[בכרזה: כמה ספרים יש במקרא? הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ', לחצו כאן]

עודכן ב-30 במאי 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

רגילים אנו כי ספר התורה המצוי בידינו מחולק לחמישה חומשים. אולם כבר במשנה נאמר שיש חלוקה אחרת כדלקמן:

"ספר שנמחק ונשתייר בו שמונים וחמש אותיות, כפרשת ויהי בנסוע הארון, מטמא את הידיים" [1]. כלומר, המדובר כאן בגזירת חז"ל האומרת, שאדם הנוגע בכתבי הקודש יהיו ידיו פוסלות את התרומה, היות שבתקופתם הם הצניעו את האוכלים של התרומה לצד ספרי התורה, ובעקבות כך היו באים, מזיקים ואוכלים את התרומה ופוגמים בספרים. בשל כך, גזרו טומאה כדי להרחיק את האוכל ממגע בספרי התורה.

[בתמונה: רגילים אנו כי ספר התורה המצוי בידינו מחולק לחמישה חומשים... בצילום: סט חמישה חומשי תורה בהוצאת היכלות. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

המשנה מתארת אפשרות, שספר במדבר הינו בעל חלוקה אחרת

הדיון במשנה מבוסס על דברי הפסוקים בפרשת 'בהעלותך', בספר במדבר. בפרשה האמורה, מופיע קטע קצר המתוחם באות נו"ן הפוכה בתחילתו ובסופו כדלקמן:"

[לה וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן בהרמת ארון הקודש וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, קוּמָה יְהוָה וְיָפֻצוּ יתפזרו אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. לו וּבְנֻחֹה בהנחתו במקומו יֹאמַר, שׁוּבָה השב למנוחתם יְהוָה רִבְבוֹת את עשרות אלפי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל משפחות ישראל.]"[2].

מה פשרם של הסימונים הללו? על כך נחלקו המפרשים בתלמוד הבבלי:

"תנו רבנן - ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה.

רבי אומר לא מן השם הוא זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו כמאן אזלא הא (לפי איזו שיטה הולך רבי?), אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן - חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה... רבן שמעון בן גמליאל אומר עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה פורענות שנייה..."[3].  כלומר הסימון של הנו"ן ההפוכה יכול נובע משני טעמים מרכזיים, האחד, להפסיק ברצף המקרים שבו עם ישראל מורד באל, והאפשרות השנייה היא שהמדובר בספר עצמאי לחלוטין.

[התמונה: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן בהרמת ארון הקודש... האמן: James Jacques Joseph Tissot, (1836 - 1902), French; התמונה היא נחלת הכלל]

אם כן, לפי הדעה השנייה, יש בידינו שבעה ספרי מקרא ולא חמישה, היות וספר במדבר אינו ספר אחד, אלא שלושה.

הראשון הוא מתחילת הספר ועד פרשת ויהי בנסוע. השני פרשת ויהי בנסוע, והשלישי הפסוקים בסיום הפרשה הקודמת ועד סוף הספר.

[בתמונה משמאל: לפי הדעה השנייה, יש בידינו שבעה ספרי מקרא ולא חמישה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Shutterbug75 לאתר Pixabay]

מה ראו חכמים לטעון טענה זו, שעל פניו נראית תלושה ולא רצינית לכאורה? האם באמת ספר במדבר אינו אלא שלושה ספרים? מה ההיגיון מאחורי הדברים הללו?

מפרשים בעלי תפיסת עולם פילוסופית או קבלית הדגישו כי חכמים ראו חשיבות ביצירת תבנית המחלקת את ספרי המקרא לשבע ספרים, בהתאמה למערכות השוררות בעולם הטבע או בעולם האלוהות. יתרה מזאת. הפרשה של 'ויהי בנסוע', רומזת לדעתם לעניינים הקשורים למספר שבע, כדוגמת חידוש העולם, חלוקת ימות השבוע ויום השבת, שנת השמיטה כל שבע שנים, שנת היובל כל 49 שנים, ושבעת קני המנורה [4].

מפרשים אחרים טענו כי פרשת 'ויהי בנסוע', הינה פרשה שיש בה סוד עמוק, ולכן היא ראויה להיות ספר בפני עצמו. כך למשל טוען יעקב אנטולי [5]. לדעתו, ארון ברית ה' הנוסע לפני המחנה רומז לאנשי המעלה של עם ישראל, ששכלם מנהיג את גופם, וממילא הם נשמרים מהאויב שהוא בעצם היצר הרע של האדם. אנטולי מרחיב את הדברים, ומסביר כך עקרונות בתורת ההשגחה. והוא מסכם: "אמר עליה שהיא ספר תורה בפני עצמו... שהוא שקול כנגד ספר תורה לפי הכוונה הנמצאת בו" [6].

ברם, גם גישות אלו אינן מניחות את הדעת, היות שהמקרא משופע בקטעים חשובים, כעשרת הדיברות או כקריאת שמע, והם למרבה הפלא לא מקבלים מעמד של ספר בפני עצמו.

[בתמונה: ספר במדבר... המקור: ארכיון השעורים, אור חיים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ראוי גם לציין, כי הסימון של נו"ן הפוכה אינו היחיד במקרא. כך נאמר באבות דרבי נתן:

"עשר נקודות במקרא"[7], כלומר שיש במקרא עשרה מקומות בהם יש סימון של נקודה או נקודות ללא טעם נראה לעין. לפי המשך הדברים, הכוונה בנקודות אלה לפי חז"ל, שהם ראו בהם ציון למילים שנפלו בהם ספק, או בנוסח לא ברור כל צורכו. רחוק מאוד מהסברות שהעלנו בפרשת ויהי בנסוע.

אחרית דבר

המחלוקת בדבר פרשת 'ויהי בנסוע', האם לראות בה ספר בפני עצמו, החל מדברי המשנה ועד לפרשנות המאוחרת, המשיכה והתגלגלה הלאה, ללא תירוץ מספק. כלל התירוצים - שרואים בה ספר מקראי בפני עצמו - אינם תירוצים מספקים או ראויים. בנוסף, יש במקרא סימונים רבים נוספים בצורת נקודות, שבאו דווקא להראות על כשל במילים שנכתבו מקרא, באופן שגוי או לא ברור, בדומה למשמעות הנקודות באסכולה האלכסנדרונית [8].

הדבר המוחלט היחידי שניתן לומר בסוגיה זו, כי מאז פסיקתו של הרמב"ם [9], כי קיימים רק חמישה חומשי תורה, המחלוקת האם קיימים שבעה ספרים במקרא או רק חמישה אינה רלוונטית יותר.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ', לחצו כאן]

מקורות

[1] משנה, סדר טהרות, מסכת ידיים, פרק ג', משנה ה'.

[2] במדבר, פרק י', פסוקים ל"ה‑ל"ו.

[3] בבלי, שבת, דף קט"ו עמוד ב', דף קט"ז עמוד א'.

[4] ראה – גורפינקל, א. פרשת 'ויהי בנסֹע' – ספר בפני עצמו: האומנם יש שבעה חומשים בתורה? גיליון פרשת שבוע בר אילן, פרשת בהעלותך, תשע"ד, מספר 1071.

[5] יעקב בן רבי אבא מרי בן רבי שמשון אנטוּלִי, מחכמי פרובנס, רב, תלמיד חכם, רופא, פילוסוף, דרשן ומתרגם. שם משפחתו, אנטולי, ניתן לו על פי שמו של אבי סבו, 1194 – 1256.

[6] ספר מלמד התלמידים, פרשת בהעלותך, דף ק"ל, עמוד ב'.

[7] אבות דרבי נתן, מהדורת שכטר, דף נ', ב'(נוסח א').

[8] על כך ראה – ליברמן, ש. יוונית ויינות בארץ ישראל, מוסד ביאליק, 1984, עמודים 178 – 184.

[9] רמב"ם, משנה תורה, ספר אהבה, הלכות ספר תורה, פרקים ז' - ח'.