יוסף זהר: לעשות משפט פשוט ויעיל

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Red Rose Exile לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן]

ד"ר יוסף זהר, הינו עמית מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.

יוסף הואשם ברצח שלא היה, ישב במעצר שלושה חודשים באבו-כביר וארבע וחצי שנים (!) במעצר בית עד שזוכה זיכוי מלא מכל אשמה.

לאחר מאבק של ארבע שנים נוספות, הפרקליטות ומשטרת ישראל פיצו את זוגתו ואותו על הנזק והעוול שגרמו להם.

*  *  *

כוחה של הפרקליטות גדל בעקביות ברחבי העולם. כדי לקדם את מטרותיהם, נתון לתובעים הכוח להחליט את מי לתבוע ובאיזו אשמה, הם יכולים להחליט שלא להעמיד לדין או להשתמש באישומים כקלף מיקוח.[1]

למרבה האירוניה, התפתחות ההגנות והזכויות לנאשמים במשפט הפלילי כנגד עליית כוחה של התביעה, כגון הזכות להגנה של סנגור והזכות לאי הפללה עצמית, לוו בלחצים גוברים והולכים לאמץ עסקאות טיעון.[2]

בבסיס תיאורית ה"מיקוח בצל המשפט", המושלת בכיפת הניתוח הכלכלי של המשפט הפלילי, מונחת התפיסה לפיה המשפטים מקרינים על המתמקחים בעסקת הטיעון, אמות מידה וציפיות לתוצאות ברורות וחד משמעויות, המבטיחות כי העונשים ישקפו את מידת האשמה ויושתו בצורה הוגנת גם בתיקים שהסתיימו בעסקה בין הצדדים. לפיכך, תוצאות עסקאות הטיעון אמורות לשקף את תוצאת המשפט, ואין צורך בפרוצדורות לאבטחתן, שהרי ערכי הבטיחות במשפט, כגון הרשעה מעבר לספק סביר, כבר מוטמעים בהן.[3]

אלא שלא ניתן לדעת מה תהא תוצאת המיקוח, היא אמנם חייבת להיות כזו שמבטיחה ששני הצדדים ירוויחו ממנה, ויעדיפו אותה על פני משפט, אך למעשה בתוך מרחב אפשרויות המיקוח התוצאה נקבעת על פי יחסי הכוחות במיקוח בין הצדדים.[4] מחקרים אמפיריים גילו פערי ענישה גדולים בין תיקים בעלי מאפיינים משפטיים דומים שהסתיימו בעסקת טיעון. פערים שאינם ניתנים להסבר על פי תיאורית "צל המשפט". כלומר, אף שהראיות בתיק מסבירות היטב את ההסתברות להרשעה והעונש עבור נאשמים שהולכים למשפט, הן לא מצליחות להסביר באותו אופן את השונות בענישה בעסקאות הטיעון.[5]

שופט - שביקש שאצטט אותו ללא אזכור שמו - הסביר את הסיבה לכך: "אני לא בוחן כליות ולב, וכאשר אני שואל את הנאשם אם הוא מבין את האישומים והעונש נגדו, זה לא מאפשר לדעת את מידת אשמתו. להבדיל מקדם משפט אזרחי, שבו מוגשים לשופטים כתבי טענות, ויש להם מושג עובדתי על התיק, אין לנו מושג על מה מתבססות עסקאות הטיעון שאנחנו נדרשים לאשר. לכן, אנחנו דורשים שהנאשם יהיה מיוצג. הרשעתי בעסקאות טיעון אלפי אנשים, וברור לי שחלקם חפים מפשע, אבל אין לי מושג מי. אני מעדיף שהנאשמים לא היו מודים, וכולם היו הולכים למשפט; אבל, אז יהיה צורך בעוד אלף שופטים."

כדי לצמצם את הסכנות שבעסקאות הטיעון, ובכל זאת להחיש את התהליכים המשפטיים - במקום לנסות לשווא לאסור את קיומן - ניתן לשנות את סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי כך שהודאת נאשם לא יראוה כראיה מכרעת, והשופט יידרש לערוך הליך מקוצר של בירור ראיות, הליך שיתנהל על בסיס חומר החקירה שיועבר לעיונו ותשאול הנאשם שיהיה למעשה עד ראשון. כיוון שהשופט יכיר את החומר, הוא יוכל לצמצם את היקף החקירות על ידי הצדדים, כפי שמקובל בחלק ממדינות אירופה בהן השופט חשוף לחומר הראיות.[6]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי houstondwiPhotos mp לאתר flickr]

כדי שלא ייווצר לחץ להודות כדי לזכות בהליך מקוצר, יש לאפשר זאת גם לנאשמים הטוענים לחפותם שכן הם יעדיפו פעמים רבות הליך מסוג זה שאינו מחייבם להודות באישומים, אך מאפשר להם לחסוך את המתח הכרוך בהתדיינות משפטית ארוכה. כך ניתן להשיג חיסכון במשאבים, היעד המרכזי של עסקאות טיעון, אך לאחר ניסיון שיפוטי כן לברר את האשמה וסיכוי גדול לכך שהאמת המשפטית תתקרב לאמת העובדתית. בנוסף, מחקרים מלמדים שגם נאשמים שאינם שבעי רצון מהתוצאה משלימים עימה כאשר ניתנת להם הזדמנות להשמיע את עמדתם לפני ההכרעה. כמו כן, תהא זו הזדמנות לשלב בהליך את הקרבן. כאשר גם עמדתו תשמע, הסיכוי לסיום הסכסוך הפלילי בדרך של צדק מאחה תגבר.

[לקובץ המאמרים על עסקאות טיעון באתר, לחצו כאן]

מקורות

[1]  "Economic Analysis of Plea-Bargaining and Prosecution", (Oren Gazal Ayal and Limor Riza) in Criminal Law and Economics, (Nuno Garoupa Ed., Edward Elgar Publishing, 2009) 145-170.

[2] אורן גזל-אייל ואבישלום תור "השפעת חפות על הסדרי טיעון: ממצאים אמפיריים, תובנות פסיכולוגיות, והשלכות נורמטיביות" משפטים לט 115 (2009), בעמ' 27.

[3] Frank H. Easterbrook, Criminal Defense of ‘Bargain Justice’, Procedure as a Market System, 12 J. Legal Stud. 289 (1983).

[4] William M. Landes, An Economic Analysis of the Courts, 14 J. L. & Econ. 61 (1971).

[5]  Shawn D. Bushway & Allison D. Redlich, Is Plea Bargaining in the “Shadow of the Trial” a Mirage? 28 Journal of Quantitative Criminology 437 (2011).

[6] יוסף זהר: 'הבעייה המעגלית' של העומס בבתי המשפט, ייצור ידע, 18 באפריל 2017.

One thought on “יוסף זהר: לעשות משפט פשוט ויעיל

  1. Pingback: עסקאות טיעון - הסדרי טיעון באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.