אלעד רזניק: זירת הלחימה בסוריה – סיבוכיות של זמן ומקום

הקואליציה האנטי דעשית

[המקור: טוויטר]

הימשכות הלחימה בסוריה טומנת בחובה פוטנציאל עצום לתסבוכת מרובת שחקנים. נקודות המוקד של הלחימה בסוריה משתנה חדשות לבקרים וכותרות העיתונים ברחבי העולם משתנות בהתאם.

זירת הלחימה 

בסכסוך הסורי קיימים מספר מוקדים ,כל אחד מהם בעל חיים עצמאיים משלו. כלל זירות הלחימה קשורות אחת לשניה ומקרינות אחת על השניה, אולם פיתרונה של אחת איננו מחייב את פתרונן של האחרות. מוקדי הלחימה העיקריים הם:

  1. הלחימה בין אסד למתנגדיו;
  2. הלחימה בין הסונים לשיעים;
  3. הלחימה הרוסית כנגד ארגוני האופיזיציה הסורים שאינם נחשבים כארגוני טרור; 
  4. פוטנציאל הלחימה הסעודי רוסי; 
  5. פוטנציאל הלחימה הרוסי אמריקאי;
  6. פוטנציאל הלחימה הטורקי רוסי;
  7. הלחימה בין הכורדים לטורקים;
  8. הלחימה בין הכורדים לסונים.  

פוטנציאל ההתרסקות של רכבת ההרים הסורית המדממת הינו אדיר. בהתאם גדלה האפשרות, שהלחימה תזלוג אל מחוץ לגבולותיה של סוריה. לאור זאת, כדאי לבחון את המגמות העיקריות שעומדות במוקד זירות הלחימה השונות בסוריה. 

האופוזיציה הסורית מאבדת מנכסיה הגאוגרפים ואזורי השליטה שלה, לנוכח השימוש חסר המעצורים בכוח צבאי על ידי כוחות אסד והמיליציות האיראניות, בחיפוי אווירי רוסי. מהן הסכנות העיקריות בהתמשכות זירת הלחימה הזאת? 

בסוף השבוע שעבר (12 – 13 לפברואר) ניהלו הנשיאים, אובאמה ופוטין שיחת טלפון, במהלכה דנו השניים בהידוק התאום בין הכוחות הרוסים והכוחות האמריקאים, לצורך הלחימה בתא השטח הסורי. 

תיאום טקטי בין הרוסים לאמריקאים - שיכול למנוע התדרדרות (מכוונות או בלתי מכוונת) ללחימה בין הצדדים - הוא בוודאי צעד מבורך, אולם נקודות המוקד המשתנות של הלחימה בסוריה, והתדירות המתמדת של השינוי, עלולות להקשות על שיתוף הפעולה שכזה.

השפעת אירועים טקטיים על זירת לחימה אסטרטגית 

איך ישפיעו על שיתוף הפעולה הרוסי אמריקאי התרחישים הבאים?

  • הפלה טורקית נוספת של מטוס רוסי - שיחדור לשטחה הריבוני של טורקיה?
  • הפלה טורקית של אחד ממטוסי הקואליציה על ידי כוחות ההגנה האווירית של אסד?
  • הפלה התמשכות הלחימה על ידי כוחות ה- YPG (הכורדים) שמנסים לייצר רצף טריטוריאלי לאורך גבולה הצפוני של סוריה עם טורקיה?
  • מעורבות צבאית טורקית בתוך סוריה, שתאלץ לתקוף את כוחות ה- YPG, על מנת למנוע מהם הישג טריטוריאלי לאורך גבולה הדרומי של טורקיה?

הטורקים החלו במעורבות כזו ביום שלישי השבוע, עם ההפגזות הארטילריות באזור עזאז. האסקלציה הבאה בזירת הלחימה הזאת תיגרם, כאשר הטורקים ישלחו כוחות צבא אל תוך סוריה. למעשה בתחילת השבוע, משטר אסד כבר הודיע, שכך עשו הטורקים, למרות שהנשיא הטורקי מיהר להכחיש זאת.  

אם הכוחות הקרקעיים של צבא טורקיה יכנסו לסוריה, הם יהפכו למטרות לתקיפות אוויריות של הרוסים. תקיפות רוסיות צפויות אלו יהיו על כוחות של מדינה חברה בברית הצפון אטלנטית. מה תהיה התגובה של הברית הצפון אטנלנטית והאם יופעל סעיף 5 באמנת הברית (Section 5 Collective Defense), המחייב לבוא לעזרת המדינה המותקפת? מענה חלקי לסוגיה זו קיבלנו משר החוץ של לוקסמבורג, שהתבטא ב- 19/2/16 כי נאט"ו לא תגבה את הטורקים באם הצבא הטורקי יתקוף בסוריה ( Merken, 2016).

שיתוף הפעולה הרוסי - אמריקאי לא יצליח לבודד את עצמו לאורך זמן מהפגיעות באינטרסים הפרטניים של בעלות הברית השונות של מוסקבה וושינגטון. שיתוף הפעולה הזה יקרע לגזרים, לנוכח המחויבויות השונות של האמריקאים מזה והרוסים מזה.

לאחר הפלת המטוס הרוסי בחודש נובמבר 2015, התייצבה הברית הצפון אטלנטית לצד הטורקים, אולם במסע"ת שניהל ג'ן סטולנברג (מזכ"ל נאט"ו) בבריסל ב 24 לנובמבר הוא קרא להרגעת המצב. איך תגיב הברית לנוכח נקיטת צעדים צבאיים על ידי טורקיה, שיגרמו לדרדור המצב; על רקע הפגיעה באינטרס הלאומי הטורקי, עם התבססות כוחות ה YPG הכורדים לאורך גבולה הדרומי של טורקיה? 

בעיתיות נוספת כרוכה במטמורפוזה שעבר הסכסוך הסורי. ממלחמת אזרחים פנים סורית השתנה אופי הלחימה בהתאם לאינטרסים של הבריתות השונות בזירת הלחימה הסורית, ובהתאם לאינטרסים הפרטניים של כל אחד מהצדדים המעורבים (שלעתים מנוגדים לאינטרסים של הברית לה הם שייכים): 

  • הכורדים רוצים להשיג שליטה טריטוריאלית שתוביל בעתיד לעצמאות כורדיסטן. 
  • הרוסים רוצים להרחיב את אזורי ההשפעה שלהם במזרח התיכון על מנת לעצור את ההתפשטות הסינית מערבה. 
  • המדינות הסוניות משתמשות במלחמה בסוריה על מנת למנוע את התרחבות אזורי ההשפעה השיעים.
  • מדינות המערב וחלק מהמדינות הסוניות חפצות בהשמדת דאע"ש המאיים על המערב ובסיומו של משבר הפליטים המאיים להטביע אותן. 
  • ארה"ב חפצה בשימור האינטרסים שלה באזור המזרח התיכון ובחיזוק האגף האירופאי. 

לאור ריבוי האינטרסים בשטחה הגאוגרפי של סוריה, גדלו פוטנציאל העימות והסיכוי למלחמה רחבת היקף. ברור לכל מי שמתבונן במלחמה בסוריה שעל כף המאזנים מונח הרבה יותר מגורלו של אסד.

מקורות והעשרה

מי נגד מי בזירה הסורית...

3 thoughts on “אלעד רזניק: זירת הלחימה בסוריה – סיבוכיות של זמן ומקום

  1. ד"ר גיא בכור על המאבק הסוני-שיעי:

    "בעוד האמריקנים הוזים על איזו אחדות סונית-שיעית מחודשת, "העולם הערבי" הפך לעולם סוני, שאין לו עוד קשרים עם העולם השיעי, ויעיד על כך הבוז בו ביטלה השבוע סעודיה את מתנת שלושת מליארדי הדולרים ללבנון, לרכש צבאי. מלתחילה זה היה לא הגיוני, האמריקנים ביקשו, אבל עכשיו לבנון היא חלק מן הציר השיעי, ולכן אין לה עוד שום לגיטימציה אצל הסעודים. זה לא החשש שהנשק יזלוג לחיזבאללה, אלא זהותה של לבנון, שנמצאת תחת חסות האיראנים. זה אומר שסעודיה תעזור עכשיו למורדים הסונים בסוריה להתפרץ לתוך לבנון, ולהילחם מבפנים נגד חיזבאללה. עד כדי כך גדולה המשטמה. מובן שלא יגידו זאת בקול רם. באיזור הזה טובים בשירי תהילה ותעמולה, כשהסכינים נשלפות בין השורות.

    ואיפה "הפלסטינים"? נתקעו בין שני העולמות, לא לפה ולא לפה. חבורת אבו מאזן נשבעה אמונים לסעודים (שמממנת אותם), אך חמאס והג'יהאד נשבעו אימונים לאיראן (שמממנת אותם). כך הפך התהום "הפלסטיני" לבולען.

    הערביות כבר מזוהה באופן בלעדי עם הסוניות, כשבעצם הסוניות כבר טורפת את הערביות.

    פיסגת "הליגה הערבית" היתה אמורה להתכנס במרוקו בחודש אפריל. אך השבוע הפתיעה מרוקו שהיא חוזרת בה, ולא תסכים לארח את פסגת "הפלגנות". "לא נעמיד פנים כאילו אנחנו מאוחדים". אז מי יארח את הפסגה הערבית (מונח שפעם, לא להאמין, היו שתלו בו אצלנו תקוות גדולות). את המדינות "השיעיות" בפועל סילקו, כלומר תימן, עיראק, סוריה ולבנון. מצרים עסוקה בקיום שלה, ירדן בחרדות, לוב מתה, מרוקו ברחה, אלג'יריה רועדת מדאעש, תוניס מלקקת את פצעי הכלכלה שמתה, סעודיה עסוקה בלחימה, ומדינות המפרץ מבוהלות. אז איפה יקיימו את הפסגה? חשבו וחשבו, חיפשו וחיפשו, ומצאו. המקום הרחוק ביותר שאפשר לחשוב עליו. הפסגה הערבית תתקיים במאוריטניה, מדינת יצוא העבדים.

    כך נולד ומת רעיון "הליגה הערבית", כאשר רק בכירים בודדים טורחים בכלל להתייחס אליו. גם רעיון הפן-ערביות נולד, ומת כבר מזמן, אך טרם נקבר, כי אין בעצם מה לקבור. איך קוברים רוח רפאים?

    למה זה קרס? המזרח התיכון יושב כבר 5,000 שנים על ציר שיש לו שני קטבים: מסופוטמיה, כיום עיראק, ועמק הנילוס, מצרים. אך האמריקנים הפילו אישית גם את סדאם חוסין (מנהיג הערביות הסונית) וגם את חוסני מובארק (מנהיג הערביות הסונית), והציר נשבר, ללא תקנה.

    מות הערביות מזוהה עם בגידת האמריקנים, שהחריבו את הציר הסוני, ובעצם את ה"עולם הערבי". המרחב הסוני חש שעכשיו האמריקנים והרוסים רוצים לכפות עליו את שלטון השיעים, גם בסוריה וגם בתימן, וכמובן באיראן. הוא לא יסכים לכך בשום אופן. לא על סוריה הוא מקונן, אלא על עצמו.

    אז מי הרג את הערביות? באיזור הזה תמיד יאשימו אחרים. אך במיכניקה של כוחות אפלים, שאינם שולטים בעצמם, הערביות הרגה את עצמה."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.