אילי גולדברג: חווית המאסר – "אסירי תקווה"

[לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן]

גונדר משנה בגמלאות, ד"ר אילנה (אילי) גולדברג (ראו התמונה למעלה) היא קרימינולוגית, ששירתה בשב"ס ישראל שנים רבות במגוון תפקידים וניהלה ארבעה בתי סוהר, בהם בית סוהר לנוער "אופק". כיום מרצה במכללה האקדמית בית ברל. כתבה שני ספרים: "התמכרות, הסתגלות למאסר ומועדות בקרב אסירים בישראל"; ו"בית סוהר: האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים" [1].

(התקבל במערכת בדצמבר 2017, אושר לדפוס בינואר 2018)

[לחזור לכתב העת משטרה וחברה לחץ כאן]

תקציר

מאמר זה מניח תשתית רעיונית לחקר חווית המאסר, שבהבנתה עשויה להביא להצלחה בשיקום אסירים וכפועל יוצא מזה צמצום הפשיעה.

חווית המאסר מתוארת על ידי אסירים כחוויה שמורכבת מרגשות שליליים ורגשות חיוביים. בספרות המחקרית נמצא שעל פי מודל היבוא, הגורמים האישיותיים, שמתגבשים טרום מאסר, מבדילים בין אסירים בהסתגלותם למאסר; בשעה שעל פי מודל החסך,  כל האסירים סובלים מחסכי המאסר וכאביו. חוויית המאסר קשורה בדרך ההסתגלות למאסר. מדיניות נכונה של מערכת האכיפה, שתתמקד בחוויית מאסר - שביסודה שמירה על כבוד האדם, חירותו וזכויותיו, תשפר את איכות החיים של האסיר, את נכונותו לעבור תהליך שינוי, לקבל את כללי ההתנהגות של החברה ולהימנע מפשיעה - תחזק את יכולת האסירים לתרגל יותר אוטונומיה וקבלת החלטות, לחוות את החופש הפנימי, ובכך, להבנות את היכולות להשתלב בחברה מחדש, תוך שמירה על החוקים והכללים השוררים בה.

מילות מפתח: בית סוהר, בית כלא, חווית מאסר,

משטרה וחברה

"גַּם-אַתְּ בְּדַם-בְּרִיתֵךְ, שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר, אֵין מַיִם, בּוֹ.  שׁוּבוּ, לְבִצָּרוֹן, אֲסִירֵי, הַתִּקְוָה; גַּם-הַיּוֹם, מַגִּיד מִשְׁנֶה אָשִׁיב לָךְ." ( זכריה, ט', יא-יב)

עונש המאסר גורם נזקים לאסיר ולמשפחתו, עלותו הכלכלית גבוהה,  הוא לא מרתיע עבריינים מביצוע עבירות (Ritchie, 2011), ולמרות זאת, החברה לא יכולה לוותר על קיומו כאמצעי אכיפה ושמירה על הסדר החברתי. עונש זה מתואר מבחינה חברתית ככלכלת כוח; שכן, מדובר במערכת ענישה שמשלבת "מנגנונים כליאתיים" בתוך החברה (מוסדות חסות, אכיפה, בתי משפט, בתי סוהר), מאפשרת כימות של העונש ושל התגמול, וכך יכול האדם הליברלי לקבל אותו, הן מבחינה הגיונית והן מתוקף האמנה החברתית (פוקו, 2015, ע' 378).

החברה המערבית הדמוקרטית תומכת בתפיסה שיש לנהל את עונש המאסר תוך שמירה על זכויות האדם וכבודו, ללא אירועים שליליים ותוך הקטנת העלויות (2010; U.N OECD ,2007). יחד עם זאת, החברה כמעט ולא מתעניינת באסיר, בתחושותיו, ובמשמעות שיש לחוויית המאסר על עתידו (גולדברג, 2015 ב').

כבר בימי קדם, נכלאו בני אדם בבתי סוהר. פרשת יוסף ואחיו מתארת את החיים בכלא, את חווית המאסר ואת השפעתה על חייו של האסיר (בראשית, פרקים ל"ז – נ').

יוסף חווה דחייה מאחיו שהשליכו אותו לבור האפל  והשאירו אותו שם לבד, מצב טראומטי שעלול לפגוע בנפשו של האדם וביכולות התפקוד שלו. עובדה המייצגת את היחסים במשפחה הגרעינית ואת השפעתה על האדם. יוסף נאסר במצרים ושם מתוארת ההתמודדות שלו עם החיים בכלא.

[למקור התמונה, לחצו כאן]

חרף היחסים הקשים במשפחה, הטראומה שחווה והקושי במאסר חווה יוסף הצלחה כאשר מונה לנהל את ביתו של פרעה. הוא הביא לידי ביטוי את כוחותיו הפנימיים ואף עמד בפיתויים הרבים שעמדו בפניו אל מול בעלי הכוח וההשפעה בחברה (לדוגמה, מול דרישותיה של אשת פוטיפר). סיפור זה, מביא לתודעה החברתית והאישית את הפוטנציאל שיש באדם, לצאת ממצבי מצוקה ולקדם את עצמו.

מסיפורו של יוסף ניתן ללמוד שהמאסר, מאז ומתמיד, שימש כאמצעי שליטה של בעל כוח שולט על גורם חלש יותר והוא כורך בתוכו תגובות רגשיות של כעס, נקם, ניצול ושליטה אך גם מצבים של תקווה, התמודדות וצמיחה. קיים קשר עמוק בין הקושי לבין תקווה, שכן אצל האדם החלש מצויה תקווה לחיים טובים יותר. במצבים הקשים ביותר ואולי דווקא מתוכם, מתחזקת התקווה ומספקת לאדם כוחות שמובילים אותו לעשייה ולשינוי.

בית סוהר הוא מוסד שונה ממוסדות סגורים אחרים שכן משתמשים בכוח על מנת לכלוא בני אדם שלא יכולים לעזוב את בית הסוהר על פי רצונם[2], והוא מושתת על שיח של כוח. קבוצה קטנה (הסוהרים) שולטת על קבוצה גדולה (אסירים), תוך שימוש באמצעים אנושיים (פיקוח והשגחה) ואמצעים פיזיים (סורגים, אזיקים, אמצעים אלקטרוניים ועוד). במוסד זה מוחזקת אוכלוסייה הטרוגנית, שעוינת את הממסד, מתקשה לציית לכללים וחוקים ומקיימת אורח חיים של תת תרבות עבריינית, תת תרבות של אסירים ותת תרבות של מכורים יוצרים בכלא רשת חברתית סבוכה ופתולוגית (גולדברג, 2013, 2015ב').

[בתמונה: "בית הסוהר, המצאה... שהושמצה מרגע לידתה" (פוקו, 2015, עמוד 380). רישום פורטרט של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, רישום ידני שנעשה על ידי על פי כריכת הספר "סדר השיח", בנובמבר 2006. יוצר הקובץ: רועי בושי, GFDL]

האסירים מוחזקים בבית הסוהר בתנאים שמגבילים את יכולת השליטה שלהם על חייהם, תוך פגיעה בזכויותיהם ( גולדברג, 2015 ב' Easton, 2013; ). קיימים הבדלים בדרכי מימוש עונש המאסר בין בתי הסוהר במדינות העולם השלישי, או במדינות טוטליטריות שבהם שלטת הגישה הענישתית , תנאי הכליאה והיחס לאסירים קשה לבין בתי סוהר בעולם המערבי המודרני שבהם רווחת הגישה השיקומית ולאסיר תנאי הכליאה נוחים יותר (Coyle, 2003). יחד עם זאת יש הבדלים גם בתוך החברה המערבית הדמוקרטית בדרכי ניהול בתי הסוהר, בין בתי סוהר במדינות הסקנדינביות בהם לאסירים יותר חופש ויותר זכויות לעומת בתי סוהר בארצות הברית ובאירופה בהם לאסירים פחות זכויות ופחות רווחה(Smith, 2012). להבדלים אלה השלכות משמעותיות על איכות  חייו של האסיר ועל חווית המאסר שלו.

בשנים האחרונות מתקיים דיון ציבורי נרחב בסוגיית בתי הסוהר כאמצעי אפקטיבי למיגור הפשיעה ומתרחב המחקר בסוגיית חלופות המאסר (דורנר, 2015). אלא, שחוויית המאסר כמכלול, שהיא בעלת משמעות לאדם הכלוא, לא נבחנה ולא נחקרה מספיק.

בכלא, העבריין הוא בו זמנית בפיקוח של הריבון אך גם צרכיו מקבלים הכרה, והענישה עשויה להפוך לפעולת שיקום. הכליאה "מערבבת ללא הרף את אמנות התיקון בזכות להעניש..." (פוקו, 2015, עמוד 378). מכאן גם נובעת החשיבות בחקר חווית המאסר,

חוקרים שבדקו, לאחרונה, את חווית המאסר, מצאו שלאסירים יחס אמביוולנטי לחוויה זו שכן היא מתוארת בו זמנית כחוויה שלילת וכחוויה חיובית (Liebling &Hulley, 2014; Travis, Western & Redburn, 2014 ;Willams et al, 2013 Crewe, 2015 ;crewe,; ; Souza& Dhami, 2010) .

אסירים  תיארו את השהייה בכלא כתקופה של "פסק זמן", ותחושה של חופש שמהווה מנוף לצמיחה (עינת ועינת, 2009; אדד, ויגנסקי וחימי, 2015; אייזנשטאט, סופר וטיינברג, 2010; Willams et al, 2013: Liem & Richardson, 2014; Halsey, 2007). הם מדווחים על חוויות מאסר חיוביות, וזאת לצד ממצאים מחקריים שמעידים על הצלחה בשיקום אסירים (וייסבורד ואחרים, 2014;  חסייסי ואחרים, 2015; חסייסי ואחרים, 2015,  חסייסי ואחרים, 2016.תימור,2011   Pearson & Lipton,1999 ;  Olver ,Wong & Nicholachuk, 2008 ;Gideon, 2009 Welsh, 2007; Inciardi, Martin, & Butzin, 2004).

מכאן הנחת המוצא במאמר שבחוויית המאסר, יש , ככל הנראה, מרכיבים שמחזקים את האסיר ומסייעים לו שלא לחזור למאסר וזאת חרף הקושי שבה  וחרף שיעור המועדות הגבוה בקרב אסירים (Blumstein, 2011; Ristad, 2008; Cullen & Jonson, 2012 ).

ביצוע מחקר בכלא הוא אתגר מורכב ומסובך (Cowboum, 2007). מדובר בשדה מחקר רווי תחושות ורגשות, שמשתנות מאסיר לאסיר ולאורך תקופת המאסר. החוקר שבא מחוץ לכלא יתקל בקשיים רבים הקשורים בהטיות של הממצאים בשל נוכחות סוהרים, בשל המבנה הארגוני ואופיו של המוסד הסגור או בשל הנטייה של אסירים, גברים, להסתיר רגשות ובכך להציג מצגת שווא של מצבם (Jewkes, 2012; Earley, 2014). קשה לגורם מחוץ לכלא לחוות את המציאות של הכלא (Stevens, 2012); ולכן, נוטים החוקרים לחקור את החיים בכלא באמצעות סימני מפתח (Keys markes) (Jewkes, 2002).

מאחר וחווית המאסר מורכבת מרגשות, וקיים קושי בחקר רגשות בכלל ובבית סוהר בפרט, נבדקו עמדות אסירים על חווית המאסר, אסטרטגיות התמודדות של אסירים עם רגשות אלה ופרמטרים שונים מתוך החוויה (סימני המפתח) ( Laws, 2016). נחקרו:

  • רגשות הקשורים לקשר של האסיר עם החברה מחוץ לכלא, לקשר של האסיר עם גורמים בכלא, בעיקר אנשי הסגל ואסירים אחרים (עינת, 2005 ; חן ועינת,2010; Cohen &Taylor, 1972; Crewe et al, 2013; Crewe, 2006; Karp, 2010;De Viggiani, 2012; Trammell & Rundle, 2015;Liebling & Arnold, 2004; Liebeling, 2014;Vander Johnson, 2008 ; Loan & Eichelsheim, 2013;Windzio, 2015 ;Willams et al, 2013).
  • תחושת אובדן ולחץ נפשי (Ashkar & Kenny, 2008);
  • פחד (Cohen &Taylor, 1972; Liebling, 2014; Bottoms, 1999);
  • חרדה (Maunder et al, 2009 ;Durak, 2010; Unver et al, 2013;;Cunniffe et al, 2012 ;McMurran & Christopher, 2009; Lapormik, Lehofer & Posch, 1992;);
  • חוסר ודאות, אובדן שליטה ואובדן חופש (Harvey, 2005; Crewe, 2011);
  • שעמום וחוסר התמצאות (Jones & Schmid, 2000; Crawley, 2004;);
  • בריאות (Loeb et al, 2007 ; Blitz et al. 2006; Condon et al, 2007);
  • מיכה ( Soffer & Aizentadt, 2010 );
  • ניצול המאסר לשיקום, פתיחות לשינוי (Day et al, 2009; Zamble & Porporino, 1988;  Ashkar & Kenny, 2008);
  • מעקב פסיכולוגי מתמשך (Crewe, 2011);
  • פסק זמן ( Liem & Richardson, 2014);
  • תחושת הזמן (Parker, 2003);
  • צמיחה והתחזקות אישית כתוצאה מהמצוקה במאסר (Tedeschi & Calhoun, 2004);
  • תסכול (Laws, 2016);
  • והעדר פרטיות ( Moran, Conlon & Gill, 2013) ועוד[3].

נחקרה גם חווית המאסר על פי סוגי אסירים: חווית מאסר של עברייני צווארון לבן ( Stadler, 2010), של אסירים מכורים (Willams et al, 2013), של אסירים במאסר ראשון (VanGinne Ken, 2016), של קטינים (Halsey, 2007) ושל אסירים מבוגרים (Trotter & Baidaw, 2015).

אלא, שמחקרים אלה משקפים חלקים בחוויה וכנראה יש בהם גם הטיות. התסכול של חוקרים מהאקדמיה לייצג נכונה את החיים בכלא , את הפשיעה ואת התקון הביא להופעתה של גישת  ה- Convict criminology (מקורות: Newbold et al, 2014, 2003), שמייצגת את  הקרימינולוגיה החדשה (Taylor, Walton & Young, 1973). על פי גישה זו, אסירים לשעבר שעוסקים באקדמיה יכולים, לשקף טוב יותר את חווית המאסר על תחומיה השונים. גישה זו מאפשרת לחקור את חווית המאסר באמצעות דיווחים, תיאורים ומחקרים של אסירים ואסירים לשעבר, שהידע שיש להם מגיע מחוויות אישיות של מאסר ( Bennet & Crewe, 2012; Earley, 2014). לכן, יש לעודד אסירים לשעבר לתאר את מצבם על מנת להגיע לתיאור נאמן של המציאות, שמרחיב את גבולות הידע של הקרימינולוגיה התיאורטית (Larsen & Piche, 2012). מכאן עולה שנדרשות דרכים יצירתיות על מנת לחקור את החיים בכלא ( Warr, 2012).

הכרת החיים בכלא בצורה מהימנה ראוי  שתגובש מחקרית על בסיס האינטראקציה בין נקודת מבט סובייקטיבית של אסירים (spending time" "), נקודת מבט אובייקטיבית של חוקרים שעבדו בכלא ( "serving  time"), וממצאי מחקרים שמבטאים את האינטראקציה בין אקדמיה למציאות (Phillips, 2012 ).

חוויה היא התרחשות נפשית שעובר אדם ואשר מביאה לביטוי את הכוחות באישיותו (קוגניציה, רגש, תת מודע ועוד) והיא משקפת את ההוויה של האדם (אוריטיפה, 1.11.2012). מדובר בהתנסות או מאורע שבו אדם קולט את עצמו ו/או את סביבתו שמותירים עליו רושם רב (א"ד גורדון, תרפ"ח, עמ' 31), היא בנויה ממצבור של רגשות.

רגש הוא תופעה מורכבת מבחינה פיזיולוגית, ביולוגית, פסיכולוגית או פילוסופית (בן זאב, 1998). מדובר במצב נפשי גופני, שיש לו ביטויים סובייקטיביים ואובייקטיביים. הוא מופיע בעוצמת עוררות שונה, עם דפוסי חשיבה ומצבי רוח שקשורים לאישיות, ואלה משפיעים על ההתנהגות (Baron & Byrne, 2000). אך עדיין, אין הסכמה בספרות לגבי ההגדרה של רגש (Izard, 2010).

[למקור התמונה, לחצו כאן]

בית הסוהר מתואר כמקום לא יציב מבחינה רגשית ( James, 2003), ומעט מחקרים בדקו רגשות בכלא (Crawley, 2004;Rustin, 2009 ).

הרגשות שמרכיבים את חוויית המאסר משתנים לאורך תקופת המאסר, וקיים קושי רב בחקר הרגשות ועוצמתם (מתוך: בודיאן, 2004). אסירים, בבתי כלא לגברים, נוטים להסתיר רגשות, לעטות מסכה ולמנוע חשיפת רגשות אמיתי ואותנטית שנחשבת כחולשה (Crewe, 2014; Greer, 2002; Crewe et al, 2013 ;Laws, 2016 ; Jewkes, 2005 ;Karps, 2010 ). בכלא ניתן לבטא רגשות רק במרחבים גאוגרפים, שיש בהם מסגרות ש"מותר" לבטא רגשות חיוביים, כמו במסגרות טיפוליות, במרכז חינוך או במערכת עיתון פנימית וכדומה (Crawley, 2004; Drake & Harvey, 2013; Crewe ey al, 2013; Crewe et al, 2013).

הספרות, שחוקרת רגשות, מתמקדת בעיקר בחקר רגשות שליליים, בהשוואה לרגשות חיוביים (Arvey, Renz & Watson, 1998; Fredirckson, 1998). זאת, משום שרגשות שליליים קשורים במצבים מאיימים, והם נדרשים להישרדות. מאחר והאדם חווה בחייו יותר מצבי איום, הרגשות השליליים משמשים אותו יותר מאשר הרגשות חיוביים (Pratto & John, 1991).

ניתן להניח, שלתכונות אופי ריגושיות - כמו אופטימיות ופסימיות - יש משמעות על עיצובה הסובייקטיבי של חוויית המאסר, משום שנמצא קשר בין רגשות אופטימיות ופסימיות לבריאות בכלל ולבריאות הנפש בפרט (מתוך: בודיאן, 2004, ע' 5). כמו כן, יש בהן פוטנציאל גבוה לניבוי התנהגות (Snyder, 1991; Seligman et al, 1995; Scheier & Carver, 2001). תכונות אלה לא קשורות ביניהן, הן יציבות ובלתי תלויות במצב (בודיאן, 2004).

פסימיות נחווית בהקשר של דיכאון, ומהווה מרכיב מרכזי במודל של חוסר אונים וירידה בחוסן אישי ובתפקוד כללי ( Melges & Bowlby, 1969; Beck, 1963;Peterson, Seligman & Vaillant, 1988), ואופטימיות מתוארת ככלי תומך הסתגלות חיובית, והיא בנויה על התקווה (Frank, 1974; Stotland, 1969).

מכל האמור נמצא, שחוויית המאסר לא נחקרה כמכלול, גם בגלל הקושי המתודולוגי, ואולי גם בשל חוסר ההבנה של עומק החוויה.

הטענה במאמר היא, שבחוויית המאסר טמון המפתח למציאת האיזון בין צרכיו של האדם ויכולותיו, בין צרכי הכלא, כמוסד כוללני סגור; ובין צרכי החברה, ומכלל הרגשות לחיזוקה של התקווה יש תפקיד חשוב בעיצובה של חווית מאסר חיובית (אדד, ויגנסקי וחימי, 2015; nne Ken, 2014 VanGi ; Souza& Dhami, 2010). כאשר בתי הסוהר מספקים חוויה חיובית - בהיותם מנוהלים על פי אלמנטים, כמו: סביבה חברתית מכילה, גישה שיקומית, שמירה על כבודו וזכויותיו - ניתן להחזיר שיעור גבוה יותר למוטב.

מאמר זה ידון בסוגית חווית המאסר, בניסיון לרכז את מרכיבי החוויה המיוחדת הזו, על מנת להניח תשתית רעיונית לחקר התופעה כמכלול.

הגורמים הקשורים בחוויית המאסר

בית הסוהר נועד להעניש את אלה שבית המשפט הרשיע באמצעות שלילת חירותם. לכן, הרבה מתשומת הלב הארגונית ממוקדת בניהול החיים בכלא ובאבטחתו. חיי האסירים מאורגנים על ידי מערכת כליאה אשר רואה במניעת בריחות את יעודה המרכזי, דבר שמשפיע על עיצובה של סביבה שמאופיינת בדריכות מבצעית, עד כדי ניהול בית הסוהר כארגון צבאי (גולדברג, 2015 א').

הספרות המחקרית מצביעה על שני מודלים הקשורים בדרכי ההסתגלות של אסירים למאסר, דבר שככל הנראה, משפיע גם על חווית המאסר. "מודל היבוא" רואה במאפייני האסיר בטרם נאסר גורם משמעותי ביותר בבחירת דרך ההסתגלות של האסיר (Thomas & Peterson, 1977); לעומת "מודל החסך", המייחס תפקיד למאפייני המוסד, החסכים הגבוהים, שמכונים בספרות "כאבי המאסר" בהסתגלות למאסר (Sykes, 1958 ;Parisi, 1982; Toch, 1992; Shannas, 2014).

החיים בכלא מתנהלים כמציאות נפרדת שבה מקבל האסיר את כל צרכיו מהמוסד בכל שלבי המאסר. אסיר יכול להישלח למאסר בגיל צעיר ולהזדקן בכלא, דבר המשפיע באופן ממשי על שינויים בתפיסתו את חווית המאסר. כמו כן משפיעים על חווית המאסר פרמטרים נוספים כמו : מחלות כרוניות, התמכרות לסמים, פעילות עבריינית בכלא וכדומה.

בנוסף, האסיר מושפע משתי מערכות כללים שהוא מחויב לפעול על פיהן אף כי מטרותיהן סותרות זו: מערכת יחסים עם האסירים האחרים שכפופה לכללי ההתנהגות של תת תרבות האסירים, לרבות מערכת כללים לא פורמלית שנקראת "קוד האסיר" ומערכת יחסים מתמדת עם אנשי הסגל שכפופה לכללי הארגון ומטרותיו  (Clemmer, 1958;Wheeler, 1961).

[למקור התמונה לחצו כאן]

"כשאתה מגיע לכלא אתה לומד מהר מאוד שזה עולם אחר מהעולם שבחוץ. מה שנכון פה לא תמיד מתיישב עם מה שנכון בחוץ, פה יש חוקים וכללים אחרים וכדאי לך מאוד לשמור עליהם. תעביר את הזמן שלך בזולה ואל תיתן לזמן להעביר אותך על דעתך. אל תג'עג'ע על אחרים (אל תציק לאחרים), קח פנדל (התרחק) כשמתחיל בלגאן, ואל תעשה יותר מידי קומבינות עם אסירים אחרים, ככה תימנע מרוב הבעיות של הכלא (אסיר ח', עינת, 2005, עמ' 35).

חווית המאסר קשורה באופייה של האוכלוסייה הכלואה, שכן מדובר באוכלוסיה הטרוגנית שהקבוצות בה שונות על פי סוג עבירות שונה, מאפייני אישיות, רקע אישי והתנהגותי וכדומה. יש הבדל בין חווית המאסר של אסירים במאסר ראשון, אסירים חוזרים, אסירות, קטינים כלואים, אסירים בעלי הצרכים המיוחדים, עברייני אלימות במשפחה, עברייני מין, או עבריינים מקצועיים ואחרים (גולדברג, 2018).

הגורמים האישיותיים הקשורים בדרכי הסתגלות למאסר וקשורים גם לאופייה של חווית המאסר שלהם, הם: השתייכות חברתית עבריינית, דרך קבלת החלטות קוגניטיבית או אמוציונאלית, רווחים פסיכולוגיים של האסיר מהמאסר כמו: חיזוק לתחושת הקורבנות, התמכרות למאסר, קיומה של תכונת התלות השיתופית, קריירה עבריינית, PTSD ועוד (גולדברג, 2013; ראו תמונת הכריכה למטה).

לצד זאת, יש גורמים מבניים וארגוניים שמעוררים רגשות וקשורים לחוויית המאסר. האדם הכלוא מאבד את "האני" שלו, חווה מצבי השפלה ודה פרסונליזציה , כפי שמתאר גופמן במאמרו המפורסם על המוסדות הכוללניים (גופמן, 1973). מוסיף לכך הפיקוח והמישמוע האינטנסיבי השליטה של המוסד על האסיר, והדרישה לצייתנות מוחלטת, שמושגים באמצעות הפרדה בתאים קטנים, בניית סדר היום על פי רצף מדרגי, שימוש בסנקציות מנרמלות, ישום הגישה הפנאופטית, אילוף האסירים ועוד , כפי שמתאר פוקו בספרו "לפקח ולהעניש" (פוקו, 2015).

בכלא מודגש מעמדו הנמוך של האסיר ביחס לאנשי הסגל כאשר הוא מובל, כבול באזיקים, ברכב המיוחד לליווי אסירים לבתי המשפט או אל בתי הסוהר, כאשר מתבצעת ספירה ארבע פעמים ביום כדי לוודא שלא ברחו אסירים, כאשר מתבצעים חיפושים בכל מקום על ידי אנשי סגל לרבות על גופו של אסיר, על מנת לצמצם הברחה והסתרה של אמצעי לחימה, או כאשר מתרחשים מצבי חירום בכלא בשל הפרות סדר או תרגולם שבהם אסיר מחויב בהתנהגות קבועה מבלי לדעת במה מדובר (למעט המעורבים).

בנוסף, יש מספר רב של פעולות שנעשות על ידי בית הסוהר, שמשפיעות על תחושותיו של האדם הכלוא וקשורות בעיצובה של חווית המאסר. לדוגמה, האסיר עובר לאורך כל המאסר הערכות פסיכולוגיות והתנהגותיות על ידי אנשי הסגל מדיספלינות שונות (עובדים סוציאליים, קציני מודיעין, מנהלי אגפים ועוד), כאשר כל פעם נעשית הערכה על ידי אנשי סגל אחרים, ואלה משפיעות על החלטות לגביו, שהוא לא תמיד מסכים איתם וגורמות לו תסכול עמוק (מיון האסיר ושיבוץ באגף, שחרור מוקדם על תנאי, יציאה לחופשות ועוד) (Crewe, 2011).

חוויית המאסר מורכבת מתחושות ורגשות של האדם הכלוא בעת שהייתו באגף או בתאו עם אסירים אחרים, כאשר הוא מחויב לכללי התנהגות של תת תרבות אסירים לרבות "קוד האסיר"; כאשר מתנהל מסחר לא חוקי בכלא; כאשר יש סמים בכלא; כאשר הסביבה אלימה ומתרחשים בה הפרות סדר ועוד. הוא גם מחויב לציות לכללי הארגון וכל הפרת משמעת גוררת סנקציה (גופמן 1973; גולדברג, 2015 ב').

הגורמים בעיצובה של חווית המאסר:

מכאן, שחווית המאסר מורכבת מהנתונים האישיים של האסיר שהשפיעו על עיצוב אישיותו (השכלה, יכולת הסתגלות למסגרות, אלימות, טראומות, הזנחה, תחושת קיפוח וקרבנות, חרדות, פחד, אלימות  וכדומה), מתנאי הכליאה  (רמות הביטחון של בתי הסוהר, מנגנוני ביטחון שכוללים: סורגים, סוגי אגפים, ספירת אסירים, מצבי חירום, שלילת החופש, הפרדת אסירים וכדומה)   ומושפעת מדרכי ניהול החיים בכלא (ביורוקרטיה, מיון אסירים, הערכה פסיכולוגית רציפה ומצטברת, הדרישה לצייתנות, העדר פרטיות, שלילת חופש התנועה, שעמום, מונוטוניות, חיים בקבוצה, העדר פרטיות,  חוסר וודאות, דה פרסונליזציה, מאבקי כוח  וכדומה).

חווית המאסר

מה חווה האדם הכלוא בשניות, בדקות, בימים, בשבועות ובשנים שהוא יושב בכלא? איך הוא שורד את החיים בכלא? מאיפה הוא מגייס כוחות? והאם רע כל כך בכלא?

הכניסה לכלא בפעם הראשונה כמוה כהליכה במנהרה אפלה וארוכה, שמחברת בין החברה לבין החיים בבית הכלא, ואין בה אור טבעי אלא נורות הכוונה. מנקודת מבטו של האסיר החדש, הוא מובל אל מעמקי ה"לא נודע", בחוסר וודאות שמתאפיין לעיתים בדיס-אוריינטציה, הפוגעת בתחושת הזמן והמרחב, וכן בחושי הראיה, השמיעה והריח.

על מנת לחקור את חווית המאסר, ניסו חוקרים לתאר אותה בכלים מדידים. חווית המאסר בנויה מהתנהלות רציפה של האסיר תחת לחץ פסיכולוגי, והיא מתוארת באמצעות "משקל המאסר" (Weight of imprisonment) ( Crewe, Liebling & Hulley, 2014), ובאמצעות ממדים של עומק (Depth), של כובד (Weight)  ושל מהודקות ( Tightnessׂ)Crewe, 2015).

משקל המאסר הוא שילוב שקשור למושגים של כוח, עוצמה, איכות החיים בכלא, נוכחות או העדר כוח לסגל, רמת המסוכנות והאנטגוניזם בכלא. יש בתי כלא שבהם משקל המאסר הוא "קל" (light) ויש בתי כלא בהם משקל המאסר הוא  "כבד" heavy) (1990, King & McDermott; Downes, 1988.

עומק החוויה הוא מימד המתאר את רמת הפולשנות הפסיכולוגית שחווה האסיר. העומק מתבטא באופי היחסים של האסיר עם הסגל ועם האסירים, איכות השמירה על זכויות האדם והאסיר בכלא, תנאי המחייה, הפריבילגיות, הפעילויות החיוביות, עוצמת המשמעת, רמת הפגיעה ב"אני" בהקשר להומאניות, ליכולת ההישרדות, לחוויית הביטחון ולשליטה Crewe, 2015).

כובד החוויה הוא מטפורה לתחושת המשקל הפסיכולוגי שחווה האסיר, ולדרגה בה הוא מושך את האסיר כלפי "מטה". מדובר בצורה ורטיקלית של תיאור אכזריות ודיכוי בהשאלה לדימוי של "מסע כבד על הכתפיים"  או "אבן על הצוואר". חווית מאסר כבדה, תורגש בבתי כלא שאין בהם התייחסות לאסירים מצד ההנהלה, כאשר הסמכות היא חסרת רחמים וכאשר קבלת החלטות ורמת האוטונומיה של האסיר איננה או מינימלית. תמונה זו  מתאימה יותר לבתי סוהר בעבר או לבתי הסוהר הסופר ביטחוניים. האסיר יכול להתנתק מהכובד הפסיכולוגי אך לא יכול להתנתק מהזהות שהמוסד סיפק לו, שכן סימונו כאסיר מזכיר לו כל הזמן את המאסר Crewe, 2015).

מהודקות החוויה מתארת את הכוח של האסיר שנחווה גם כחזק וגם כחלש. התחושה היא שהאסיר חייב לנהל את עצמו, על אף שקיימים בו תחושות של מתח וחרדה, חוסר ודאות ואי  ידיעה באיזו דרך לפעול ובעיקר פחד או חשש מטעויות Crewe, 2015).

"בכלא נורא מצטמצמים ונעשים קטנים... מתייחסים אליך כאל אדם טיפש... הצוות מדבר אליך בצורה שונה ואלו הדברים הכי מתסכלים... זה חוסר אונים, התחושה שאף פעם אתה לא יכול להביע את דעתך ואת הרגשות שלך" (אסירה ס', חן ועינת, 2010, עמ' 83).

השילוב בין כובד, עומק ומהודקות מנסה להעריך את חווית המאסר ועצמתה אלא שהוא אינו מספק מענה למשמעויות של החוויה כמכלול ולגורמים משמעותיים לאדם הכלוא שעשויים להביאו להתנהגות נורמטיבית.

בכניסה לכלא מקבל האדם סטטוס של אסיר באמצעות מספר אישי ומדי אסיר, חפציו האישיים נלקחים ממנו והוא הופך לאנונימי. נוצר מצב של "המתת האני" "הסרת תרבותו" ו"תהליכי השפלה", במטרה לשלוט טוב יותר על האסיר ועל התנהגותו (גופמן,1973,  2001).

" אני תויגתי כאסיר וניתן להבדיל אותי מאחרים רק באמצעות סימון שלי, מספר, ולא כאדם" ( Willis & Zaitzon, 2015, 563).

[בתמונה: דפרסונליזציה... למקור התמונה לחצו כאן]

בתחילת המאסר האדם חווה טשטוש חושים, שכן הוא מחויב לארגן את "האני" החברתי שלו מחדש בהתאמה לכללים שההנהלה קובעת ובהתאמה לכללים של תת תרבות האסירים. הוא מאמץ לעצמו טכניקות, המאפשרות לו להשיג סיפוקים אסורים או סיפוקים מותרים באמצעים אסורים, ועובר תהליך השתלבות בתת התרבות בכלא, שמספקת לו תמיכה ומאפשרת לו לשרוד.

"השהות בכלא יכולה להיות החוויה הכי משפילה בחייך. זה נראה כאילו המטרה הראשית, העיקרית של הכלא היא להשפיל אותך עד עפר. הכול בנוי סביב זה: הלבוש, מספרי האסירים, האזעקות, מערכת הכריזה, החיפושים האלימים והבלתי פוסקים, חוסר הפרטיות התמידי, ורשימת החוקים והנהלים הבלתי נגמרת שאף אחד ממילא אינו מסוגל לזכור אותה במלואה ואשר שימושה העיקרי הוא הצורך להשפיל אותך כמה שיותר, לשבור אותך ולהפוך אותך פסיכולוגית לבורג. סתם בורג קטן במכונת שרות בתי הסוהר החורקת" (ליבוביץ, 2009).

תהליך זה של דה- פרסונליזציה מעמיק את אחד הגורמים המשמעותיים ביותר הקשור בחוויית המאסר והוא "הריק הקיומי" (existential vacuum). מדובר בריקנות פנימית שהולכת ומתחזקת בשל העדר פעילויות משמעותיות, שהאסיר ממלא באמצעות מעורבות עבריינית בכלא או באמצעות שימוש בסמים המלווה באשליה של כוח ושליטה (חימי, 2008; nne Ken, 2014 VanGi ; (Addad 1987a ,1987b; Cheton, 2009.

"...אחרים (עובדי שב"ס) - שאני לא מעריכה אותם - קובעים עבורי מה לעשות... פשוט מנווטים אותי כל היום כמעין בובה... מכתיבים את סדר היום בצורה טוטלית..." (אסירה ש', חן ועינת, 2010, ע' 82).

בין הגורמים לחוויית המאסר, שקשורים באישיות האסיר, הם רגשות האשמה או רגשות הבושה. בושה משקפת תחושה הקשורה באינטראקציה של האדם עם עצמו בשעה שרגשות האשם קשורים בתחושות הקשורות לאינטראקציה שלו עם אחרים כאינדיקציה לגבי לקיחת אחריות. בושה היא בדרך כלל רגש חזק ועמוק יותר מאשמה שכן היא מתרחשת כאשר אדם חש אכזבה על משהו פנימי בהתייחס לטבע הבסיסי שלו. אשמה מדגישה את הטעות שביצע האדם, והיא נוטה לעורר תגובה בונה על מנת לתקן את הנזק שנגרם. אשמה קשורה לאמונה של מה נכון ומה לא נכון ומה מוסרי ושלא מוסרי והיא מהווה אמצעי לשמירת על סטנדרטים של הטוב והרע בקרב בני אדם והחברה כולה (Tangney, Stuewig Mashek, 2007).

" לראות את עדנאן - חבר ללימודים משכבר הימים וקולגה עד לא מזמן - ... לא רציתי בכך. אולם, לא פחות מזה, התביישתי. התביישתי בעצמי, למרות שבאותה עת כבר היה לי ותק של כמעט שנתיים בכתום. בושה היא הדבר היחיד, אולי יותר מכימיקלים, מחומרים רדיואקטיביים, שאם הוא דבק בך באמת, לעולם, אבל לעולם, איננו עוזב, גם אם תכפר פי אלף; גם אלוהים בעצמו יסלח. לא נכחתי שם כעורך דין, סוהר, חובש או סתם תייר. הייתי בעצמי אסיר. עורך דין לשעבר שנהפך לעבריין מורשע. רמאי מדופלם, לפחות ככל שהדבר נוגע לחותם על מצחי והפצע בלבי" (דרבקין, 27.5.16)

יש אסירים, שחווים רגשות אשם בשל העבירות שביצעו., יש כאלה שרגשות האשם שלהם מודחקים; יש כאלה שאין להם רגשות אשם, משום שהם עסוקים בקרבנות של עצמם; ויש גם כאלה, שרגשות האשם מתעוררים בהם במהלך השנים בכלא, בעקבות התבגרות ו/או תהליך טיפול.

כל הרגשות הקשים האלה מצטרפים לתחושת הקיפוח והקרבנות, המלווה חלק מהאסירים. מקורה, בדרך כלל, בחייו בטרם נאסר. מעל מחצית מהאסירים חוו קרבנות בילדות, ומאופיינים בתסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSDׂ) (גולדברג, 1998). כאשר לאדם זהות קרבנית, הוא ימשיך להרגיש קרבן גם בכלא, ומאסרו יאופיין בתלונות חוזרות ונשנות שעניינן פגיעה בזכויות. לעתים, יעשה זאת בקול ולעתים יעסוק בזאת רק במחשבותיו. תחושות אלה מלוות בהתנהגות קרבנית, פגיעות עצמיות, שימוש בסמים, ניסיונות אבדניים וכדומה (גולדברג, 1998; פירני, 2010). לעתים קרובות ירגיש אסיר זה "נוח " בכלא, שכן השהייה בכלא תזין את תחושת הקרבנות המוכרת,  ותנאי המחיה בכלא "מתאימים" מבחינתו לחייו של קרבן. לכן, יהיה קל יותר לקבל את החיים בכלא בהשלמה.

בנוסף לתחושות קשות אלה, מושפע האסיר מהעובדה, שבכלא חיים בקבוצה. סארטר (1944) תיאר את היחסים בין בני האדם כך ש"הזולת הוא הגיהינום של האני", וכי האדם רואה באחר השתקפות של עצמו ומבין את עצמו רק על רקע הבנת האחר (סארטר, 1988). האסיר נדרש לחשוב על התנהגותו בכל רגע נתון, מאחר וכמעט כל מעשה שלו משפיע על אחרים, ומעשיהם של אחרים משפיעים עליו. למשל, אם אסיר משתולל בתאו, שובר ציוד, חברו לתא יסבול כתוצאה ממעשיו, שכן עד לבירור נסיבות האירוע כל אסירי התא יופרדו ותיפסק פעילותם של כל אסירי האגף. החיים בקבוצה הם מתישים, מאחר והאסיר צריך לגייס אנרגיות פנימיות כדי "להיות בסדר" עם האסירים האחרים, וגם עם אנשי הסגל, מבלי להיחשב כמשתף פעולה. גם בתוך הקבוצה חי האסיר את הבדידות ואת חוסר הודאות.

החיים בחברת אסירים מושפעים מתפיסת ה"כבוד". הכבוד מבטא את מידת היוקרה והערכה שניתנים לאדם מאחרים, ואלה קשורים לערכי החברה ומטרותיה. בשבטים שבהם חיים על ציד, למשל, יזכה לכבוד הצייד המוצלח ביותר. לעומת זאת, בחברה מערבית מודרנית יזכה בכבוד האדם העשיר ביותר ו/או המשכיל ביותר ו/או ההומני ביותר. בחברה העבריינית, כתת תרבות, יזכה בכבוד עבריין שנתפס כמי ששומר על כללי התנהגות בחברה העבריינית ("בחור טוב"), זה שמגיע להישגים בתחום הפשיעה, זה שעומד נחוש מול החברה הנורמטיבית, ובמיוחד מול מערכת אכיפת החוק.

ה"בוס" בכלא אינו יוצא דופן במראהו. הוא מציג רוגע, מתינות, נינוחות ונימוס. הוא אינו מרים יד ואינו מרים קול, מעורב בכל פעילות ואירוע, אבל בו בזמן נמצא מחוץ להם, הוא כריזמטי,  ובדרך כלל ידבר עם המנהלים והקצינים, מתוך סממנים מופגנים של נימוס, כבוד והערכה, כמעט על גבול "הידידות". לבוס מותר לדבר עם ההנהלה והוא לא יחשב מלשן (פרי, 1986).

בכלא, "כבוד" קובע את מעמדו של האסיר בהיררכיה הפנימית, הוא קובע את היחס אליו מאסירים אחרים, הוא משפיע על איכות החיים של האסיר ואף משפיע על היחס אליו מצד שלטונות הכלא. אסיר חייב לשמור על כבודו לאורך זמן ולצורך זה הוא ישקיע רבות בתוך הכלא ומחוצה לו כאשר כל האמצעים כשרים למטרה זו, לרבות רצח. הכבוד מהווה מעין "מגן פלדה" בעיני האסיר, הוא לא יכול לסבול "זלזול" בו מחשש שייתפס חלש ובכך יינזק מעמדו והוא יהיה חשוף לניצול  במהלך תקופת מאסרו. השמירה על הכבוד היא מרכזית בהוויית החיים בכלא.

כמו כן להרכב האנושי של האסירים השפעה על חווית המאסר שכן הם חיים ביחד, מיטה ליד מיטה, אסירים בני גיל שונה, ממסגרות ומתרבויות מגוונות שמייצגים דורות שונים: דור הותיקים (ילידי 1927- 1943), דור בייבי בום (ילידי 1944 - 1964), ילידי דור ה-X (ילידי 1980 - 1965), ילידי דור ה-Y (ילידי 1981 ומעלה) (Cheesenman & Dowmey, 2012). פער הדורות בא לידי ביטוי בצורה משמעותית בכלא, שכן מבוגר עם קריירה עבריינית "מרשימה" עשוי לקבל מעמד גבוה, לעומת מבוגר עם קריירה נורמטיבית מרשימה, אשר יבוזה. פער הדורות קיים גם בין מנהלי מערכת הכליאה לבין חלק מהאסירים, דבר היוצר מתח נוסף בתוך הכלא ואצל האסיר.

הרגשות מתעצמים כאשר האסיר פוגש במהלך מאסרו את הרוע האנושי, שנובע מהתנהגות אנושית חסרת אמפטיה אשר קשורה בהתנהגות של אסירים או של סוהרים ולעיתים קשורה ב"תרבות של רוע" (Craig, 2008), שמובילה לאכזריות ממשית. לעתים, לא מדובר ברוע, אלא בפרשנות למצבים שהם חלק ממבנה המוסד הסגור, ויש בהם פגיעה באדם הכלוא, כמו: הפרדת אסירים  מסוכנים, שלא נעשית מרוע אלא לצורך הגברת הביטחון בבית סוהר.

"באמת הרגשתי רע. בית הסוהר ותנאי לחץ השוררים בו מוצאים ממני רוע, שמפחיד אפילו אותי" (אנג'ל, 1997, ע' 141).

כאשר אדם פוחד, הוא שרוי בדריכות ובלחץ נפשי גבוהים. בכלא, לכאורה הכול צפוי, שכן סדר היום מובנה, והכללים ברורים, אלא שלמעשה הכול בלתי צפוי. הסביבה החברתית - המורכבת מאסירים ומסוהרים - היא דינאמית, מושפעת ממצבי הרוח של האנשים בה, ומושפעת מהחלטות המערכת ששואפת לשליטה מוחלטת על האסירים על מנת שלא יהיו הפרעות בסדר היום (גולדברג, 2015 ב') .

" הגעתי לג'ונגל הזה שנקרא בית סוהר....זהו גן חיות, כאשר הגן איננו ורק החיות נמצאים במקום. פחדתי מחברי החדשים, נכון לא הכרתי אותם, ואולי לא הייתה לי סיבה לפחוד מהם, ....כל אחד נראה לי כמו נציגו של השטן" (אסיר, פרי, 1986, עמ' 21).

בעקבות זאת מתעורר הפחד. לבתי הסוהר דימוי שלילי ותדמית נמוכה בציבור (סמית ויחזקאל, 2007). אסירים מגיעים לכלא, בידיעה ובציפייה שמדובר במסגרת קשה, ומוסיפים לכך הקולנוע והספרות המדגישים, באופן דרמטי ומוקצן, את האלימות בכלא. חווית המאסר מפחידה גם בבתי הכלא בסקנדינביה, שבהם תנאי הכליאה נוחים ובהם הגישה השיקומית וההומאנית שלטת (Larson, 2013; Smith, 2012):

[שתי תמונות של "הכלא ההומני" מתוך כתבת ynet: איי פי (2014), כי אין מקום: הולנד תשכיר לנורבגיה תאי כלא, ynet, אוחזר ב- 11/9/14. הצלם: רויטרס]

" התמלאתי זיעה קרה, ומהפחד נעלם לי הקול. בדקה ה 99 נתתי צרחה, ומשאגה שלי אסירה אחרת יצאה לעזור לי....המילה פחד קיבלה משמעות שלא הכרתי. אני מדברת על זה שנעלם לי הקול..." ( רונית אסירה, שמש קריץ, 2016, עמ'  42).

הפחד מתעצם ומביא את חלק מהאסירים למצבי חרדה. החרדה היא תגובה לאיום, תחושה דיפוזית של פחד מהעומד להתרחש המלווה בתחושה גופנית פיזית לא נעימה, בכאבים גופניים, במתח, עצבנות, דאגה ופחד. חרדה מתמשכת משפיעה על החשיבה, על הריכוז, על יכולת הלמידה וגורמת לעייפות וחוסר מרץ (אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן , 1995). אסירים חווים חרדה בכלא בשל החיים רוויי חוסר ודאות, וזו מתחזקת בקרב אסירים שחוו אלימות בילדות Unver et al, 2013; Durak, 2010). מחקרים מצביעים על כך, שאסירים מאופיינים ברמת חרדה גבוהה ביחס לאוכלוסייה הרחבה (Maunder et al, 2009 ;Durak, 2010; Unver et al, 2013;;Cunniffe et al, 2012 ;McMurran & Christopher, 2009; Lapormik, Lehofer & Posch, 1992;). כמחצית מהאסירים מאופיינים בחרדה מצבית ( לעומת חרדה תכונתית) (Rneihard & Rogers,  1998).

חרדה זו מביאה את האסיר להתנהגות שמבוססת על חיפוש הקלה, עזרה ותחושת הביטחון. האסיר החרד חייב התייחסות טיפולית, שכן בהעדר טיפול, מצבו יחמיר וישפיע על סביבתו. מתעוררת גם "חרדת הכלא" (Prison anxiety) שמאופיינת בשילוב של מתח, חוסר שינה, חלומות זוועה, חוסר יכולת לחשוב בבהירות, קושי להתרכז, פחד מאיבוד שליטה סיכון גבוה לאבדנות, התנהגות אלימה, ויכולה להתפתח לתגובה פסיכוטית. אסירים בחרדה רוב הזמן דרוכים, עצבניים, רגזניים, בעוררות יתר, ובנטייה להגיב באימפולסיבית לכל איום או סכנה (Slater, 1986).

" תפסה אותי חרדה כאשר אסיר היה מתקרב אלי. פחדתי לפתוח בשיחה, למרות שמאוד רציתי בשיחה. חיפשתי את הפינה והבדידות, אבל פתאום "נעלמו" הפינות, וברחה ממני הבדידות, הגוף שלי והנשמה שבתוכו הפסיקו להיות בשליטה שלי. לקחו לי אותם... אנסו אותי בצורה אכזרית יותר...הפעמים הבאות היו ברורות יותר... האנס התורן המתין לי בתאו... (אסיר, פרי, 1986, עמ' 21).

החיים בכלא מתוארים כמאבק מתמיד של הישרדות. מדובר במציאות, שבה תמיד קיים סיכון לפגיעה או לשינוי אשר מחייב את האסיר לדריכות גבוהה, בעיקר במישור הנפשי, פסיכולוגי. למאבק ההישרדות צורות שונות אשר חלקן מתבטאות בהתנהגות מוחצנת וחלקן בהתנהגות מופנמת, חלקן מתבטא באמצעות מנגנוני הגנה פסיכולוגיים כמו הזדהות עם הקרבן וחלקם באמצעות מניפולציות חברתיות ואינטרסים אישיים, כמו סחר לא חוקי. לעתים לובש מאבק ההישרדות צורה אלימה, על בסיס רגשות שליליים ולעתים הוא לובש צורה שבנויה על רגשות חיוביים של אופטימיות ותקווה.

השילוב בין המצבים השונים והרגשות מפגיש את אסיר עם תחושת ההשפלה. מדובר בהרגשה פנימית קשה שקשורה גם בכללי המוסד הסגור שמתייחסים אליו "כמספר", ורצופים מצבים של דה פרסונליזציה; וגם בעקבות יחס הסביבה אליו שמתבטא בזלזול של סוהרים, בהעדר הפרטיות, בחדירה המתמשכת של המערכת לכל מרכיבי החיים שלו בכלא וכדומה (גולדברג, 2015). יחד עם זאת, חשוב לציין שיש בתי סוהר, אשר בהם יש שמירה על כבוד האדם ועל זכויותיו, דבר שמצמצם את תחושת ההשפלה.

הקושי במאסר מתחיל כבר במפגש הראשון של האסיר עם הכלא, כאשר הוא נדרש לצייתנות מוחלטת. האסיר נדרש לציית לכל סוהר, ולקבל באופן מוחלט את הנורמות ואת הסדר בכלא ולא משנה מה היה מעמדו לפני המאסר (ראש ממשלה, נשיא או פועל בניין). הצייתנות היא משימה קשה שכן האדם, שבאופן טבעי, מחפש אוטונומיה ושליטה על חייו, הצייתנות מבטלת את כל רצונותיו, דחפיו ויותר מכל את רצונו החופשי.

[בתמונה: כבוד... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Banalities לאתר flickr]

"כאישה, העובדה שכל צוציקית (אשת סגל) שמדברת בצורה בוטה ובשפה מאוד זולה אומרת לך מה לעשות... לכי, קומי, זוזי..וכאלה דברים נותנת הרגשה של חנק... אסירה ח', ין ועינת, 2010, עמ' 83).

הדרישה לצייתנות מפוקחת, באופן הקיצוני שלה באמצעות שלילת הפרטיות (Noram, Conlon & Gill, 2013) האסיר חשוף כל הזמן לפיקוח אנושי וטכנולוגי (מצלמות וטלוויזיה במעגל סגור). הוא מודע למצלמות לסירוגין, מודע ושוכח, מודע ושוכח, שכן אלה הופכות לחלק מחייו. כמו כן קיימת במרחב המצומצם נוכחות מסיבית של סוהרים שנמצאים בחיכוך גבוה עם האסירים, ולכן הפגיעה בפרטיות הוא טוטלית!

" הכי קשה לי זה שאין פרטיות... גרות שש בחדר או ארבע. תמיד יש עוד אנשים... נדירות השעות בהן אני נמצאת לבד... אלא אם כן מדובר בטיול בחצר, וגם אז זה פתוח בחוץ. ובתוך התא... כשכולן בעבודה או בלימודים... זה לא ממש פרטיות כי יש את סוהרת שעוברת... אז השעות בלילה הופכות להיות, פחות או יותר, הפרטיות היחידה שיש..." ( אסירה ג', חן ועינת, 2010, עמ' 85).

הדרישה לצייתנות ושלילת הפרטיות מחוזקים באמצעות המונוטוניות של החיים בכלא. הפעילויות בכלא (השכמה, ספירות, מצבי חירום וכדומה) מתנהלות בשרשרת של טקסים קבועים,  על פי סדר יום קבוע ושגרה נוקשה. אלה יוצרים אצל האסיר מנגנון פנימי אוטומטי, שבמידה מסוימת, מספק לאסיר ביטחון פנימי ושקט של קביעות, לצד דעיכה, שעמום וחוסר יוזמה.

חווית המאסר במהותה בנויה על תחושה של אובדן השליטה, שכן כמעט כל תחומי החיים בכלא נמצאים בשליטת מערכת הכליאה (נהלים, כללים, החלטות של אנשי סגל, בירוקרטיה וכדומה). כאשר אסיר מאבד שליטה הוא נכנס למצוקות אשר דוחפות אותו לחפש הקלה ולהחזיר לעצמו את השליטה על חייו.

"בכלא הם אומרים לך מה לעשות, תעשה את זה, הם שולטים? באיזה שעה אתה קם.... רק השליטה על כל אלה יכול לשגע אותך. התחושה העיקרית בשבילי הייתה תחושה מתמדת של איפוק, כך שאתה מרגיש כאילו אתה פועל דרך הקירות, שובר את הכול... בכלא אתה נשלט כל הזמן, כאילו אין זמן לנשום. […] בסופו של דבר אתה לא מרגיש אותך יותר, אתה הופך את החיים שלך לשגרה, ואתה פשוט עושה מה שאומרים לך" (אסירה נטשה, Chamberlen, 2015).

תחושת אבדן השליטה מתחזקת עם ההכרה של האסיר בניתוק מהחברה ומתפתחת בהדרגה לתחושה עמוקה של בדידות, בעיקר בימים הראשונים של המאסר. בדידות זו מלווה בגעגועים לחיים מחוץ לכלא. חלק מהאסירים - אלה שקיימו אורח חיים נורמטיבי מבחינה משפחתית וחברתית - מתגעגעים למשפחה ולחברים שנשארו בחוץ. הגעגועים, לעתים קרובות, מקבלים ביטוי במצבי רוח ובעיקר בדיכאון שעליהם ניתן להקל במידה מסוימת, באמצעות קשר טלפוני, מכתבים, ביקורים וחופשות.

" אני מתגעגעת לאנשים, אני מתגעגעת לאנשים רגילים שקמים כל בוקר לעבודה וללימודים וחוזרים בערב הביתה, למשפחה ולילדים... אני מתגעגעת לילדים שלי... אני מתגעגעת לריחות, לריח של הבית של אמא... אני מתגעגעת למיטה שלי... אני מתגעגעת לאהבה, לחיים, למגע למישהו שיהיה שלי ואני רק שלו" (אסירה, עינת ועינת, 2009, ע' 96).

רבים מהאסירים חווים פנטזיה של געגוע, מאחר ולמעשה, אין להם קרובים משמעותיים מחוץ לכלא, שכן בעקבות המאסר התרחקו מהמשפחה וחבריהם שברובם מרצים מאסר בפועל. בעבור חלק מאסירים - אלה שחוו חוסר יציבות וכאוס מחוץ לכלא - החיים מחוץ לכלא הם שדה קרב, שבו הפסידו במלחמה. הניתוק מהחברה גורר בעקבותיו הבנה שהוא חייב לדאוג לעצמו, וכי קבוצת ההתייחסות שלו, הם האנשים שיתם יחיה בתקופת מאסרו, אסירים והסוהרים.

"הניתוק מהחוץ הכי קשה לי. זה קודם כל ניתוק מהמשפחה, אחר כך ניתוק מחיי העבודה... אתה מנותק מכל החיים אמתיים. פה זה לא חיים... פה החיים מוכתבים. החיים הם חיי כפייה ונעדרי בחירות. סדר היום מוכתב, משמעת מוכתבת. לקיחת החופש זה דבר נורא... זו הנקודה מרכזית והקשה בחיי הכלא... חופש הבחירה, החופש הוא... חופש הבחירה בעיקר... החיים עוצרים מלכת..." (אסירה ש', חן ועינת, 2010, עמ' 80).

אובדן החופש, אבדן השליטה, הניתוק מהחברה והבדידות מתגבשים לתחושת חוסר האונים, שכן, רוב הפעילויות בכלא נקבעות על ידי המערכת ולטובת מטרותיה, והאסיר הבודד הוא רק חלק ממנה. ההחלטות לגביו נקבעות שלא בנוכחותו ולעתים, בלי ידיעתו, והוא נדרש ליישם אותם ללא שאלות. לדוגמה, ניתן להעביר אסיר מאגף לאגף, או לבית סוהר אחר ללא הסכמתו ואנשי הסגל לא מחויבים לספק לו הסברים, שכן טובת המערכת קודמת. מעט אסירים יודעים בדיוק היכן ישהו במהלך כל המאסר שלהם, מה יהיו תנאי המאסר והאם יחול או לא יחול בהם שינוי.

"חוסר וודאות קשה לעיתים יותר מוודאות רעה" (רונית אסירה, שמש קריץ,יוני  2016, עמ'  42). 

חוסר וודאות מתמשך  פוגע בתחושת הביטחון, יוצר לחץ נפשי ומגביר את מצבי החרדה. תחושה זו קשורה במציאות שהמוסד הסגור מספק ועלולה להתפשט גם לתחומים  שעליהם דווקא יש לאסיר יכולת להחליט, בעיקר, לגבי דרכי ההתמודדות שלו עם המצב.

על כל דבר שלא נראה לך, ואם אין לך ביקורת ושליטה עצמית, אתה יכול להישפט" (עמוס ברנס,  ולדמן, 2003, ע' 65)

כל אלה גורמים לאסיר סבל, שהוא תחושת דחייה או כאב הנלווים בדרך כלל לחוויות שונות מחייו של האדם.

" אני לא אתן לך (למנהלת הכלא) את הסיפוק לדעת שאני סובלת. לא, לא. לידיעתך. בשלב זה אני נהנית מהסבל, הוא גורם לי לשכוח מבעיות שלי ויש לי המון בעיות. אם אתחיל לחשוב על הצרות שלי, אשתגע" (אנג'ל, 1997, ע' 90).

שלילת החופש, אבדן השליטה , חוסר האונים, החרדה והסבל  הן תחושות שליליות אשר עלולות להביא את האסיר, בעיקר את העצור בתחילת מעצרו, למצבי ייאוש. מדובר במצב נפשי שבו חש האדם מרוקן מכוחות חיוביים, הוא רואה את העולם מסביבו כחסר סיכוי לתיקון ושיפור. ייאוש הוא רגש של אבדן תקווה, כישלון ותחושה של חוסר אפשרות לשנות את המציאות בעניין החשוב לאדם.

[למקור התמונה, לחצו כאן]

הייאוש מביא חלק מהאסירים למשבר נפשי  אשר הם , בדרך כלל, מצליחים להתאושש ממנו בעזרת אנשי המקצוע או בעזרת התנהגויות מקלות (פגיעות עצמיות, שימוש בסמים וכד'). פעמים רבות משבר זה מפיק מהאסיר כוחות נפשיים והחלטות שמובילות לשינוי לטובה ומעורר את הרצון האקטיבי לחיים ולמאבק ההישרדות.

גורם מעיק נוסף שקשור בחוויית המאסר הוא החשיפה של האסיר ל"הערכה הפסיכולוגית" מתמשכת ומצטברת. כל פרט במצבו והתנהגותו נרשם ומהווה בסיס להחלטות בענייניו גם בכלא וגם בעתידו (ועדת שחרורים, ועדות קבלה ועוד). יש מצבים בהם הערכות הן מוטות וקשורות במעריך או באלה שעושים שימוש בהערכות. האסיר עובר בכלא תיוג פסיכולוגי אבחנתי ("מאופיין בבעיות של אימפולסיביות" או " אישיות אנטיסוציאלית") ומתנהל שיח פסיכולוגי בין המערכת לבין האסיר, כאשר לאסיר עמדה נחותה, שכן מדובר בעוצמה פסיכולוגית המלווה את האסיר ושלא ניתן למחקה (Crewe, 2015). האסיר, לכאורה שקוף, הוא שומע את הערכות הפסיכולוגיות של המערכת ולעתים, לתחושתו, קולו לא נשמע ולכן הוא מרגיש תסכול, כעס וחוסר אונים. לתפיסתו, המערכת לא ממש מכירה אותו, ומתארת אותו באופן שגוי. אסיר שמצליח לשנות את התנהגותו, עשוי להביא לשינוי באבחנה הפסיכולוגית, אך תמיד יבחן בהשוואה לאבחנות קודמות. הדבר עומד לזכותו לפני השחרור, כאשר הערכת המסוכנות שלו היא נמוכה. 

 לעתים קיים פער בין ההיגיון המערכתי לבין ההיגיון האישי. לתפיסתו של האסיר יש, לעתים, חוסר היגיון בהחלטות המערכת, בעיקר כאשר היא לא משתפת אותו בנימוקיה. לכן, הוא מגדיר את ההחלטות "כלא הגיוניות" או "שרירותיות", דבר המעורר אצלו תסכול וחוסר אונים. למשל: אסיר שיוצא לחופשות באופן סדיר ונדרש להגיע לדיון בבית משפט כנאשם, חייב להגיע בליווי סוהרים, כאשר, מן הסתם, נוח לו יותר להגיע לבית המשפט במהלך חופשה ללא ליווי סוהרים. 

באופן מוזר אך מאוד אנושי, חווית המאסר שזורה בהסתגלות לכל המרכיבים הקשים שתוארו עד כה. יש מצבים בהם האסיר "שוכח" את המועקה, את הפחד ואת הבדידות ומוצא "רגיעה" זמנית בכלא, והכלא הופך לביתו (Bondeson, 1989). ניתן להשוות את החיים בכלא לחיי המשפחה בבית, מכיוון שגם בבית קיים חיכוך גבוה בין בני המשפחה, ורמת האינטימיות גבוהה בשל השהייה יחד בתוך שטח מוגבל: ארוחות משותפות, מקלחות, שירותים, השכמה בבוקר וכדומה ((Crawley, 2004). אלא שבכלא לא מדובר במשפחה הגרעינית, ולא מדובר בבית המשפחה. לכן, קיים מתח פנימי קבוע בין הצורך בהתחברות ומימוש האינטימיות, לצד חשדנות, חוסר אמון וחוסר יציבות, בין הנטייה הטבעית שלו להתחבר לבין חוסר היציבות, חוסר הודאות וחוסר הידיעה מה נכון ומה לא נכון, במי ניתן להאמין ובמי לא.

חווית המאסר מורכבת מתחושות, רגשות ומצבים שונים, המיטלטלים בין קושי לבין תקווה ובין כאב לבין הקלה. היא יכולה להיות חוויה מכוננת, המביאה שינוי לטובה, או חוויה טראומטית המשמרת או מחמירה מצב קיים.

"... סוף סוף אני אוהבת את החיים: הגעתי לכלא כשהייתי בת 20, עם חור בנשמה, אחרי שלוש שנים בתוך השפל הזה התחלתי לאסוף כוחות, להרגיש, להתעורר. התחלתי לאהוב את עצמי, לקבל את עצמי. למדתי על עצמי מתוך עצמי. הבנתי שאני לא אשמה, שהחיים יכולים להיות יפים, ורק האנשים הורסים אותם. דווקא בתוך המקום הסגור הזה שבו אני כלואה פיזית, נעשיתי חופשיה נפשית. בחרתי לחיות. ואני אוהבת את החיים ומקבלת את הטוב והרע. למדתי שגם רע יש טוב כמו שבטוב יש רע, כי כאלה החיים" (עינת ועינת, 2009, ע' 66)

מערכת הכליאה במדינות רבות מספקת לאסיר הזדמנות לעשות שינוי בחייו, ודורשת שהאסיר ישתלב מרצון בפעילויות שיקום. אמנם, יש לו זכות לבחור אם להשתלב בפעילויות או לאו, אך אם יבחר שלא להשתתף בפעילויות  השיקום הוא עלול להיפגע. יש קו דק בין יד נוקשה ועקשנית לבין יד מדריכה.  הלחץ לשיקום מוגדר על ידי השלטונות כאופציה ההגיונית והנכונה ביותר. לכן, היא מוצגת לאסיר כפריבילגיה המכוונת לטובתו (Crewe, 2015).

הכליאה מפגישה את האדם באופן מוחשי עם שלילת החופש. חופש הוא מושג מופשט, שמייצג חוסר מוגבלות והעדר אילוצים, אלא שהאדם חי בחברת בני אדם. לכן, הוא מחויב לחוקי החברה ולנורמות שלה. מכאן שמלכתחילה, החופש שלו מוגבל. אלא שבכלא אין לאסיר חופש להחליט בדברים שהוא חופשי לבחור מחוץ לכלא כמו למשל תנועה חופשית, בחירת מקום מגורים, בחירה עם מי לחיות וכדומה.

לתחושת החופש מימד רוחני שמורכב מהערך העצמי של האדם, ומהיכולת שלו לקבלה עצמית. מימד זה מתקיים באדם, בינו לבין עצמו ומבוסס על ניסיונו ועל משמעות החיים שלו בטרם נכלא. חלק גדול מהאסירים חסרים משמעות קיומית בשל הסחף העמוק שחוו, בשל "סיפורי חיים" קשים , קורבנות והתעללות, ריק קיומי וכדומה. הכוח העיקרי ביכולת ההישרדות ובשמירה על בריאות נפשית היא המשמעות הקיומית (פרנקל, 1985, 2001; חימי, 2008).

"בכלא קיבלתי את החופש האמתי שלי" (רונית אסירה, שמש קריץ, 2016, ע'  39)

פרום (1977) טוען שהאדם בחברה מצווה לציות עיוור לסמכות מדינתית, שהופך להיות ערך בעיקר במשטרים טוטליטריים. כל זאת לצד הנטייה לקונפורמיות, לסתגלנות ולצייתנות עיוורת למוסכמות הנוגסות בחופש של הפרט. יתרה מזאת, קיימים מצבים שבהם האדם מתקשה להתמודד עם החופש ו"בוחר" לוותר עליו. פרנקל (2001) מוסיף שחופש ואחריות הם שני צדדים של אותו מטבע. ככל שלאדם יש פחות חופש, עליו לקבל פחות החלטות, ולכן יש לו פחות אחריות. רבים חוששים מפני האחריות ולכן "בורחים" מהחופש. מכאן שמימוש החופש של האדם בחברה, מוגבל מלכתחילה, מאחר שהוא מחייב גם נשיאה באחריות. אסירים מדווחים על הפחד מהחופש (Shanmas, 2014). בבתי כלא פתוחים, זוכים האסירים לחופש יחסי ביכולת התנועה, בקבלת החלטות לגבי ניהול חיי היום יום, ובקיום קשר עם הקהילה ועם המשפחה. חופש זה יוצר מצוקה וקושי שמתבטא בבלבול, חרדה, חוסר גבולות, דו משמעותיות, וקושי בלקיחת אחריות אישית, בדומה ל"חרדת השחרור" (Slater, 1986). כאשר לאסיר ניתנות בכלא יותר אוטונומיה, שלטון עצמי ויכולת קבלת החלטות, הוא מרגיש כמו בתוך "קליפת ביצה" ואחראי על כל שבר בה (Crewe, 2015). הפחד מהחופש מתבטא גם בעובדה, ששיעור גבוה מהאסירים חוזרים למאסר (בן צבי ולק, 2011, ולק וברמן, 2015).

"חזרתי [מבית המשפט] עם תחושה מוזרה של חופש... עדיף לשקוע קצת בחיי הכלא. מוזר, אבל נדמה לי שאני רואה את בית הסוהר כחופש פתאומי. אצטרך לברר את העניין עם עצמי במועד מאוחר יותר. בינתיים יש לי יום וחצי של חופש" (אנג'ל, 1997, עמ' 294; ראו תמונת כריכה משמאל).

יחד עם זאת, אסירים מדווחים שדווקא בכלא, ואולי לראשונה בחייהם, הם מרגישים את החופש הפנימי, שכן החיים שלהם מחוץ לכלא נחווים לעתים קרובות כמאסר. חלק מהאסירים חוו מחוץ לכלא מצב בו יכולתם להשפיע על חייהם הייתה מינימלית בשל נסיבות משפחתיות (חיים במשפחה אלימה), מוגבלות כלכלית, קושי בהתמודדות עם משימות החיים, לרבות קשיים במשפחה ועוד. יתרה מזאת, הכלא נתפס כמקום הבטוח ביותר עבורם מבחינה פיזית ונפשית (עינת ועינת, 2009). הוא נחווה כמקום שמספק אוכל, מיטה, מקלחת, טיפול רפואי ופעילויות העשרה שחלק מהאסירים לא חווה מחוץ לכלא. ולעתים , השהייה בכלא מהווה פתח לשינוי, מעין "סטירת לחי" שמעירה אותם (אדד, ויגננסקי וחימי, 2015 ע' 61).

לפחות מחצית מהאסירים מתייחסים באופן חיובי לשהותם בכלא. כשנשאלו אסירים: "מה אתה חושב על שהותך בכלא ?" (Bondeson, 1989):

  • מתוך 178 אסירים בוגרים: 18% ענו טוב, 37% לא טוב ולא רע ,45% אמרו רע;
  • מתוך 88 נערים: 25% ענו טוב, 39%; ענו לא טוב ולא רע, 36% ענו רע;
  • ומתוך 58 אסירות: 16% ענו טוב, 35% ענו לא טוב ולא רע ו- 50% ענו רע.
בבדיקת עמדות אסירים בהתייחס למאסר, נמצא שיותר אסירים חוו את המאסר כחוויה חיובית (71%) לעומת אלה שחוו אותה כחוויה שלילית (29%). 78% מהאסירים שמכורים לסמים מעל גיל 30 חוו את המאסר כחוויה חיובית, לעומת 22% שמתארים אותה כחוויה שלילית (Willams et al, 2013). ממצאים אלו מצביעים על סתירה בין ביטויי מצוקה בכלא, לבין עמדות חיוביות של אסירים כלפי המאסר. פרדוקס זה מחדד את השאלה מה קורה לאדם הכלוא במאסר, ומה השפעת המאסר עליו.

"בכלא אפשר לנוח מהמרוץ הזה" (מרואיין 5, אדד, ויגננסקי וחימי, 2015, ע' 62).

בכלא, בעיקר בבתי סוהר ברמת ביטחון מזערי, או בבתי סוהר שיקומיים האסיר מגלה בעצמו יכולות ומצליח לממש את עצמו .

"בתוכי אני מרגישה חופש, למרות שאני בבית סוהר יש לי חופש. אין מי שיציק לי. לאף אחד אין זכות לגעת בי. אני חופשיה, אני מרגישה פורחת, אפילו אומרים לי שיש לי צבע בפנים. יש לי אומץ לדבר, כבר למדתי להגיד לא, למדתי לעמוד על הזכויות שלי. למדתי בכלא המון דברים. אני משתתפת בהרבה סדנאות..." (אסירת עולם, ניצה, אייזנשטדט, סופר ושטיינברג, 2010, ע' 195).

לכל אסיר יש  תקווה, ניצוץ שמחזק אותו ברגעים הכי קשים בחייו. אסירים מדווחים, שחרף חווית המאסר הקשה, יש להם תקווה לחיים טובים יותר בעתיד, והשהייה בכלא מעוררת מחשבות אופטימיות (Van GinneKen, 2016).

"כל זמן שאדם חי יש לו תקווה" (ברכות, י"ג, ב') (אדד, ויגננסקי וחימי, 2015)

אסירים מדווחים על ההתעוררות של התקווה לשינוי באורח החיים, כאשר השהייה בכלא נתפסת כהזדמנות לביצוע שינוי משמעותי. המאסר מספק לאסירים הפסקה בחיים הקשים מחוץ לכלא, מאפשר שקט נפשי ותחושת ביטחון, שמביאה את האסירים לגיבוש החלטות, שעניינם שינוי (Halsey, 2007; Liem &Richardson, 2014).

"... הייתי חדשה שם (בכלא-א.ג) שוקיסטית רצח. אחרי חודש הרגשתי משהו נקי בלב. הרגשתי בטוחה מכל העולם. גם מעצמי. היה לי איזה שקט נפשי. בחוץ כשהייתי מופרעת כזאת, לא הרגשתי ביטחון. לא ידעתי מה אני מסוגלת לעשות" (שון, אסירה לשעבר, בר חיים, ידיעות אחרונות, 24.2.17).

אסירים - בעיקר בתחילת המאסר - חושבים על ניצול תקופת המאסר לשינוי דרכם. לא כולם מודים בכך אך הרוב אופטימיים באשר לעתידם, ו'בטוחים' שלא יחזרו למאסר נוסף (Van GinneKen, 2014; Souza, & Dhami, 2010). לעתים, אופטימית זו קשורה במנגנוני הגנה, כמו הכחשה והדחקה, שאינם אלא כיסוי נפשי שמונע מהאסיר שינוי התנהגותי. כאשר האסיר פסימי באישיותו, ומתקשה לראות חלקים חיוביים בו או בסביבתו, חווית המאסר שלו תתמקד בחוסר תקווה, בייאוש ובחוסר אונים שעלולים להוביל גם לאובדנות. מחקרים מצביעים על כך, שמעל שני שליש מהאסירים מאופיינים בהטיה אופטימית (Optimistic bias). מדובר במצב בו הם חושבים, שהם לא יתפסו בגין עבירות חדשות ולא יאסרו בגינן. מדובר באופטימיות לא ריאלית, שנוגדת את העובדות במציאות (Apin & Pierce, 2015; Dhami, Mandel & Loewnstein, 2006). 

דיון וסיכום

חווית המאסר מתוארת על ידי אסירים כחוויה שמורכבת מרגשות שליליים ורגשות חיוביים. בספרות המחקרית נמצא שעל פי מודל היבוא, הגורמים האישיותיים, שמתגבשים טרום מאסר, מבדילים בין אסירים בהסתגלותם למאסר; בשעה שעל פי מודל החסך,  כל האסירים סובלים מחסכי המאסר וכאביו (גולדברג, 2003). חוויית המאסר קשורה בדרך ההסתגלות למאסר, ואישוש לכך יש במחקרים מצאו שהגורמים המובהקים שקשורים בחוויית המאסר הם אישיות האסיר, החוויות שלו לפני המעצר וגורמים בזמן מאסר ( Souza & Dhami, 2010), בעיקר יחס אנשי הסגל לאסירים והקשר עם אסירים חברים ( Willams et al, 2013).

לתכונות האופטימיות והפסימיות יש השפעה על תפיסת האסיר את המציאות ועל אופי הרגשות שיאפיינו אותו בכלא, אם כי, נראה, שלא אושש מחקרית. תיאור חווית המאסר מתמקד בעיקר ברגשות האסיר, ברוב המקרים מדובר ברגשות שליליים (Crewe, 2014); כשאין הסכמה על הגדרה של מהם רגשות חיוביים ( Russell & Carroll, 1999). בספרות המעטה שחוקרת רגשות אצל אסירים, צוינו כרגשות חיוביים: הכרת תודה, תשומת לב, דאגה וחיבה אשר לדעת חוקרים מהווים זרז לשינוי (Crewe, 2014; Laws, 2016).

לרגשות חיוביים, על פי תיאוריית ההתרחבות והבניה ( Broaden and build theory ), השפעה חיובית לטווח ארוך בתחום העבודה, הבריאות הפיזית והיחסים הבין אישיים. רגשות אלה מהווים מקורות כוח נפשיים, אינטלקטואליים וחברתיים, בעיקר רגש הכרת התודה (Arnenta, Fritz & Lyubomirsky, 2017; Barchard, 2017; Fredickson, 2001, 2003 ). אלא,שכאמור, אסירים מפרשים רגשות חיוביים כחולשה (נחמדות, אהבה ואיכפתיות) (Karp, 2010; Sabo, 2001). לכן, הם מסתירים את הרגשות החיוביים לצורך הישרדות (De Viggiani, 2012).

חווית המאסר קשורה גם בגורמים ארגוניים ומערכתיים כמו, רמת הביטחון של בית הסוהר. זאת, בשל אופייה של הסביבה הפיזית והחברתית, שכוללת את רמת הצפיפות של האוכלוסייה בכלא, המרחב האישי של כל אסיר, מידת התנועה החופשית, היגיינה, סדר היום, תנאי כליאה, תנאי המחיה ועוד (Travis, Western & Redburn, 2014). היא מושפעת ממדיניות מערכת הכליאה ומסגנון ניהול הכלא (2010, (Souza & Dhami. ככל שסגנון הניהול משתף יותר, נוטים האסירים לתת לגיטימציה להנהלה בית הסוהר, יש פחות אירועים שלילים בכלא, ועולה איכות החיים של האסיר (Stiener, 2008), ומתוקף זה מתגבשת גם חווית המאסר חיובית יותר.

תהליך מתחיל לפני המאסר בקיומה של אישיות בעלת אופי פסימי, שתוביל את האסיר לפתח תפיסה שלילית, שבונה רגשות שליליים; לעומת אישיות בעלת אופי אופטימי, שמלווה בתפיסה חיובית ומובילה לפתח רגשות חיוביים (מתוך: בודיאן, 2004).

תהליך עיצובה של חוויה מאסר שלילית או חווית מאסר חיובית:

כאשר אסיר לוקח אחריות על מעשיו, רואה במאסר הזדמנות לעשות חשבון נפש, רוצה לעשות שינוי בדרכיו ומצליח להשתלב באגף, שמתנהל באווירה של שיקום, הוא יחווה את המאסר בדרך חיובית. לעומת זאת, כאשר אסיר רואה במאסר "זירת מלחמה", ממשיך בהתנהגות עבריינית בכלא, ושוהה בבית סוהר סגור, בשל סיכון בטחוני ממנו ו/או כלפיו, חווית המאסר תהייה שלילית וקשה. ככל שלאסיר יש מסוגלות לקבל החלטות על בסיס קוגניטיבי, תתקבל חווית המאסר כמצב שצריך להסתגל אליו ולממש את הפוטנציאל הטיפולי שיש בו; אם כי, לא תמיד מצליח האסיר לעשות שינוי אמתי במצבו (גולדברג, 2003). אסירים רואים בזמן המאסר בעיקר את ההווה, ועסוקים בהישרדות היומית וחסרים את תכנון העתיד במהלך מאסר (חאפז, 1997).

"אל תדבר איתי על מה שיקרה אחרי המאסר, תן לי לעבר את המאסר בשלום ואחר כך אני אסתדר ואחשוב על העתיד" ( חאפז, 1997, עמ' 49).

בתי הסוהר במדינות המערב הדמוקרטיות מספקים לאסירים פריבילגיות, המקלות על חווית המאסר, ומשמשות כ- 'buffer zone'  בין האסירים לבין הקושי; אלא שהקלות אלה לא בהכרח מעלימות את הכאב והסבל הכרוכים במאסר. הכוח שמפעילה מערכת הכליאה על האסיר - בהקשר של חווית המאסר - הוא "דיפוזי ומבוזר ופועל בגלוי אך באופן אנונימי, הוא דורשני בלי שנראה מוחלט, הוא בכל מקום ובשום מקום" (Foucault, 1983).

חווית מאסר חיובית עשויה להוביל לתוצאה חיובית, קרי, להימנעות מחזרה למאסר. קביעה זו מבוססת על הקרימינולוגיה החיובית  (Ronel & Elisha, 2011) אשר גורסת, שיחס חיובי ואוירה מכילה מביאים לשיפור באיכות החיים בכלא. חוויות חיוביות מסייעות לפרט להתרחק מפשע, ומספקות לו חוזק אישי בדגש על שילוב חברתי, איחוי נפשי ואיחוי רוחני. תיאורית מודל החיים הטובים (GLM-Good Life Model) גורסת, שחוויות חיוביות של הצלחה בעבודה ובחיים, אוטונומיה עצמית, שלום פנימי, ידידות, רוחניות, אושר ויצירתיות, עוזרים לעוברי חוק להשתלב טוב יותר בחברה (Ward & Stewart, 2003). חיזוק נוסף להשפעה החיובית של חווית מאסר חיובית, ניתן לראות בשיעור הנמוך של מועדות במדינות סקנדינביה, שבה היחס לאסירים מכבד ותנאי המחיה טובים (Fazel & Wolf, 2015). הצלחה וחוויות חיוביות מחזקות את התקווה שמקננת בכל אדם, מכוונת אותו לעתיד טוב יותר, ומעוררת ציפייה להשגת המטרה משמעותית וחשובה (Snyder, 1995;2000; Stotland, 1969).

בפועל, בתי הסוהר במדינות המערביות הדמוקרטיות, הם הרבה פחות קשים משנדמה בציבור. אסירים מדווחים על פחות תחושות של חוסר אונים, ככל שחולף הזמן בכלא (Dhami , Ayton & Loengnstein, 2007), ומעל מחצית מהאסירים דיווחו שהם התחזקו והתפתחו כתוצאה מחוויית המאסר (Laws, 2016). למרות הקושי שבמאסר, יש עדויות לכך שאסירים-חוזרים (רצדיביסטים) מעדיפים את עונש המאסר מאשר את אפשרויות של פיקוח, טיפול במוסד, או  אזיקים אלקטרוניים (Souza & Dhami, 2010; Wood & May, 2003). באופן פרדוקסלי, הכלא נתפס, בעיני האסירים, כמקום הוגן יותר מאשר החיים מחוץ לו (Halsey, 2007).

האדם מסוגל להשתמש במנגנוני הגנה ולעצב לעצמו, בתוך הכלא, מציאות של חיי שגרה. לעתים קרובות, הוא מנהל את חייו "ושוכח" שמדובר בכלא ומדובר בעונש. האסיר חש ביטחון אישי בכלא, בשל הסדר שמספקת המערכת באמצעות סדר יום מוקפד, קבוע ומוגדר, שמשמש אותו בהעדר מוקד שליטה פנימי. השהייה במאסר מספקת לאסירים חוויה חברתית טובה, בשל תחושת השתייכות חברתית עבריינית, שיפור בבריאות הפיזית, בשל הנגישות הגבוהה למערכת הבריאות שמאבחנת את מצבו הרפואי (לעתים לראשונה בחייו), ומספקת לו טיפול רפואי. אסירים חווים בכלא הצלחות בהתמודדות מול אסירים אחרי,ם ובהימנעות משימוש בסמים והם מצליחים לתפקד (לעבוד, ללמוד, ליצור), בעזרת אנשי הסגל, בניגוד לכישלונם מחוץ לכלא.

[למקור התמונה, לחצו כאן]

חווית המאסר, חרף הקושי שלה - ואולי דווקא בשל מאפייניה - מביאה, לעתים, לצמיחה אישית. המאסר עוצר את הסחרור העברייני שאליו נקלע האדם (Ronel, 2009), והאסיר מתכנס לתוך עצמו ו"נח" מהמירוץ הקשה של חייו. לאחר תקופת הסתגלות למאסר , קושי ופחד, שיכולים להביא למשבר עמוק עד כדי אובדנות, מופיעים התקווה, הצמיחה האישית, ההשתלבות בטיפול, והשינוי שבמהלך המאסר הופך לחוויה מכוננת בעבור האסיר.

חווית מאסר תמיד תהיה מורכבת מתחושות קשות ומתחושות חיוביות, אלא שהאיזון ביניהם תלוי בגישתו של האסיר למאסר וגם בגישתה של המערכת לאסירים. ככל שהמערכת תראה באסיר את מרכז הכובד, תפנה משאבים לשיפור תנאי המחיה שלו, תקפיד על זכויותיו ותשמור על כבוד האדם בכלא, תספק תכניות טיפול מגוונות, אשר יתאימו לאוכלוסיה ההטרוגנית, כך היא תצליח ליצור אינטגרציה אופטימלית בין צרכי האסיר, יישום תכניות הטיפול המתאימות לו, והצלחה בהכחדת עבריינות.

כדי לספק לאסיר חוויות חיוביות במאסר, יש להתייחס לשני נדבכים מרכזיים:

  1. שלילת החופש
  2. אופן השמירה על זכויות האדם וזכויות האסיר.
שלילת החופש

מתוך עדויות אסירים, נראה כי שלילת החופש לכשעצמה אינה קשה, שכן האסיר יכול להגיע לחופש פנימי בכלא. אלא ששלילת החופש על ידי הריבון מתייגת את האדם הכלוא כבלתי ראוי לשהות בחברה, וכאדם מזיק שיש לרסן אותו באמצעות "כלובים", אזיקים, ואמצי ריסון נוספים. הרחקתו מהחברה מלווה בניתוק שלו מהמשפחה, מהחברים ומהחברה, מעמיקה את הסטיגמה של האסיר בחברה, ומקשה על השתלבותו מחדש עם שחרורו מהכלא.

אופן השמירה על זכויות האדם וזכויות האסיר השמירה, על זכויות האדם בכלא ועל זכויות האסיר, קשורה למדיניות מערכת הכליאה, לסביבה החברתית בכלא, ולפוטנציאל השיקום שיש למערכת זו: ככל שהמערכת מקפידה לשמור על זכויות האדם, מספקת לאסיר סביבה תומכת ומכבדת - חרף מעשיו והרשעתו - כך עולה הסיכוי שבכלא יתנהלו חיים בטוחים, והאסירים יצליחו לעבור שינוי באמצעות רכישת השכלה, רכישת כישורי חיים, והשתלבות בטיפול נפשי על מנת שלא ישובו לבצע עבירות.

מכאן, לפי עדויות של אסירים, ניסיון מצטבר של עובדים בכלא ומסקנות של מחקרים עולה, שחווית המאסר היא פועל יוצא של נתונים אישיותיים, גורמים ארגוניים וחברתיים. כל אלה אמורים לספק את צורכיהם של האסיר, של המערכת הכליאה ושל החברה. כמו כן ניתן להסיק מכל העדויות, לרבות תיאוריות בקרימינולוגיה, שחווית מאסר חיובית היא זו שיוצרת את האיזון בין הגורמים, ועשויה להביא לרווחים מהמאסר. כל זאת, מתוך ההבנה שיש לחזק את התקווה שיש בכל אדם, והיא הניצוץ שעשוי להצית את המוטיבציה האקטיבית של האסיר לשינוי.

כאשר חווית המאסר מתוארת בפרמטרים של משקל המאסר (Crewe, Liebling & Hulley, 2014), עומק, כובד ומהודקות (Crewe, 2015), היא לא מספקת מידע על הגורמים המשמעותיים ביותר לעיצוב חווית המאסר. ראוי לחקור את חווית המאסר כמכלול, תוך בניית מכשיר מדידה מתאים, וחקירת התנסותם של אסירים בפועל; של אסירים לשעבר שפנו לאקדמיה; ושל הידע המצטבר של אנשי מקצוע, שעובדים (או עבדו) בתוך בתי הסוהר.

רוב מרכיבי החוויה של המאסר הם שליליים, אך יחד עם זאת נראה, שהמשקל של הרגשות החיוביים לאסיר הוא גדול ומשמעותי. אסירים מתגברים על הקשיים, מסתגלים ומעצימים את החלקים החיוביים במאסר, בעיקר, כאשר הם מצליחים לעשות שינוי במצבם, בעקבות הטיפול בכלא.

מכאן, שהחברה והמדינה יכולים השפיע על חווית המאסר באמצעות אופיים של בתי הסוהר בתחומן, איכות אנשי הסגל בה והפעלת בתי הסוהר על פי תפיסת הפעלה השיקומית. ככל שמערכת כליאה שתצליח לפתח חווית מאסר חיובית באמצעות הסביבה - המכילה שיטות טיפול וחינוך, ושמירה על זכויות אדם ואסיר - קיים סיכוי גבוה להצלחה בשיקום האסירים. ככל שהמערכת היא יותר הומנית, כך עשויה חווית המאסר להביא להתחזקות התקווה, ופועל יוצא מכך השתלבות בטיפול, שיביא - בסיכומו של דבר - לצמצום נזקי הפשיעה.

במידה מוסדות המדינה יקצו תקציבים להקמת בתי סוהר שיקומיים; יקיימו הסברה על חשיבות השיקום בתוך בתי הסוהר; יחזקו את מסגרות למידה, התעסוקה והטיפול בכלא; ימסדו שיתוף פעולה עם הקהילה בתחומי הכלא ומחוצה לו; יחזקו את הרשות לשיקום האסיר; יצומצמו את התחושות הקשות של האסיר, הכרוכות בחוויית המאסר שלו, הוא יתרגל יותר אוטונומיה וקבלת החלטות, יחווה את החופש הפנימי, ובכך, יבנה את היכולות להשתלב בחברה מחדש, תוך שמירה על החוקים והכללים השוררים בה.

חווית מאסר, שביסודה שמירה על כבוד האדם, חירותו וזכויותיו, תשפר את איכות החיים של האסיר, את נכונותו לעבור תהליך שינוי, לקבל את כללי ההתנהגות של החברה ולהימנע מפשיעה.

[למקור התמונה, לחצו כאן]

[לאוסף פרסומיה של ד"ר אילי גולדברג באתר, לחצו כאן]

הערות

  • [1] כותבת המאמר עבדה שנים ארוכות בכלא בטיפול באסירים והמאמר מבוסס על שיחות אלה כמו גם מחקרים  שבדקו את חווית המאסר בהדגשים שונים.
  • [2] למעט מחלקות סגורות בבתי חולים לחולי נפש, אלא שבהם כלואים בני אדם שהוכרזו כלא מסוגלים להבחין בין טוב ורע וקיימת מהם סכנה לציבור בשל מחלתם.

מקורות

  • אדד, מ', ויגננסקי, א' וחימי ח'.(2016). ייאוש ישאיר אותך אסיר, תקווה תשחרר אותך. צוהר לבית סוהר, עבירות ועונשים, 17, 52-71.
  • אוריטיפה ( 1.11.2012) חווית למידה משמעותית. אוחזר מאתר Meaningful learning experience, בתאריך 28.11.2017,
  • אייזנשטדט, מ', סופר, מ' ושטיינברג, ע'(2010). "בכלא אני נחה", הוצאת הקיבוץ המאוד.
  • אליצור, א', טיאנו, ש', מוניץ, ח' ונוימן, מ'  (1995). הפרעות חרדה. פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, הוצאת פפירוס, אוניברסיטת תל אביב, עמ' 221-222.
  • אנג'ל, ש' (1997). מלאך או שטן. הוצאת ידיעות אחרונות
  • בודיאן, י'. (2004) השפעת נטיות רגשיות אופטימיות ופסימיות על תפקוד בעבודה. חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", אוניברסיטת חיפה.
  • בן צבי ,ק'  וולק, ד' (2011). רצידביזם של אסירים פליליים משוחררי 2004 בישראל. צוהר לבית סוהר, עבירות ועונשים, 14, 10-28.
  • בר חיים, ג'. (24.2.2017). איך פגשתי את אמא. עיתון ידיעות אחרונות, מגזין 7 לילות, 8-10.
  • ברמן, א' וולק, ד' ( 2015). רצידביזם של אסירים פליליים משוחררי 2008. יחידת המחקר של שרות בתי הסהר, נדלה מאתר שב"ס בתאריך 20.4.16 http://www.ips.gov.il/Items/11144/reci.pdf.
  • גולדברג, א' (1998) . אסירים של ילדותם, עבודה לתואר מוסמך במחלקה לקרימינולוגיה , אוניברסיטת בר אילן.
  • גולדברג, א' ( 2003). הסתגלות למאסר ורצידיביזם. ( חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה"). אוניברסיטת  בר אילן, המחלקה לקרימינולוגיה.
  • גולדברג, א' (2013) התמכרות, הסתגלות למאסר ומועדות בקרב אסירים בישראל,מרכז המחקר, המכללה לביטחון לאומי.
  • גולדברג, א' (2015 א' ). מדיניות הכליאה בישראל כפי שהיא משתקפת בעמדות של מנהלי בתי סוהר בישראל, צוהר לבית סוהר, 17, 8-31.
  • גולדברג, א' (2015 ב'). בית סוהר: האתגר בניהול אנשים מאחורי הסורגים, הוצאת כותרים, רעננה.
  • גולדברג, א' ( 2018). חווית המאסר (בתהליכי פרסום)
  • גופמן, י. (1973). "מאפיינים של מוסדות כוללניים".  מתוך: ליסק,מ.(עורך)  סוגיות בסוציולוגיה,
  • עם  עובד, תל אביב.
  • גופמן, א' (2006). על מאפייני המוסדות הטוטאליים. תל אביב : רסלינג.
  • גורדון, א"ד, (תרפ"ח) האדם והטבע ,הוצאת מועצת פועלי חיפה.
  • דרבקין, ד' ( 27.5.16). פתאום, משום מקום, נדמה לי ששמעתי: "דניאל?" ואז עוד פעם , באופן ברור ובקול רם יותר: דניאל?". עיתון "הארץ" , מוסף תרבות וספרות, עמ' 1.
  • דורנר, ד' ( 2015) הועדה הציבורית לבחינת מדיניות הענישה והטיפול בעבריינים. דין וחשבון. נדלה בתאריך 15.6.17  http://www.justice.gov.il/Units/SanegoriaZiborit/News/Documents/dorner%20report.pdf
  • ולדמן, ש' ( 2003). עמוס ברנס מאבקו ונצחונו של חף מפשע. תמוז הוצאה לאור בע"מ.
  • ולק, ד' וברמן, א' (2015). רצידיביזם של אסירים משוחררי 2008. מחלקת מחקר ואסטרטגיה, שרות בתי הסוהר. אוחזר בתאריך 25.4.2015 מאתר שב"ס http://ips.gov.il/Items/11144/reci.pdf
  • ולק, ד' וברמן, א'( 2015). רצידיביזם בישראל,  עבירות ועונשים, צוהר לבית סוהר, 17, 72-87.
  • חאפז, נ' (1997). תפיסת הזמן כמנבא סיכויי האסיר להשתקם. צוהר לבית סוהר, מחלקת חינוך וטיפול שירות בתי הסוהר.,49,-53.
  • חימי, ח' (2008). מה בין משמעות החיים, הוויית מוסד טוטאלי ל"חשיבה קורבנית". בתוך: י'  קים, י' בר זוהר ול'  עדן ( עורכים). קורבנות אכיפת חוק, מין וחברה, (451-466). הוצאת מסדה.
  • חן, ג' ועינת, ת' .(2010) כלא נשים- החצר האחורית של ישראל, הוצאת רסלינג.
  • ליבוביץ, ר' (2009). מדריך האופנובנק להישרדות בכלא, אוחזר מאתר האופנובנק בתאריך 1.7.17 http://haofnobank.co.il/make_better.php.
  • סארטר, ז'. פ'  .(1944). בדלתיים סגורות, אור עם, תל אביב. 1982
  • סארטר, ז'.פ' .(1988). אקזיסטנציאליזם הוא הומניזם. ירושלים: כרמל
  • סמית, ר' ויחזקאל, ח'. (2007). הערכות ועמדות הציבור כלפי שירות בתי הסוהר,לשכת המדען הראשי. משרד הביטחון פנים (אתר המשרד לביטחון פנים.
  • עינת, ת' (2005). שפה אסורה, הוצאת שוקן/ירושלים ותל אביב.
  • עינת, ת' ועינת ע' (2009). קולות מהכלא, הוצאת כרמל, ירושלים
  • פוקו, מ' (2015). לפקח ולהעניש, הוצאת רסלינג
  • פירני, ע' .( 2010). טראומה, התמכרות וטראומה. תיאור מעגל הסבל בהתמכרויות . הוצאת ספרים אקדמית יזרעאל.
  • פרום, א' .(1977). מנוס מחופש, דביר בע"מ, תל אביב.
  • פרי, ד' ( 1986). יומן רמלה, הוצאת ספרית הפועלים.
  • פרנקל, ו' (1985) המשמעות לשאיפה, הוצאת דביר, תל אביב.
  • פרנקל, ו' (2001). המשמעות לחיים. מבוא ללוגותרפיה, הוצאת דביר, תל אביב.
  • שוהם, ש"ג, שביט, ג', קאבאליון, ג' ועינת, ת' (2009). עבירות ועונשים: מבוא לפנולוגיה. הוצאת. ספרים "אח" בע"מ, קרית ביאליק.
  • שמש קריץ, ת' ( יוני 2016) "בכלא אין סכינים, אז היא לקחה תחתית של קופסת שימורים וצרחה שהיא תחתוך לי את הפנים ושאין לה בעיה לשבת בבידוד, התמלאתי זיעה קרה מהפחד נעלם לי הקול"  ליידי גלובס, גיליון  2015.
  • Addad, M.(1987a).Psychogenic neuroticism and noogenic self-strenghening .International Forum for Logotherapy, 10, 52-59.
  •  Addad, M. (1987B). Neuroticism, extraversion and meaning of life: A comparative study of criminals and non – criminals. Personality & Individual Differences, 8(6), 879-883.
  • Arnenta, C.N., Fritz, M.M., & Lyubomirsky, S.(2017) Positive emotions gratitude as a motivator of self improvement and positive change. Emotion Review, 9(3).1-8.
  • Arvey, R.D., Renz, G.L., & Watson, T.W.(1998). Emotionality and job performance implications for personnel selection. Research in Personnel an Human Resources Management. 16, 103-147.
  • Ashkar, P.J., & Kenny, D.T.(2008). View from the inside young offenders' subjective experiences of incarceration . International Journal Offenders Therapy contemparery Criminology, 52 (5), 584-597.
  • Baron, R.A., & Byrne, D.(2000). Social Psychology, Boston: Allyn and Bacon
  • Barchard, K.A.(2017) New section: Methods in emotion research. Emotion Review, 9,(3). 279-279
  • Beck, A.T.(1963). Thinking and depression. Archives of General Psychiatry, 10, 561-571.
  • Ben Ze'ev, A.(2000). The Subtlety of Emotions. Cambridge: Mass. MIT
  • Blitz, C. L., Wolff, N., & Paap, K. (2006). Availability of behavioral health treatment for women in prison. Psychiatric Services, 57, 356-360.
  • Blumstein, A.(2011). Bringing down the U. S. prison population. The Prison Journal, 91 (3). 12s-26s.
  • Bottoms, A. (1999). Interpersonal violence and social order in prisons. In Tonry, M., and Petersilia, J. (Eds.), Prisons. Chicago: University of Chicago Press, 205– 281.
  • Gondeson, U.V. (1989).”Psychological and social harm at the institutions”.  Prisoners  in Prison Societies,  Transaction Publishers, New Brunswick, U.S.A, pp 155.
  • Chamberlen, A.(2015). Embodying prison pain: Women’s experiences of self-injury in prison and the emotions of punishment, Theoretical Criminology, 20, 1–15.
  • Chapin, J., & Pierce, M.(2015). Optimistic bias and inmates . Applied Psychology in Criminal Justice, 11, (3).749-760.
  • Cheton, A.J.(2009.An empirical validation of Victor Frankle's logotheraopeutic model. Kansas City: Dissertation, University of Missouri.
  • Cheeseman, K, A., & Downey, R,A.(2012). Talking 'Bout My Generation': The effect of generation on correctional employee perception of work stress and job satisfaction. The Prison Journal, 92(1), 24-44.
  • Condon, L., Hek, G., Harris, F., Powell, J., Kemple, T., & Price, S. (2007). Users' views of prison health services: A qualitative study. Journal of Advanced Nursing, 58, 216–226.
  • Convict criminology. Convict Criminology in the United Kingdom
  •  http://www.convictcriminology.org/bcc.htm
  • Clemmer, D.(1958). The prison community, New York: Rinehart.
  • Cohen, S., and Taylor, L. (1972). Psychological survival: The experience of long term imprisonment. Harmondsworth: Penguin.
  • Cowburn. M. (2007) ‘Men Researching Men in Prison: The Challenges For Pro feminist Research. Howard Journal of Criminal Justice ,46 (3) 276-288
  • Coyle, A. (2003). Humanity in prison, International  centre for prison studies.http://www.prisonstudies.org/sites/prisonstudies.org/files/resources/downloads/humanity_in_prison.pdf
  • Craig, H.(2008). A culture of harm: Taming the dynamic of cruelty in Supermax Prisons. Criminal Justice and Behavior, 35 (8), 956 - 984.
  • Crawley, E.M.(2004). Emotion and performance: prison officers and the presentation of self in prison. Punishment & Society,6(4). 411-427
  • Crewe, B.(2011). Depth, Weight, Tightness: Revisiting the pains of imprisonment. Punishment & Society, 13(5), 509-529.
  • Crewe, B., Warr, J., Bennett, P., and Smith, A. (2014). The emotional geography of prison life. Theoretical Criminology, 18(1) 1-19.
  • Crewe, B . (2015).Inside the belly of the penal beast: Understanding the experience of imprisonment. International Journal for Crime, Justice and Social Democracy. 4(1), 50-65
  • Crewe, B and Bennett, J. (2012) The Prisoner, Abingdon. Routledge.
  • Crewe, B. (2014). Not Looking Hard Enough Masculinity, Emotion, and Prison Research. Qualitative Inquiry, 20(4), 392-403.
  • Crewe, B., Liebling, A., & Hulley, S.(2014). Heary-Light, absent- present, rethinking the 'weight' of imprisonment. The British Journal of Sociology, 65(3), 387-410.
  • Cullen,F.T.,&  Jonson,C.L.(2012). Correctional Theory: Centex and Consequences. Thousand Oaks, CA:SAGA.
  • Cunniffe, C.,Van de  Kerchhore, R., Williams, S.K.& Hopkins, K.(2012). Estimation the prevalence of disability among prisoners: results from the surveying prisoner crime reduction.(SPCK) Survey. Ministry of Justice. Retrieved on 18/12/13  from https://www.gov.uk/government/uploads/system/uploads/attachment_data/file/278827/estimating-prevalence-disability-amongst-prisoners.pdf
  • Day, A., Chung, D., O’leary, P., & Carson, E. (2009). Programs for men who perpetrate domestic violence: An examination of the issues underlying the effectiveness of intervention programs. Journal of Family Violence, 24(3), 203–212
  • De Viggiani, N. (2012). Trying to be Something You Are Not Masculine Performances within a Prison Setting. Men and Masculinities, 15(3), 271-291.
  • Dhami, M., Ayton, P., & Lowgnstein, G.(2007). Adaptation to imprisonment. Criminal Justice and Behavior, 38,( 8), 1085-1100
  • Dhami, M.K., Mandel, D.R., Loewenstein, G., & Ayten,P.(2006),Prisoners' positive illusions of their post release success. Law and Human Behavior, 30, 631-642.
  • Drake, D., and Harvey, J. (2013). Performing the role of ethnographer: processing and managing the emotional dimensions of prison research. International Journal of Social Research Methodology, (ahead-of-print), 1-13.
  • Durak, M.(2010). Factor associated with the symptoms of depression and anxiety among male Turkish prisoners: a life crisis and personal growth model perspective.  The Journal of Forensic Psychiatry, 21(4), 587-603.
  • Downes D (1988) Contrasts in Tolerance. Oxford: Clarendon Press.
  • Durak, M.(2010). Factor associated with the symptoms of depression and anxiety among male Turkish prisoners: a life crisis and personal growth model perspective.  The Journal of Forensic Psychiatry, 21(4), 587-603.
  • Easton, S. (2013). Protecting prisoners: The impact of International Human Rights law on the treatment of prisoners in the United Kingdom. The Prison Journal, 93(4),475-492.
  • Early, R.(2014). Inside and out: Making sense of prison experience and research experience. Quantitative Inquiry, 20 (4), 429-438.
  • Fazel, S., & Wolf, A.(2015). A Systematic Review of Criminal Recidivism Rates Worldwide: Current Difficulties and Recommendations for Best Practice.Plos One, 10(6). Retrieved from https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4472929/
  • Fischer, K. W., Shaver, P. R., & Carnochan, P. (1990). How emotions develop and how they organize development. Cognition And Emotion, 4(2), 81-127.
  • Foucault, M. (1983). The subject and power. In H. L. Dreyfus, & R. Rabinow (Eds.), Michael Foucault: Beyond structuralism and hermeneutics (2ed ed.) (pp. 208-216). Chicago: University of Chicago Press.
  • Frank, J.D.(1974). Persuasion and healing. New York: Schocken.
  • Fredrickson, B.L.(1998). What good are positive emotions. Review of General Psychology, 2(3), 300-319.
  • Fredrickson, B.L.(2001). The rol of positive emotions in positive psychology: The broaden-and-build theory of positive emotion. American Psychologist, 56, 218-226.
  • Fredrickson, B.L.(2003). The value of positive emotions. American Psychologist, 11, 331-335.
  • Gideon, L. (2009). What shall I do now? Released offenders’ expectations for supervision upon release. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 53(1), 43-56.
  • Gibbons, J. A. (1997). Struggle and catharsis: Art in women's prisons. The Journal of Arts Management, Law, and Society, 27(1), 72-80.
  • Greer, K. (2002). Walking an emotional tightrope: Managing emotions in a women's prison. Symbolic Interaction, 25(1), 117-139.
  • Halsey, M.(2007). On confinement resident and  inmate perspective of secure and imprisonment. Probation Journal, 34, 338-362.
  • Harvey, J.(2005). Crossing the boundary: The transition of young adults in to prison. In: A. Liebling & Maruna(Eds). The Effects of Imprisonment, Collomption. U.K.: Villan , 232-254.
  • Izard, C/E/(2010) The many meaning/aspects of emotion: Definitions, functions, activation and regulation. Emotion Review, 2, 363-370.
  • James, E. (2003). A life inside: a prisoner's notebook. London: Atlantic.
  • Jewkes, Y. (2005). Men Behind Bars “Doing” Masculinity as an Adaptation to Imprisonment. Men and Masculinities, 8(1), 44-63
  • Jewkes, Y. (2002), Captive Audience: Media, Masculinity and Power in Prisons (Cullompton: Willan Publishing).
  • Jewkes (2012) ‘Auto ethnography and Emotion as Intellectual Resources: Doing Prison Research Differently, Qualitative Inquiry 18(1) 68-75
  • Johnson, L. M. (2008). A Place for Art in Prison: Art as A Tool for Rehabilitation and Management. Southwest Journal of Criminal Justice, 5(2).100-120.
  • Jones, R., and Schmid, T. (2000). Doing Time: Prison Experience and Identity among First-Time Inmates. Stanford, CA: Jai Press.
  • Karp, D. R. (2010). Unlocking men, unmasking masculinities: Doing men's work in prison. The Journal of Men's Studies, 18(1), 63-83.
  • King R,&  McDermott K (1990) ‘My geranium is subversive’: Some notes on the management of trouble in prisons. British Journal of Sociology ,41(4): 445–471.
  • Lapormik, R., Lehofer, M., & Posch, C.(1992). Anxiety in Prisoners today. Forensic Science International, 57, 6-18.
  • Larson, D.(24.9.2013). Why Scandinavian Prison are Superior. Retrieved from Atlantic https://www.theatlantic.com/international/archive/2013/09/why-scandinavian-prisons-are-superior/279949/
  • Laws, B.(2016). Fronting, masking and emotion release: An exploring of prisoner's emotional management strategies, Institute of Criminology, Cambridge . http://howardleague.org/wp-content/uploads/2016/09/Fronting-masking-and-emotion-release.pdf
  • Larsen and Piche (2012) ‘Editorial Introduction’, Journal of Prisoners on Prison  21 (1-2).
  • Liem, M., & Richardson, N. J. (2014). The role of transformation narratives in desistance among released lifers. Criminal Justice and Behavior, 41, 692-712.
  • Liebling, A. (2014). Postscript Integrity and Emotion in Prisons Research. Qualitative Inquiry, 20(4), 481-486.
  • Liebling, A., & Arnold, H.(2004). Prison and Their Moral Performance. Oxford University Press.
  • Loeb, D., Steffensmeier, P.M., & Myco (2007). In their own words: Older male prisoners' health beliefs and concerns for the future .Geriatric Nursing, 28 , 319-329.
  • Mason GL (1990) Indeterminate sentencing: Cruel and unusual punishment, or just plain cruel? New England Journal on Criminal and Civil Confinement ,16(1): 89–120.
  • McMurran, M.&, Christopher, G.(2009). Social problem solving, anxiety and depression in adult male prisoners. Legal and Criminology Psychology, 14, 101-107.
  • Maunder., Cameron, L., Moss ,M., Muri, D., Paxton, R., & Jones, H.(2009). Effectiveness of self help materials for anxiety adapted for use in prison- a pilot study. Journal of Mental Health, 18, 262-271.
  • Moran, D., Conlon, D., & Gill, N.(2013). Privacy in penal space women's imprisonment and migrant detention. London: Ashgate Publishing.
  • OECD. (2007). Hand book of security system reform . Retrieved on 29/3/15 from https://books.google.com/books?id=f7bVAgAAQBAJ&pg=PA201&lpg=PA201&dq=oecd+policy+about+prisons&source=bl&ots=AMn-vpMZEc&sig=dc0hpyi4Oy-xefVbpH_KBW8A55w&hl=iw&sa=X&ei=jgcYVbbIM83bsASx4oHwCA&ved=0CEYQ6AEwBQ#v=onepage&q=oecd%20policy%20about%20prisons&f=false
  • Melges, F., & Bowlby, J.(1969). Types of hopelessness in psychopathological process. Archives of General Psychiatry, 20, 690-699.
  • Newbold, G., Ross,J.I., Jones,r.s., Richards, S.C., & Lenza, M.(2014). Prison Research From the Inside: The Role of Convict Auto ethnography Qualitative Inquiry  20, 439
  • Parker, M.(2003). Doing time: A group analytic peerperspective on the emotional experience of time in a men's prison. Group Analysis, 36 (2), 169-181.
  • Parisi, N. (1982). Coping with Imprisonment, Bervrly Hills, CA:Sage.
  • Phillips, C. (2012) The Multicultural Prison: Ethnicity, masculinity and Social Relations among Prisoners, Oxford. Clarendon Press.
  • Peterson, C., Seligman, M.E.P., & Villance, R.P.(1988). Pessimistic explanatory style as risk factor for physical illness . Journal of Personality and Social Psychology, 55, 23-27.
  • Pratto, F., & John, O.P.(1991). Automatic vigilance: The attention – Grabbing power of negative social information. Journal of Personality and Social Psychology, 61, 380-391.
  • Ristad, J. (2008). A stark examination of prison culture and prison ministry. Dialog: A Journal of Theology, 47(3), 292-303.
  • Ritchie, D.(2011). Does imprisonment deters? A review of the evidence. Sentencing Advisory Council.  Retrieved   1  January  2013 from
  • https://sentencingcouncil.vic.gov.au/sites/sentencingcouncil.vic.gov.au/files/does_imprisonment_deter_a_review_of_the_evidence.pdf
  • Rneihard, V., & Rogers, R.(1998). Differences in anxiety between first time and multiple time inmates: A multicultural perspective. Journal American Academic Psychiatry Low, 26(3). 375-382.
  • Ronel, N.(2009). The criminal spin. In K.  Jaishankar (Ed). International perspective on crime and justice (126-154). Newcastle upon Tyne, UK: Cambridge Scholars Publication
  • Ronel, N & Elisha, E.(2011)., A Different Perspective: Introducing Positive Criminology, International Journal of Offender Therapy and Comparative ,Criminology, 55(2), 305-325
  • Russell, J. A., and Carroll, J. M. (1999). On the bipolarity of positive and negative affect. Psychological bulletin, 125(1), 3.
  • Rustin, M. (2009). The Missing Dimension: Emotions in the Social Sciences. In Sclater, S. D., Jones, D. W., Price, H. and Yates, C. (Eds.), Emotion: New Psychosocial Perspectives. Basingstoke: Palgrave Geography
  •  Sabo, D. (2001). Doing time, doing masculinity: Sports and prison. In Sabo, D., Kupers, T., and London, W. (Eds.), Prison Masculinities. Philadelphia, PA: Temple University Press
  • Scheier, M.F.,& Carrer, G.S.(2001). Optimism, pessimism and self regulation. In: Chang, E.C.(2001). (Eds). Optimism & pessimism implications for theory, research and practice. American Psychological Association, 31-52.
  • Seligmaon, M.E.P., Reivick, K.J., Jaycox, L.H. & Gillham, J.(1995). The Optimistic Child. Houghton Mifflin Company.
  • Smith ,P. S (2012) A critical look at Scandinavian exceptionalism: Welfare state theories, penal populism and prison conditions in Denmark and Scandinavia. In:Ugelvik T and Dullum J (eds) Penal Exceptionalism? Nordic Prison Policy and Practice. London: Routledge.
  • Shanmas, V.L. (2014). Assessing the ambiguity of Scandinavian penal exceptioalism on Norway's prison Island. Punishment & Society, 16(1), 104-123.
  • Slater, R.G. (1986). Psychiatric in intervention in an atmosphere of  terror. American Journal of Psychiatry, 7, 5-12.
  • Scheier, M.F., & Carver, C.S. (1985). Optimism, coping, and health: Assessment and implications of generalized outcome expectancies. Health Psychology, 4, 219-247.
  • Snyder, C.R.(1991).The will and the ways: Development and validation of an individual differences of hop. Journal of personality and social Psychology, 60( 4), 57
  • Snyder, C.R.(1995). Conceptualizing measuring and nurturing hope. Journal of counseling & Development. 73, 355-360.
  • Snyder, C.R.(2000). Hypothesis : There is hope. In: C/R/ Snyder (Ed). Handbook of Hop, measures and applications. Academic Press, 3-18.
  • Souza, K.A., & Dhami, M.K.(2010). First – time and recurrent inmates' experiences    imprisonment. Criminal Justice and Behavior, 37(12), 1330-1342.
  • Soffer, M. , Ajzenstad , M, (2010). The multidimensionality of “pains of imprisonment” among incarcerated women in Israel. Women & Health, 50 ,491-505.
  • Tangney, J.P., Stuwig, J., & Mashek, D.(2007). Moral emotions and moral behavior. Annual Review of Psychology, 58, 435-372.
  • Stadler, W.A.(2010). White-Collar offenders and the prison experience: An expierical examination of the "Special Sensitivity Hypothesis" to imprisonment. PROQUEST Dissertation and Thesis.
  • Stevens, A. (2012) ‘ ‘I am the person now I was always meant to be’: Identity reconstruction and narrative reframing in therapeutic community prisons’, Criminology and Criminal Justice 12(5) 527-547
  • Stotland, E.(1969). The Psychology of hope. San Francisco: Jossey Bass.
  • Sykes, G.M.(1958). The society of captive. New York: Social Science Research
  • Councill.
  • Taylor,I., Walton,P   & Young ,J . (1973). The new criminology. International Library of Sociology.
  • Thomas, C.W., and Peterson. D.M.(1977). Prison Organization and inmate                subculture. Indianapolis, IN: Bobbs Merrill.
  • Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (2004). Posttraumatic growth: Conceptual foundations and empirical evidence. Psychological Inquiry, 15, 1-18.
  • Toch, H.(1992). Living in prison, The ecology of survial.  American Psychology
  • Association, Washington, DC.
  • Travis, J., Western, B.,& Redburn, S.(2014). The experience f imprisonment. The Growth of Incarceration of Consequences. The National Academics Press,pp. 157.   Retrieved on 11.10.15 from   http://www.nap.edu/read/1863/chapter/8
  • Trammell, R., & Rundle, M.(2015). The inmate as nonperson: Examining staff conflict from the inmate's perspective. The prison Journal, 95(4), 472-492.
  • Trotter, C., & Baidawi, S.(2015). Older prisoners: Challenges for inmates and prison management . Australian & New Zealand Journal of Criminology, 48(2), 200-218.
  • U.N. (2010). Handbook for prison Leaders. A basic training tool and curriculum for prison standards and norms. United Nation Office on Drugs and Crime, New York. Retrieved on 29/9/13 from http://www.unodc.org/documents/justice-and-prison-reform/UNODC_Handbook_for_Prison_Leaders.pdf
  • Unver, Y., Yuce, M., Bayran, N., & Bilgel, N.(2013). Prevelence of depression, anxiety, stress and anger in Turkis prisoners. Journal of Forensic Sciences, 58, 1210-1218.
  • Van GinneKen, F,J,C.(2016). Making sense of imprisonment narratives of posttraumatic Growth among female prisoners. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 60 (2), 208-227.
  • Vander Laan.A., & Eichelshein (2013). Juvenile adaptation to imprisonment feeling of safety, autonomy and well being and behavior in prison. European Journal of Criminology, 10(4), 424-443.
  • Willams, H.K., Walker, J., Plant, G., Kissell, A.,& Hammond, A.(2013). Subjective experience of early imprisonment. International Law & Psychiatry, 36(3-4), 241-249.
  • Ward,T.,& Stewart, C.A (2003)., The treatment of sex offenders :Risk management and good lives., Professional Psychology: Research and Practice, 34,353-360
  • Warr, J. (2012) Afterword, In: Crewe, B and Bennett, J. The Prisoner, Abingdon. Routledge.
  • Wheeler, S.(1961).”Socialization in correctional communities”. American
  •  Sociological   Review, 26, 696 – 712.
  • Willis, A.K.& Zaitzon, B.H.(2015). Doing "life" : A glimps into long – term incarceration experience. Laws, 4, 559-578
  • Windzio, M.(2015). Is there a deterrent effect of pain of imprisonment? The impact of social costs of first incarceration on the hazard rate of recidivism. Punishment & Society, 8(3), 341-364.
  • Wood, P. B., & May, D. C. (2003). Racial differences in perceptions of the severity of sanctions: A comparison of prison with alternatives. Justice Quarterly, 20, 605-631.
  • Zamble, E., & Porporino, F. J. (1988). Coping, behavior, and adaptation in prison inmates. New York, NY: Springer-Verlag.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.