אבי הראל: רפואה או גאולה – בין שפינוזה לפרויד

[בתמונה: מימין זיגמונד פרויד. משמאל: ברוך שפינוזה. שתי התמונות הן נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

[בתמונה: מימין זיגמונד פרויד. משמאל: ברוך שפינוזה. שתי התמונות הן נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

זיגמוּנד פרויד - אבי תורת הפסיכואנליזה - נחשב במקביל גם לאחד מבעלי הכפירה הגדולים של המאה העשרים שיצא מהעם היהודי, בדומה לשפינוזה, שהקדימו בשלוש מאות שנים. בערוב ימיו הודה בתלות הקיימת בין תורתו ותורת שפינוזה: "אין סיבה שאזכיר את שמו במפורש, שכן הגיתי את רעיונותי מתוך האקלים שיצר הוא", טען...

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 20 בנובמבר 2021

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

זיגמוּנד פרויד (1856 – 1939), שהיה אבי תורת הפסיכואנליזה, נחשב במקביל גם לאחד מבעלי הכפירה הגדולים של המאה העשרים שיצא מהעם היהודי, בדומה לשפינוזה, שהקדימו בשלוש מאות שנים.

העובדה שהן שפינוזה והן פרויד היו ממוצא יהודי אינה מקרית לדעת זה האחרון, ופרויד מדבר על בדידותו שלו בדומה לבדידותו המזהירה של שפינוזה כדלקמן : "אולי לא מקרה הוא שנציגה הראשון של הפסיכואנליזה היה יהודי. כדי להכריז על האמונה בה נצרכה מידה ניכרת של נכונות ליטול על עצמו את גורל הבדידות שבאופוזיציה, גורל שהיהודי מנוסה בו יותר מכל אדם אחר".(מתוך – ההתנגדויות לפסיכואנליזה, כתבי פרויד,, עמוד 272, ראה מקורות). שפינוזה נוכח כאן באופן מוחשי ביותר למרות ששמו לא נזכר כאן במפורש.

לפרויד היה יחס אמביוולנטי לפילוסופיה, והוא לא העמיק ללומדה. לכן, אין זה מפתיע שהוא לא מזכיר כמעט את שמו של שפינוזה במפורש, כפי שהראינו במקור שהובא לעיל. אולם כפי שניתן לשער, יש בין שני אישים אלה קירבה בלתי אמצעית שנקל להבחין בה.

[בתמונה: זיגמונד פרויד. הצילום הוא תמונה חופשית שהועלתה על ידי immugmania לאתר flickr]

בערוב ימיו ענה פרויד (בתמונה משמאל) על השאלה הגדולה, האם הוא הושפע משפינוזה; ואם כן, מדוע לא הזכירו במפורש בכתביו? ותשובתו לא הותירה מקום לספק: "הנני מודה ברצון בתלות הקיימת ביני לבין תורת שפינוזה. אין סיבה שאזכיר את שמו במפורש, שכן הגיתי את רעיונותי מתוך האקלים שיצר הוא" (מתוך מכתב אל לותר ביקל, ראה מקורות).

[בתמונה משמאל: זיגמונד פרויד. הצילום הוא תמונה חופשית שהועלתה על ידי immugmania לאתר flickr]

הרעיונות  שעליהם מדבר פרויד במכתב זה מתמצים בתפיסה הנטורליסטית והדטרמיניסטית של העולם. פרויד הוסיף על כך את המימד של הלא מודע, מה שאצל שפינוזה מוגדר כמחשבה, אשר בו הטבע משתקף לעצמו מבפנים.

למרות ששפינוזה משרטט עולם פנתיאיסטי, הרי שפרויד נמנע מכך. יש אצל פרויד טבע; כלומר, יש תופעות טבעיות, אך אין לדידו העצמה של תופעות אלה לידי מציאות כוללת ואלוהית.

כידוע, שפינוזה דחה את כל הדתות ההיסטוריות וראה בהן דתות של הבל. פרויד רואה בדת סוג של אשליה, הנובעת מחרדת האדם נוכח היקום האין סופי, העוטף אותו. חרדה זו יוצרת לדעת פרויד את עולם הדימויים הדתי, מקדמת דנא ועד עתה.

אם כך מה אמור להיות תחליף לדת לפי שניהם? שפינוזה מציע דת להמונים שמבוססת על מעשים תוך כפיפותה לשלטון הפוליטי. למיעוט הפילוסופי מציע שפינוזה את הכרת התבונה ואהבת האל השכלית.

פרויד בניגוד לכך, אינו מציע תחליף לדת, ויתכן שאם היה נשאל, היה דוחה את תורת הגאולה החילונית של שפינוזה. פרויד הוא אתיאיסט טהור, בלי שום תחליפים פנתיאיסטיים, ונטול מיסטיקה לחלוטין. כל מה שיש לו להציע הוא הבנה עצמית של היחיד. אין זו תורה פטליסטית, אלא נקיטת עמדה אנושית נוכח מצבו.

גם שפינוזה וגם פרויד מדברים אודות ההתנהגות האנושית והסברת דחפיה. אצל שפינוזה המדובר בקונאטוס, ואילו אצל פרויד הוא מוחלף בלבידו:

  • הקונאטוס הוא החתירה לקיום ולשימור העצמי של האדם. בשל כך הוא המקור היחיד לכל רגשות האדם, וליצריו השונים. במקביל הוא גם המקור לאהבת האלוהים השכלית עליו המדבר שפינוזה בכתביו.
  • אצל פרויד הלבידו, הינו המקור המרכזי, אבל לא היחיד,  של האנרגיה האנושית, והוא אחראי בקביעת התהליכים של המודע והלא מודע במין האנושי.

שני המושגים הללו מדגישים את המימד הטבעי של האדם, ואת היותו בעל רצון ותשוקה. אך למרות הקרבה הזאת, יש בכל זאת הבדלים בין שתי הגישות הללו:

הלבידו נתפס ככוח שביסוד התופעה המינית, ולדעת שפינוזה, זו תהיה הגדרה צרה מדי. בנוסף, הלבידו קשור גם לעקרון העונג, ולא לעיקרון של השימור העצמי של שפינוזה. למרות שהמצע כאן קצר מלהכיל את התפתחות מחשבתו של פרויד, ניתן לומר כי בבגרותו האמין פרויד בשני מושגים נוספים שיש בהם שניות, ארוס וטאנאטוס.

לפי דעתו של פרויד, בארוס מצוי עקרון האהבה, יצר המין וגם השימור העצמי. מולו בטאנאטוס מצוי עקרון של אלימות קיצונית, שמרוסנת בגלל המציאות הסובבת את האדם. לכן במקרים רבים אלימות זו מתועלת  פנימה וגורמת נזק לאדם עצמו. בכך סלל פרויד את הדרך להבנה של תופעת ההתאבדות , תופעה אותה שלל שפינוזה לחלוטין. לדעת שפינוזה, המציאות האנושית  מבוססת רק  על ההכרה השכלית. לכן כל הדחפים השליליים של האדם מקורם בהבנה לא נכונה במישור השכלי. לא יתכן אם כן שאדם לפי העיקרון השכלי ישים קץ לחייו. אם אכן דבר כזה קורה, הרי שהוא נובע מעיוות חמור בהכרה האישית של אותו אדם.

חרף המחלוקת העזה בין שתי הגישות צריך להדגיש שוב כי הן פרויד והן שפינוזה רואים באדם יצור סופי, שביסוד קיומו עומד העיקרון של יצר הישרדות. לשון אחר – כל הדחפים האנושיים ועיצוב התרבות האנושית מקורם ביצר זה.

יסוד נוסף בו הם שותפים למושג, אולם חלוקים על משמעותו, הוא ההכרה העצמית.

[בתמונה משמאל: דיוקנו של ברוך שפינוזה. התמונה היא נחלת הכלל (עוגן ברשת)]

שפינוזה (ראו דיוקן משמאל) טוען כי ההכרה העצמית מבוססת על הכרת העולם. כלומר הדרך להכרה העצמית עוברת קודם כל בהכרת המבנה הכללי של העולם, משמע שהדרך להכרה עצמית אישית הינה ארוכה ומפותלת. לא לחינם כתב שפינוזה ספר שלם מבין חמש ספרי תורת המידות שלו המוקדש לנושא ההכרה העצמית. בכך מעניק שפינוזה לפסיכולוגיה האנושית, בדומה לדקארט לפניו, תחום מדעי ועצמאי משלה.

[בתמונה משמאל: דיוקנו של ברוך שפינוזה. התמונה היא נחלת הכלל (עוגן ברשת)]

פרויד אינו עוסק בגאולת האדם, אלא בריפוי שלו. הוא קובע כי מטרת הריפוי היא להביא את הדברים המודחקים של האדם לידי התודעה וכך להתגבר עליהם. ברגע שהאדם יתגבר על ההדחקה שלו, הוא יוכל להשקיע אנרגיות לאפיקים מועילים בבניית האישיות שלו ובכך לגרום לאדם יציבות מנטלית איתנה. ניתן לומר כי גילוי ההדחקה על ידי פרויד יצר את תורת הפסיכואנליזה אותה יצר.

למרות ששפינוזה ופרויד רואים בהכרה העצמית דרך לשחרור האדם הרי הם חלוקים על התוכן של הכרה זו. אצל פרויד מעניקה ההכרה העצמית שחרור מתסביכים ופחדים, סוג של ריפוי הנפש ולא סוג של גאולה. לדעתו המדע אינו תחליף לדת. המדע הוא האויב של האשליה האנושית. אין במדע תשובות על מקומו הנחות של האדם ביקום וההכרה העצמית באה רק לייצב את מזג רוחו של הפרט ותו לא. יתרה מזאת. לפי פרויד כדי להגיע לריפוי עצמי אין צורך לדעת את כל חוקי המדע הקיימים. רוצה לומר שהאדם יכול להגיע לריפוי עצמי אבל להיות איש ההמון שהידע המדעי שלו מוגבל ומצומצם.

שפינוזה לא מקבל לחלוטין את הפרשנות הזאת. לדידו, כדי שהאדם יעלה בפן הרוחני שלו, מדרגת ההמון הנבער, עליו להכיר את חוקי הטבע בכללם ואז יוכל הוא לזכות ברמה העילאית של האדם שהיא הכרה שכלית. אין קיצורי דרך אצל שפינוזה, מה גם שהמדובר בסוג של גאולה חילונית מובהקת. יתרה מזאת. אצל שפינוזה, ההכרה העצמית ברמתה הגבוהה ביותר אמורה להוליד באדם ריגוש עם עוצמה שיכול להניע גם אחרים ללכת בדרך זו. זאת המשמעות של שפינוזה אודות אהבת אלוהים השכלית ההופכת את האדם הבנאלי למנהיג המונים מוסרי. כל זה לא קיים כלל במשנתו של פרויד היות ולפי שיטתו האדם הרגיל אינו יכול להגיע קודם להכרה עצמית ורק אחר כך לשחרור מנטאלי, אלא סדר הדברים הפוך בתכלית.

[לקובץ המאמרים על ברוך שפינוזה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

2 thoughts on “אבי הראל: רפואה או גאולה – בין שפינוזה לפרויד

  1. Pingback: אבי הראל: האמנם היה שפינוזה החילוני הראשון? - ייצור ידע

  2. Pingback: ברוך שפינוזה - החילוני הראשון - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.