גרשון הכהן: אובססיית הגבולות

[בתמונה: גדר ההפרדה. הצילום: גרשון הכהן][בתמונה: גדר ההפרדה. הצילום: גרשון הכהן]

מקובל להניח כי פרויקט הגדר לאורך הקו הירוק והשאיפה הנוכחית להשלימו, היא החלטה הנשענת על שיקולי ביטחון, אלא שמסמך זה יישאף להבהיר כי בפועל מדובר באמתלה בלבד כאשר התכלית האמיתית היא פוליטית במובהק. המשך בניית הגדר יונק את כוחו מאימוץ עמדות מוצא שנויות במחלוקת אשר רוכבות על הזדמנויות בדעת הקהל המתהוות מעת לעת, מפיגוע לפיגוע...

[מאמר זה הוא חלק מחוברת - שיצאה במרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן ופורום קהלת - בשם: גדר ה'הפרדה': גבול מדיני במסווה ביטחוני. העורך: איציק צרפתי. החומר מועלה לכאן באישורם ובאישור המחבר]

מרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן ופורום קהלת

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 11 באפריל 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

מסמך זה איננו מחקר היסטורי על קבלת החלטות שקדמה להקמת הגדר. תכליתו להתמקד בצמתי ההחלטה שעדיין עומדים לפני מקבלי ההחלטות במאמצים המתמשכים להשלים את הגדר עד לסגירה ההרמטית של אזור יהודה ושומרון בכלל, ובפרט בעת הזו, באזור גוש עציון, וואלג'ה, בתיר ודרום חברון. מדובר בשאלה אקטואלית אשר בצידה עלויות רבות ומשמעויות מדיניות, ביטחוניות וכלכליות מרחיקות לכת.

מאז יצא פרויקט בניית הגדר לדרכו לאורך אזור הקו הירוק, הוא זכה לכינויים רבים. השניים הבולטים הם "גדר ההפרדה" ו"גדר הביטחון". כל אחד מהכינויים מכונן הַמְשָׂגָה תכליתית ופוליטית שונה ליעודה של הגדר. בין אלה הרואים בה לא יותר מאמצעי ביטחון לבין אלה השואפים שתביא להיפרדות בין שתי ישויות: ישראלית ופלסטינית. על מנת לחזור לנקודת ההתחלה ולבחון את יעדיה והישגיה של הגדר, ומתוקף היותו של מסמך זה מסמך המבקש לערער על פרדיגמות שהשתרשו בעניין תכלית הגדר, תכוּנה הגדר בשמה: "הגדר" או בכינוי "פרויקט הגדר", ללא שמות תואר.

פרויקט הגדר הוא מהפרויקטים הממושכים והיקרים ביותר שביצעה מדינת ישראל. השלכותיו השליליות על אופן הפעולה של צה"ל במרחב, על תדמית ישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל פריסת ההתיישבות, הן רבות משמעות.

[בתמונה: גדר ההפרדה. פרויקט הגדר הוא מהפרויקטים הממושכים והיקרים ביותר שביצעה מדינת ישראל. השלכותיו השליליות על אופן הפעולה של צה"ל במרחב, על תדמית ישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל פריסת ההתיישבות, הן רבות משמעות... התמונה: גרשון הכהן]

[בתמונה: גדר ההפרדה. פרויקט הגדר הוא מהפרויקטים הממושכים והיקרים ביותר שביצעה מדינת ישראל. השלכותיו השליליות על אופן הפעולה של צה"ל במרחב, על תדמית ישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל פריסת ההתיישבות, הן רבות משמעות... התמונה: גרשון הכהן]

גדר כאמצעי הגנה מועילה ללא ספק במכלול המאמץ הטקטי להגנה. השאלה על חיוניות הגדר מתעוררת במקום בו הגדר הופכת מכלי טקטי למגמה אסטרטגית, וכאן מתעוררת המחלוקת. הדיון על הגדר הופך למבחן מעשי כאשר ניגשים לבחינה השוואתית בין תפקיד הגדר במודל שהתפתח ברצועת עזה לאחר הנסיגה ב-2005, מול תפקיד הגדר ביהודה ושומרון.

דיון בסוגיית הגדר הוא דיון מעשי, מכיוון שעדיין לא הושלמה והשלמתה מזמינה דיון מחודש. בכך מתמקדת עבודה זו כחקירה ביקורתית על הנחות היסוד שהובילו לבניית הגדר, על הישגיה עד כה, ועל היותה מובלת לכאורה בהגיון ביטחוני טכני המתעלם ממגמות אסטרטגיות הראויות לבחינה. בהיבט זה, מטרת המסמך להטיל אור על הציפיות המערכתיות שבקשו בוני הגדר להשיג בנקודת ההתחלה עד כדי הפיכתה, בהשקעה של מעל ל-15 מיליארד שקל, למרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון הישראלית ביהודה ושומרון.

[בתמונה: גדר ההפרדה. פרויקט הגדר הוא מהפרויקטים הממושכים והיקרים ביותר שביצעה מדינת ישראל. השלכותיו השליליות על אופן הפעולה של צה"ל במרחב, על תדמית ישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל פריסת ההתיישבות, הן רבות משמעות... התמונה: גרשון הכהן]

[בתמונה: גדר ההפרדה. פרויקט הגדר הוא מהפרויקטים הממושכים והיקרים ביותר שביצעה מדינת ישראל. השלכותיו השליליות על אופן הפעולה של צה"ל במרחב, על תדמית ישראל בסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל פריסת ההתיישבות, הן רבות משמעות... התמונה: גרשון הכהן]

הטלת האור מבליטה שתי שאלות:

  1. לשם מה מבקשים להשלים את בניית הגדר במרחב גוש עציון ודרום הר חברון?
  2. עד כמה הגדר מציבה למעשה סימון גבול עתידי כמגמה המקדמת נסיגה במודל עזה, לחלוקת מרחב בינארית אשר זכתה לכינוי: "הם שם ואנחנו כאן"?

שתי שאלות אלה מתלכדות בבואנו לברר לשם מה נחוצה השלמת הגדר.

הצלחת פיקוד המרכז והשב"כ בלחימה בטרור מאז חומת מגן, מלמדת כי את עיקר ההצלחה בסיכול הטרור ראוי לזקוף לזכות הפעילות הרצופה בחיכוך היומי בעומק השטח ולא לפעילות לאורך הגדר.

מקובל להניח כי פרויקט הגדר לאורך הקו הירוק והשאיפה הנוכחית להשלימו, היא החלטה הנשענת על שיקולי ביטחון, אלא שמסמך זה יישאף להבהיר כי בפועל מדובר באמתלה בלבד כאשר התכלית האמתית היא פוליטית במובהק. המשך בניית הגדר יונק את כוחו מאימוץ עמדות מוצא שנויות במחלוקת אשר רוכבות על הזדמנויות בדעת הקהל המתהוות מעת לעת, מפיגוע לפיגוע.

הדיון בסוגיית יעילותה וחיוניותה של הגדר במסמך זה מטיל ספק בהנחת היסוד כי מתקיים קשר סיבתי בין השלמת הגדר - באופן שיחצוץ באופן מוחלט בין מרחבי יהודה ושומרון לבין יתר שטחי ארץ ישראל - לבין ביטחון ישראל. אלה המקבלים הנחה זו ללא עוררין רואים בהמשך בנייתה הגדר צורך אסטרטגי.

[בתמונה: גדר ההפרדה בגבול ירדן. המקור: פייסבוק]

[בתמונה: גדר ההפרדה בגבול ירדן. המקור: פייסבוק]

המבקש לערער על נחיצות הגדר מוצא עצמו ניצב מול שני מקורות עוצמה:

  1. הגדר כפרדיגמה טקטית, שולטת בתפיסת הפעולה של צה"ל מאז נבנתה לראשונה בבקעת הירדן בתקופת המרדפים בשנות מלחמת ההתשה. בהמשך הועתקה ליתר הגבולות וכוננה מאז סביבה את משטר פעילות הבט"ש בגבולות.
  2. הגדר כפרדיגמה מדינית ביהודה ושומרון חותרת להיפרדות עם הפלסטינים באופן בו הגדר היא הקטר המניע את יישום מגמת ההפרדה בשטח.

מדובר בעוצמה מתלכדת של שתי פרדיגמות שולטות, אשר קשה להתנגד לה. למקבלי ההחלטות המתנגדים לגדר, קשה להתמודד מול בכירי מערכות הביטחון המזהירים מפני חדירת טרור באזורים שנשארו פרוצים. כמו כן קיים קושי לחשוף עמדה מדינית החולקת על פרדיגמת ההפרדות. בנוסף על אלה, הפכה הגדר למקור המממש אינטרסים כלכליים של קבלני העבודה החל מקבלני עבודות עפר, דרך קבלני גדרות וקבלני אלקטרוניקת גדרות.

[בתמונה: תומס קון. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

פילוסוף המדע תומס קון המשיג לראשונה את המושג פרדיגמה כמסכת התובנות הכוללת שבתוכה מתקיימת הפעילות המדעית התקנית. כמו במדע גם בדיוּן בעניין הגדר, יש להתייחס לעוצמת הפרדיגמה השלטת, זו שבמסגרתה הפכה בניית הגדר ביהודה ושומרון למוסכמה מערכתית שגם בחינה ביקורתית, מקצועית ועניינית תתקשה לערער על מרכזיותה בתפיסת הביטחון.

[בתמונה משמאל: תומס קון. התמונה מובאת בשימוש הוגן] בדומה לקהילה מדעית שפועלת לאורו של הקשר פרדיגמתי, אחדות הדעים במערכת הביטחון לגבי תפקיד הגדר מוסברת בעוצמתה של הפרדיגמה שכולם פועלים לאורה. האפשרות למעבר מפרדיגמה אחת לשנייה, כפי שהסביר קון, תלוי בקיום תודעת משבר המאיצה תהליך של מציאת פרדיגמה חדשה. נכון לעת כתיבת שורות אלה, הפרדיגמה השלטת בסוגיית הגדר עדיין איננה מעורערת מאחר וטרם נוצרה תודעת משבר. אך פוטנציאל המשבר קיים מעצם קיומן של נקודות תורפה המאתגרות כל גדר, באופן תמידי ובלתי נגמר. ככל שצה"ל יפחית פעילות בעומק השטח הפרוס מעבר לגדר ויתמקד בפעילות "על הגדר", כשזו חוצצת באופן חד בין "שם" ל"כאן" - כך יגדל ויתהווה פוטנציאל המשבר. מסמך זה מבקש לבחון את הצורך בהמשך בניית הגדר מתוך שרטוט קווי יסוד לפרדיגמה אלטרנטיבית.

[להרחבת המושג, 'פרדיגמה', לחצו כאן]

בעומק התפיסה התרבותית ישראלית, הגדר מייצגת כמיהה להסדרת גבול מוגדרת בחלוקה מרחבית ברורה בין "כאן" ו"שם". את אותה שקיקה ליציבות המעוגנת בגבולות של קבע ביטא ספי רכלבסקי בספרו "אין גבול" (ראו תמונה משמאל):

"לכל בית יש קיר, לכל וילה יש גדר, לכל מדינה יש גבול. איפה הגבול של ישראל?"[1]  

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של ספי רכלבסקי, אין גבול, שראה אור בהוצאת כנרת, זמורה דביר, ב- 2008. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

אלא שבמציאות ולא בתנאי מעבדה, גם אדריכלים יודו כי אמירה זו אינה משקפת את המציאות: לא לכל בית יש קיר וגם לא לכל וילה יש גדר. מרחב אישי הוא מושג תלוי תרבות. לנוודים במדבר, לימאים בים ולמתיישבים במרחב הסְפָר יש גישה שונה לאופן בו הם תופסים מרחב, מבחינתם הרצון לפרוץ את הגבול הפיזי בחיבור מתמיד אל האין סוף הוא נקודת המוצא גם לבניית הקירות.

המרכיב המרכזי בפרדיגמה השלטת, זו הכמהה לגבולות של קבע מתבטא במאמץ האובססיבי לגבול מוגדר ובדחיית מרחב ביניים שמתקיים בו חיכוך של סְפָר. השאיפה ליציבות ולהגנה מושלמת לאזרחי המדינה ברצף אחיד, ממרכז תל אביב ועד לקו הגבול, מבקשת לייצר מרחב ריבוני אחיד מן המרכז ועד לקו הגבול. גישה מאחידה כזו, מתקשה להתמודד עם היווצרות מרחבי תפר היברידיים בדפוסי ספר. כלומר קיימת כאן הסתייגות מהכרה בגבול כמרחב ביניים, כמו מרחב החוף הנתון בין הגאות והשפל, ומחייב התייחסות נפרדת בהבנת פוטנציאל ההזדמנויות הכלול דווקא בהיותו של המרחב בעל זהות היברידית.[2]

הגישה החלוצית, בהיותה מוּנַעַת בכוח ערכי החברה המגויסת של מפלגות הפועלים, ראתה בחלוצים אנשי סְפָר הנכונים לאורח החיים המיוחד המתאים לחיכוך במרחבי הסְפָר. למרבה הצער מדינת ישראל בחרה בעשורים האחרונים להשיל מעליה את עול החיכוך בסְפָר, ובשל כך נסוגה מרצועת הביטחון בדרום לבנון ומגוש קטיף. במבט ביקורתי על המגמות שהתפתחו לאחר הנסיגות, ראוי לברר, מה הפסדנו בבריחה ממיצוי הפוטנציאל הטמון בחיכוך בסְפָר.

בכרזה - ציפי לבני: "הקמנו את גדר הביטחון, שצריכה לסמן את תחילת הגבול בינינו לבין הפלסטינים; ואנחנו אלה שצריכים לרצות להיפרד מהם ככל שניתן" [מקור תמונתה של ציפי לבני: פייסבוק הכרזה: ייצור ידע]

[מקור תמונתה של ציפי לבני: פייסבוק הכרזה: ייצור ידע]

הגדר שנבנתה לאורך הקו הירוק ביהודה ושומרון, מגלמת בהיבט זה את המאמץ להמיר את מרחב התפר שהתקיים בהגיון של מרחב סְפָר, במרחב סדור ורציף ממרכז תל אביב ועד לקו הגדר.

בין הפקרות המשילות בנגב, חידלון ההכרעה הדמוגרפית בגליל וביישובי הגולן, ובין עצם בניית הגדר שתנתק את יהודה ושומרון ממדינת ישראל, מתקדש הרעיון של הפיכת מדינת ישראל לרצף אורבני, אשר אינו מכיר בחשיבות ונחיצותו הלאומית של הסְפָר.

[להרחבת המושג, 'מרחב סְפָר', לחצו כאן]

מאובססיית גבולות לאובססיית גדרות

בספטמבר 2018, פורסמו בטוויטר ההודעות הבאות, הממחישות את מה שאני מכנה: 'אובססיית הגבולות': וגם:

שני ציוצים הללו מלמדים על עומק אג׳נדת ההיפרדות כפרדיגמה קבעונית, המנותקת מחיכוך עם המציאות. כדאי שהמצייצים יסבירו, איך השלמת הגדר בגוש עציון תמנע רצח נוסף בצומת הגוש, אלא אם כן, הם מתכוונים לסטריליזציה מוחלטת של הצומת מערבים, שזו מגמת אפרטהייד לשמה!

זהו ניצול של פיגועים למנף את חרדת הציבור - במיוחד לאחר כל פיגוע טרור - על מנת לקדם את מציאות ההיפרדות באמצעות הגדר הנבנית במסווה ביטחוני.

[ליתר פרקי החוברת שהועלו לאתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] ספי רכלבסקי, "אין גבול", כנרת זמורה ביתן 2008 - עמוד 13.

[2] עצור - אין גבול! על גבולות והיעדרם ישראל 2017, הני זוביידה ורענן ליפשיץ עורכים, (ידיעות אחרונות, 2017) בעמ' 38-40.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *