אלי בר און: זו הטכנולוגיה טמבל והפעם מודל 2020 – חלק ב'

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה... 46 שנים חלפו; ושוב אנחנו מצויים במצב ביש, אך הפעם אין כאן "הפתעות"...

המצב הזה היה צפוי שיגיע כבר לפני עשור שנים ויותר אבל מנהיגנו וראשי הביטחון שלנו שקעו בסטגנציה, פשוט התעלמו מההתפתחויות של הטכנולוגיה העולמית.

המצב היום חמור יותר מזה של מדינת ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים 1973.

ההבדלים ממלחמת יום כיפור:

  1. היום האחראים לכך הם מעצמה אזורית - איראן; וארגון החיזבאללה שהשתלט על לבנון; ולא מעצמה גדולה כמו ברית המועצות, שהתפרקה.
  2. היום, למביני דבר זו לא הפתעה. בעצם, כל בר דעת היה חייב להבין, שאחרי מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, זה יהיה המצב בשנים הבאות.

האיראנים פיתחו במהלך השנים תעשיית רקטות וטילים אדירה. הם חימשו את ארגון החיזבאללה הלבנוני - מאז תום מלחמת לבנון השנייה - בכ- 130 אלף רקטות; מהם לפי מקורות זרים, כ- 14 אלף רקטות כבדות וטילים ארוכי טווח. בנוסף, גם במאות טילי שיוט ורחפניים. ארגון הטרור הזה כפוף להם לחלוטין.

[בתמונה: תעשיית הטילים האיראנית. המקור: העיתונות האיראנית]

כעת, האיראנים והמליציות שלהם שולטים לחלוטין בלבנון, ובחלק ניכר מתימן, מסוריה ומעיראק; והם - והמליציות המקומיות שלהם - מקימים בעיראק בסיסי טילים שיופעלו נגדנו; אם וכאשר יקבלו פקודה מטהרן.

אז נכון, יש לנו חיל אוויר גדול ומשוכלל שנחשב לאחד מהחזקים בעולם. גם צבא היבשה (הסדיר) וחיל הים שלנו עדיין חזקים יחסית;  וצריך לוודא שיישארו כאלה.

ובכל זאת כעת, האיראנים והמליציות הסרות למרותם יכולים בכל עת שירצו לפגוע קשות בעורף המאוכלס שלנו ובמתקנים החיוניים. כאן לא יעזרו המטוסים המשוכללים שלנו; וגם לא האוגדות של צבא היבשה. כאן צריך הגנה אקטיבית טובה מאוד; כי זאת אתם חייבים לדעת: מדינת ישראל היא, כעת, המדינה המאוימת ביותר בעולם.

הכול היה ידוע לפני שנים רבות. גם למי מהגורמים המחליטים - שאינם מצויים בתחום הזה - היה חייב המצב להיות ברור לחלוטין. וזאת, אחרי מלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006, שבה הופצצנו בכ- 4000 רקטות קלות; וכתוצאה מכך נהרגו כאן, בשטח מדינת ישראל, 56 איש, נפצעו אלפים, ונגרם נזק ניכר.

לשם כך פותח כאן - וגם נוסה בהצלחה (בארה"ב. לא אפשרו לנסותו בפועל בגרה הדרומית בישראל...) - הפתרון של היירוט באמצעות הלייזר הכימי רב העוצמה, היא מערכת הנאוטילוס.

[בתמונה: נאוטילוס - מדגים טכנולוגי של מערכת הגנה שמטרתה יירוט רקטות ופגזי ארטילריה באמצעות לייזר רב עצמה. באנגלית נקרא הפרויקט THEL - Tactical High Energy Laser. מימון הפיתוח של המערכת משותף לארצות הברית ולישראל, והקבלן המרכזי של הפרויקט הוא חברת נורת'רופ גראמן האמריקנית. התמונה היא נחלת הכלל]

אצלנו לפני 11 שנים, זנחו (הליך מוזר?, מטומטם?) את הפתרון הנכון הזה; ופנו לפתרון היקר מאוד וחסר התוחלת, של יירוט באמצעות סוללות טילים נגד טילים (כמו 'כיפת ברזל'). דומה הדבר, למי שזנחו את המצאת המטוס והמכונית; ושבו לפתח ולהצטייד בעגלות וסוסים.

זו בהחלט הייתה החלטה טובה מאוד לרווחים של התעשייה הביטחונית שלנו; וגם לריווחיות של תעשיית הטילים של ארה"ב מאחר וייצור הטילים עבר לאחרונה לשם (סיוע החוץ האמריקאי דורש זאת).

אך הפתרון השגוי הזה נועד להגן על האוכלוסייה והמתקנים החיוניים בפני מתקפה נרחבת של רקטות וטילים; מה שעקרונית, לא ניתן להשיג באמצעות טילים נגד טילים.

מדוע?

עלות היירוט של רקטה או של טיל בליסטי אחד - באמצעות טיל משוכלל שנועד ליירט איומים כבדים - גדולה פי 10 ויותר, מהעלות של הרקטה או של הטיל הכבד התוקף. להזכירכם, נגד טיל כבד, בעל ראש נפץ של 600 ק"ג - שמסוגל באמצעות פגיעה ישירה לנפץ בניין מגורים על יושביו - הממ"ד לא יעזור!

בנוסף, שיעור הצלחת היירוט של הטיל המיירט אינו גבוה במיוחד; ולכן, כדי לשפר את שיעור הצלחת היירוט אנחנו חייבים לשגר 2 טילי יירוט יקרים; וגם אז, היירוט אינו מובטח.

בנוסף:

  • הטילים שנועדו ליירט רקטות קצרות טווח (כיפת ברזל) - גם ע"פ הצהרת היצרן - אינם יכולים ליירט רקטות וטילים בליסטיים לטווח בינוני.
  • הטילים שכן יכולים ליירט לטווח טילים לטווח בינוני; לא מיועדים ליירט טילים לטווח ארוך; וגם לא רקטות לטווח קצר.
  • הטילים, שנועדו ליירט טילים לטווח ארוך, לא נועדו ליירט טילים לטווח קצר.

[בתמונה: תעשיית הטילים האיראנית. המקור: העיתונות האיראנית]

בנוסף:

  • טילים נגד טילים לא יודעים ליירט טילי שיוט שהם טילים רבי עוצמה ומדויקים ובעיקר טילים מנמיכי טוס.
  • גם לא טילים מתמרנים שיכנסו בקרוב לזירה.
  • גם לא מל"טים מתאבדים מנמיכי טוס.(ראה פיצוץ בתי הזיקוק בערב הסעודית)

בנוסף, הרקטות הכבדות של החיזבאללה עוברות כעת הסבה לטילים שמדייקים בפגיעתם, עד לרמת מבנה בודד.

כאן, מספר הפגיעות הישירות מראש קרב של 600 ק"ג צפוי לגדול פי 10 ויותר. אין כל אפשרות לא ליירט איומים כאלה; שהנזק שהם יוכלו לגרום, הוא בממדים שלא ניתן לדמיין. לכן, מס' הטילים המיירטים המשוכללים לא יספיק.

לכן היה ברור, לכל מי שהיה צריך להחליט, כי במקרה של מתקפת טילים ורקטות נרחבת, הטילים המיירטים יוכלו ליירט רק חלק קטן מהאיומים. 

ואז? במצב של מלחמה גדולה?

מלאי הטילים פשוט יגמר. לאחר ימי לחימה ספורים צפוי שלא יהיו יותר טילים מיירטים.

תאמרו, "אז נייצר טילים חדשים?". לייצר את הטילים המיירטים מחדש בהחלט ניתן אבל זה תהליך שיימשך שנים; ובינתיים, אנחנו נהיה מופקרים לחסדיו של האויב האכזר.

מה הם היתרונות הגדולים מאוד של הלייזר על טילים נגד טילים?

  1. עלות היירוט של טיל - באמצעות קרן של אנרגיית לייזר - נמוכה עד כדי מאית, וגם פחות, מעלותן של הרקטה הכבדה או הטיל התוקף שאותו היא צפויה ליירט.
  2. מכאן שכמות ה"קרניים" אינה מוגבלת כלכלית ולא תהיה כאן הבעיה הכרונית של "נגמרו לנו הטילים"; ואז, אנחנו נהיה שוב מופקרים להפצצות הכבדות של האויב. יש מספיק קרני לייזר כדי להתמודד עם כל כמות של איומים!
  3.  הלייזר הכימי רב העוצמה יכול ליירט כל חפץ מעופף: רקטה לטווח קצר או ארוך, מל"ט מתאבד, טיל שיוט... הכל!
  4. בניגוד לטיל - שמיירט רק בכיוון אחד ממנו שוגר (120 מעלות); מערכת הלייזר תיירט הכל: 360 מעלות, וגם את המטרות שחולפות בגובה רב, ליעדים שאינם באזור המוגן ע"י המערכת. כך השטח המוגן ע"י הלייזר הוא רב עוצמה צפוי להיות גדול פי כמה כמה מהשטח שסביר שיוגן ע"י 'כיפת ברזל'.

[המקור: דף האינטרנט: Directed Energy Weapons. לחצו כאן]

מהם חסרונות הלייזר?

  1. במזג אוויר גשום הוא לא יעיל חלקית; וזה באזורנו ייתכן, עד ל 10 אחוז של הזמן.
  2. טווח היירוט שלו מוגבל ;ולכן, לא נוכל ליירט באמצעותו טילים מרוחקים מאוד או שטסים בגובה רב מהמשגר.

לפיכך, יש עדיין מקום למערכות של טילים נגד טילים ולשיתוף פעולה בין המערכות.

אז יש כאן מי שמדברים על איזה לייזר מוצק (חשמלי)... זו ברכה לבטלה! הספקו של הלייזר החשמלי (אם המפתחים בארה"ב יצליחו; והם עדיין לא שם) יהיה כ- 10 אחוז בלבד, בהשוואה ללייזר הכימי, הוא הסקייגארד, שהספקו תוכנן ל- 1000 ק"ו. כל בר דעת יודע כי לא ניתן להפיל מטוס אף 16 באמצעות רובה אם 16. לכן, הוא בהגדרה לא נוכל באמצעות לייזר חשמלי דל הספק להגן על מרכזי האוכלוסייה שלנו וליירט איומים כבדים. כנראה שרק מזל"טים מתאבדים באזורים מצומצמים; ואולי, גם רקטת קלה אחת או שתיים, מתוך מטח כבד.

.

אז שוב, הפתרון הוא רק לייזר כימי רב עוצמה ורק מערכת סקייגארד. מערכת זו - שהוצעה לנו לפני 13 שנים ובטמטום רב ומוזר, דחינו את ההצעה הזו - שהיום, מובן לכל בר דעת עד כמה היא הייתה חיונית לביטחוננו!

One thought on “אלי בר און: זו הטכנולוגיה טמבל והפעם מודל 2020 – חלק ב'

  1. ומה יקרה אם נצוייד בליזר והחמס והחיזבלה יחליטו לירות ביום גשום או יציתו שדות ליצור מיסוך עשן? כיצד הליזר יעבוד?

    לפני למעלה משנה יצחק בין ישראל טען שיש לנו פריצת דרך שתאפשר הקמת יחידה בגודל משאית שתוך שנה תהיה פעילה, אם יהיה תקציב. מה קרה לסיפור הזה? לתקציב? אם יש בחירות חוזרות ונישנות אין תקציב?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *