עופר בורין: איכה, פרק א – א.ב. של בכי (מילון הקינה היהודי)

[בתמונה: יצירתו של רמברנט: "ירמיהו". מגילת איכה נכתבה, עפ"י המסורת, ע"י נביא חורבנה של ירושלים – ירמיהו. יש הטוענים שהוא כתב אותה 17 שנה לפני החורבן עצמו... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: יצירתו של רמברנט: "ירמיהו". מגילת איכה נכתבה, עפ"י המסורת, ע"י נביא חורבנה של ירושלים – ירמיהו. יש הטוענים שהוא כתב אותה 17 שנה לפני החורבן עצמו... התמונה היא נחלת הכלל]

מגילת איכה נכתבה, עפ"י המסורת, ע"י נביא חורבנה של ירושלים – ירמיהו. יש הטוענים שהוא כתב אותה 17 שנה לפני החורבן עצמו. היה לו זמן לכתוב את הקינה תוך שימוש באקרוסטיכון מלא – כל פסוק קיבל אות מהאלף בית, לטובת בכי וקינה על החורבן. עם של מקצוענים בבכי לאחר קטסטרופה. יותר מדי קטסטרופות ויותר מדי בכי בשביל עם אחד...

[לאוסף המאמרים על צום עשירי בטבת ומגילת איכה, לחצו כאן]

עודכן ב- 22 בדצמבר 2023

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

מגילת איכה נכתבה, עפ"י המסורת, ע"י נביא חורבנה של ירושלים – ירמיהו. יש הטוענים שהוא כתב אותה 17 שנה לפני החורבן עצמו.

היה לו זמן לכתוב את הקינה תוך שימוש באקרוסטיכון מלא – כל פסוק קיבל אות מהאלף בית, לטובת בכי וקינה על החורבן.

עם של מקצוענים בבכי לאחר קטסטרופה. יותר מדי קטסטרופות ויותר מדי בכי בשביל עם אחד.

א – איך נשארת בודדה: א אֵיכָ֣ה׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֨תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס ׃

ב – בוכה העיר לבד בלילה ואין לה מנחם. כולם בגדו בה: ב בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֨יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים ׃

ג – גלתה מהעיר ממלכת יהודה: ג גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֨נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִיא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים ׃

[בתמונה: ז'אק טיסו – "בריחת האסירים". תיאור מסע הגלות. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: ז'אק טיסו – "בריחת האסירים". תיאור מסע הגלות. התמונה היא נחלת הכלל]

ד – דרכי ארץ ישראל אבלות ושוממות:  ד דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֨יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ ׃

ה – הצרים עליה הביסו אותה בהובלת יהוה: ה הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר ׃

ו – וכל היופי והכוח והשלטון שהיו בעיר, עזבו אותה בלי קרב: ו וַיֵּצֵ֥א ֯מִן ֯בַּת־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף ׃

ז – זיכרון ירושלים הוא זיכרון של עוני ותבוסה בידי אויבים: ז זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ ׃

ח – חטא חטאה ירושלים ועל זה היא משלמת מחיר כבד. זו הדרך של המאמין היהודי להסביר לעצמו איך יכול להיות שעיר יהוה חרבה: ח חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֨וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר

ט – טומאת ירושלים היא סיבת נפילתה. ואין לה מנחם: ט טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב ׃

ועוד ועוד ועוד.

כל אות מקבלת חלק בבכי. השפה העברית כולה משתתפת בחגיגת הבכי הנוראית. וגם העיר עצמה בוכה על מר גורלה:

ש – שמעו את הבכי שלי. אין לי מנחם. כא שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי ׃

ת – תבוא (באה) על כול הרעה שעשה העם וגאם לי לצער עמוק וכאב לב נוראי: כב תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֨יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי ׃

[בתמונה: גירוש היהודים מירושלים – מתוך הכרוניקה של שדל הרטמן – נירנברג 1493. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: גירוש היהודים מירושלים – מתוך הכרוניקה של שדל הרטמן – נירנברג 1493. התמונה היא נחלת הכלל]

ואז חזרנו... 

ב- 1967 חזרנו. ונעמי שמר כתבה את "ירושלים של זהב". ובשיר שלה חזרנו לבורות המים הריקים, ומילאנו את כיכר השוק ופקדנו את הר הבית. והפזמון: "ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור".

אבל זהב, ונחושת ואור לא יספיקו לירושלים. היא מבקשת צמ"ח – צדק, משפט וחיים. זו דרישתו של ירמיהו, שבשירה של נעמי שמר אין לה זכר.

הייתי מוסיף את הבית הזה לשיר (אין לי את הכישרון של נעמי שמר...):

חזרנו אל בורות הצדק; לשוק משפט חמלה;

חיים שוקקנו בהר הבית; בעיר העתיקה...

[לאוסף המאמרים על צום עשירי בטבת ומגילת איכה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

One thought on “עופר בורין: איכה, פרק א – א.ב. של בכי (מילון הקינה היהודי)

  1. Pingback: מגילת איכה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *