יאיר רגב: סוף עידן ההזדהות ללא סמכות – עתה גם בבית המשפט

[מקור התמונה: פייסבוק; משטרת ישראל]

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.

רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.

הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין‏ יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.

זהו מאמר שני בסדרה של ארבעה מאמרים בהקשר זה. המאמרים האחרים הם:

*  *  *

במאמר קודם עסקתי בהרחבה בהחלטת בג"ץ, לפיה במקרים שבהם לא נתעורר חשד, שאדם מעורב בפעילות פלילית, שוטר מוסמך לפנות לאדם ולבקש ממנו להזדהות, ואולם נדרשת הסכמתו החופשית של אותו אדם לתשאולו  (בג"צ 4455/19 מ- 25 בינואר 2021, ‏י"ב בשבט התשפ"א)

[למאמרו של עו"ד יאיר רגב בהקשר זה: 'אין יותר עיכוב משטרתי סתם!', לחצו כאן]

[מקור התמונה: פייסבוק; משטרת ישראל]

ובהמשך ישיר לפסק הדין, השבוע זיכה בית המשפט לנוער קטין שהואשם בתקיפת שוטר, מהסיבה שהשוטר פעל בחוסר סמכות חוקית. בעיירה קטנה בצפון הארץ, פנה שוטר סיור לקטין ודרש ממנו להזדהות בפניו ע”י הצגת ת.ז. או תעודה מזהה אחרת. הקטין שהיה אותה שעה במרכז המסחרי של היישוב עם חבריו שאל את השוטר מדוע הוא פונה דווקא אליו; ובמה הוא חשוד? השוטר התעקש, הקטין סירב, ויכוח ודחיפות הדדיות, השוטר ניסה בכוח לשלוף את הארנק מכיסו של הקטין על מנת לזהותו, הקטין התנגד בכל כוחותיו עד שנכנע כאשר הגיעה תגבורת של שוטרים והוא נעצר.

הוגש כתב אישום, הקטין סירב להודות באשמה גם לו בתמורה למחיקת התיק ללא כל עונש ממשי. השוטר נחקר, מסתבר שלא היה לשוטר יסוד סביר לחשוד בקטין כי עבר עבירה, השוטר הסתמך על נוהל משטרתי ועל חוק החזקת תעודת זהות והצגתה וטען בלהט כי בתוקף תפקידו על הקטין היה להיכנע לדרישתו ולהזדהות. עוד סיפר השוטר כי שיטת עבודה זו מכונה “שיטור יזום” וליחידת הסיור שלו יש הרבה הצלחות ותפיסות עקב כך…

אני טענתי כי השוטר פעל בחוסר סמכות ולכן הפעלת הכוח ומעצרו של הקטין הם לא חוקיים, זכותו של הקטין היתה להתנגד לדרישה להזדהות וכן לחיפוש בכוח ולמעצר.

טעם ראשון לטיעוני מבוסס על עקרון חוקיות המנהל, לפיו כל מה שלא הוסמכו השוטרים לעשות הרי שאינם מוסמכים לעשותו. משכך נדרש כי הדרישה להציג ת.ז. ולהזדהות בפני שוטר יוסדרו בחוק ובאופן מפורש; טעם שני מבוסס על פערי הכוחות המובנים במצב דברים בו שוטר, איש מרות “מבקש” מאדם מהישוב להזדהות בפניו כך סתם ללא כל חשד כי הוא ביצע עבירה. עקרון חוקיות המנהל הוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית, ולמעשה הוא מהווה נדבך מרכזי בכל שיטת משטר דמוקרטית.

[מקור התמונה: פייסבוק; משטרת ישראל]

עמדה על כך השופטת ברק-ארז בהטעימה כי: “הסמכות היא מושג היסוד של המשפט המינהלי. כל רשות מינהלית חייבת לפעול בתוך דל”ת אמות הסמכות שהוקנתה לה בחוק. העיקרון המבטא חובה זו נקרא עקרון חוקיות המינהל. הוא קובע את כפיפותה של הרשות המינהלית לחוק. לפי עקרון חוקיות המינהל, הרשות המינהלית רשאית ומוסמכת לעשות רק אותן פעולות שהחוק הסמיך אותה לעשותן. בניגוד לאדם טבעי, אשר רשאי לעשות כל מה שלא נאסר עליו (עמדה המשתקפת גם בעקרון החוקיות של המשפט הפלילי), מנועה הרשות המינהלית מפעולות שלא הוסמכה לעשותן בחוק או מכוחו.

למעשה, שני הפנים של עקרון החוקיות מכוונים לאותה תכלית – הגבלת כוחו של השלטון והבטחת חירויותיו של היחיד, בהתאם למסורת הליברלית – וניתן לראותם כמשלימים זה את זה. נוסף לכך, עקרון חוקיות המינהל מחזק את הדמוקרטיה, משום שהוא מחייב כי ההחלטות הנוגעות לכוחו של השלטון יהיו מבוססות על חוק שהתקבל ברשות המחוקקת הנבחרת” [שם, בעמ’ 97; כן ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית א 76-74 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: זמיר)].

לא זאת אף זאת, עם חקיקתם של חוקי היסוד בנושא זכויות האדם זכה עקרון החוקיות לעיגון חוקתי. בעניין זה הדגישה ברק-ארז כי:

“החובה לעגן כל פעולה של הרשות המינהלית בחוק נובעת כאמור, ראשית לכול, מעקרון היסוד של שלטון החוק, עיקרון בלתי כתוב שנוהג במשפט הישראלי מאז ראשיתו… עם זאת, מאז חקיקתם של חוקי היסוד בנושא זכויות האדם… יש לעיקרון זה גם ביטוי חוקתי. שני חוקי היסוד קובעים, בפסקת ההגבלה שלהם, כי הפגיעה בזכויות היסוד המוגנות על-פיהם חייבת להיות רק “בחוק” או “לפי חוק… מכוח הסמכה מפורשת בו…” (שם, בעמ’ 99-98). “במדינת חוק אין סמכות לבצע חקירה כזו בלא הסמכה בחקיקה ראשית, או בחקיקת משנה מכוח הסמכה מפורשת לכך בחקיקה ראשית. ביטוי לעיקרון זה נתן המחוקק בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ”ו-1996 בקובעו: ‘אין מעצר ועיכוב אלא בחוק או לפי חוק מכוח הסמכה מפורשת בו’ (סעיף 1(א)).

[מקור התמונה: פייסבוק; משטרת ישראל]

החוק וחקיקת המשנה צריכים לקיים את הדרישות הקבועות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו סעיף 8 לחוק היסוד). הוא הדין בחקירה. רשות מינהלית המבקשת לחקור אדם – חקירה המחייבת מתן תשובות אמת ולא הצגת שאלה אגב שיחה חופשית – חייבת להצביע על הוראת חוק המסמיכה אותה לכך כדין. כך דורש עקרון שלטון החוק (הפורמאלי והמהותי). כך נדרש על-פי עקרון חוקיות המינהל. ‘אם הרשות אינה יכולה להצביע על חוק ממנו נובעת הסמכות לעשות אותו מעשה, המעשה אינו בתחום הסמכות ולכן הוא בלתי-חוקי’…” (שם, בעמ’ 831).

בעוד שהנימוק הראשון לטענתי מתבסס על עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית, הנימוק השני לביסוס טענתי נעוץ בסיטואציה הקשה בה מוצא עצמו אדם מן היישוב ובדגש על קטין, הניצב לפני “בקשתו” של איש מרות להזדהות בפניו, נכון שהכי קל ופשוט זה להיכנע לדרישת השוטר אולם לאזרחים יש זכויות והויתור עליהן לא מקנה לשוטר סמכות.

לאחר הבירור העובדתי, החליטה שופטת הנוער לזכות את הקטין מכל אשמה והוסיפה ורשמה את המילים החשובות הללו: “…המחקרים במדינות רבות מלמדים שמערכת אכיפת החוק נוטה לאוכפו בעיקר על קבוצה מסוימת באוכלוסייה – גברים-צעירים-עניים. זאת, לאו דווקא משום שהם מסוכנים, אלא בשל כוחם הפוליטי החלש.

מחקרים אחרים מלמדים שתיוג צעיר כעבריין עלול להוות נבואה שמגשימה את עצמה: כשהחברה מחשיבה צעיר לעבריין, הוא ידרדר ויהיה לעבריין. מכיוון שדרישות השוטרים מצעירים להזדהות ללא חשד מוקדם הן בעלות מתאם גבוה לצבע העור של הצעירים, ומכיוון שמקרים רבים מתפתחים לוויכוח שסופו בפתיחת תיק פלילי כנגד הצעיר, שצפוי להכתימו ולהקשות על השתלבותו בחברה, מתברר שמה שנראה לרבים כדרישה פשוטה להזדהות, שלכאורה כרוכה רק בעיכוב קל ובהשפלה קטנה, עלול להיות נוהל אווילי של תיוג צעירים לא בשלים כפורעי חוק.

בהמשך ניתחה את הוראות החוק: ס’ 2 לחוק החזקת תעודת זהות והצגתה קובע: “תושב שמלאו לו 16 שנים חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו.” עיקרון החוקיות קובע שבעוד שלאזרח מותר לעשות כל פעולה שלא נאסרה עליו במפורש בחוק, לרשויות אסור לבצע פעולה כלשהי אלא אם כן הוסמכו במפורש בחוק לבצעה. המלים “כשידרשו זאת ממנו” שבסעיף הנ”ל לא יוצרות יש מאין סמכות, אלא הסמכות צריכה להיות קבועה ותחומה בחוק, והיא אכן קיימת בהקשרים ספציפיים ולא באופן גורף.

[מקור התמונה: פייסבוק; משטרת ישראל]

בחוק המסדיר את העיכוב והמעצר ובחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור. “חובת האזרח לציית להוראת שוטר נגזרת מסמכות השוטר לתת את ההוראה, אשר קבועה ב’רחל בתך הקטנה’ בחיקוק… עולמן של סמכויות השררה הוא עולם של מילים מפורשות, ולא של רמזים… המחוקק יודע לומר את דברו, ואנחנו לא נדבר במקומו.”

עוד כתבה השופטת את הדברים היפים הבאים: “היעדר חובה שבדין, משמעה חסינות מפעולות של אנשי שררה וחירות שלא להיות מוטרד [ומסומן] על ידיהם בשום דרך… והרציונל שלה הוא חופש כפשוטו”.

הייתי רוצה לסיים כאן את הרשימה ולקוות, שהפרקליטות יקבלו ויפנימו ולא יגישו ערעור… (הקטין ומשפחתו לא הסכימו שאציין את מס’ התיק החסוי לפי החוק ולא את כל פרט אשר עלול לזהות את בית המשפט, השופטת או הקטין. ואני מכבד זאת).

[לאוסף המאמרים על 'משטרה בחברה דמוקרטית', לחצו כאן]

7 thoughts on “יאיר רגב: סוף עידן ההזדהות ללא סמכות – עתה גם בבית המשפט

  1. Pingback: הכל על משטרה בדמוקרטיה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: הכל על משטרה בדמוקרטיה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: יאיר רגב: ניצב אריה עמית ממליץ לא להתגייס למשטרה... - ייצור ידע

  4. Pingback: יאיר רגב: סוף עידן ההזדהות ללא סיבה! - ייצור ידע

  5. Pingback: יאיר רגב: סוף עידן ההזדהות ללא סיבה! - ייצור ידע

  6. ברכות יאיר ותודה גדולה
    עבודה סניגוריאלית מקצועית המרחיבה את חירות כל אחת ואחד מאיתנו.
    יישר כוח לנער ומשפחתו על ההתעקשות על זכויותיו.
    לו יגדל ויהא למנהיג.
    חג חירות שמח

  7. Pingback: יאיר רגב: אין יותר עיכוב משטרתי סתם! - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *