סובל ועמיחי: דה-קרימינליזציה של הקנאביס – תמונת מצב

[בתמונה: מוצרי קנאביס נמכרים בגלוי ברחובות: תמונה חופשית שהועלתה על ידי Kristina D.C. Hoeppner לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על קנביס ולגליזציה, לחצו כאן]

[המאמר נכתב על ידי אודי סובל ונאור עמיחי, תלמידי המכללה האקדמית אשקלון בלימודי קרימינולוגיה. המנחה: ד"ר אבי ברוכמן]

מבוא

צמח הקנאביס, סאטיבה (Cannabis Sativa), ממנו מפיקים את סם הקנאביס המוגדר בספרות כסם פסיכו אקטיבי פסיכודאלי ושייך למשפחת הסמים ההזיונים, קיים בצורות שונות ובדרכי עיבוד שונות. הסם המופק מהפרח שגור בפי העם בכינויים שונים, כגון "מריחואנה" ו"חשיש".

יחס העולם לסם זה שנוי במחלוקת ואינו יציב לאורך השנים, הן מבחינה חוקית והן חברתית. בעשור האחרון הצטרפו להולנד, הידועה במדיניותה הליברלית ביחס לשימוש בסמים בכלל ולקנאביס בפרט, מדינות נוספות ובניהן שוויץ, פורטוגל, ספרד, בלגיה גרמניה, ומדינות נוספות בארצות הברית...

במשך שנים ארוכות אחוז משתמשי הקנאביס בישראל היה די יציב. בשנת 2001 עמד המספר על 8%, בשנת 2005 על 8.5% ובשנת 2009 על 8.8%.  מנתונים שנחשפו השנה מתוך סקר שבוצע, עולה כי בשנה החולפת, לא פחות מ-41% מבני 25-18 השתמשו בקנאביס, ו-33% מבני 40-26, עלייה של כמעט פי ארבעה  משנת 2009. מתוך כל האוכלוסייה הבוגרת, בין הגילאים 65-18, 27% עישנו קנאביס בשנה האחרונה (שאון, 2017).

הגדרות

חומרים פסיכואקטיביים, זהו השם הכולל לסמים ואלכוהול יחדיו, הם חומרים המוכנסים לגוף ומשפיעים על תהליכים נפשיים (חשיבה, רגשות, תפיסה, הזיות) וגופניים (עוררות יתר, אטיות בתגובות ופגיעה ביציבות). חומרים פסיכואקטיביים שונים הם בעלי השפעה שונה על המשתמש, וניתן לחלקם לארבע קבוצות עיקריות:

  1. חומרים המדכאים את פעילותה של מערכת העצבים, דוגמת אלכוהול, תרופות שינה ותרופות מרגיעות.
  2. חומרים המעוררים וממריצים את פעילותה של מערכת העצבים, דוגמת קוקאין, קראק, אקסטזי, פופרס וחגיגת.
  3. חומרים משככי כאבים, דוגמת הרואין, מורפין, קודאין ואופיום.
  4. חומרים מעוררי הזיות, דוגמת חשיש, מריחואנה,LSD, אסיד ופטריות הזיה.

[בתמונה: מוצרי קנאביס נמכרים בגלוי ברחובות: תמונה חופשית שהועלתה על ידי Alix Guillard לאתר flickr]

ניתן גם לחלק את החומרים גם על-פי מקורם – טבעי (קנאביס וקוקאין) או סינתטי (אקסטזי).

חלוקה נוספת היא לפי ההתייחסות אליהם בחוק. כך, למשל, 'סמי פיצוציות' ו'אקסטזי' שהם סמים סינתטיים, אך בישראל 'סמי פיצוציות' הוא כינוי לסמים סינתטיים אשר נמכרים לעתים בפיצוציות בתור "סמים חוקיים" או "תחליפי סם", כלומר חומרים פסיכואקטיביים הנמכרים בגלוי, וזאת בניגוד לאקסטזי שהוכרז כחלק מפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 ומכאן כאסור בצריכה או בסחר.

חלוקה אחרונה היא לפי מטרות השימוש, לפי רשות המכס בישראל מבחינה בתפיסות הסמים שלה בין מריחואנה וחשיש, שהם תוצרי צמח הקנביס ומיועדים לצריכה, ובין זרעי הקנביס, שמטרתם שונה. כך, ארגונים שונים עושים שימוש בקטגוריות סמים שונות, וזאת לפי פעילותם וצורכיהם (ענבר, 2015)

קיימים שלושה מודלים בנוגע להגבלת השימוש בסמים:

  1. איסור השימוש - מדיניות חקיקה האוסרת את הסחר והשימוש בסמים כאחד, ואשר קובעת ענישה מחמירה הנאכפת באופן נרחב. ההנחה היא שהענישה ככלי להרתעה משימוש בסמים, אשר מסייע למערכת אכיפת החוק.
  2. דה קרימינליזציה - מדיניות חקיקה המפרידה בין סמים "קלים" לקשים", ואשר מקלה בענישה של עבירת שימוש עצמי בסם ע"י הפיכתה מעבירה פלילית (הגוררת מאסר ואות קלון), לעברה מנהלית (הגוררת קנס). ההנחות הם: ראשית, משתמשים בסמים אינם עבריינים, אלא אנשים הזקוקים לטיפול. שנית, יש להקטין הקשר בין צרכני הקנביס המתחילים לבין צרכני הסמים הקשים וגורמי פשע.
  3. לגליזציה - מדיניות חקיקה המבחינה בין סמים "קלים" ל"קשים", ואשר מתירה שימוש עצמי בסמים (כוונת רוב התומכים לסמים "קלים") ההנחה היא שימוש בסמים הינו בבחינת חופש הפרט, ואל למדינה להתערב בכך (קציר, 2001).

היקף התופעה בישראל

נתוני משטרת ישראל 2016, מעידים על עלייה בהיקפי האכיפה כנגד משתמשים בסם בשנים האחרונות .מספר תיקי השימוש העצמי שנמצא בהם סם מסוג קנאביס ותוצריו בשנים 2010-2015 עומד על 28,740 תיקים, המהווים 86% מכלל תיקי השימוש העצמי בסמים שזוהה בהם סם. יובהר כי במרבית תיקי השימוש העצמי בקנאביס ותוצריו, לא נתפסו סמים נוספים. 5% מהתיקים נמצאו סמים נוספים, כגון: MDMA, הרואין, LSD ובעיקר קוקאין. נציין כי אין בכך בהכרח להצביע על עליה בהיקף השימוש.

אבל נתוני הרשות הלאומית מצביעים על עלייה משמעותית בשימוש בקנאביס, בעיקר בקרב בני נוער, מדובר בעלייה של 6%-5% עד 2011 ול- 10.5% בשנת 2014.

[בתמונה: צילום של מודעה - "קנאביס כן; טבק לא!". תמונה חופשית שהועלתה על ידי Razvan Orendovici לאתר flickr]

אחת הסיבות לעלייה בהיקף המשתמשים היא ככל הנראה הירידה בתפיסת המסוכנות. נתוני הרשות הלאומית למלחמה בסמים מראים כי בין השנים 2015-2013  נרשמה ירידה בתפיסת המסוכנות של סם הקנאביס בכל קבוצות הגיל (40-22,21-18 ,17-12).

גם משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים מדווח על עלייה מדאיגה בשיעור של 15% בצריכת קנאביס בקרב קטינוֹת במהלך השנים האחרונות, לצד עלייה של 10% בקרב קטינים.

נתונים אלה מתחזקים גם לנוכח דבריה של מנכ"לית עמותת אל-סם אשר הציגה את הנתונים, לפיהם העמותה מטפלת בכ- 1000 מכורים עד גיל 24, מתוכם 90% מכורים לסם הקנאביס. מגמות נוספות עליהן הצביעה מנכ"לית אל-סם הן: ירידה בגיל השימוש, ירידה בהרתעה משטרתית וירידה בתפיסת המסוכנות של הקנאביס בקרב בני נוער. על פי סקר הרשות הלאומית למלחמה בסמים עלה שיעור המשתמשים בקנאביס בקרב קטינים, ובעיקר בקרב תלמידי מערכת החינוך הממלכתית חילונית והממלכתית ערבית. 10% מכלל תלמידי כיתות י'-י"ב מדווחים כי השתמשו בחשיש/מריחואנה לפחות פעם אחת. נתון זה גבוה בהרבה מהשיעור עד שנת 2011 שעמד על 6%-5% בלבד. יש לקחת בחשבון כי נתון זה משקף את היקף השימוש בקרב אלו שהסכימו להודות בשימוש, ולא בהכרח את כל המשתמשים (משטרת ישראל, 2016).

נתוני הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול הם העדכניים ביותר בנוגע להיקף השימוש בסמים בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל, מסקר אפידמיולוגי שנערך בשנת 2009, סקר האוכלוסייה הבוגרת בישראל המודד את השימוש בסמים בקרב בני 40-18 בלבד, וזאת בניגוד למחקרי האו"ם, ארגון הבריאות העולמי והאיחוד האירופי, המגדירים את האוכלוסייה הבגירה ככזו שגילה נע בין 65/64-15. לאור זאת לא ניתן לבצע השוואה בין נתוני הרשות העוסקים בשימוש בסמים בישראל ובין הנתונים. 11.42% מקרב 4,657 בני 40-18 שהשיבו לסקר דיווחו כי עשו שימוש לא-חוקי כלשהו בסמים במהלך ה- 12 חודשים האחרונים. החלתו של ממצא זה על כלל האוכלוסייה בישראל בגילאים אלו וזאת מתוך הנחה כי המדגם הינו מדגם מייצג, מעלה אומדן של כ- 261,244 נפשות בגירות. נכון לשנת 2009, קנביס היה הסם הנפוץ ביותר בשימוש בקרב בני ה- 40-18 בישראל, עם אומדן של 173,858 עד 233,335 משתמשים. כאמור, לא קיימים נכון להיום נתונים עדכניים יותר בדבר היקף וסוג השימוש בסמים באוכלוסייה הבוגרת בישראל (ענבר, 2016).

עמדות בוגרים בישראל כלפי שימוש בסמים בנוסף למחקרים האפידמיולוגיים, מבצעת הרשות גם מספר סקרים שנתיים המתבססים על מאגרי משיבים של חברות סקרים. מטרתם של סקרים אלו, המכונים סקרי 'יד על הדופק', היא בחינת הידע, העמדות והתפיסות בנוגע לשימוש בסמים ובאלכוהול בקרב אוכלוסיות שונות בישראל. בסקר האחרון, שנערך ביוני 2014, הוגדרה אוכלוסיית הבוגרים כבני 40-22 והיא מנתה 505 משיבים. להלן מספר ממצאים מסקר זה: בהתייחס לשאלה בדבר החמרת הענישה כלפי משתמשי וצרכני סמים, עמדת 40% מהנשאלים הייתה כי הם בעד החמרת הענישה, 35% השיבו כי יש לחייב את המשתמשים לעבור טיפול ו-25%  כי יש לעזוב את המשתמשים לנפשם. בנוגע לתפיסת הסיכון הכרוך בשימוש בסמים, מבחינת בריאות ותפקוד, הבחין הסקר בין שימוש במריחואנה ובין שימוש ב'סמי פיצוציות'. בהתייחס למריחואנה, 46% מבין המשיבים בגילאי 40-22 קבעו כי מדובר בסיכון גבוה מאוד או גבוה למדי, 21% כי מדובר בסיכון בינוני ו- 32% כי מדובר בסיכון נמוך או כי לא קיים סיכון כלל. הנתונים שונים מאוד באוכלוסייה זו בהתייחס ל'סמי פיצוציות': 92% מהמשיבים הביעו את התפיסה כי השימוש בסמים אלו כרוך בסיכון גבוה או גבוה מאוד, 5% טענו כי מדובר בסיכון בינוני ו- 3% בלבד טענו כי מדובר בסיכון נמוך או כי לא קיים סיכון כלל. 90% מהמבוגרים היו גם בעד סגירת פיצוציות המוכרות לקטינים אלכוהול או 'סמי פיצוציות' (ענבר, 2015).

[בתמונה: מוצרי קנאביס נמכרים בגלוי ברחובות: תמונה חופשית שהועלתה על ידי Libor Krayzel לאתר flickr]

תופעת השימוש בסמים מעסיקה את שירותי הרווחה והטיפול בישראל במידה רבה. אוכלוסיית נפגעי ההתמכרויות סובלת מקשיים רגשיים, תפקודים וחברתיים. חלק מהמטופלים מנותקים ממסגרות, מצויים בשולי החברה, מעורבים בפלילים, לעיתים במעצרים ובמאסרים בגין סחר בסמים, גניבה, תקיפה ופגיעות מיניות. יש מכורים המאופיינים בהתנהגות אלימה ושוטטות וחלק מהאוכלוסייה מאופיין בתחלואה כפולה (התמכרות ומחלת נפש), (הראל-פיש, 2016).

משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים דיווח כי בשנת 2016 שירותי הרווחה טיפלו במעל ל-13,000 מכורים ומטופלים על פני כל רצף ההתמכרויות. מתוכם, שיעור המכורים לקנאביס נמצא במקום השני לאחר האלכוהול. אחריהם באים סמים אופיאטיים, סמי פיצוציות וקוקאין. מתוך 13 אלף המכורים הידועים למערכת הרווחה, כ- 600 הינם בני נוער עד גיל 18. רושקה (2017) טוענת כי התמכרות מוגדרת כמחלה כרונית של המוח, וכי ישנם אנשים בעלי "מועדות גנטית" הסובלים מהתמכרות קשה לסם הקנאביס, שלעיתים מובילה אף לאשפוזים במוסדות גמילה. בשנים האחרונות נרשמה עלייה במספר המאושפזים והמטופלים הפסיכיאטריים כתוצאה משימוש באלכוהול וקנאביס, בעיקר בקרב גילאי 18-14 וחיילים.

מדיניות האכיפה בנוגע לשימוש בקנאביס מבוססת על מסמך מאת היועץ המשפטי משנת 1985. בשנת 2003 עבר המסמך תיקון בנוגע לאכיפה כלפי קטינים, אולם עיקריו לא השתנו עד היום. מה שהשתנה הם: יחסה של החברה הישראלית לסם הקנאביס והיקף הצריכה של סם זה .על פי נתוני משטרת ישראל, היקף ושיעור האכיפה כנגד אזרחים נורמטיביים פחתו באופן משמעותי לאורך השנים .כיום, טיפול משטרת ישראל בבגיר נורמטיבי ללא עבר פלילי החשוד בשימוש עצמי ראשון מתמצה בסגירת תיק (באזהרה). קטין עובר הליך טיפול מותנה בהינתן תנאים מצטברים מסוימים: היעדר רישום קודם או מידע על שימוש קודם בסמים, הודאה בעבירה והתחייבות לקבל טיפול, שימוש בסמים שאינו קבוע ומסירת מקורות אספקת הסם ע"י החשוד. כיוון שהשירות הצבאי מהווה מרכיב משמעותי בחברה הישראלית נדונה סוגיה זו במסגרת עבודת הצוות. בינואר 2017 פורסמה הנחיית הפרקליט הצבאי הראשי (מס' 3.07) אשר הנהיגה גישה מקלה יותר מאשר בעבר. בניגוד לפרסומים בנושא, גישה זו אינה נוגעת לקצינים בשירות חובה ולמשרתי הקבע (כלומר, היא מתייחסת לחיילי חובה בלבד), והיא אינה חלה על שימוש שנעשה בתוך הצבא, אלא רק על שימוש "אזרחי" מחוץ למסגרת הצבאית (הנחיות התביעה הצבאית הראשית , 2017).

עמדות כלפי שימוש בסמים

פסיכולוגים חברתיים נתקלו תחילה בקושי רב בניסיונותיהם לזהות את המאפיינים החיוניים וההגדרה המוסכמת של עמדות. לאחר דיון מעמיק, התפתחות טכניקה סטנדרטית למדידת עמדות ומחקר אמפירי ענף, רוב התיאורטיקנים כיום רואים את מרכיב הערכתי כמרכיב החשוב ביותר במבנה היפותטי זה. כיום ישנה הסכמה כללית בספרות שעמדה מייצגת תמצית הערכתית של אובייקט פסיכולוגי הנתפס בממדים של טוב-רע, מזיק-מועיל, נעים-לא נעים ואהוב-לא אהוב. מממדים אלו מייצגים מידה של נטייה חיובית או שלילית כלפי האובייקט ומובילים לצפייה שעמדות ינבאו ויסבירו התנהגות אנושית. עמדות חיוביות צריכות להעיד על נטיות התקרבות בעוד שעמדות שליליות צריכות להעיד על נטיות הימנעות (Ajzen & Fishbein, 2000).

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Asher Foster לאתר flickr]

מחקר אשר בחן את הקשר בין עמדות כלפי סמים  והשימוש בהם מצא עדויות לקשר חיובי בין עמדות לבין השימוש בסמים, ובפרט כי השימוש קשור לעמדות מתירניות התומכות בסמים  והשימוש בהם (בר המבורגר ושות', 2006)

רוב המחקרים מניחים שככל שעמדותיו וגישות הפרט כלפי חומר פסיכואקטיבי מסוים חיוביות יותר, וככל שהוא מייחס לחומר הפסיכואקטיבי תכונות והשפעות חיוביות יותר, כן יעלו הסיכויים שפרט זה יתנסה בחומר הפסיכואקטיבי .אולם , הקשר הישיר שנמצא ביו עמדות חיוביות ושימוש בסמים אינו מעיד בהכרח על קשר סיבתי. ניתן להסביר קשר זה בשני אופנים: ההסבר האחד מניח כי עמדות חיוביות מקדימות את ההתנהגות. ההסבר השני מניח כי בשל ההתנסות בחומרים הפסיכואקטיביים מעצב הפרט לעצמו עמדות חיוביות (או שליליות). מחקרי אורך יכולים לספק תשובה באשר לסוגיה באמצעות בדיקת העמדות וההתנהגות במספר נקודות זמן (שרם-בנינסון, 2009).

במחקר האפידמיולוגי השביעי משנת 2009, שנערך על ידי הרשות הלאומית למלחמה בסמים, שסקר באופן נרחב את השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים בקרב תושבי מדינת ישראל (להלן: "המחקר האפידמיולוגי השביעי"), העלה כי 59% מן הנשאלים במדגם תופסים סיכון בינוני או גבוה אם מנסים חשיש פעם או פעמיים, לעומת 77% כששכיחות השימוש גבוהה יותר. מעניין לציין, כי כ-23% לא תופסים סיכון מיוחד בשימוש בחשיש, גם אם הוא נעשה לעתים תכופות. למעלה מ-80% מן האוכלוסייה הנשאלת מסכימים כי הסם מזיק ליחסים במשפחה ובין חברים. כ-70% מדווחים כי אין לתת אמון במשתמשים בסמים. עם זאת, כ-30% מסכימים כי זו זכותו של הפרט להשתמש בסמים אם אינו מזיק לאחרים וכי אין צורך להעניש את המשתמשים בחשיש (אזרחי, בר-המבורגר, רוזינר וניראל, 2009).

במסגרת תאוריית ההסתגלות החברתית (Theory Adaptation Social) הציע קייהיל (Kahle, 1983)  שערכים הם סוג של קוגניציה חברתית אשר תפקידה לאפשר הסתגלות של הפרט לסביבתו. לטענתו ערכים דומים לעמדות בכך ששניהם רעיונות מופשטים אדפטיביים שנובעים באופן מתמיד מהטמעה, התאמה, ארגון ואינטגרציה של מידע סביבתי על מנת לקדם אינטראקציה עם הסביבה באופן אופטימאלי. ערכים הם הקוגניציה הכי המופשטת מבין הקוגניציות החברתיות, ומתוך כך הם משקפים את המאפיינים הבסיסיים ביותר של ההסתגלות. בנוסף, ערכים משמשים כבסיס ליצירת עמדות והתנהגויות. כלומר,  כאשר הפרט מביע ערך בעל חשיבות עבורו, הביטוי של הערך יכול להוות מניע ליצירת עמדות והתנהגויות . באופן דומה, רוהן (2000 Rohan, ) הציע שאת כל ההחלטות הקשורות להתנהגות ועמדות ניתן לאתר בסדר העדיפויות של הערכים. כלומר, סדר העדיפויות האישי של הערכים מוביל להחלטות. החוקר גרס כי מערכת הערכים היא המבנה הכי משמעותי להבנה וניבוי של העמדות וההתנהגות של פרטים. (שרם-בנינסון, 2009).

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Eric Caballero לאתר flickr]

השוואה בין מדינות

מדיניות החקיקה כיום, מתבססת על מודל איסור השימוש, כיום שימוש עצמי במריחואנה מוגדר כעבירה פלילית.

המודל האיסלנדי - בתחילת שנות ה-90 הבינו באיסלנד שיש להם בעיה קשה עם בני הנוער המתבגרים. מספר בני הנוער שצורכים אלכוהול, סמים וסיגריות היה בין הגבוהים באירופה, בשנת 1992 לאחר שביצעו סקר מקיף בנושא התוצאות היו קשות. התברר, שכמעט 25% מבני הנוער עישנו מדי יום, 40% מהם שתו משקאות אלכוהוליים בחודש האחרון. האיסלנדיים הבינו שחייבים לעשות שינוי והדבר הוביל לשינוי בחקיקה: נאסרה רכישה של סיגריות על ידי בני נוער מתחת לגיל 18, נאסרה רכישת אלכוהול על ידי בני נוער מתחת לגיל 20, נאסר על בני נוער בגילאי 16-14 לשהות מחוץ לביתם אחרי השעה עשר בלילה בחורף וחצות בתקופת הקיץ. ועדי ההורים חתמו על אמנה משותפת מול הנהלות בתי הספר, כמו גם על פעילויות משותפות, ניתנה הדרכה והכשרה להורים על מנת לחזק ולשפר את "הסמכות ההורית", נוצרו פעילויות בשעות הפנאי, לאחר שעות הלימודים, ספורט, אומנות, ריקוד, רכיבה על מנת להפעיל את המתבגרים בקבוצות ושירגישו משמעות. כל משפחה קיבלה גם השתתפות כספית מהרשות המקומית למימון פעילויות אלו, האיסלנדים למדו במהלך התקופה, שחייבים לייצר אקלים טוב יותר עבור ילדיהם, שהחיים יפים ושיש מגוון של נושאים מהם ניתן להפיק הנאה ובמיוחד השילוב והדגש על התרומה של המשפחה (ברוכמו וברג, 2017).

המודל הפורטוגלי -  בשנת 2001 החליטה ממשלת פורטוגל לעשות  דה קרימינזליציה לכל סוגי הסמים, התוצאות לכך היו, שאחוז השימוש בסמים בקרב צעירים בגילאי 24-15 ירד בעשרות אחוזים ובנוסף ירדה גם בצורה חדה כמות מקרי המוות כתוצאה ישירה מסמים. בהמלצת הרשות הלאומית למלחמה בסמים נבחנה מדיניות זו לעומק, לרבות פגישות עם נציגי הרשויות במדינה. על מנת להבין את המודל יש לזכור כי החוק הפורטוגלי תופס את המשתמש בסם כחולה הזקוק לטיפול, ולא כעבריין. החוק הסמיך 18 ועדות מִנהליות המורכבות מנציגים מעולם המשפט, הרווחה והבריאות, להחליט על דרך הטיפול בהתאם לאופי העבירה ולעברו הפלילי של החשוד. ועדות אלה בוחנות מקרים בהם נתפסו אזרחים עם כמות מתחת לרף שהוגדר פלילי, ומחליטות על הטיפול המתאים – שיכול לנוע מאזהרה, דרך קנס והפנייה לטיפול ועד לאכיפה פלילית. החזקת חומר אסור מעבר לרף שנקבע, מובילה להליכים פליליים מידיים.

הצוות מצא כי פורטוגל אימצה גישה של התערבות מונעת כפתרון חירום, נוכח תופעות של שימוש בהרואין בהיקפים משמעותיים בשנות השמונים והתשעים (כאחוז מהאוכלוסייה היה מכור להרואין). עוד נמצא כי מדיניות האכיפה הפורטוגלית כוללת סוגיות שאין מקום ליישומן בישראל, כגון הכללת כל הסמים (כולל הרואין, קוקאין וכד') במדיניות אי-ההפללה, וכן השקעה משמעותית בהקמת תשתית אכיפה וטיפול בדמות ועדות אזוריות לטיפול במשתמשים מזדמנים (להבדיל ממכורים), שישראל אינה ערוכה לה כיום. (פלג ועמיתיו, 2017).

הנדרסון (2016), מתאר את התהליך שהתבצע בפורטוגל: בשנת 2000, 14% ממשתמשי הסמים נדרשו לטיפול בגין HIV ומספר המעצרים של המשטרה עלה ב-235% בין השנים 1998-1990. התמודדות מערכת אכיפת החוק בפורטוגל עלתה ביותר מ-100 מיליון אירו. השינוי שחוקק בשנת 2001, יצר מדיניות חדשה של טיפול הכרוכה בשיקום ושילוב מחדש של המשתמשים בקהילה, כאשר האחריות לתהליך עוברת למשרד הבריאות. הסתבר שחלה ירידה של 50% במשתמשים, עליה דרמטית של 60% במשתמשים שמקבלים טיפול, ירידה דרמטית במספר מקרי המוות ובהידבקויות בHIV-.

בארה"ב התהליך החל בשנת 2012. הראשונות לחוקק חוקי לגליזציה לקנביס היו המדינות קולוראדו ווושינגטון. בשנת 2014 הצטרפו גם אלסקה ואורגון. ביום בחירת הנשיא הנבחר החדש, דונלד טראמפ, נערכו משאלים במדינות נוספות, וכך הצטרפו למהלך 4 מדינות נוספות: קליפורניה, מיין, מסצ'וסטס ונבאדה (ברוכמן וברג, 2016).  לרנאו, (2016) פרסמה מאמר מתוך הדו"ח שיצא באותה שנה בארה"ב על התהליך שמתרחש שם. "בדוח מסכם של מחקרים שנעשו במדינות בהן נערכה לגליזציה, תחת הכותרת "SO FAR SO GOOD",  מוצגים ממצאים המראים, שהחששות הכבדים שהביעו המתנגדים למהלך התבדו לפחות בינתיים, וכי במקביל ניתן לראות חיסכון משמעותי בשל ירידה במספר העצורים, כתבי האישום והכנסות משמעותיות ממיסוי מכירה של סמים. ישנה ירידה של 60% במספר המעצרים וכתבי האישום בשל שימוש וסחר במריחואנה, המתבטאת, בין היתר, בחיסכון כלכלי משמעותי של מערכת אכיפת החוק. לא נמצאה אינדיקציה שתתמוך בחשש מפני עלייה בהיקף השימוש בסמים בקרב בני נוער, בשל נגישות רבה יותר לסם.

הנתונים מלמדים, שאחוז בני הנוער המדווחים על שימוש בסמים נשאר יציב גם לאחר הלגליזציה, ובוושינגטון אף ירד מעט. בוושינגטון נמצאה עלייה במספר הנהגים שהיו מעורבים בתאונות חמורות, וגילוי תוצרי חילוף חומרים של THC, שהוא החומר הפעיל במריחואנה, והתגלה בדמם. תוצרי חילוף החומרים של THC יכולים להתגלות זמן רב לאחר השימוש. עובדה זו בכוחה ללמד כי נהגים המשתמשים במוצרי צמח הקנביס עלולים לנהוג בהשפעת הסם. בהקשר זה ישנם פרסומים מדעיים המצביעים על קשיי נהיגה בהשפעת הסם. יחד עם האמור, לא נמצאה עלייה במספר התאונות הקטלניות ביחס לנפח התנועה, ויש לזכור כי וושינגטון וקולוראדו נותרו המדינות בהן מספר התאונות הקטלניות נמוך יחסית לכלל ארצות הברית (לרנאו, 2016).

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Steven Lilley לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים על קנביס ולגליזציה, לחצו כאן]

מקורות

  • אזרחי, י' , בר המבורג, ר' , ניראל, ר' ורוזינר, א' (2009). השימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב תושבי מדינת ישראל. ירושלים: הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול.
  • בר המבורג, ר', אזרחי , י', רוזינר, א' ושטיינברג ד' (2006). השימוש בחומרים פסיכו אקטיביים בקרב תושבי מדינת ישראל - מחקר אפידימיולוגי 2005 .ירושלים: הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול נדלה מ-  http://www.antidrugs.org.il/
  • ברוכמן, א' וברג, י' (2016). ליגליזצית קנאביס בישראל ובעולם. נדלה מ: http://www.ידע.com/2016/12/15/ברוכמן-וברג-ליגליזצית-קנאביס-בישראל-ו
  • ברוכמן, א' ברג, י' (2017). המודל האיסלנדי שהפחית את פשיעת בני הנוער. נדלה מ: http://www.ידע.com/2017/01/23/ברוכמן-וברג-המודל-האיסלנדי-שהפחית-את-פ
  • הנחיות התביעה הצבאית הראשית (2017), נדלה מ: http://www.law.idf.il/sip_storage/FILES/1/1861.pdf
  • הראל-פיש, י' (2016). דפוסי שתיית אלכוהול מסוכנת ושימוש בסמים בקרב בני נוער בישראל, ממצאים נבחרים מסקר HBSC ישראל, 2014. הרשות למלחמה בסמים באלכוהול.
  • המשרד לבטחון פנים (2013). חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכנים. משרד לביטחון פנים.
  • טייב, י' (2014). לגליזציה ודה-קרימינליזציה של סם הקנאביס ותוצריו – סקירה משווה – מסמך עדכון, הלשכה המשפטית, תחום חקיקה ומחקר משפטי.
  • לרנאו, ח' (2016). עבריינות ואכיפת חוק. חיפה: הוצאת פרדס.
  • משטרת ישראל (2016). השנתון הסטטיסטי לשנת 2015. משטרת ישראל.
  • משרד החינוך (2017).  ניהול שיח חינוכי אודות קנאביס - האתגר שבמעשה החינוכי. ירושלים:
  • משרד החינוך.
  • ענבר, ע' (2015). סמים ואלכוהול בישראל: נתוני רקע, חקיקה, ופעילות גופי מדינה. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.
  • פלג, ר' כהנא, א' רווה, י' שטרית, ר' רגב, ב' מסינג, ח' הראל-פיש, י'  ו-וולף, א' (2017). הצוות לבחינת מדיניות האכיפה בנושא צמח הקנאביס, דו"ח מסכם. המשרד לביטחון פנים.
  • קציר, ד' (2001). מודלים למדיניות חקיקה בנוגע להגבלת השימוש בסמים "קלים". הכנסת, מרכז מידע ומחקר.
  • רושקה, פ' (2017). הצוות לבחינת מדיניות האכיפה בנושא צמח הקנאביס, דו"ח מסכם. המשרד לביטחון פנים, לשכת המנהל הכללי.
  • שאון, א' (2017). הרשות למלחמה בסמים: זינוק אדיר בשימוש בקנאביס. ירושלים: ידיעות אחרונות.
  • שרם-בנינסון, ד' (2009). ערכים, עמדות והשימוש בסמים ואלכוהול בקרב סטודנטים ובני נוער בישראל. ירושלים: האוניברסיטה העברית.
  • Ajzen, I. & Fishbein, M. (2000). Attitudes and the attitude-behavior relation: reasoned and automatic processes. European Review of Social Psychology. Vol. 11, 1-33.
  • Henderson, H. (2016)" Portuguese defiance: analyzing the strenuous relationship between drug decriminalization and international". Michigan State International Law Review, Vol 24.3 pp 725-760
  • Kahle, L. R. (1983). Social values and social change: Adaptation to life in America. Preager Publishers Inc., New York.
  • Rohan, M. J. (2000). A rose by any name? The values construct. Personality and Social Psychology. Review. Vol. 4 (3), 255-277.

3 thoughts on “סובל ועמיחי: דה-קרימינליזציה של הקנאביס – תמונת מצב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.