"אם היה עפיפון אחד מגיע לתל אביב, היינו כבר במלחמה"…

[התמונה המקורית לקוחה מאתר עיריית תל אביב. שם הצלם אינו מוזכר]

[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]

אחד מערוצי הרדיו הביא בבוקר אתמול ראיון קשה עם אחת מתושבות 'עוטף עזה'. אחרי שתארה את החיים בחודשים האחרונים מאז החל חמאס לצאת למאבק על גדר ההפרדה, הלינה על חוסר התגובה של הקברניטים ואמרה במר ליבה: "הרי אם היה עפיפון אחד מגיע לתל אביב, היינו כבר במלחמה"...

מסר דומה ברוח זו שלח אלי תושב אחר של העוטף, שמצא מקלט מהשרפות, אצל חברים בתל אביב. "מסתבר שגם בתל אביב מפריחים עפיפונים, כמו בעזה, וגם שם מכווינות הרשויות את הפעילות... אבל איזה הבדל... בתל אביב מארגנת העירייה, תחת המותג, "עפים גבוה", סדנת הכנת והפרחת עפיפונים... "אנחנו נשרפים והם משחקים... עולם הפוך!"...

[לפרויקט של עיריית תל אביב, "עפים גבוה - סדנת הכנת והפרחת עפיפונים", לחצו כאן]

הכי קורע - מצחוק ומעצב כאחד - היה מייל אחר ששלחה תושבת: "תראה" היא כתבה. חונכים בתל אביב מקלחות לכלבים... ואני כבר לא בטוחה מי הכלבים ומי בני האדם בסיפור הזה..."

[בתמונה: חיי כלב... לדף הרלוונטי באתר עיריית תל אביב, לחצו כאן]

צודקים אבל... טוב שכך!

טוב שבמרכז הארץ, עולם כמנהגו נוהג (אחרת, לא הייתה לנו מדינה נורמלית...); וברוכים הבאים לפערים המובנים - שקיימים בכל מדינה - בין המרכז למה שמכונה אזורי הסְפַ‏ר...

אזור סְפַ‏ר או מרחב סְפַ‏ר (Frontier) הוא מונח פוליטי וגאוגרפי, המציין אזורים מחוץ לערים הגדולות - בדרך כלל, בסמוך לגבול ואף מעבר לו - שהם שונים תכלית שינוי מהערים, הן בשירותים שמקבלים התושבים, הן ברלוונטיות של החוק; והן ביכולת לאכוף אותו. סוגיית הסְפַ‏ר היא חלק חשוב ממה שמכונה, הדרום הפרוע של ישראל...

[בתמונה: איפה הם ואיפה מקלחת... הצילום באדיבות דוברות כיבוי והצלה]

[לסוגיית הסְפַ‏ר, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]

הפערים הללו הם אובייקטיביים. הבעיה היא בנטייה של פקידים, אנשי משפט ופוליטיקאים לשאת, לשווא, את דגל השוויון: דין אחד לתל אביב ולעוטף עזה... שטויות. לא יכול להיות דין אחד. אלה חיים שונים לחלוטין. והם צריכים להתנהל תחת מערכות חוק שונות לחלוטין; מערכות אכיפה שונות לחלוטין; ומערכות הטבות שונות לחלוטין (הטבות קיימות, אבל ממש לא מספיק!).

'אין ארוחות חינם'? אבל יש, מסתבר, ב'חצי חינם'...

  • בדרום, גם האזרחים הם חיילים במלחמה. במרכז הגיע החופש הגדול... אין לזה מחיר?
  • בדרום, נלחמים בעפיפוני תבערה כדי שבמרכז רבתי יפריחו ילדים עפיפוני פנאי. אין לזה מחיר?
  • שתיים עשרה שנים נפלו פצצות בעוטף עזה ובסביבותיו, כדי שבמרכז יחיו חיים שלווים. אין לזה מחיר?
  • הזבל של המרכז נוסע כל יום לנגב, נשפך בה ומהווה מפגע לא קטן. אין לזה מחיר?
  • החומרים המסוכנים מצטברים כפצצת זמן ברמת חובב ויוצרים צרות צרורות בטווח הארוך... אין לזה מחיר?
  • המדינה נותנת שירותים שונים במרכז ובסְפַ‏ר. כל למשל קורסים היישובים בסְפַ‏ר תחת מתקפת הטרור החקלאי, ואין מושיע... אין לזה מחיר?

אז אנחנו יודעים ש'אין ארוחות חינם', אבל מסתבר שיש כנראה ארוחות בחצי חינם... יודעים למה?

[בתמונה משמאל: פרסומת לכלבו חצי חינם. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כי הבוחרים מרוכזים במרכז. לא בסְפַ‏ר. לכן, במרכז ימשיכו ללקק גלידה ולהפריח עפיפוני פנאי וכיף; ובסְפַ‏ר, כמו בסְפַ‏ר: יאכלו הרבה חצץ, וגם קצת את הלב... 

[לקובץ המאמרים על 'הדרום הפרוע' ב'ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “"אם היה עפיפון אחד מגיע לתל אביב, היינו כבר במלחמה"…

  1. פיני, לא הבנתי.
    איפה הסייפא פה?
    מה רצית לומר?:
    * "לא רוצים לסבול? תעברו לתל אביב!"
    * "רציתם לגור בספר? – אז תסבלו בשקט ואל תתלוננו (כי ככה זה בכל העולם)"
    * "אנחנו (הבוחרים הגרים במרכז) הרוב, ולכן אין סיכוי שמישהו יתאמץ לסייע לכם (או לפחות יפעל ברצינות לחזק את ההטבות הניתנות ליושבי הספר)"
    ?
    ממתין בנשימה עצורה לחלק ב' של הפוסט הזה,
    נאמנך משכבר הימים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.