[למקור התמונה לחצו כאן]
[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת עולם קטן. הוא מועלה באישורם ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
הפלת המל"ט האיראני, התקיפות הישראליות בסוריה והפלת מטוס הקרב הישראלי - את האירועים הללו צריך למקם בפרספקטיבה אסטרטגית רחבה:
מי שמעוניין לעצב את המרחב שבו הוא חי, אל לו להירתע מחיכוך אקטיבי עם האויב. מי שידע לנצל את המעורבות האקטיבית הזו לקידום האינטרסים שלו, עשוי להגדיל את הסיכוי מנוע 'מלחמה הגדולה', או להגיע אליה בתנאי פתיחה טובים יותר.
גם מנפילת המטוס אין מה להתרגש. זה, אגב, יכול היה לקרות הרבה קודם. נפילת המטוס לכשעצמה אינה מסמנת תפנית אסטרטגית. היא תוצאה אפשרית של חיכוך מתמשך, שכדאי להטיל אור על ההיגיון המוביל אותו, בשלושה הקשרים:
החיכוך השגרתי כהזדמנות אסטרטגית
בגישה הרווחת בעיקר בעולם המערבי, מתקיימת הבחנה חדה בין עת מלחמה לעת שלום. המדינה - על מוסדותיה ואזרחיה - מתנהלת, בסדר היום השגרתי, על בסיס הבחנה זו.
בעולם המלחמה החדש - כפי שהתהווה בעיקר לאחר קריסת ברית וורשה ב-1990 - ההבחנה קרסה במקומות רבים, והיא הולכת ונמוגה. מדינות רבות - אוקראינה, מדינות הבלקן, מדינות המזרח התיכון וכדומה - מתנהלות, בשנים האחרונות, בחיכוך לחימה בעצימות משתנה, כמצב מתמיד, המלווה את הקיום השגרתי. במציאות המתפתחת, מדינות לומדות להתקיים לאורך זמן במצב הביניים, שאינו שלום ואינו מלחמה.
למי שלומד להשתתף באורח אקטיבי בחיכוך הלחימה האזורי, יש בחיכוך פוטנציאל להזדמנות. החיכוך המתמיד - 'על אש קטנה' - יכול למנוע פריצת מלחמה גדולה, או מתוך התנסות החיכוך, מאפשר להכין נכון את הצבא לקראת 'המלחמה הגדולה'.
בין שתי האפשרויות, העומדות לפתחה של מדינת ישראל - מלחמה גדולה מעת לעת או חיכוך מתמיד על 'אש קטנה' - עדיפה האפשרות השנייה.
מטרת החיכוך השגרתי אינה מכוונת רק למניעת הצטיידות באמצעי לחימה ״שוברי שוויון״, כמו טילים מדויקים. היא מכוונת להשיג משהו נוסף: למצות את החיכוך כהזדמנות להתנסות מבצעית, בעצימות נמוכה, להפגנת עליונות מבצעית; ובתוך כך, למנוע פריצתה של מלחמה גדולה.
הצורך בגבולות אסטרטגיים, החורגים מהגבולות המשפטיים
גם הצורך, לפעול מעבר לגבולות המדינה, איננו חדש. במאבקה של מדינה לשימור ריבונותה - הן בתקופות של חיכוך מתמיד על 'אש קטנה'; והן בעת מלחמה גדולה - נוהגים להבחין בין שני סוגי מרחב:
- מצד אחד, המרחב הריבוני הרשמי המסומן בגבולותיה המשפטיים הרשמיים ('הגבולות המשפטיים');
- מצד שני, המרחב האזורי שמחוץ לגבולות המדינתיים הרשמיים, ובו המדינה מחויבת, לשם הגנתה, בהתעניינות מתמדת במוכנות להתערבות צבאית בעת הצורך ('הגבולות האסטרטגיים').
[הדוכס מוולינגטון הבריטי, וכוחות הקואליציה האנטי צרפתית, הביסו את נפוליאון בונפארט הצרפתי בקרב ווטרלו, על יבשת אירופה, הרחק מהגבולות המשפטיים של בריטניה... עצם קיומו של כוח עוין לבריטניה ממערב לריין היה מבחינתה עילה למלחמה. התמונה היא נחלת הכלל]
