אבי הראל: המיילדות העבריות והלקח ההיסטורי

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין(c) שמן על בד][בתמונה: ציורי תנ"ך/ בת פרעה מגלה את משה בתיבה/ ציירה: אהובה קליין(c) שמן על בד]

פרעה מלך מצרים מוטרד על פי המסופר מהאפשרות שאיש מבני ישראל יפגע בגאווה הלאומית של מצרים. כאז כן עתה, הוא נוקט בכל האמצעים העומדים לרשותו בכדי שמצב דברים זה לא יקרה. הגזרות שהוא מטיל על בני ישראל מלוות במסע פרסום ארסי כנגד שהות בני ישראל במצרים, כך שההתנגדות למעשיו הלא מוסריים יתקבלו בהבנה על ידי הציבור המצרי...

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

עודכן ב- 31 בדצמבר 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת שמות מתחילה עידן חדש בעם ישראל. מסופר בה על השתלשלות הענייניים שהביא את שיעבוד מצרים על בני ישראל. אלה האחרונים מתרבים באופן מהיר, ובמקביל מפתחים זהות עצמאית נפרדת מאנשי ארץ מצרים. עובדות אלה, והתרחקות זיכרונו של יוסף, גורמים לכך שאנשי מצרים מנסים לצמצם את מספר בני ישראל בכל דרך אפשרית. באותו פרק זמן הנהגת בני ישראל מתחלפת, ולאחר מותו של יעקב, תמה תקופת האבות. הגה ההנהגה עובר למשמורת בידי משה ואהרון.

שליט מצרים הטיל כאמור על בני ישראל גזירות שהלכו ותכפו בחומרתן. הגזירה הקשה ביותר אותה מטיל פרעה על בני ישראל היא הריגת כל בן זכר שנולד.

[התמונה היא תמונה חופשית, שהועלתה על ידי Tom Sawyer לאתר flickr]

חובת העשייה הוטלה על  המיילדות שפרה ופועה כדלקמן: "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה: כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה - בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים[1]".

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית, שהועלתה על ידי Tom Sawyer לאתר flickr]

לכאורה, לפי פשט הפסוקים אין בעיה לזהות את  המיילדות, המכונות עבריות, אולם הפרשנים על אתר מטילים ספק גדול שאכן אלה הם פני הדברים. אשר על כן ננסה לברר את זהותן של המיילדות הללו. בנוסף, כיצד יתכן שרק שתי מיילדות מקבלות צו מלכותי שכזה, הרי לפי המסופר בני ישראל התרבו מאוד וצמד מיילדות אינו יכול לעמוד בעומס הרב, על פי צו זה.

קודם שנברר שאלות אלה, נתייחס לגזירה של פרעה בדבר הריגת כל זכר בבני ישראל. מה הניע את פרעה לגזור גזירה קשה שכזו? יוסף בן מתתיהו, מסביר את האובססיה של פרעה בהריגת בני ישראל, בהסתמך על המדרש באופן הבא:" אחד האצטגנינים – אנשים שמוכשרים להגיד עתידות – הודיע למלך, שעתיד באותו זמן להיולד איש בישראל שישפיל את מלכות מצרים וינשא את עם ישראל וכשיגדל יעלה על כל אדם במידותיו הטובות ויזכה לתהילת עולם. והמלך פחד וציווה בעצתו של אותו אצטגנין להשליך היאורה ולהרוג כל זכר שיולד לבני ישראל, ופקד שמילדות מצריות תשגחנה בשעת חבליהן של נשי העברים ותקפדנה על לידותיהן. עליהן הייתה מוטלת החובה, לפי פקודת המלך, להיות המיילדות, הואיל ונדמה שהן לא תעבורנה על החלטת המלך מחמת היותן בנות עמו, ואילו את אלו שזלזלו בפקודה והעזו להציל בצנעה את הוולד, ציוה להרוג עם כל המשפחה. אולם אין בכוחו של שום איש להפר את עצת אלוהים, ואפילו יחבל אלפי תחבולות. כי אותו הנער שניבא עליו האצטגנין הלך וגדל בצנעה מפני משמר המלך"[2].

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ המיילדות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ המיילדות לפני פרעה/ ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

כלומר הפחד הגדול של פרעה לפי מקור זה הוא באפשרות שאיש מבני ישראל יפגע באורח אנוש בגאוותה הלאומית של מצרים, ולכן יש לפעול בכל האמצעים הדרושים בכדי שמצב שכזה לא יקרה. באותה תקופה[3], עמדה ממלכת מצרים בפני התקפות צבאיות ולאומיות קשות מצד האימפריות שסבבו אותה, והייתה נתונה  להתקפות של  פולשים זרים מארצות המזרח המכונים חיקסוס[4], אשר זרעו בה חורבן והרס. פרעה מנסה להתגונן ונוקט באמצעי קיצון בכדי לייצב את ממלכתו.

נחזור לעניין זהותן של המיילדות. כבר המדרש טוען כי שפרה ופועה לא באו מבני ישראל כדלקמן:" ועוד שני נשים חסידות גיורות מבין הגויים, נשים כשרות, אלו הן: הגר, אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת-פרעה, רחב, רות, יעל"[5]. המדרש אינו מסביר את עמדתו זו, אולם הסבר הגיוני לדבריו אנו מוצאים בפרשנותו של אברבנאל[6] על אתר:" ולא היו עבריות, כי איך יבטח ליבו בנשים העבריות שימיתו ילדיהן, אבל נשים מצריות מילדות את העבריות, רצונו לומר, עוזרות אותן ללדת, כמו שאמר בילדכן את העברית", כלומר אין אפשרות שפרעה יטיל גזירה של הרג הילדים על המיילדות של בני ישראל מהטעם הפרקטי הפשוט שהן לא יבצעו גזירה אכזרית שכזאת.

בהמשך דבריו עונה אברבנאל על עוד קושי בסיפור גזירת פרעה, כיצד יתכן שהמדובר היה רק בשתי מיילדות בלבד:" העניין כך הוא, שהיה מנהג במצרים שהיו באות שתיים מילדות לעמוד שם על כל אישה שהייתה יולדת ואחת מהן היה עסקה בהוצאת הוולד ובשכלולו ולכן נקראת שפרה על שם שמשפירה את הוולד. והשנית היה עסקה להחזיק ביולדת ולעוזרה בדברים ובקולות ובתפילות, ולכן נקרא פועה מלשון (ישעיה מ"ב) כיולדת אפעה. ואמר שדבר פרעה למיילדות העבריות" רצונות לומר: לכולנה,... וציווה זה, כולן היו נחלקות לשתי אומנויות ההם. וזהו אמרו: "אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה".

לשון אחר - אברבנאל ראה בשמות, שפרה ופועה, שמות של שתי קבוצות של נשים שעסקו בסיוע ללידה. הקבוצה הראשונה הייתה אחראית לטפל ברך הנולד ושמה של הקבוצה הוא שפרה. הקבוצה השנייה הייתה אחראית לטפל ביולדת בשעת הלידה ונקראת פועה. לדעתו, השמות הללו הם שמות קבוצתיים ואין לזהות אותם רק עם שתי נשים הנושאות את השמות באקראי.

אחרית דבר

[בתמונה משמאל למעלה: דון יצחק אברבנאל. התמונה היא נחלת הכלל]

פרעה מלך מצרים מוטרד על פי המסופר מהאפשרות שאיש מבני ישראל יפגע בגאווה הלאומית של מצרים. כאז כן עתה, הוא נוקט בכל האמצעים העומדים לרשותו בכדי שמצב דברים זה לא יקרה. הגזרות שהוא מטיל על בני ישראל מלוות במסע פרסום ארסי כנגד שהות בני ישראל במצרים, כך שההתנגדות למעשיו הלא מוסריים יתקבלו בהבנה על ידי הציבור המצרי. פרעה אף מנסה לטשטש את זכרו של יוסף, שהיה נדבך חשוב במשטר המצרי, כל זאת בכדי למנוע פגיעה ביוקרתה של מצרים שהיא גם חופפת ליוקרתו האישית.

הלקח ההיסטורי שהמקרא מנסה ללמד אותנו כאן לא הובן כל צורכו, ובכל ימי ישראל מאז, מנסים שליטים ומשטרים כאלה ואחרים להאשים את החברה היהודית בכל תחלואי החברה, בה בשעה שמופצת כנגדם תעמולה ארסית, שאחריתה רצח עם.

כך עלה בגורלם של:

  • דון יצחק אברבנאל (ראו תמונה משמאל) שהיה שר האוצר בממלכות ארגון וקסטיליה;
  • יוסף אברבנאל שהיה שר האוצר של פורטוגל;
  • שמואל הנגיד שהיה המשנה למלך, שר האוצר ושר הצבא של גרנדה.

כמוהם, יהודים אחרים רבים שהגיעו למשרות בכירות בארצות שונות ותרמו תרומה יוצאת דופן למדינתם אולם למרות  תרומתם המכרעת, הדבר לא עזר להם וליהודי ארצם ביום פקודה בכדי להציל אותם מגזירות, גירוש ורצח המונים.

[בתמונה משמאל למעלה: דון יצחק אברבנאל. התמונה היא נחלת הכלל]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על פרשת שמות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

[1] שמות, פרק א', פסוקים ט"ו-כ"א.

[2] קדמוניות היהודים, מהדורת שליט, חלק שני, ט'.

[3] המדובר במאות ה19 – 17 לפני הספירה.

[4] על החיקסוס, ראה – ישראל אפעל, ההיסטוריה של ארץ ישראל, התקופות הקדומות, כתר, ירושלים, 1982, עמודים 161 – 166.

[5] מדרש תדשא, פרק כ"א.

[6] רבי יצחק בן יהודה אַבְּרַבַנְאֵל, מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד אשר ניסה למנוע את מימושו. ידוע בפירושו על התורה וכן בהיותו שר האוצר בממלכות קסטיליה וארגון במשך שמונה שנים. 1437 – 1508.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *