עמר דנק: 5 שנים לסיום 'צוק איתן'

[בתמונה: חיילי צה"ל נלחמים במבצע 'צוק איתן'. התמונה היא צילום מסך מסרטון של דובר צה"ל]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק]

המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך ביחסים בין לאומיים מטעם אוניברסיטת חיפה. מרתוניסט...

[לאתר של עמר דנק, לחצו כאן]

*  *  *

לפני יותר מחמש שנים, תם לו מבצע 'צוק איתן' ברוב תפארת והדר. המבצע היה כל כך מוצלח שקיבלנו אות מלחמה , כדי שנרגיש גאים על המאמץ. זה לעומת אות המלחמה שקיבלנו בלבנון השנייה שמטרתו היה להוכיח כמה הממשלה נכשלה בניהול המלחמה.

הדיסוננס מומחש היטב בהרמוניה האירונית בין בני גנץ לבנימין נתניהו שתלויים זה עם זה. זה מונע ויכוח פוליטי ראוי, על מדיניות ישראל מול חמאס ובנוגע לרצועת עזה, ואנו מקבלים הבטחות חסרות משמעות מגנץ על כך שהוא יחזיר את ההרתעה.

וואו, אולי תדבר על המדיניות שלך; ולא על תגובה צבאית, כזו או אחרת?

[בתמונה: המבצע היה כל כך מוצלח שקיבלנו אות מלחמה (משמאל), כדי שנרגיש גאים על המאמץ. זה לעומת אות המלחמה שקיבלנו בלבנון השנייה (מימין) שמטרתו הייתה להוכיח, כמה הממשלה נכשלה בניהול המלחמה. הצילום: עמר דנק]

חמש שנים מאז המבצע מאפשרות להבין כמה כושלת המדיניות של ישראל, מהטעם הפשוט שאין כזאת. אני יודע שכתבתי רק לפני יומיים שזאת לא טעות אלא מדיניות, כיוון שהכל מוכפף לרצונה של ישראל לשמור על סטטוס קוו זוחל לסיפוח ביהודה ושומרון. כך שיש מדיניות, רק שהיא מתעלמת מהמציאות ומאמינה ב-"חוק היד העומדת", שניתן לבודד סוגיה אחת מכל הסוגיות האחרות; ולפתור אותה לבדה.

[למאמרו של עמר דנק: 'חוק היד העומדת ותופעת המסגור', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 95C לאתר Pixabay]

לכן, שנה וחצי, חמאס מפציץ את ישראל, ובתמורה זוכה לכסף וייקר. שנה וחצי של שיתוק מוחלט של המערכת. כדי להתחמק מהצורך לגבש מדיניות. כדאי לזכור שלפני 'צוק איתן' ממשלת ישראל לא דנה בחלופות אסטרטגיות בנוגע לרצועת עזה, אלא בוחרת לדון רק בשאלה איך וכמה להפציץ, ולקוות לסיום.

[לפרק הראשון בסדרת המאמרים של עמר דנק: “הפצץ וקווה לסיום” כאסטרטגיה, לחצו כאן]

כדי להימנע מדיון משמעותי; מספרים לנו, שהחלופה היחידה היא כיבוש הרצועה. פרט לסמוטריץ' - שרוצה להחזיר את ההתיישבות - איש לא מעוניין בה. "חומת מגן" בעזה קוראים לזה, כזיכרון לאירוע מוצלח ונכון.

אבל גם אם מתעלמים מהמחיר שזה יעלה לעומת "חומת מגן" ומחשיפת האגף הצפוני של ישראל, כיוון שאין ביכולתנו להילחם בשתי החזיתות במקביל, כדאי לשים לב למציאות ביהודה ושומרון. ללא סיוע מסיבי מצד הרשות הפלסטינית בתחום הביטחוני, המציאות תיראה אחרת לגמרי.

כן, הרשות הפלסטינית היא גורם מכריע ביכולת של ישראל לשמור על מציאות נסבלת יחסית ביו"ש. גם ביהודה ושומרון אין לנו פתרון צבאי לבעיה. על אחת כמה וכמה בעזה.

למדיניות שמחזקת את חמאס בעזה יש מחיר, שרואים אותו ביו"ש. התמיכה בחמאס חזקה ואם יהיו בחירות הוא יזכה בהן. הרשות מתפוררת, והחלום לפנות זבל בשכם הולך ומתגשם!

היציאה למבצע

מדינת ישראל פספסה לחלוטין את העובדה, שחמאס יצא למבצע בכוונת מכוון. זה נובע מקונספציה שנובעת מחשיבת יחד (חשיבה קולקטיבית). כולם רצו להאמין שחמאס לא רוצה מלחמה; ולכן כולם, חשבו זאת. זה היה מה שהקברניטים רצו לשמוע; ולכן, זה מה שהם שמעו. [בתמונה: חשיבת יחד... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי skeeze לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על 'קונספציה', לחצו כאן]

אחר כך, כיוון שאי אפשר להודות בכישלונות בישראל – בנימין נתניהו ראש הממשלה, בני גנץ כרמטכ"ל, ואביב כוכבי כראש אמ"ן – דבקים בקונספציה הזאת עד היום.

תהליכי קבלת ההחלטות, לא רק שלא השתפרו אלא הורעו: הנה בזירה הצפונית, הקבינט התכנס רק אחרי התקיפות(!), וגם אם אישר את הפעולה, דיונים אסטרטגיים על יעדיה של ישראל לא נערכים.

במה צה"ל 'סיפק את הסחורה'

אפשר להעביר המון ביקורת על צה"ל בסוגיות רבות, איני חוסך. אבל, ב'צוק איתן' הוא סיפק את הסחורה בסוגיה מרכזית: הוא אפשר לממשלת ישראל להימנע מהחלטות, ע"י כך שמנע מחמאס הישג צבאי. במשחק ה'בונקר', צה"ל שיחק נהדר, וחמאס לא הצליח ליצור פעולה, שתחייב את ישראל למהלך משמעותי. הפעולה היחידה שכן הצליחה לו, היא היציאה מהמנהרה, שהביאה את הממשלה להנחות את צה"ל לפעולה נגד המנהרות:

במה צה"ל 'לא סיפק את הסחורה'

צה"ל הבטיח למדינאים שהפצצה מהאוויר תביא את חמאס לבקש הפסקת אש. כמובן שזה לא הצליח, כיוון שזאת אסטרטגיית הענשה שנכשלה תמיד. למרבה הצער הלקח הזה לא נלמד.

[למאמרו של עמר דנק: 'ניצחון ע”י הפצצה אווירית – פרק ב’: מבחן המציאות', לחצו כאן]

גם לסוגיית המנהרות צה"ל לא נערך כראוי. הוא לא האמין שייתכן שיוטל עליו לנטרל אותן ע"י פעולה קרקעית.

הסוגיה האחרונה היא הכישלון בהבנת חמאס, עליו כתבתי למעלה.

לסיכום

הסוגיה העיקרית היא היעדר דיון על חלופות מדיניות. אפילו בתוך ממשלת נתניהו ניסה ישראל כ"ץ להציע הצעות כלשהן; אבל, דיון אמתי בנושא לא התקיים.

'צוק איתן' לא היה הצלחה ולא כישלון, המדיניות של ישראל הייתה קיפאון מוחלט. 'צוק איתן' רק ביטא את זה. 10 שנים מספיקות כדי להתרשם מזה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Goumbik לאתר Pixabay]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.