[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי kalhh לאתר Pixabay]

[למאמר המקורי של פרופ' יצחק אדיג'ס (באנגלית) בבלוג שלו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]

עודכן ב- 13 במרץ 2023

פרופ' יצחק אדיג'ס הוא מהחשובים במומחי הארגון של סוף המאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת, וזהו הבלוג האישי שלו, המתורגם לעברית.

[בתמונה משמאל; יצחק אדיג'ס, צלם לא ידוע, מתוך אתר VK)

*  *  *

שמתי לב למשהו מעניין במסעות העבודה שלי ברחבי העולם: 

במדינות פחות מפותחות, לאנשים שאיתם אני עובד יש פחות השכלה אקדמית, אבל הם חדי מחשבה, ריאליים, ועיניהם מבריקות.

לעומת זאת, במדינות מפותחות, חלק מהאנשים המשכילים יותר, נראים לא רלוונטיים, כאילו רגליהם מנותקות מהקרקע. לעתים קרובות הם חוזרים כהד על ביטויים, שלמדו בבית הספר או קראו בספרי לימוד.

אני מאמין שככל שמדינה מפותחת יותר, כך היא מאורגנת ושיטתית יותר - הכל מתוכנת ומתוכנן. גם החינוך הופך לסוג של תכנות. נראה כי דווקא לאנשים המשכילים ביותר יש פתרון לפני שהם יודעים מה הבעיה. הם מתוכנתים. הם לא צריכים לחשוב. הם פשוט מגיבים לגירויים; ומוח הוא כמו שריר: אם אינך משתמש בו אתה מאבד אותו!

במדינות מפותחות, האוכל זמין ומוכן עבורנו: כל שעליך לעשות הוא לבחור ולשלם. התחבורה מתנהלת בזמן ואין צורך לאמץ את המוח כדי להבין, כיצד להגיע למקום כזה או אחר. כל מה שצריך זה לעקוב אחר החוקים ולהצליח (או לפחות, להצליח לא להסתבך...). לא צריך אפילו לחשוב מתי ואיך לחצות את הרחוב: הרמזורים עושים זאת עבורנו; ובקרוב, אפילו לא נצטרך לנהוג.  פשוט נשב שם, ונניח למכונית להסיע אותנו ליעד שלנו.

[בתמונה: מוח הוא כמו שריר: אם אינך משתמש בו אתה מאבד אותו! תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי FotoEmotions לאתר Pixabay]

יום אחד עמדתי בפינת רחוב כדי לחצות את הכביש; וחיכיתי שהאורות ישתנו לירוק. הסתכלתי. לא הייתה מכונית לאורך קילומטרים משמאל וגם לא מצד ימין. למרות זאת, עדיין עמדתי שם כמו כלבלב צייתן, וחיכיתי שהאורות יתחלפו. זה גרם לי להבין כמה נפחית את השימוש במוחנו, כשהבינה המלאכותית תתפוס מקום גדל והולך בחיינו!

הטכנולוגיה משביתה את המוח. אנו זקוקים לו פחות ופחות. הופתעתי מאוד, בלשון המעטה, כשאחד מתלמידי ה- MBA שלי לא ידע לחשב 80% מתוך 100 דולר. מי צריך לדעת כשיש מחשבון?

עכשיו, תשוו זאת למתרחש במדינות מתפתחות: אנשים חייבים להפעיל את שכלם כדי לשרוד. הם חייבים לאלתר כל העת. שום דבר לא ניתן להם על מגש של כסף...

אני זוכר סרט תיעודי קצר על ג'מייקה; שמראה, כיצד האיכרים הצליחו להביא מים לשדותיהם. המומחים האמריקנים טענו כי יקר מדי לבנות מערכת צנרת, שתוביל את מים. האיכרים יצרו פתרון, מחוץ לקופסה  על ידי חיבור מקלות במבוק חלולים זה לזה במקום הצינורות. ו-וואלה, המים הגיעו!

.

הסתכלו על ילדים במדינות מתפתחות: הם מכינים צעצועים משלהם. הם אפילו יוצרים משחקים משלהם. אני זוכר שבילדותי, הכנו כדור-רגל מגרביים ישנות... הימים הללו חלפו ללא שוב. היום, ילדים במדינות מפותחות מקבלים את הצעצועים שלהם. הם לא צריכים להיות יצירתיים כדי לבנות את הצעצועים שלהם. הם אפילו מקבלים הוראות כיצד לבנות בית מלגו. 

שימו לב שבמדינות המפותחות, רבות מחברות ההזנק (הסטארט אפים) והעסקים נוצרות על ידי מהגרים או ילדיהם...

"האנרגיה נמצאת בפריפריה", אמר לי פעם מישהו, "לא בשכונות היוקרה במרכזי הערים הגדולות." גם חכמי ישראל גרסו תמיד כי "העניות מחכימה". משמע, שהתבונה והאנרגיה לפעול מצויים אצל דלת העם.

[בתמונה: ירוחם... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי סימה שטרית, והיא נחלת הכלל]

עכשיו אנחנו יודעים למה!

[לאוסף המאמרים על 'למידה', לחצו כאן]