אבי ברוכמן: חומת השתיקה הכחולה

[לתמונת המקור]

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9b%d7%9e%d7%9f-5

ד"ר אבי ברוכמן (בתמונה משמאל) הוא מרצה בכיר במחלקה לקרימינולוגיה המכללה האקדמית אשקלון. שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  *

לפני מספר ימים התפרסמה פרשיה שהתרחשה במשטרת מחוז המרכז. כנגד קצין משטרה גלעד פרץ ושני שוטרים - אריק פיסחקוב וגרגורי פיסחוב מהיחידה המרכזית - הוגשו כתבי אישום בגין אלימות קשה, בתוך ניידת משטרתית.

ידיעה זאת יכולה הייתה להיכנס לכרוניקה של אלימות שוטרים (Police brutality), שלה לצערנו אנו נחשפים רבות באמצעי התקשורת. אולם, התברר שבפרשיה זאת שמעורב בלש אחר - בנו של קצין משטרה בכיר לשעבר - שהוא זה שהפליל את קצין המשטרה ושני השוטרים (פרוסמושקין, 2017). בעגה המשטרתית, הוא 'פתח' עליהם.

תופעה זאת של שוטר - אשר מדווח על שחיתות משטרתית ואו אלימות משטרתית - הינה חריגה מאד, ומנוגדת לתרבות של ארגוני משטרה.

[לכתבת הערוץ הראשון על הסכם עד המדינה, לחץ כאן]

בארגוני משטרה נפוצה ושכיחה התרבות של גיבוי וחיפוי הדדי , ותרבות של שקר, שזכתה לכינוי "חומת השתיקה הכחולה" או בקיצור, 'החומה הכחולה' (Blue wall of silence או The Blue Code of Silence). הכינוי הזה מזכיר את הביטוי המוכר ב'שלושת המוסקטרים' של אלכסנדר דיומא: "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם".

[בתמונה: איור מתוך הוצאה של הספר משנת 1894. התמונה היא נחלת הכלל]

המושג הזה מתחבר לשני מושגים אחרים במדעי המשטרה: שחיתות משטרתית (Police corruption) ו- סטייה משטרתית (Police deviance). יש המחברים בין שני המושגים ויש המפרידים בינם. לטעמי, (יהיו שיחלקו עלי ..) יש לעשות הבחנה, מכיוון שכך ניתן ליצור קו רצף בין סטייה חמורה לסטייה פחות חמורה. למשל, יש הבדל בין שוטר המקבל שוחד לשוטר שמפעיל כוח מעבר לסביר המוקנה לו בחוק, בסיטואציות מסוימות. ההבחנה היא מאד בעייתית ומחייבת התאמה למציאות.

דוגמאות מארצות הברית: פרנק סרפיקו ומייקל דאוד

בשנת 1971 'התפוצצה' פרשיה במשטרת ניו יורק. השוטר פרנק סרפיקו (Serpico Frank) , מדווח ומעיד נגד חבריו השוטרים על לקיחת שוחד ושחיתות משטרתית (ראה כתבת הניו יורק פוסט למטה). הפרשייה מעוררת הדים רבים, וכתוצאה ממנה מוקמת ועדת קנאף (The Knapp) שחקרה את השחיתות במשטרת ניו יורק, וקבעה שאלפי שוטרים מעורבים בשחיתות כולל קצינים. הועדה מחלקת את השוטרים המושחתים לשתי קטגוריות "אוכלי הבשר" ו- "אוכלי העשב". תוך כדי כמובן חיפוי וגיבוי הדדי לאורך זמן. זכור לכולנו הסרט "סרפיקו" בכיכובו של השחקן אל פאצינו על הפרשייה.

בשנת 1993 'התפוצצה'  פרשיה נוספת. תחילת הפרשה עם מעצרו של שוטר בן 32, מייקל דאוד במאי 1992, הוא עסק בסחר בסמים והפצת כמויות עצומות של קוקאין יחד עם צוות השוטרים שהיה בכפיפות ישירה אליו. הוא הסכים לשמש כעד מדינה תמורת עסקת טיעון של 12 שנות מאסר. בעדותו הסתבר שהשוטרים עסקו בפעילות פלילית: רצח, סחיטה ודמי חסות, מכירת נשק לעבריינים, העברת מידע משטרתי לעבריינים, אלימות ושימוש עצמי שלהם בסמים ובאלכוהול. (יחזקאלי, 2004).

[בתמונה: חומת השתיקה הכחולה: יצירתו של Jeremy Wilson] 

סוגיית "המתריע בשער"...

גם סרפיקו וגם דאוד שימשו בתפקיד של מה שמכונה, מתריעים בשער. המתריע בשער הוא כינוי לחושף שחיתויות. אדם מתוך הארגון המסכן את מעמדו על מנת לחשוף פעילות לא חוקית ולא אתית בארגון בו הוא עובד. כאשר, מדובר במתריע בשער בארגון המשטרה, מדובר באיש משטרה שסודק למעשה את "החומה הכחולה" ומוציא דברים מחוץ לארגון.

אצלנו זכורה הפרשייה המטלטלת שבה למעשה נאלץ לסיים את תפקידו מפכ"ל משטרה מכהן, משה קארדי, בעקבות אינפורמציה שהעביר לתקשורת נצ"מ אפרים ארליך ( קרמשניט), שהביאה להקמת וועדת זיילר (ברוכמן, 2015).

מקרה זה טופל ללא לאות ע"י עו"ד פיני פישלר מול פיקוד משטרת ישראל ובסיוע מבקר המדינה, ועד היום למעלה מעשור שנים, אמנם הוחזר נצ"מ ארליך לארגון המשטרה, לאחר שסדק את "החומה הכחולה", והוכנס "למקרר" בעגה המשטרתית. באיזה תפקיד? קצין חיזוי תאונות דרכים באגף התנועה?!

[בתמונה: אפרים ארליך בטקס קבלת דרגת ניצב המשנה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אפרים ארליך. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

.

[בתמונה למעלה: כתבת 'מקור ראשון' על עדות סגן ניצב אפרים ארליך (קרמשניט) בוועדת זיילר]

תרבות ארגונית וחומת השתיקה הכחולה...

פרופ' דני גימשי (2007) טוען שהתרבות הארגונית הייחודית הקיימת בארגוני המשטרה, מתפתחת ומעוצבת בהקשר הייחודי של סביבת העבודה המשטרתית. המאפיינים הייחודים של השיטור ותנאי העבודה של השוטר הם שמעצבים את התרבות הזאת.

בין המאפיינים ניתן למצוא את תחושת הסכנה והסיכון. עבודת השוטר היא עבודה מסוכנת, גם ברמה הקבוצתית וגם ברמה האישית. היא גם נתפסת ככזאת בעיני הציבור. מבחינת השוטרים לא רק העבריינים הם "המסוכנים", אלא גם האחרים שעלולים לפגוע בהם כמו עורכי דין, פוליטיקאים, אישי ציבור, פרקליטות, ועוד.

התלות בשוטר שותף, שוטרים בעיקר שוטרי השטח חשים, כי לא ניתן לסמוך על אף גורם גם במשטרה וגם בציבור, אלא רק לשותפו למשמרת אשר חווה את אותם אירועים, אותם סיכונים. במצבי סיכון, שלומו וחיו של השוטר תלויים לעיתים קרובות בהתנהגותו של שותפו למשמרת. גיבוי מבצעי, ירי בעת הצורך, נהיגה מבצעית. בארצות הברית בה נהרגים מאות שוטרים מדי שנה בפעילות מבצעית המשמעות היא גדולה. מתקיימים יחסי עבודה אינטימיים ותלות בין השוטרים השותפים המושתתים על יחסי אמון קרובים המחייבים מתן גיבוי הדדי. מכאן, יכולות להיווצר סיטואציות של התנהגויות שליליות, כמו התנהגות אלימה והנושא נשאר "עניין בין השותפים".

שוטרי השטח נמצאים במגע ונחשפים לרוע האנושי לסוגיו. שוטר נחשף לפשעים חמורים, סכסוכים ומריבות, אלימות במשפחה. הוא נחשף לפערים העצומים בין סוגי אוכלוסיות. השוטר נתקל בשחיתות הנפוצה במגזר הציבורי וברמות הממשל השונות. והוא נחשף לאי צדק שקיים בבחינת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. הוא נחשף לאנשים שצברו הון עתק מעבירות פליליות, נתקל בפיתויים של קבלות טובות הנאה. כותב גימשי (2007) : "השוטר נתקל במצבים רבים בהם "נראה" כי "הפשע משתלם", בקרב עבריינים, פוליטיקאים, אנשי עסקים או פעילי ציבור. השוטרים תופסים את עצמם כ "טובים" מול "הרעים" והופכים להיות ציניים , מבודדים מהציבור, ויוצרים סולידריות ארגונית ( חומת מגן כחולה) מול העולם החיצוני המאיים.

 "האישיות העובדת" של השוטר....

פרופ' ג'רום שקולניק (ראו תמונה משמאל) מבכירי הקרימינולוגים במדעי המשטרה טבע את המונח " האישיות העובדת" (Police working personality) בספרו "צדק ללא משפט" משנת 1966 הוא טען שמאפייני עבודת המשטרה ותנאי עבודתו של השוטר מעצבים אישיות מיוחדת לשוטר, ובעלת תכונות מיוחדות כמו: סמכותיות, חשדנות, שמרנות עוינות וציניות.   לתכונות אלו נוספו כתוצר של מחקרים תכונות נוספות כמו סודיות. השוטר נוטה שלא לשתף את הציבור, מפקדיו ואת משפחתו בנושאים רגישים ובבעיות קשות שהוא מטפל בהם. תכונות אלו כמו חשדנות, וסודיות יוצרים מעין "מסך כחול" (blue curtain) שמבודדים את השוטר מכל מי שאינו שוטר בעיקר שוטרי השטח והוא סומך בעיקר על שותפו לעבודה ומכאן שאחד שומר ומשגיח על השני.

האם המקור ל"חומת השתיקה הכחולה" בתהליכי סוציאליזציה?

ד"ר עידית חכמי מהמשרד לביטחון הפנים עשתה את עבודת הדוקטורט שלה בנושא המעניין של הכניסה לתפקיד השוטר במשטרת ישראל [הספר שיצא בעקבות הדוקטורט (ראו כריכה משמאל) ניתן להורדה באתר זה].

חכימי (2007) מחלקת את שלבי הסוציאליזציה (חיברות) שעובר השוטר למספר שלבים:

  • השלב הראשון: " סוציאליזציה מקדימה" ( Anticipatory Socialization). שלב זה מתייחס לתהליך בו היחיד המעוניין להשתייך לקבוצת התייחסות מסוימת מתחיל לאמץ את הערכים של אותה קבוצה, ובכך מכין את עצמו להצטרפות העתידית לקבוצה. לדבריה, מחקרים בקרב שוטרים חדשים מצביעים על כך שלסוציאליזציה המקדימה קיימת השפעה רבה על השקפותיהם של המתגייסים ועל עמדותיהם כלפי התפקיד.
  • השלב השני: שלב ההכשרה לתפקיד ( Making a Policeman). לאחר שעברה שוטר המיועד את הליכי המיון, ולפני הכניסה בפועל לתפקיד, עוברים מרבית השוטרים תקופת הכשרה באקדמיות משטרתיות. ( אצלנו במכללה לשוטרים בבית שמש) עקר תהליך הסוציאליזציה לתפקיד השוטר מתרחש בשלב ההכשרה. ההכשרה באקדמיות המשטרתיות מאופיינות בדומיננטיות של ההיבט הפורמאלי, בהרחקה של ה "טירונים" מכלל המערכת ובבידודם במסגרת שאמורה להעביר להם את תכני התפקיד "הנכונים" המצופים מהם במסגרת תפקידם. בתהליך זה ניתן דגש על היבטים טכניים של התפקיד וטיפוח "קבוצת השווים". כאן, למעשה מתחיל השלב הראשוני של הבנת המהות של "חומת המגן הכחולה".

ביקורת מרכזית על ההכשרה באקדמיות המשטרתיות לסוגיהן טוענת לאי הלימה בין חומרי הלימוד באקדמיות המשטרתיות לבין צרכי השטח. קיים פער בין החומר הנלמד בהן לבין צרכי התפקיד. גימשי (2007) טוען שמערכת ההדרכה והאקדמיה המשטרתית מהווה מעין תת תרבות משלה בתוך הארגון המשטרה. בתקופה זאת ניתן דגש על רכישת ידע, מיומנויות, פיתוח יכולת של שיקול דעת, יכולת קבלת החלטות, כמו גם ניסיון לפיתוח תובנות חברתיות, תפיסות ועמדות בנושאי משטרה ושיטור (נורמות).

השלב הזה הינו שלב חשוב וקריטי, אמרנו וכתבנו בעבר על הכשלים של האקדמיה המשטרתית בבית שמש ועל הצורך ברפורמה , שאנו תקווה שיגיע במינוי של ראש אגף הכשרה והדרכה בארגון המשטרה. (ראו ברוכמן (2017) רפורמות בארגוני משטרה.

  • השלב השלישי: שלב המפגש הראשוני עם התפקיד. לאחר שסיים את תקופת ההכשרה מגיע השוטר לשטח . בספרות מאופיין שלב "כהלם של המציאות", שלב המלווה בחרדות ובחששות. במפגש הזה חווה השוטר את הניגוד בין הידע של "השטח", לבין הידע שרכש באקדמיה המשטרתית. אמנם, הוא מכיר את החוקים ואת הנהלים, אולם הוא חושש מהעדר ידע מספיק ומהעדר יכולת לפעול בשטח. במצב זה גוברת התלות שלו בהדרכתם של החונך שהוצמד לו והשוטרים הוותיקים. בשלב הזה מתחיל להפנים השוטר החדש את התרבות הארגונית האמיתית של המשטרה. כולנו זוכרים את השוטר "הירוק" שמגיע מבית הספר לשוטרים ומנסה להגיד לראש המשמרת ואו לשוטר ותיק "...אבל, במכללה לימדו אותנו אחרת.." ותשובה שיקבל "....אצלנו עושים עבודת משטרה אמיתית...באם אתה רוצה תחזור חזרה למכללה..". בשלב הזה הוא כבר נחשף לכל אותם דברים שכמובן לא מלמדים במכללה, כמו למשל הצורך לפתוח תיק גם על תקיפת שוטר ואו הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו כאשר מבצעים מעצר. כאן הוא רואה ולומד כיצד צריך למלא דוחות מעצר ודוחות זיכרון דברים . מה מדווחים לרמות הפיקוד, מתי מדווחים וכיצד מדווחים.
  • השלב הרביעי: השוטר משתלב בעבודת המשטרה ברמת השטח. לאחר שהבין והפנים את הסטטוס "אני שוטר", הוא מתחיל לתפקד ולפעול בהתאם לתרבות ולרוח הדברים שהוא רוכש מהשוטרים הוותיקים ובעלי הניסיון. כאן, מתחילה להיות מעוצבת אותה "אישיות עובדת", כאן לומד השוטר את הסולידריות הקבוצתית שמביאה ליצירת אותה "חומת מגן כחולה" של הם ואנחנו. השוטר מבין את חשיבות התיאום מול השותף שלו והשוטרים האחרים "קבוצת השווים" בעת הפעילות המשטרתית ולאחריה. לאחר מספר חודשים הוא כבר הופך לוותיק ומקבל שוטר "ירוק" לחניכה שמגיע מהאקדמיה המשטרתית.

לסיום נצטט את עמיתנו ד"ר עמיקם הרפז (2012) (ראו תמונה משמאל) שמתייחס לאותה "חומת השתיקה הכחולה" ובשפתו הוא:

" הבעיות שאיתן מתמודדים השוטרים ומנגנוני ההגנה שפיתחה תרבות המשטרה לטיפול בהן, מביאים לשתי תוצאות: בידוד חברתי ונאמנות לקבוצה. העוינות, הסכנות שבמקצוע השיטור, וסמכויות השימוש בכוח, מבחינים את השוטר ממי שאינו שוטר. כל אלו גורמים לשוטר להזדהות עם קבוצת הייחוס שלו (מה שקראנו "חומת השתיקה הכחולה") ונוצרת תרבות של "אנחנו והם" נגד האזרחים, שמביאה לנאמנות קבוצתית חזקה. הנאמנות היא תגובה ללחצי הסביבה והארגון. השוטרים תלויים אחד בשני פיזית ורגשית, כדי להתמודד הן עם הסכנות שהסביבה התפקודית מייצרת והן עם הממונים עליהם".

 העשרה

  • מתוך שידורי הטלוויזיה החינוכית: אפרים ארליך (קרמשניט) מספר ליורם יובל על האירועים שעיצבו את חייו: טראומה משפחתית כשהתבשרו בטעות על מות אחיו, האובדן של הוריו והבחירה בקריירה במשטרה, גם על חשבון אשתו וילדיו, שכעת הוא מתנצל בפניהם (פורסם ביו טיוב בתאריך 5 בנוב׳ 2015):

[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]

מקורות

  • ברוכמן,א (2017) רפורמות בארגוני משטרה אתר ייצור ידע
  • ברוכמן,א (2015) התנכלות ל "מתריעים בשער" גם במשטרת ישראל? אתר יצור ידע.
  • גימשי,ד (2007) מערכת הצדק בפלילים
  • הרפז, ע (2012) אסטרטגיות שיטור
  • חכימי,ע (2007) היבטים צבאיים ואזרחיים בהבניית תפקיד השוטר בישראל.
  • יחזקאל,פ ( 2004) מבוא ללימודי משטרה ושיטור. האוניברסיטה המשודרת.
  • פרוסמושקין, מ (2017) "עד מדינה בימ"ר מרכז" אתר פוסטה 27 פברואר 2017
  • Skolinick, J.H (1966) Justice without Trial

6 thoughts on “אבי ברוכמן: חומת השתיקה הכחולה

  1. Pingback: תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע' - ייצור ידע

  2. Pingback: על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.