[לאוסף המאמרים על התעללות בילדים, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
.
* * *
אני אוהב לקרוא גם ספרים ישנים... בחנות לספרים ישנים של פולק - ברחוב קינג ג'ורג' בת"א, שהוקמה כבר ב- 1899 !!! - מצאתי את ספרו של השופט אלעזר זליקסון, שהיה נשיא בית משפט השלום בתל אביב, "פרפראות מבית המשפט" בהוצאת יבנה 1968, עם הקדשה וחתימה... רכשתי מיד.
אשתף אתכם בסיפור אחד עם מוסר השכל: "הנאשמת, אישה כבת 40-35 שנה, תמירה ומרשימה, הובאה לדין באשמת גרימת נזק לרכוש הזולת. תפקידה של הקטגוריה לא היה הפעם מן הקשים, באשר הנאשמת הודתה בפה מלא בכל פרטי האשמה. קשה שבעתיים היה אפוא תפקידי, בבואי לגזור את דינה ולקבוע את מידת העונש שהיה להטיל עליה. וכל כך למה?
לא הטלתי כל ספק בדברי הנאשמת, אשר שפכה בפני את מרי ליבה וגוללה בפני את פרשת חייה העגומים כמו שהיא.
לפני כשמונה שנים בלבד עלתה עם משפחתה ארצה מאחת הארצות השכנות. מהגולה נמלטו מפני הרדיפות והעינויים, מפגיעות ברכוש ובנפש, ולארץ הגיעו בעירום ובחוסר כל.
אכן, רדיפות ועינויים אינם עוד מנת חלקם, אולם המנוחה והנחלה עדיין רחוקות מהם, באשר נגזר עליהם לטעום את טעם ייסורי הקליטה. ברם, אט-אט התפזרו העננים והתבהרו פני השמים, ומצבם הלך הלוך וטוב.
עדיין היו גרים אמנם בצריף הרעוע, שהוקצה להם בשעתו על ידי הסוכנות, אולם הבעל מצא לו עבודה קבועה, שהיה בה כדי כלכלת משפחתו ולו באורח צנוע למדי. עתה לא עוד עטו הילדים את בלויי הסחבות ובמקומם לבשו בגדי חמודות, ושניים מהם אף החלו ללמוד בבית הספר. בינתיים, גדלה המשפחה ובארץ נולדו שני ילדים נוספים.
ובזה לא סגי. אף לעצמו קנה הבעל חולצה לבנה והחל להדר בלבושו בימי שבתות וחגים. אך יש רגליים לסברה, כי חולצה זו היא שהייתה בעוכריו והיא שהיוותה מקור לכל הצרות שנתרגשו ובאו.
משהשיגה ידו של בעל הבית להדר בלבושו, ומשחש שהפרוטה מצויה בכיסו, החל לבקר תכופות בבית הקפה ולבלות שם את שעות הפנאי. ולו היה מסתפק בביקוריו בבית הקפה – ניחא. אך לא כן היה הדבר, כי כעבור זמן הלכו ופחתו ביקוריו בבית הקפה, ולעומת זאת תכפו ביקוריו בצריפה של שכנתם, מזל, היפה והצעירה. הביקורים הללו הלכו ורבו, הלכו והתארכו, ויש שנעדר מביתו אף בלילות.
הנאשמת חשך עליה עולמה, פנתה כה וכה והייתה כסומא בארובה, אך מנין תבוא עזרה? בתחילה ניסתה להחזיר את בעלה למוטב בדברי מוסר ותוכחה, ומשלא הצליחה – התחילה בדברי קללות וגידופים, כשאש וגופרית תחת לשונה. ברם, הכל היה לשווא. המריבות בין בני הזוג הלכו ורבו, והתוצאה הייתה שהבעל החל להדיר את רגליו מהבית, ולעומת זאת להאריך את ישיבתו בבית שכנתו. ולא די בזה; הוא קפץ את ידו ולא דאג למחיית משפחתו, ולא פעם הועמדה הנאשמת לפני הבעיה: מנין תיקח לחם כדי לשבור את רעבונה ואת רעבון ילדיה.
אז קמה ופנתה ליריבתה במישרין, וקיוותה שבדרך זו תצליח להחזיר למוטב את בעלה הסורר. מה עשתה? כל אימת שנפגשו הנשים ברחוב הייתה פונה אליה הנאשמת, תחילה בדברי בקשה ובתחנונים, ואחר כך בדברי נאצה וחרפות, אולם הכל היה ללא הועיל. ומשכלו כל הקיצין, לא ראתה בפניה דרך אחרת, אלא לעשות את המעשה שבגללו הובאה עתה לדין.
בבוקר לא-עבות אחד, כשתקפו אותה ייסורי נפשה, קמה והלכה לבית שכנתה, ואך דרכה על סף הבית – פתחה מיד בקללות נמרצות. גם שכנתה לא טמנה ידה בצלחת וריב דברים נתלקח ביניהן. ברם, בכך לא די. הנאשמת יצאה מגדרה והחלה במעשה השתוללות, שברה והרסה כל דבר שנזדמן תחת ידה. השליכה את האגרטל מעל השולחן, שברה את מקלט הרדיו, קרעה את הספה, בקיצור: מלאכה נקייה ממש.
לקול צעקותיהן של שתי הנשים נתקבצו השכנים ועוברי אורח, ובעזרתם הוצאה הנאשמת מצריפה של מזל. ברם, בכך לא תמה הפרשה: מזל הלכה והגישה תלונה במשטרה, ולאחר חקירה ודרישה קצרה הועמדה הנאשמת לדין. הנאשמת, כפי שאמרתי, לא הכחישה את פרטי המעשה, אולם להגנתה טענה וחזרה וטענה:
"עשיתי מה שעשיתי למען הילדים בלבד, ולא הייתה בפני דרך אחרת. אין עיני צרה במזל. ויש להודות: בעלי הוא בעל בעמיו, בחור כארז ונאה למראה, ואם בו חשקה נפשה של מזל – מי לא יבין לרוחה?" אף את בעלה נכונה היא להבין, ומי היא, כך המשיכה וטענה, שתאשים את בעלה, אם בהתעלסות עם מזל מצא עניין? אולם הילדים מה חטאו? להתעלס – כן, אך לא על חשבונם!
"כלום נכון יהיה, כבוד השופט", כך פנתה אלי הנאשמת בסיום דבריה, "להעניש אותי על שהגנתי על פעוטי? כלום גם כבוד השופט גם הוא יתעלם מהם ותחת זאת יתן פרס לבעלי הסורר והמושחת?"
מי יתן לשופט כוח ובינה, לשקול ולהחליט על עונש נבון, הולם וצודק!
