[בתמונה: פגישת יעקב ועשיו. הצייר: גוסטב דורה. התמונה היא נחלת הכלל]
[לקובץ המאמרים על פרשת וישלח, לחצו כאן]
עודכן ב- 27 בנובמבר 2023
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
במרכזה של פרשת וישלח בספר בראשית, עומדת פגישתם של יעקב ועשו. זאת לאחר שנים שיסודה בפירוד ושנאה, וברצונו של עשו להרוג את יעקב:" וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי"[1].
יעקב מגלה חכמה דיפלומטית בדרך שבו הוא התפייס עם עשו, והתנהגותו הינה כמנהג נתין מול מלכו. דוגמאות לכך בספרות המזרח הקדום אנו מוצאים באיגרות הדיפלומטיות של שליטי סוריה וארץ כנען למלך מצרים, ובמכתביהם של מלכי אוגרית לשליט ממלכת חת[2].
בדומה לאיגרותיו של יעקב לעשו, נמסרו גם האיגרות מהעמים השכנים על ידי מלאכים. גם נוסח הפתיחה של איגרות יעקב ועמי המזרח הקדום זהות. באיגרת של נסיך מארץ כנען אל מלך מצרים הוא אומר כך :" אל מלכי אדוני, כה אמר עבדך"[3], בדומה לדברי יעקב :" כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב"[4].
יעקב על פי המסופר בפרשתנו, משתחווה שבע פעמים עד הגיעו לעשו:" וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו"[5], בדומה לריטואל המופיע גם באיגרות האמורות. כך למשל כתוב באיגרת של אחד הנסיכים למלך מצרים:" כה אמר עבדך, שבע פעמים נפלתי לרגלי אדוני"[6].
המספר המקראי המשתמש בתבנית הלשון: "מנחה לעשו"[7], רומז על המנהג של נשיאת מנחה אל המלכים מצד הכפופים אליהם. בנוסף, ציון המספר של כל פריט במנחת יעקב לעשו, דומה למסופר בתעודות החיצוניות. כך למשל, סרגון[8] מקבל כמנחה 12 פרדים, 380 חמורים, ו1235 כבשים. יעקב הנושא את מנחתו לעשו מפציר בו לקחת את ברכתו :" קַח-נָא אֶת-בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי-חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ-לִי-כֹל; וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח"[9], בדומה לשפה האשורית, בה מכונה המנחה ברכה. גם הניב המקראי ראה ופנים, "וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי"[10], מופיע תדיר באיגרות מחצר המלוכה האכדי.
עד כאן עסקנו בהשוואה לפגישת יעקב ועשו מהיבט של השפעות מספרות עמי המזרח הקדום. עתה נבחן אלמנט שמופיע בפסוקים המתארים פגישה זו ולכאורה אין להם פשר:
המדובר על ציורם של נקודות מעל כל אחת מאותיות המילה וישקהו בפסוק הבא:" וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ"[11]. אין זה הפסוק היחיד במקרא שבו קיימות מילים שעליהן מסומנות נקודות, על כל אותיותיהן או על חלק מהן. תופעה זו מצויה במקרא תשע פעמים בספרי נביאים ופעם אחת בספרי כתובים. יש חוקרים הסבורים שמקורן של הנקודות אלה הוא במנהגם של סופרים בעת העתיקה לסמן אותיות או מילים שמן הראוי היה צורך למחוק אותן, אך שבשל קדושתו של הטקסט נמנעו מלעשות כן.
[בתמונה: וירץ עשיו לקראתו וישקהו: פגישת יעקב ועשיו; ציורו של פרנצ'סקו הייז. התמונה היא נחלת הכלל]
במקרה של פרשתנו, התמקדו הפרשנים בנשיקה של עשו ליעקב, לאחר שנות פירוד ארוכות. חלק מהפרשנים טענו כי עשו נישק את יעקב מכל הלב, והנקודות מעל כל אות במילה וישקהו רומזות על עובדה זו. לעומתם יש פרשנים שטוענים את ההיפך הגמור. הניקוד על המילה וישקהו רומזות על העובדה כי עשו לא נשקו בכל ליבו, והייתה זו הצגה בלבד. כך או אחרת, דעות אלה אומרות למעיין בפסוקים שיש לו להבין את הפסוק האמור לא על הדרך הרגילה בגלל אותו ניקוד מסתורי, ויש לו לבחור בין נשיקה בה עשו מגלה באופן אמיתי את רגשותיו או לחילופין נשיקה שכולה העמדת פנים והונאה.
ניקוד על מילה שמסמנת הטעיה או העמדת פנים בדומה לזו של עשו אנו מוצאים גם במקומות אחרים. כך למשל הוא המקרה בביקור המלאכים באוהלו של אברהם באלוני ממרא. לקראת סוף הביקור שואלים המלאכים את אברהם את השאלה הבאה: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל"[12], במילה אליו מנוקדות מעליהן שלוש אותיות (א, י, ו). הפרשנים טוענים כי נקודות אלה באות לומר לקורא, כי המלאכים ידעו היטב היכן שרה נמצאת, ולא הייתה זו שאלה אמיתית. אולם בכדי שלא לגלות את זהותם כשלוחי האל, הם העמידו פנים כי אין הם יודעים היכן שרה נמצאת ולכן שאלו על כך.
גם בסיפור מכירת יוסף, אנו מוצאים ניקוד על מילה הרומזת על פירוש שונה בתכלית מפשט הפסוק הרגיל, כדלקמן:" וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם"[13], המילה את מנוקדת מעל שתי אותיותיה. הסיבה לכך, לדעת הפרשנים, שאחי יוסף אמנם הלכו למרעה עם עדרי הצאן של המשפחה, אולם כוונתם האמיתית הייתה יציאה אל מסע לטובת עצמם, שכלל עינוגים שונים, ולאו דווקא עשייה חיובית של רעיית צאן בכדי לעזור לכלכלת המשפחה.
לשון אחר, משני הדוגמאות הללו אנו למדים כי הפסוק אמנם מדבר על מישור רגיל של התנהלות, אולם הניקוד שנמצא על אחת המילים משנה את המניע למעשה ומסביר אותו באור שונה בתכלית. דוגמא בולטת נוספת קיימת בפסוק הבא:" וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ"[14], במילה האחרונה בפסוק יש נקודה על האות וו השנייה, כדי להדגיש ולומר שלוט ידע על מה שהתרחש לאחר מעשה, ולמרות הכל לא נזהר בלילה השני מלשתות יין להשתכר ולשכב עם ביתו הצעירה. נראה כי דוגמאות אלה מסבירות היטב את כוונת הדברים, נקודות על אותיות/מילים שמשנות את הסיפור המקראי מקצה אל קצה[15].
[בתמונה: מכירת יוסף: גם כאן אנו מוצאים ניקוד על מילה הרומזת על פירוש שונה בתכלית מפשט הפסוק הרגיל... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
לכאורה, מדוע שחז"ל ופרשני המקרא בעקבותיהם יסבירו כך את פשר הנקודות, או מה עומד מאחורי ההסברים שמשנים את פשט הפסוקים לדבר שונה ואחר? לפי אחד ההסברים, המופיע במדרש[16], האחראי לסימון נקודות אלה היה עזרא הסופר, אשר בדרך זו ביקש לפקפק בנוסח המקראי. היות והמדובר היה במסורת מקודשת, הוא סימן לדעתו מקומות במקרא שאולי צריך לשנות. ההכרעה בדבר נתונה לפי המדרש לאליהו הנביא הצפוי להתגלות קודם הגאולה. הסבר נוסף טוען כי המקרא עצמו נתן לנו את המפתחות להבנת הטקסט המקראי בשונה מפשט הפסוקים, כאשר המספר המקראי עצמו הוסיף נקודות אלה בכדי לעורר את תשומת לבנו לרובד הפרשני הנוסף של מילים מנוקדות המשנות את ההבנה של הפסוקים מניה וביה.
אחרית דבר
התיאור המקראי של פגישת יעקב ועשו - לאחר פירוד של שנים רבות ושל איבה גלויה - מכיל בתוכו אלמנטים רבים הידועים לנו ממפגשים דומים שהתרחשו בממלכות המזרח הקדום. זאת ועוד, גם תבניות הלשון הכתובות במפגש האמור דומות ולעיתים אף שוות לאיגרות מאכד מצרים ושומר. ברם, בטקסט המקראי מנוקדת המילה וישקהו בנקודות מעליה, לכאורה ללא כל סיבה לכך. לפי הפרשנות של חז"ל, ושאר המפרשים, נקודות אלה באות להצביע על הבנה אחרת מפשט הפסוקים. האם עשו נשק ליעקב בכל ליבו על פי המסופר, או שהמדובר רק בהעמדת פנים, ותו לא. הוא הדין לעוד תשע מקומות נוספים במקרא, שיש בהם מעל המילה מסוימת ניקוד שאינו מוסבר. דברי המדרש באבות דרבי נתן, מסבירות את הניקוד האמור, כתהייה של עזרא הסופר, האם מילים אלה צריכות להישאר בטקסט המקראי, או שיש למחוק אותם, כאשר ההכרעה תהיה באחרית הימים. כך או אחרת התופעה של ניקוד מילים או אותיות בטקסט המקראי איננה נפוצה, כך שיתכן מאוד שיש כאן רמז להבנה אחרת של הפסוקים בהן הן מופיעות.
[בתמונה: עשו, מצויד בנרתיק חצים, מחבק בהתלהבות את יעקב המהסס, הלבוש בגלימה עם מצנפת; נשי יעקב וילדיו צופים מאחור. שמן על בד | 106.7 X 99.1. המוזיאון והגלריה לאמנות של סלפורד, סלפורד, 1878. התמונה היא נחלת הכלל]
[לקובץ המאמרים על פרשת וישלח, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
[1] בראשית, פרק כ"ז, פסוק מ"א.
[2] עולם המקרא, ספר בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים: 188 – 190.
[3] ראה - אמנון אלטמן, מכתבי אל-עמארנה בלבוש עברי, קתדרה, 123, מרץ 2007, עמ' 167– 172.
[4] בראשית, פרק ל"ב, פסוק ה'.
[5] שם, פרק ל"ג, פסוק ג'.
[6] איגרת הנסיך מקטנה למלך מצרים, איגרת 55, על פי הערה 2.
[7] בראשית, פרק ל"ב, פסוק י"ג.
[8] ראה הערה 2.
[9] בראשית, פרק ל"ג, פסוק י"א.
[10] שם, פרק ל"ב, פסוק כ"א.
[11] שם, פרק ל"ג, פסוק ד'.
[12] שם, פרק י"ח, פסוק ט'.
[13] שם, פרק ל"ז, פסוק י"ב.
[14] שם, פרק י"ט, פסוק ל"ג.
[15] ראה - נשיכה או נשיקה? אביגדור שנאן, נהרדעה, דפי פרשת השבוע של האוניברסיטה העברית בירושלים, וישלח, תשס"א.
[16] אבות דרבי נתן, פרק ל"ד(נוסח א').
Comments are closed.