י יִשְׂרָאֵֽל ׃
זה כל כך מתאים לדויד - מניפולציה על אלוהים...
ודויד ממשיך ומסביר שמאחר והוא כל כך מתחרט על חטאיו, הרי שמנהגי החרטה שלו הם אלה שגורמים לסביבתו לשנוא אותו:
ח כִּֽי־עָלֶיךָ נָשָׂ֣אתִי חֶרְפָּ֑ה כִּסְּתָ֖ה כְלִמָּ֣ה פָנָֽי ׃
ט מוּזָר הָיִ֣יתִי לְאֶחָ֑י וְנָכְרִ֗י לִבְנֵ֥י אִמִּֽי ׃
יא וָאֶבְכֶּ֣ה בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וַתְּהִ֖י לַחֲרָפ֣וֹת לִֽי ׃
יב וָאֶתְּנָ֣ה לְבוּשִׁ֣י שָׂ֑ק וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמָשָֽׁל ׃
יג יָשִׂ֣יחוּ בִי יֹ֣שְׁבֵי שָׁ֑עַר וּנְגִינ֗וֹת שׁוֹתֵ֥י שֵׁכָֽר ׃
ומכאן - עוד תשעה פסוקים של תחינה לאלוהים שלא תצלח דרכם של השונאים את דויד.
ואז, עוד בקשה שאלוהים יטפל בכל הנושאים האלה, כולל, כמקובל אצלנו – שישפוך עליהם מזעמו:
כה שְׁפָךְ־עֲלֵיהֶ֥ם זַעְמֶ֑ךָ וַחֲר֥וֹן אַפְּךָ֗ יַשִּׂיגֵֽם ׃
כט יִמָּחֽוּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַדִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ ׃
ודויד – הוא כמובן יהלל את אלוהים בתמורה:
ל וַאֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי ׃
לא אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה
זה הסידור – אני אחטא לאנשים, אתחרט לאלוהים, ולכל האנשים ששונאים אותי בגלל זה אני אבקש מוות.
ולבסוף - כמו במזמורים רבים אחרים, מחבר דויד את מצוקתו האישית ועזרת אלוהים לאיזו גאולה לאומית. סוג של הדבקה לסיום המזמור:
לו כִּ֤י אֱלֹהִ֨ים׀ י֘וֹשִׁ֤יעַ צִיּ֗וֹן וְיִבְנֶה עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וְיָ֥שְׁבוּ שָׁ֗ם וִירֵשֽׁוּהָ ׃
לז וְזֶ֣רַע עֲבָדָיו יִנְחָל֑וּהָ וְאֹהֲבֵ֥י שְׁמ֗וֹ יִשְׁכְּנוּ־בָֽהּ ׃
האמת – משעמם. סוג של טחינת מים.
[לפרשנותו של האלוף גרשון הכהן לתהילים, פרק ס”ט: “הושיעני אלוהים כי באו מים עד נפש", לחצו כאן] [לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
