[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]
אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.
* * *
מזמור זה מנוצל עד היום כדי לשמור את האישה עמוק עמוק בתוך הבית (אחזור לכך בסוף המאמר).
הכל מתחיל בשיר תהילה לשושנים: א לַמְנַצֵּ֣חַ עַל־שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי־קֹ֑רַח מַשְׂכִּ֗יל שִׁ֣יר יְדִידֹֽת׃
לא כתוב מיהם אותם שושנים אבל ניתנים בהם סימנים:
- הם חושבים דברים טובים ומספרים את מעשיהם למלך במהירות ובמיומנות רבה: ב רָ֘חַ֤שׁ לִבִּ֨י׀ דָּ֘בָ֤ר ט֗וֹב אֹמֵ֣ר אָנִי מַעֲשַׂ֣י לְמֶ֑לֶךְ לְשׁוֹנִ֗י עֵ֤ט׀ סוֹפֵ֬ר מָהִֽיר ׃
- השושנים האלה הם יפים מבני האדם הרגילים ויש בהם איזה חן מיוחד הניכר בשפתיים שלהם. הסיפורים שהם מספרים למלך הם המקנים להם את היופי המיוחד (חן שפתותיהם): ג יָפְיָפִ֡יתָ מִבְּנֵ֬י אָדָ֗ם ה֣וּצַק חֵן בְּשְׂפְתוֹתֶ֑יךָ עַל־כֵּ֤ן בֵּֽרַכְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים לְעוֹלָֽם׃
.
- הנשק שלהם הוא האמת והצדק: ד חֲגֽוֹר־חַרְבְּךָ֣ עַל־יָרֵ֣ךְ גִּבּ֑וֹר הוֹדְךָ֗ וַהֲדָרֶֽךָ ׃ ה וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ צְלַ֬ח רְכַ֗ב עַֽל־דְּבַר־אֱמֶת וְעַנְוָה־צֶ֑דֶק וְתוֹרְךָ֖ נוֹרָא֣וֹת יְמִינֶֽךָ׃
- הם משמשים כחיצים (ככלי מלחמה) בידי המלך במלחמתו בעמים רבים: ו חִצֶּ֗יךָ שְׁנ֫וּנִ֥ים עַמִּים תַּחְתֶּ֣יךָ יִפְּל֑וּ בְּלֵ֗ב אוֹיְבֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ ׃ ז כִּסְאֲךָ֣ אֱלֹהִים עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד שֵׁ֥בֶט מִישֹׁ֗ר שֵׁ֣בֶט מַלְכוּתֶֽךָ׃
נראה לי שבשלב זה אפשר להניח שהשושנים הם האנשים המאמינים באלוהים, כל מעשיהם הם עבורו והם המעניקים לו את כוחו. אולי הכוונה לעם ישראל? ואולי רק לחלק בעם ישראל המאמינים באלוהים ועובדים אותו בדבקות?
[הפשקוויל משמאל צולם בבני ברק]
המלך הוא כמובן אלוהים. ולאות תודה מהמלך, זוכות השושנים ל"מתנות" מאלוהים – בשמים, עושר ונשים שהן כולן בנות המלך (בנות של אלוהים): ח אָהַ֣בְתָּ צֶּדֶק֮ וַתִּשְׂנָ֫א רֶ֥שַׁע עַל־כֵּ֤ן׀ מְשָׁחֲךָ֡ אֱלֹהִ֣ים אֱלֹהֶיךָ שֶׁ֥מֶן שָׂשׂ֗וֹן מֵֽחֲבֵרֶֽיךָ ׃ ט מֹר־וַאֲהָל֣וֹת קְצִיעוֹת כָּל־בִּגְדֹתֶ֑יךָ מִֽן־הֵ֥יכְלֵי שֵׁ֗ן מִנִּ֥י שִׂמְּחֽוּךָ ׃ י בְּנ֣וֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶ֑יךָ נִצְּבָ֥ה שֵׁגַ֥ל לִֽימִינְךָ֗ בְּכֶ֣תֶם אוֹפִֽיר:
בתחכום רב, המזמור מפריד בין השושנים לנשים. השושנים הם הגברים אוהבי המלך (אלוהים) והבנות הן "בנות מלך", שאותן המלך מעניק כמתנה לגברים / שושנים.
ועכשיו, פונה מחבר המזמור לבנות המלך ומסביר להן את תפקידן בעולם, כמתנות המלך לשושנים:
- לשכוח את מקורותיה ואת משפחתה – היא צריכה להיות כולה נתונה לשושן שלה: יא שִׁמְעִי־בַ֣ת וּרְאִי וְהַטִּ֣י אָזְנֵ֑ךְ וְשִׁכְחִ֥י עַמֵּ֗ךְ וּבֵ֥ית אָבִֽיךְ׃
- עלייך לשאת חן בעיני המלך ולהשתחוות לו, שהרי הוא אדונך (תזכורת מבראשית – אל אישך תשוקתך והוא ימשול בך): יב וְיִתְאָ֣ו הַמֶּ֣לֶךְ יָפְיֵ֑ךְ כִּי־ה֥וּא אֲדֹנַ֗יִךְ וְהִשְׁתַּֽחֲוִי־לֽוֹ׃
- את כל מה שיש לך את מביאה אתך למלך: יד כָּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ ׃ טו לִרְקָמוֹת֮ תּוּבַ֪ל לַ֫מֶּ֥לֶךְ בְּתוּל֣וֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶ֑יהָ מ֖וּבָא֣וֹת לָֽךְ ׃ טז תּ֖וּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹ֣ת וָגִ֑יל תְּבֹאֶ֗ינָה בְּהֵ֣יכַל מֶֽלֶךְ ׃ יז תַּ֣חַת אֲבֹתֶיךָ יִהְי֣וּ בָנֶ֑יךָ תְּשִׁיתֵ֥מוֹ לְשָׂרִ֗ים בְּכָל־הָאָֽרֶץ׃
והמזמור מסתיים בהלל מסכם לאלוהים: יח אַזְכִּ֣ירָה שִׁמְךָ בְּכָל־דֹּ֣ר וָדֹ֑ר עַל־כֵּ֥ן עַמִּ֥ים יְהוֹדֻ֗ךָ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
ובתוך המזמור הזה, משפט אחד הפך עם השנים למשפט שבו מסבירים את הצניעות הנדרשת מבנות ישראל, שהן "בנות מלך": יד כָּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃
- הכבודה (רכוש או יופי חיצוני ופנימי) הפכו לכבודה (מלשון כבוד).
- ופנימה (מה שיש לבת ונשאר איתה, שייך לה) הפכו לצניעות, כאילו יש כאן משהו מאיים שצריך להסתיר אותו או איזה אוצר שצריך לשמור שלא יגנבו אותו.
חשוב שנדע – כבודה של האישה הוא ככבודו של הגבר – מעשיהם הם שיעידו בהם.
ולגבי פשקווילי הצניעות ב"מאה שערים" ודומותיה – אין בהם שום כבוד לאישה. זוהי דוגמא אחת מני רבות המשמשות את מעוותי הכתוב בתנ"ך לטובת אג'נדות של פחד ושליטה.
[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]
(צילום: בחדרי חרדים)
[לאוסף פרקי ספר תהילים, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על נשים באתר, לחצו כאן]
