אלי בר און: האם הטנק חוזר להיות הגורם החשוב ביותר בקרב היבשתי?

[בתמונה: קל היום מאוד לפגוע בטנקים; וממרחק בטוח. כך, באמצעות חימוש בעלות נמוכה יחסית, ניתן לחסל במהירות וביעילות יחידות גדולות של טנקים יקרים. כך הפך הטנק לפגיע מאוד; שריונו הכבד לא יעיל; והוא איבד את מקומו המרכזי בשדה הקרב היבשתי... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Juhele לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

האם הטנק חוזר להיות הגורם החשוב ביותר בקרב היבשתי?התשובה היא כן. זה המצב שמתהווה בשנה האחרונה בעולם.

אני לא בטוח שהאחראים על בטחוננו עדיין מבינים שזה התהליך, שהטכנולוגיה מכתיבה כעת; אם לא, רצוי שיתעשתו. בעקבות האמריקאים (אצלנו אוהבים לחקות אותם, למרות שהאינטרסים שלהם בפיתוח אמל"ח והתחמשות אחרים) הם הימרו על מטוסי הקרב, וסברו שהם יהיו הגורם שיכריע את המלחמה וגם את הקרב היבשתי.

קשה לאנשים לשנות קונספציה ולהודות בטעות. אך מהמידע שנצבר, מסתבר כי גורמי ביטחון רציניים בעולם במזרח - וכעת גם במערב = מבינים זאת; ונערכים להשקעה מחודשת בפיתוח וברכש טנקים חדישים.

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

[מלחמת העולם השניה: עידן הזוהר של הטנקים. בתמונה: פנצרים גרמנים בערבות רוסיה. מקור התמונה: צבא ארצות הברית. התמונה היא נחלת הכלל]

רקע כללי

ניתן לומר שב- 30 השנים האחרונות דעך זוהרו של הטנק הכבד. הוא ממשיך להיות גורם חשוב במלחמה, בקרב היבשתי אך כבר אינו הגורם החשוב היחיד. גורמי היבשה אחרים כחיל הרגלים חמוש בטילי נ"ט; וחילות האוויר - שמשגרים פצצות וטילים מדויקים - הפכו לחשובים יותר (זאת, ללא כל הוכחה בשטח של הצלחה לדרך הזו). הסיבות לכך רבות, להלן החשובות שבהם:

1, פיתוח ראש הקרב שמורכב ממטען חלול כפול: מסתבר כי אין ביכולתו של הטנק להתגונן בפני טילים ופגזים להם ראש קרב כזה המכונה טאנדם. כעיקרון, החלק הראשון של הראש קרבי הכפול פורץ את השכבה הראשונה של השריון; ומיד בתוך שבריר שניה, החלק השני של ראש הקרב פורץ את שכבת השריון השנייה; וחודר לתא הלחימה. כך הטיל חודר ומשמיד, או משבית, את הטנק ואת צוותו. היום כל אמצעי הנ"ט בעולם - החל מרקטות ופגזים וגמור בטילים - מצוידים בראש קרבי, שמורכב ממטען חלול כפול.

2. השיפור העצום בדיוק של טילי הנ"ט שמשוגרים מהקרקע וממטוסים ומסוקים. חלקם של הטילים מונחים ע"י מצלמה, חלקם ע"י קרן לייזר. החדישים שבהם - חלקם מפיתוח כחול לבן - משוגרים ב'שיטת שגר ושכח' ומאפשרים לצוותים המשגרים למצא מחסה או לשגר למטרות נוספות.

כך, קל היום מאוד לפגוע בטנקים; וממרחק בטוח. כך, באמצעות חימוש בעלות נמוכה יחסית, ניתן לחסל במהירות וביעילות יחידות גדולות של טנקים יקרים. כך הפך הטנק לפגיע מאוד; שריונו הכבד לא יעיל; והוא איבד את מקומו המרכזי בשדה הקרב היבשתי.

[בתמונה: כך הפך הטנק לפגיע מאוד; שריונו הכבד לא יעיל; והוא איבד את מקומו המרכזי בשדה הקרב היבשתי. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

אבל בתכלס וזו המציאות, לא נמצא לטנק תחליף אמיתי.

במלחמות שהתחוללו בשנים האחרונות, מסתבר שוב ושוב כי החי"ר וכוחות הקומנדו החמושים בטילים - ושמקבלים סיוע אווירי וארטילרי כבד - לא מצליחים להבקיע את קווי האויב; ולהשתלט על עמדות שולטות ללא אבדות כבדות. אויב, שמשגר נגדם טילים מדויקים נגד טנקים, שהוסבו כעת לטילים נגד כל מטרה לרבות אדם, כך גם פצ"מרים, מטחי רקטות, ירי צלפים ועוד.

הסיוע האווירי אכן משמיד מטרות איכות באיזורים בהם הוא יכול לפעול ללא חשש מהגנה אווירית יעילה. אך מסתבר כי הוא לא מתוכנן ולא מסוגל למרות ההפצצות הכבדות להסיג את האויב לאחור.

אז מהו החידוש שמחזיר את הטנק להיות הגורם הדומיננטי בקרב היבשה?

בשנים האחרונות יש התפתחות טכנולוגית שלהערכתי תחזיר את הטנק להיות מלך הקרב. מדובר בהגנה אקטיבית מתוחכמת, שמותקנת על הטנקים, הגנה שנוספת להגנה באמצעות שריון כבד; והיא זו שמיירטת את הטילים והפגזים שמסוגלים בקלות לחדור את הטנק ולהשמידו. היירוט הזה מתבצע במהירות עצומה, שברירי שניות לפני פגיעת הטיל התוקף בטנק ובסמוך מאוד לטנק, מטרים ספורים; כך הטילים שמאיימים על הטנק מתפוצצים בסמוך לטנק, ולטנק ולצוות שמצויים בתוך הקופסה המשוריינת שמגינה עליהם לא נגרם כל נזק.

התעשייה הביטחונית הישראלית היא המתקדמת בעולם בנושא הזה ופיתחה בשנים האחרונות את מערכות "מעיל רוח" של חברת רפאל ו- "חץ דרבן" של אלביט (הפיתוח במקור הוא שח התעשייה הצבאית שנרכשה לאחרונה ע"י חברת אלביט).

צריך לדעת כי בקרב היבשתי, לטנקים שמצויידים במערכות הגנה אקטיביות יעילות ועצמה גדולים משמעותית מאשר לכל אמצעי אחר!

[בתמונה: מערכת חץ-דורבן. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ereshkigal1. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

אך כעת גם מדינות אחרות בעולם - לרבות ארה"ב (רוכשת מישראל) ורוסיה - מצטיידות במערכות אקטיביות דומות. הוכח בוודאות כי המערכות הנ"ל מנטרלות למעלה מ- 90% מהאיומים של הטילים, הרקטות ולעיתים גם של הפגזים על הטנק. במקביל, הן מאפשרות לטנקים להתקרב בביטחה לעמדות האויב; וזה במלחמה יתרון חשוב.

יש לדעת כי יעילות הטנק גדלה מאוד, כאשר הוא בטווח קצר מהמטרות. מעשית במרחק קצר, כל פגז של הטנק - שהוא פגז בכינון ישיר - פוגע.

יש לדעת כי עדיין אין לכל אמצעי לחימה אחר את עוצמת האש, הדיוק וקצב האש של הטנק בטווחי הלחימה הקרובים.

מי מצטייד היום בטנקים חדישים, שמוגנים אקטיבית?

גרמניה וצרפת שמפתחות את טנק ה- לאופרד 3. יש לדעת, כי טנק הלאופרד הגרמני הוא הטנק המבוקש ביותר בארצות המערב.

.

רוסיה שמפתחת ומתצטיידת בטנק הארמטה 14 המהפכני ובמקביל מוכרת למצריים ולמדינות אחרות את טנקי הטי 90 מהדגם החדיש:

.

מצריים, הודו, טורקיה ועוד מדינות מתעצמות בטנקים, מחליפות טנקים ישנים בחדישים.

2 thoughts on “אלי בר און: האם הטנק חוזר להיות הגורם החשוב ביותר בקרב היבשתי?

  1. Pingback: אלי בר און: שובו של הטנק - מאמר שני - ייצור ידע

  2. Pingback: הכל על הקונספציה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *