רועי צזנה: האם הצורך במוסדות האקדמיים יעלם?

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור במקור באתר של דוקטור רועי צזנה]

רועי צזנה

המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.

[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]

האתרים של ד"ר רועי צזנה   

*  *  *

מחשבות אקראיות:

ה'תיאום' הוא הדבר החשוב ביותר להשגת מטרה משותפת. בתזמורת, הנגנים מתואמים בציר הזמן - כל נגן מצרף את הכלי שלו, וכולם מנגנים במקביל כדי לממש מנגינה בעלת משמעות גדולה יותר לאוזן האנושית.

עובדי בניין מתואמים גם הם מבחינת הזמן, אבל גם במרחב. כלומר, הם עובדים במשותף באותו מרחב - מרימים, למשל, פיגום בטון באמצעות שיתוף הפעולה בין שמונה ידיים באותו הזמן. וכך הם משיגים תוצאה שגדולה יותר מהתוצאות שהיה משיג כל אדם בפני עצמו, או שהיו משיגים אנשים שאינם מתואמים במרחב ובזמן.

מדענים מתואמים במרחב הרעיונות. מדענים רציניים קוראים את מחשבותיהם של עמיתיהם, כפי שהם מוצגים במאמרים מדעיים, ונבנים עליהם כדי לגבש מחשבות חדשות וניסויים חדשים.

טכנולוגיות מפרות את הצורך בתיאום

כל המבנים החברתיים הקיימים היום נועדו לייעל את התיאום בין בני-אדם - והטכנולוגיות יכולות לערער אותם כאשר הן מפרות את הצורך בתיאום:

  • כשמלחין בודד יכול להשתמש בסינתיסייזר לתיאום בין עשרות 'כלים' שונים, הוא כבר לא צריך את התזמורת האנושית.
  • כשעגורן יכול להניף את פיגום הבטון באמצעות אדם אחד, הוא עונה על הצורך בתיאום של עובדי-בניין רבים.
  • וכשבינה מלאכותית מתקדמת יכולה / תוכל להצליב בין רעיונות של מדענים רבים, להגיע למסקנות ולפתח רעיונות חדשים משלה, חלק מהצורך המידי במוסדות האקדמיים ייעלם.

[בתמונה: טכנולוגיות מפרות את הצורך בתיאום. זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

One thought on “רועי צזנה: האם הצורך במוסדות האקדמיים יעלם?

  1. באמת?
    צר לי. לפחות חלק מהדוגמאות – מופרך ממש. הנה כך:
    הנגנים בתזמורת אכן חייבים להית מתואמים כדי שלתוצרתם המשותפת תהיה משמעות או איכות, אבל זה לא תפקידם היחידי! לא מדובר כאן על קבוצת רובוטים השופכת את התווים מן הדף הוירטואלי אל אוזנו של המאזין, אלא קבוצת אנשים, שיש לכל אחד מהם עולם שלם של חוויות ופרשנות אישית, אותן הוא משליך על תפקידו בתזמורת. רוצה לומר – גם אילו נולד בעולם פגניני חדש בעל עשרה זרועות וחמישה סנטרים, המאפשרים לו לנגן בכלים רבים בו זמנית, התוצאה לא תהיה "נכונה", או מעניינת כמו (ובוודאי לא יותר מ-) קבוצת נגנים אנושיים שינגנו את אותה יצירה באותם כלים.
    באופן דומה, טכנולוגיה יכולה אולי להחליף עשרה סבלים בהרמת קורת בטון, אך לא תוכל להחליף את התאום שבין האדריכל, הארכיטקט ומעצב הפנים.
    על כן לא כל תאום "מרחבי" יכול להיות מוחלף ע"י טכנולוגיה.
    כל מה שאמרתי כאן, יפסיק להיות רלוונטי כמובן, כאשר הטכנולוגייה תוכל "לייצר" ישויות סינטטיות המכילות בתוכן את כל מרכיבי ההוויה האנושית ויודעות להכליל אותם בתוצר שהן מפיקות – לא רק ידע ונסיון אלא גם רגש! כמו – כאב, צער, שמחה, אהבה, זכרון וגעגוע. (אבל היום הזה עדיין רחוק מאוד, וחוץ מזה – אז כבר יעמדו לנגדנו שאלות אחרות לגמרי – מה מותר האדם על המכונה? כלומר – מיהו אדם?)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *