[בתמונה: הפגנות העדה האתיופית. צילום מסך מסרטון של חדשות וואלה. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לאסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה, לחצו כאן]

ניצב בדימוס גילה גזיאל הייתה ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, בין השנים 2019-2015. ייסדה והקימה את ועדת המעקב והתכנית לחיזוק האמון בעבודת המשטרה, בקרב יוצאי קהילת אתיופיה.

סיוע ועריכה לשונית: חגית רפפורט בן חמו.

*  *  *

במהלך ההפגנות הסוערות (הראשונות) של יוצאי קהילת אתיופיה - אשר פרצו באפריל- מאי  2015 - השיגה אותי שיחת טלפון בהולה של קצין משטרה, עו"ד פקד שי יאסו, בן העדה האתיופית אשר היה על הקו.

"ראש אמ"ש", (אגף משאבי אנוש) אמר לי הקצין בהתרגשות אך בנחישות, "ההפגנות האלו, הן תוצאה של כעס ותסכול, שנצברו במשך עשרות שנים בקרב רבים מבני הקהילה שלי, כלפי המדינה בכלל וכלפי המשטרה בפרט. אם לא נבצע טיפול שורש במערכת היחסים הנפיצה הזאת, אנחנו עשויים להידרדר למלחמת אחים"!

האירוע  המידי שהיווה אז את הזרז לפריצת ההפגנות, היה תקרית אלימה, שפרצה בין חייל במדים, דמאס פיקדה לבין שוטר ומתנדב מהמשטרה. המפגש הטעון, התדרדר במהירות למפגש אלים בין החייל לשוטר, נקלט ותועד במצלמות אבטחה ומצא את דרכו אל הרשתות החברתיות ומהן אל כלל אמצעי התקשורת במדינה. העובדה - שהאלימות המשטרתית הופנתה דווקא כלפי חייל במדים, סמל הקונצנזוס וההשתלבות בחברה הישראלית - הייתה מרכיב מרכזי בהתפרצות הזאת. צעירי וצעירות העדה זעקו מעומק ליבם ומחו על האפליה והגזענות הממוסדת והבלתי ממוסדת, אותה לטענתם, הם נאלצים לחוות ברמה היומיומית מול החברה בכלל ומול המשטרה בפרט.

.

הטענות של הצעירים כלפי המשטרה מתמקדות  בשיטור יתר המופעל נגדם. שיטור יתר המתבטא: בדרישה מהם  להזדהות, במעצרים מרובים, בפתיחת תיקים ובהגשת כתבי אישום באופן לא מידתי המתייג את צעירי הקהילה כאלימים, ופוגע בעתידם.  "הדרישה התקיפה של השוטרים מאיתנו להזדהות בפניהם על  כל צעד ושעל" אמרו לי הצעירים שוב ושוב, משדר לנו  שבמרחב הציבורי והכללי , אנחנו איננו שווים לבני עדות וקבוצות אחרות.  "אנחנו החשודים המיידיים לכל דבר ועניין" בעיקר לכל עבירה או הפרת סדר, המתרחשת מחוץ לשכונות המגורים המבודלות שלנו. "כל התנגדות מצדנו להזדהות, נענית מצד השוטרים במעצרים, אשר הופכים לא אחת למעצרים אלימים ולפתיחת תיקי מגע כנגדנו".

[להרחבת המושג: 'שיטור יתר', לחצו כאן]

כל מי שעוקב אחרי בעיות קליטתה של בני הקהילה האתיופית לאורך השנים בישראל חייב להודות; שהבעיות - סביב תהליך קליטתה של העדה - לא התחילו במשטרה, ובוודאי אינן מסתיימות בה. נכון לשנת 2019 שיעור העוני בקרב משפחות מהקהילה עומד על כ- 51.7 אחוזים, ואילו בקרב הילדים נוסק שיעור העוני לכדי 65 אחוזים. שיעור בני העדה - המסתייעים בשירותי הרווחה - עומד על כ- 56 אחוזים; ושיעור האבטלה עומד על כ- 13 אחוזים  (למעלה מכפול מהשיעור הממוצע בכלל האוכלוסייה). שיעור הזכאים לבגרות בקרב יוצאי העדה עומד על 43.5 אחוזים בלבד. המשטרה אינה פוגשת את בני העדה בנקודת ההתחלה, אלא בנקודות החיכוך. הלכה למעשה, היא נקודת הקצה של הכשל המערכתי (הפורמלי והבלתי פורמלי כאחד) בשילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה.

תחושות הקיפוח והניכור של יוצאי הקהילה נובעות, בין היתר, מהספקנות של הממסד הדתי כלפי יהדותם; מניתובם למגורים בשכונות נפרדות ומבודלות (ההופכות לשכונות עוני מוזנחות, על כל המשתמע מכך); מהשמת תלמידים יוצאי הקהילה בכיתות נפרדות בבתי ספר מוחלשים; ובקשיים בהם נתקלים בני העדה בבואם להשתלב בשוק העבודה בכלל, ולהתקדם לתפקידי מפתח בפרט.

עם המטענים הכבדים הללו נאלצים שוטרי השטח להתמודד במהלך עבודתם; והטענות ליחס המפלה מצדם, הוא לעיתים לא מעטות, שיקוף של מטענים אלו. בקשה מצדם לבדיקת תעודת זהות נתקלת,לא אחת, בתגובה עוינת מצד הצעירים; ומתפתחת לכדי עימות אלים. עימות זה, מסתיים בכתב אישום בגין העלבת עובד ציבור, ו/או הפרעה לשוטר במילויי תפקידו (עבירות מגע); או לחליפין, בתחושות קשות של אפליה בקרב צעירים בני העדה. האדם הינו נוף תבנית מולדתו, כפי שכתב שאול טשרניחובסקי והשוטר הישראלי הוא "נייר הלקמוס" של החברה הישראלית, בה הוא פועל. עצם תפקידה של המשטרה בשמירה על הסדר הציבורי הופך אותה  ל"חדר המיון" של החברה, באופן שכל הקונפליקטים, השסעים והבעיות החברתיות מתנפצים אל עבר שוטריה ברעש גדול.

ניפוצם של חלונות הראווה ושמשות כלי הרכב במהלך ההפגנות, החל מאירועי דמאס פיקאדה; ובהמשך, בהפגנות לאחר ירי השוטרים ביהודה ביאדגה ובסלומון טקה ז"ל (ראו תמונות למטה), דומות בעיניי, לשבר החלום של רבים מאוד מבני העדה הזאת. חלום ושברו - להשתלבות מיטבית בחיים בישראל. עיניהם הרושפות מכעס ומתסכול וזעקתם של הצעירים יוצאי הקהילה, דור שני ואף שלישי בישראל, טלטלו אותי.

כבת למשפחת עולים מטריפולי / לוב, המונה שבעה אחים ואחיות, הדהדו באוזניי טענותיהם של כמה מאחיי שחומי העור, אשר גם הם בתורם, נתקלו בביטויי אפליה, על רקע צבע עורם. עוצמת המשטמה והיקף הניכור, שהתגלה לנגד עיניי, גרם לי להבין שהמשטרה נדרשת לבדק בית מעמיק ויסודי. נדרשת בחינה מעמיקה, אמרתי לעצמי, אשר עליה להיעשות בנפש חפצה ובלב פתוח. זאת, על מנת לחתור באופן אקטיבי ונמרץ לשינויי המצב המהווה, מצע לתחושות קשות כל כך, בקרב רבים כל כך.

[בתמונה: יהודה ביאדגה וסלומון טקה ז"ל. התמונות באדיבות המשפחות]

לאחר  שקיבלתי מנדט מרב ניצב בדימוס, יוחנן דנינו (אז מפכ"ל המשטרה), לבחינה ולטיפול בסוגיה הזו, החלה משטרת ישראל כולה, במסע ארוך ומשמעותי אל עבר לקיחת אחריות על ההיבטים הקשורים בעבודתה אל מול בני העדה. קדמה ללקיחת האחריות, עצם ההבנה וההכרה כי, נדרש שינויי בטיפול המשטרתי ביוצאי הקהילה. קיבלתי החלטה, שהשינוי יובל באמצעות מפקדי השטח ובפיקוח הדוק שלהם על פעילות שוטריהם. מטרת התכנית הוגדרה מראש כ"שיקום והגברת האמון של יוצאי קהילת אתיופיה בעבודת המשטרה".

כלי הפעולה העיקרי בתחילת הדרך היה, הקמתה ותפקודה הנמרץ של ועדת היגוי ומעקב ארצית. הוקמה ועדת מעקב משותפת לנציגי משטרה ולנציגים מהקהילה. נציגי משטרה בכירים  מכל תחומי הפעילות המשטרתית בהם (חקירות וחקירות נוער, שיטור, ושמירה על הסדר הציבורי, הדרכה, שיטור וקהילה, דוברות , משאבי אנוש, ייעוץ משפטי, משמעת ועוד) פעלו כתף אל כתף עם נציגים שונים ומנהיגים מקרב הקהילה. העבודה המשותפת התמקדה במיפויי הבעיות ובמציאת פתרונות באופן משותף, אשר יביאו לשינויים הנדרשים. תחילת הדרך לוותה בשיח קשה ומתוח; ובהטחת האשמות מצד נציגי הקהילה כלפי השוטרים. הוועדה נתקלה בלא מעט מהמורות, וחלק מהמשתתפים עזבו בטריקת דלת; ועדיין, הדבק המאחה שלה - אשר אפשר את המשך קיומה - היה רצונם העז של חבריה להבטיח כי מעטה הקרח השברירי, שעליו צעדנו יחד, ילך ויתעבה.

נציגים בולטים בעבודת הועדה היו בין השאר, מנכ"ל "טבקה" ("צדק" באמהרית) מר פנטהון אספה-דויט וסגן אלוף (הראשון מבני הקהילה) יששכר מקונן, אשר בין יתר שלל תפקידיו, עומד בראש עמותה המסייעת לצעירים מהקהילה לצורך הכנתם לשירות צבאי משמעותי. נציגים בולטים אלו ואחרים, ציינו בפורומים שונים שוועדת מעקב זאת, איתרה במהירות את אבני הנגף בפעילות המשטרה; ואף הציגה שינויים ושיפורים משמעותיים בזמן קצר.

[בתמונה: סא"ל במיל' יששכר מקונן. התמונה היא צילום מסך מסרטון היו טיוב: 24 שעות: יששכר מקונן, ויו"ר עמותת "ציוני ישראל" | מנהל לקוחות אסטרטגיים בחברת החשמל]

להלן חלק מהתוצרים המשמעותיים בתוכנית לחיזוק האמון  של בני הקהילה בעבודת המשטרה:

הוגדרו 25 תחנות משטרה אשר בתחום שיפוטן מתגוררים למעלה מאלף יוצאי הקהילה כ"תחנות ליבה" בהן תתרכז הפעילות

בתחנות משטרה אלו הוצבו  29 שוטרים קהילתיים, רבים מהם בני הקהילה. השוטרים הקהילתיים, אמונים על פעילות למניעת פשיעה, על גיוס מתנדבי משטרה ועל הנגשתם, באופן כללי, של  שרותי המשטרה לבני הקהילה. הם  מציפים באופן שוטף את צרכי הקהילה, בפני ועדות מעקב מקומיות, המשותפות לפיקוד התחנה הבכיר ולנציגים מהקהילה המקומית. ועדות מעקב אילו הפכו במהירות לכתובת, להעלאת צרכי הקהילה המקומית ולבעיותיה.

המכללה הלאומית לשוטרים הוגדרה, מתחילת התהליך, כחלק משמעותי מהשינוי הנדרש במשטרה. נאמנים לתפיסה כי "הכל מתחיל בחינוך" פותחה תוכנית לימודים מקיפה ונרחבת להפנמתם של עקרונות השיטור בחברה רב תרבותית. הרעיון המסדר בתוכנית זאת, התבסס על העיקרון שקראנו לו "חליפה עם חלופות". על השירות המשטרתי, על פי תפיסה מקצועית זאת, להיות מותאם באופן דיפרנציאלי לצורכיהן של הקהילות השונות המרכיבות את החברה הישראלית ביניהן: חרדים, ערבים מוסלמים, בדואים, להט"בים ויוצאי קהילת אתיופיה. עד כה נטלו למעלה מ- 16.000 שוטרים בכ- 700 סדנאות, לשיטור בחברה רב תרבותית.

גיוס למשטרה והיבטי כוח אדם בין 2015-2018 גויסו 271 ישראלים יוצאי אתיופיה למשטרה. במשטרה משרתים סך הכול 764 שוטרי קבע, 70 מתוכם קצינים. יוצאי הקהילה מהווים כ-4  אחוזים מסך משרתי הקבע, כאשר אחוז הישראלים האתיופים מסך האוכלוסייה הכללית עומד על 1.7 אחוזים.

גויסו מתנדבים רבים מקרב הקהילה, הפועלים שכם אל שכם, עם מתנדבים נוספים בקרב בני נוער בפרויקט "סיירות הורים" . מטרת הסיירות , מניעת עבריינות בקרב בני נוער.

ועדת המעקב היוותה טריגר משמעותי בהכנסת השימוש במצלמות גוף אישיות בקרב כלל שוטרי הסיור והתנועה במשטרה. מטרת הכנסתן המוצהרת של מצלמות הגוף הינה, ריסון הכוח  והאלימות במפגשים הטעונים, שבין אזרח לשוטר וזאת מצדם של כלל הצדדים המעורבים. עד סוף שנת 2019 תסתיים חלוקתן של  כ-8000 מצלמות גוף. מדובר במהלך מהפכני ופורץ דרך אשר השפעתו על עבודת המשטרה הינה משמעותית ביותר, לטווח הבינוני והארוך.

.

מונה קצין מטה באגף השיטור לצורך ביצוע מעקב סדור  אחר השימוש המשטרתי בטייזר כאמצעי לנטרול התנגדויות למעצר.

תורגמו לשפות האמהרית והטגרית וכן לשפות נוספות  טפסים משטרתיים שונים ומוקפדת נוכחותם של מתורגמנים בכל אירוע נדרש, בדגש על חקירת קטינים.

 כ- 2000 בני נוער מהקהילה, השתתפו עד כה, יחד עם בני נוער מן הציבור הכללי בתכניות מניעת עבריינות אשר פותחו לנערים בסיכון. זאת, במטרה לגרום למחיקת רישומים פליליים ולהעלאתם של הנערים על מסלול חיים נורמטיבי (בשיתוף מלא עם הפרקליטות).

על פי נתוני היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות במשרד המשפטים - אשר פורסמו במרץ 2019 - עולה כי, חלה ירידה עקבית בהיקפי שיטור היתר, כלפי קטינים יוצאי העדה, בין השנים 2015-2018. על פי נתוני המשטרה אשר פורסמו בדוח, בשנים אילו נרשמה ירידה משמעותית של 22.1 אחוזים במספר התיקים שנפתחו כנגד קטינים. בתחום המעצרים, נרשמה ירידה עצומה בשיעור של 50.4 אחוזים (!) בשנת 2018, בהשוואה לשנת 2015. לציין, שביחס למעצר קטינים מכלל האוכלוסייה, נרשמה ירידה של 30 אחוזים בהיקף המעצרים של קטינים יוצאי העדה. נושא נוסף, שניתן לראות בו שיפור משמעותי, הוא ירידה משמעותית של 31 אחוזים במספר התיקים, שנפתחו כנגד קטינים יוצאי אתיופיה נכון לאותן שנים.

.

עצם ההודאה של המשטרה, בקיומו של שיטור יתר ובנכונותה לטפל בסוגיה זו, מהווה אבן דרך מרכזית ומשמעותית ביכולתה של המשטרה להגיע אל בני העדה; ובהצלחתה של התכנית לבניית אמון יוצאי הקהילה בעבודתה. זאת, באמצעות כתיבתו של נוהל עבודה חדש ובעיקר באמצעות, העלאת מודעות של מפקדים והכשרתם של השוטרים ופיקוח עליהם בזמן אמת. למרות העשייה המרובה, הדרך עדיין ארוכה ומרובת מהמורות וקשיים. ממצאי דוח זה, מצביעים במקביל על עלייה של 10.3 אחוזים בשיעור פתיחת התיקים לבגירים יוצאי אתיופיה בשנת 2018 ביחס ל-2015; וכן על עלייה של 19.9 אחוזים במספר כתבי האישום שהוגשו נגד בגירים בשנים אילו.

הפגנות האחרונות בעקבות ירי השוטרים ביהונתן ביאדגה ובסלומון טוקה ז"ל, כוונו אמנם כלפי המשטרה, אבל רק משום שאף גורם אחר לא הציב עצמו מעולם ככתובת בעבור אותם מפגינים. התסכול שהתפרץ במלא עוזו, ברחובות תל אביב, הוא במקביל גם התסכול מהמורה אשר ויתרה מראש על הצלחתם של התלמידים בני העדה כמו גם על חוסר הסיוע מצד שירותי הרווחה להוריהם. התסכול והזעקה שעלתה בהפגנות אילו הם במקביל , גם כנגד שוק העבודה, אשר הפקיר את יוצאי הקהילה בידי "קבלני שירות" וחשף שוב את תסכולם הנורא של החיילים (בבגדים אזרחיים) הנחסמים באמצעות הסלקטורים מלהיכנס למועדוני בילויי בסוף  השבוע. למותר לציין, שבמהלך ימי החול של אותו שבוע (כל שבוע...), מסכנים החיילים  את חייהם בעבור כולנו... כמעט אף אחד מאיתנו לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. מועדון הבילוי על הסלקטורים בכניסה, הינו רק משל של החברה הישראלית כולה (כולל הממסד שלה), וגילויי הגזענות שהיא משגרת כלפי בני העדה האתיופים; גילויים, שהם רבים, הרבה יותר מכפי שאנו כחברה מוכנים להודות בהם.

הפתרון אם כן, טמון בשילוב זרועות של כלל הגופים הציבוריים ובשילוב זרועות של כלל משרדי הממשלה. מדובר בטיפול מתמשך והוליסטי לטווח ארוך. רק רתימתם יחד של כלל הגופים - ובהם כמובן גם משטרת ישראל - תאפשר הצבת יעדים לביצוע, הערכות מצב תקופתיות ומעקב  לאורך זמן, אחר הכשלים ואחר ההצלחות והפתרונות. למרות הטענות מצד בני הקהילה ומצד גורמים נוספים, המשטרה - יותר מכל ארגון ציבורי אחר - מובילה בתכניות אופרטיביות לשיפור המצב. המשטרה אינה חפה  מטעויות ומכשלים, אך היא עושה רבות. היא איננה יכולה להצליח לבדה, כשכל המשא מוטל על כתפיה בלבד. נדרש אם כן, שיתוף פעולה רב זרועי.

 רק שילוב כזה, יקדם אותנו כחברה, אל עבר קליטה ראויה בקרבנו, של בני קהילת אתיופיה. הם זכאים לכך בזכות ולא בחסד ולא פחות מהם, גם אנחנו זכאים לכך!

[לאסופת המאמרים בסוגיית משבר קליטת יהודי אתיופיה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), שיטור יתר, ייצור ידע, 5/5/14.