[לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 7 במרץ 2022
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
אחת הדמויות הבולטות ביותר ב'דיפ סטייט' האמריקני הוא מנהל ה- FBI המיתולוגי, ג'ון (ג'יי) אדגר הובר (John Edgar Hoover).
הובר, ראשה המיתולוגי של לשכת החקירות הפדרלית האמריקנית, ה- FBI, שמונה לתפקידו על ידי הנשיא קלווין קולידג' - ומאז, לא היה נשיא שהעז להזיזו מתפקידו ו/או לחלוק עליו, מפחד המידע שצבר בשקדנות על פוליטיקאים, ובתוכם הנשיאים.
הובר היה איש ביצוע ומנהל מוכשר שעשה לעצמו שם אחרי הפיכת אוקטובר ברוסיה והפחד הקמאי מהקומוניזם ומהאנרכיזם ששטפו את ארצות הברית.
יכולתו לסמן חשודים פוטנציאליים ולבנות להם תיקי מידע עשירים (כפי שהדבר מתבצע במדינות טוטליטריות) הפכו אותו ל'טלנט' של ממש ב"לשכה לחקירות" (Bureau of Investigations), גוף פדרלי קטן שמנה לא יותר מ- 650 איש; ושעסק בכל מיני עניינים של אכיפת חוק, בלי סמכויות רבות ובלי הסמכות לשאת נשק. הוא התמנה ב- 1921 לסגן מנהל הלשכה; ונכנס ב- 1924 ללשכת המנהל, ממנה איש לא העז להוציאו, עד מותו ב- 1972.
.
שלושה אירועים סייעו לו מאוד לבסס את מעמד ה- FBI בכלל ואת מעמדו האישי בפרט:
- תקופת היובש (האיסור על מכירת משקאות חריפים) ועלית משפחות הפשע המאורגן, שאפשרה לו להציג מאבק הירואי ומתוקשר בפשיעה מחד גיסא; ומאידך גיסא, ולאסוף מידע מפליל בשפע על פוליטיקאים שלא התנזרו מהטיפה המרה למרות החוק... התוצאה של שניהם הייתה שדרוג במעמד הארגון, שבשנת 1935 עוגן מעמדו בקונגרס ואז גם קיבל, בהתאמה, את שמו הנוכחי: "הלשכה הפדרלית לחקירות" (Federal Beaureu of Investigations - FBI).
- מלחמת העולם השנייה והפחד מפני חתרנות;
- המלחמה הקרה והמנייה האנטי קומוניסטית שפשתה בארצות הברית.
[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]
"לא אדוני השר!": מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח...
כולנו מכירים את קומדיית המצבים הבריטית "כן, אדוני השר" (Yes Minister), שנכתבה על ידי אנתוני ג'יי וג'ונתן לין, ושודרה לראשונה בטלוויזיה וברדיו על ידי ה- BBC בין השנים: 1980 ל-1984; וסדרת ההמשך, "כן, אדוני ראש-הממשלה" (Yes, Prime Minister), שהועלתה על המרקעים בין השנים 1986 ל-1988 (ויקיפדיה: כן אדוני השר). בסדרות הללו משטים אנשי המינהל החכמים והערמומיים בפוליטיקאים הטיפשים והתמימים.
את דרך פעולתו של הובר ניתן להגדיר כדרך הפוכה לשיטות המתוחכמות של 'סר האמפרי' ב-"כן, אדוני השר". לא עורמה אלא אגרסיביות, המגובה במידע רב שנצבר על האנשים הללו, שנסחטו ללא בושה ולא רחמים על ידי הובר ואנשיו הקרובים. את דרכי הפעולה הללו ניתן לתאר בביטוי הצה"לי: "מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח"... הן כללו צבירה מכוונת של מידע חסוי על פוליטיקאים בולטים; התנכלות לאלה שתויגו כמתנגדיו; שכללה שימוש בסחיטה ובאיומים ואף הכפשה וסילוק מתנגדים.
צילו של אדגר הובר רודף עד היום פוליטיקאים בכל העולם, שתמיד חוששים שמישהו צובר עליהם מידע (כל אחד יש סודות...); ויום אחד יעשה שימוש במידע הזה כדי לסחוט אותם או לסגור איתם חשבונות.
הזווית הישראלית...
כמו הפוליטיקאים ברחבי העולם, גם פוליטיקאים ישראלים התבטאו לא פעם על חששם מ'תפירת תיקים' על ידי המשטרה והפרקליטות.
הביטוי החזק ביותר לפחד הזה מתגלם לדעתי בביטוי "כנופיית שלטון החוק" שהעניק הנשיא לשעבר, ראובן ריבלין (ראו תמונה משמאל) לדפוס של סילוק מועמדים לתפקידי שרים במשרד לביטחון הפנים ובמשרד המשפטים, כולל תפקידי מפתח בתוך המשרדים הללו (ראו פירוט במאמר: 'כנופיית שלטון החוק').
.