סוזי בן ברוך: קורונה אמורה להיות שעתה היפה של המשטרה אבל…

[מקור התמונה: פייסבוק]

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

ד"ר סוזי בן ברוך שרתה במשטרת ישראל 35 שנים בתפקידי חקירות ומודיעין, קהילה ומשמר אזרחי ועבריינות נוער. שימשה כקצינת נוער ארצית במשטרת ישראל. מרצה בנושאי משטרה וחברה. מאחריה כארבעים שנות ניסיון בעבודה עם נוער. בכתיבתה היא מסתייעת בניסיונה הרב בשטח, כמובילה וכשותפה לשינויים הרבים שנעשו בתקופת שירותה.

*  *  *

שינוי פניה של המלחמה הפך את משטרת- ישראל - אשר אמורה להוביל במטלות השגרה שלה - לשחקנית חשובה מאוד בזירות החדשות:

  • המלחמה בטרור ע"י ארגונים, בעלי מוטיבציה גבוהה לפגיעה באזרחי מדינת ישראל בפרט וביהודים בכלל. בארץ ובעולם;
  • היערכות  ואחריות על ההינתקות (2005) על כל השלכותיה [2];
  • מלחמת לבנון השנייה (2006) מצאה את המחוז הצפוני עומד לבדו מול אוכלוסיה מופגזת ללא רחם ע"י חיזבאללה. זאת, ללא היערכות ראויה של פיקוד העורף; ובהיעדר הנחיות ברורות. בלית ברירה, לקחה המשטרה אחריות. התוצאה, ביקורת מצד הוועדה שבדקה את המלחמה [3].

הנטייה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל, לאורך שנים, היא לראות במשטרה מעין "פקק גמיש" למתן מענה לכל הפתעה מדינתית, ביטחונית, חברתית או כלכלית; תחת הכותרת של דאגה לסדר צבורי ולביטחונו האישי של האזרח.

ה"פקק" הזה מצא עצמו בתפקיד מרכזי גם בימי הקורונה, כשעליו הוטלו המשימות הפחות הרואיות מכל הגופים האחרים:

  • אכיפת צווי השעה לשמירת בידוד האוכלוסייה, כולל  ביקורי בית אצל החייבים בהסגר ביתי;
  • רישום דוחות, בסכומים גבוהים, למי שאינו עומד בצווים אלה.

[מקור התמונה: פייסבוק]

לאורך שנים זכתה המשטרה לקרדיט ציבורי רב במהלך משברים לאומיים. המשבר הזה, לכאורה, היה צריך גם הוא להיות כזה. אצל כל גופי החירום האחרים הוא כזה, בעצם:

  • הצבא על כל אגפיו בסיוע במלחמה בקורונה;
  • הרפואה, על רופאיה ועובדיה הקסומים;
  • מגן דוד אדום, שהפך לכוכב הנותן מענים לאזרחים, הספונים בביתם ומשוועים למענים לתחושתם ולבריאותם;
  • מתנדבים בקהילה ובעלי יוזמות ברוכות.

אבל, 'אין ארוחות חינם' ולחיכוך בעייתי עם האזרחים יש מחיר. אכיפה בקרב ציבורים שאין למשטרה לגיטימציה בקרבם; אכיפה בקרב מובטלים חדשים שחוששים מפני 'מה יוליד יום המחר' בנושא הכלכלי; בקרב אנשים שלחוצים בפן הרגשי והנפשי; בשל מצוקות השעה, בשל המגבלות הכולאות נפשות רבות בבית אחד, ללא מוצא החוצה...

וכשאוכפים, ניתזים שבבים. אנשים שמרגישים קרבנות של אכיפה לא צודקת ולא פרופורציונית מעלים פוסטים זועמים ברשתות החברתיות; והחיכוך הקשה בשכונת מאה שערים הביא לפציעת הילה זיסי מרגליות, מה שהביא את השר הממונה על המשטרה לצאת נגדה במכתב קשה, שניתן לו פומבי:

כך הפכה שעתה היפה לכאורה של משטרת ישראל למקרה נוסף שבו היא הופכת לשק החבטות של חלק מהציבור וחלק מהפוליטיקאים. מכל כוחות ההצלה והביטחון - המשקיעים ימים כלילות (צבא, מד"א, מתנדבים ואנשי הרפואה) היא היחידה שזוכה לביקורת (לא חשוב אם היא מוצדקת; וכמה...)  בה בשעה שהאחרים  זוכים לתדמית הרואית, לכבוד ו... להדלקת משואות. "הפקק הגמיש" מאבד גובה דווקא במקום בו אמור היה להמתין לו  "קרש קפיצה תדמיתי". אולי בגלל זה יצאה דווקא עיריית ירושלים להגנת שוטריה, בהקרנה על חומות ירושלים את השלט הבא: "ירושלים מחבקת את שוטרי מחוז ירושלים ומצדיעה למשטרת ישראל":

למרות הכל, מסתבר, המשטרה איננה לבד!

[לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *