הגיוס? זה העניין?

[בתמונה: חרדים בצה"ל. המקור: דובר צה"ל]

[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

כל מי שמכיר את המתרחש בחברה החרדית יודע את הסוד: שערי הספים חורקים. המגזר הזה מצוי כבר בתהליכי קריסה של המנהיגות שלו, ובתחילת התהוות של מנהיגות חדשה, לא פוליטית, שונה לחלוטין (שתפקיד הנשים בה אגב, גדול ומהותי). זה לא חזון אחרית הימים. זה תהליך שמתרחש כאן ועכשיו, וסוגיית הגיוס לצה"ל היא רק אחד התחומים, הפחות רלוונטיים שלו. ניתן כבר לקבוע, שבעוד עשור יהיו פני החברה החרדית - לטוב ולרע - שונים.

אבל בתוך המערבולת הפנימית הזו של אבדן סמכות רבנית; ושל אתגור גובר והולך של ההנהגה החרדית לסוגיה, יש מי שמשליך מבחוץ בלוני חמצן להנהגה הטובעת, מאריך את חייה ומספק לה נושאים שיאחדו את השורות - למשל, אותם פוליטיקאים שמיהרו לקפוץ על החלטת הסרק של בג"ץ בעניין הגיוס (מישהו באמת חושב שהחרדים יתגייסו? ...) - למרבה הפרדוקס, מדובר דווקא באותם פוליטיקאים שהמגזר שלהם ירוויח באופן המיטבי מההתפוררות הזו.

אז למה הם עושים זאת? למה הם מעכבים אותה? כי השינויים יתרחשו בעוד כעשור, הפוליטיקאים חיים כאן ועכשיו, בתחום של הגיוס, רוב הציבור הישראלי הוא חומר ביד יועצי התקשורת'. כל 'מומחה' תקשורת יגיד לכם, שסוגיית הגיוס היא אחד 'הספינים התקשורתיים' האפקטיביים ביותר. אז למה לוותר עליה?

[להרחבה בנושא 'ספין תקשורתי', לחצו כאן]

התוצאה: אחרי כל מאבק כזה החרדים מתגייסים פחות (ממילא הגיוס מתבצע בשוליים, אצל אלה שכבר נפרדו בעצם מליבת המסגרת החרדית); אבל, התהליכים שמכרסמים בחברה הזו הולכים ומחלחלים במלוא הקצב. הזרז הוא, אגב, לא הזעקות של החילונים, אלא דווקא האינטרנט (האסור לשימוש... חחח...) שמלמד את ההנהגה החרדית, שאי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן!

עולם על סף מהפכה

העולם הדתי מתבשל בשנים האחרונות "על אש קטנה", כמו תבשיל טוב של שבת על פלטה, ומידי פעם נרשמות רתיחות מקומיות. היציאה נגד הרבנות הראשית בעניין הגיור, מרד הכשרות הממוסדת ועוד: כל אלה הם מעשי ידי אנשים דתיים, רחוק מהשסע החילוני דתי.

חלק מהמאבק מתרחש בין הציונות הדתית לחרדים, וחלקו בתוך הקבוצות הללו: היציאה הפומבית בציונות הדתית נגד רבנים שסרחו; תופעת ה"חזרה בשאלה" שהפכה לתנועה גדלה והולכת, ומוכרת היום בכל משפחה בעולם החרדי; סוגיית הגיוס לצה"ל; היציאה לעבודה; המאבק לייצוג נשים בכנס...

ואפילו לא נגענו עוד בפרשת פיטורי / התפטרות חבר הכנסת יגאל גואטה, שמעמידה את בוחרי ש"ס בעימות חזיתי עול ההנהגה הרוחנית שלהם (נושא, מן הסתם, למאמר אחר...); ועוד ועוד.

[תמונתו של ח"כ יגאל גואטה מש"ס, שמשמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי איתי גדסי. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC0]

כל אלה מעידים על פיחות הגובר במעמדם של הרבנים כפרטים, והממסדים הרבניים כמכלול. התופעה הזו לא הולכת להיעלם. להפך. היא תגבר ותלך מול עיניהם המשתאות של החילונים.

חרדים

[בתמונה: מגזר בתהליכי שינוי והחלפת הנהגה... למקור התמונה לחצו כאן]

מערכות מורכבות: קיפאון מזמין התפוררות

מי שמבין במערכות מורכבות איננו צריך להתפלא. גדילה מואצת מביאה בדר"כ לקריסה מואצת. זו תופעה קלאסית של מה שמכונה "פעולות מאזנות": צמיחה בלתי מרוסנת מביאה להתארגנות עצמית של תהליכים נוגדים ובולמים. זו דרך העולם, כולל דרכם של ממסדים דתיים. ראו למשל את תנועת הרפורמה שהנהיג מרטין לותר נגד הממסד הכנסייתי המושחת במאה ה-16.

נסביר זאת על פי המודל של מערכות מורכבות בין סדר לכאוס המומחש בתרשים שלמטה: יהדות שחיה אלפיים שנה "על סף הכאוס" - כשהיא נאלצת להתגמש כל העת תחת נסיבות משתנות על מנת לשרוד - התמסדה ובנתה מוסדות עם קום המדינה (מעבר למצב של "סדר"). המוסדות הללו צמחו, גדלו, השמינו והפכו עצלים ומושחתים. האריסטוקרטיה התורנית התחלפה באוליגרכיה של עסקנים, ששלטה ברבנים ותמרנה אותם לצורכיהם. הפרוצדורה השתלטה על המהות... לא נעשו ניסיונות להתאים דת קפואה לשינויים שנגרמו עם המעבר לחיים במדינה ריבונית. לא ניתנו פתרונות מספקים לעולם טכנולוגי ומשתנה במהירות. במקום סנהדרין קיבלנו עסקונה...

בדרך להתפוררות

במקביל, פרו המאמינים ורבו. גודל המשפחות יצא משליטה. לא ניתן היה לספק חינוך קפדני לכל כך הרבה ילדים, אבל המנהיגים ראו בגודל ובמוסדות המתרחבים רק כלי להגדלת עוצמה, ולא הפנימו שאין הזדמנויות ללא סיכונים. מנוונים מכספי ציבור - שהוזרמו אליהם על ידי הממשל - ומאימפריות הישיבות שבנו, הם התנתקו מזמן מצרות היום יום של עוני רב וקשיי מחיה של חסידיהם. על הבקיעים מלמטה הם הגיבו - כדרכה של אוליגרכיה - בהידוק הפיקוח ובניסיון לחסום השפעות חיצוניות, וקיבלו את התוצאה ההפוכה. התופעה הזאת קרויה פרדוקס השליטהככל שננסה להדק את השליטה על מערכת מורכבת, במציאות דינמית המשתנה במהירות, תלך אי הוודאות ותגדל, ושליטתנו עליה תקטן בהתאמה.

הגורמים הפנימיים - הסתאבות המנגנונים והצמיחה המואצת של אוכלוסיה ומוסדות - פגשה גורם חיצוני למערכת שהפך לגורם המפתח "שובר השוויון" בתהליך הזה: הטכנולוגיה, שאיננה ניתנת לבלימה. ידע מביא סקרנות, והבנת המציאות מניעה אנשים להשתנות, והם משתנים!

התהליך הזה רק בתחילתו. הרתיחות עדיין מקומיות, אבל המנגנון המסואב כבר הקדיח את תבשילו, וגלישתו מהסיר היא רק עניין של זמן, ואת סופו מי ידע... התפוררות מביאה בדרך כלל לצמיחה של מבנים חדשים, אבל עוד חזון למועד.

ניתן לעודד בזהירות חלק מהשינויים הללו, למשל:

  • בדרך של שחרור החרדים מסד הגיוס שמונע מהם יציאה לעבודה ומעצים את שלטון ראשי הישיבות וההנהגה הפוליטית שלהם;
  • לימוד אקדמי חינם, בעיקר לנשים, שהן אחד הזרזים המשמעותיים ביותר בתהליכי השינוי;
  • אפליה מתקנת בשוק העבודה והניהול הבכיר.

אז הדבר הנכון לעשות מבחינת החילונים והנהגתם הפוליטית, הוא להיזהר לא ליצור מצבים, שהאוליגרכיה הדתית תוכל לנצל על מנת לעכב את התהליך...

אבל מן הסתם, הפוליטיקאים ימשיכו להתערב ולהשתמש בבית המשפט כאמצעי להתערבות הזו; והמהפכה תתרחש למרות התערבותם...

[לריכוז המאמרים בסוגיית צבא העם' וגיוס החובה, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

 

7 thoughts on “הגיוס? זה העניין?

  1. Pingback: אבי הראל: המודל של זבולון ויששכר וסוגיית השוויון בנטל - ייצור ידע

  2. גדעון מור כתב בפייסבוק:
    במאמר נפקד מקומן של הנשים החרדיות, אשר בהדרגה תופסות מקום רחב וגדול יותר בחיק המשפחה והקהילה, והן שמחוללות את ההזדמנויות: נשים חרדיות באקדמיה, נשים חרדיות בטכנולוגיה, נשים חרדיות במדע ורפואה, מקומות עבודה וארגונים המשכילים להתארגן ולספק מענים הולמים לצורכי הנשים החרדיות מרוויחים כוח אדם נפלא.

  3. אבי הראל כתב בפייסבוק:
    הזרם החרדי, שקובע לנו מה לעשות ואיך, נשען על רבנים ומערכות כשרות משלו. הציונות הדתית מתחלקת לשני זרמים מרכזיים. זרם שקרוב לחרדים, וזרם שרואה בהשתלבות בחיי המדינה ערך עליון. לכן, לא פלא שיש מרד כזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.