אבי ברוכמן: "עישוב וזריעה" במגזר הערבי

  תופעת הירי במגזר הערבי

[בתמונה: כותרת אחת מיני רבות במאקו על תופעות הירי במגזר הערבי, מתוך חדשות 2 - כותרת ותמונת מסך]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

ד"ר אבי ברוכמן שירת במשטרת ישראל בתפקידי פיקוד מטה והדרכה. בתפקידו האחרון שימש כראש המחלקה לשיטור קהילתי, בדרגת ניצב משנה. הוא עוסק במחקר ייעוץ והוראה בתחומי קרימינולוגיה ומערכת אכיפת החוק.

*  *  * 

הכותרות בתקשורת זועקות: תושבי אום אל פחם נותרים חסרי אונים מול האלימות הגואה. 114 קלעים נורה על בית ביישוב, מצלמות האבטחה תיעדו את האירוע, אבל אף חשוד לא נעצר. למרבה המזל, איש לא נפגע ורק נזק נגרם למבנה. לפני שבועיים ירו באותו יישוב 50 כדורים על ניידת של מחמד אבו סלאח שמוביל את פרויקט עיר ללא אלימות ביישוב/ גם במקרה זה לא נעצרו חשודים. הרשות המקומית והתושבים מגנים, רואים בחומרה את המעשים ודורשים מהמשטרה לטפל בסדר עדיפות גבוה. תגובת המשטרה על האירועים הייתה: מדוברות משטרת חוף נמסר כי נפתחה חקירה בנושא... רק חקירה ???

התופעות הפליליות החמורות המתרחשות במגזר הערבי בישראל מזה מספר עשורים, הגיעו לפני כעשור ומחצה לשיאן (וקיבלו גם הקשר לאומי) באירועי אוקטובר 2000. כדאי ורצוי לחזור ולקרוא את פרק המבוא של השופט תיאודור אור שעמד בראש הוועדה שבדקה את האירועים (ועדת אור,2001). בפרק זה מתארים השופט וצוות הבדיקה את הסיבות ואת המצב של ערביי ישראל, שהובילו לאותם אירועים קשים. הדוח גם מציג פתרונות ודרכי פעולה בסיומו. אחרי 15 שנה, לא בטוח שנלמדו הלקחים, המצב נשאר בעייתי כשהיה.

הממשלה הכריזה לאחרונה על הקצאת סכומי כסף גדולים למגזר הערבי. כדאי להשקיע בלימוד ובמחשבה לפני ההשקעה הכספית, שהרי, כבר תוכננו לא מעט תכניות אסטרטגיות בעולם המערבי, שניתן לעמוד היום על האפקטיביות שלהן בהתמודדות עם בעיות דומות.

מומלץ לממשלת ישראל ללמוד היטב, בהקשר זה את התכנית הקרויה "עישוב וזריעה" (Weed & Seed) - תוכנית התיקון והייצוב (Reclamation& Stabilization) של שכונות בעייתיות המיושמת בשכונות רבות ברחבי ארצות הברית מאז תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת.

עישוב וזריעה

עישוב וזריעה (Weed & Seed) הקרויה גם תוכנית התיקון והייצוב (Reclamation & Stabilization) היא אסטרטגיית שיטור מבוססת קהילה, שמטרתה למנוע, שליטה, ולצמצם פשע אלים, שימוש בסמים, ופעילות של כנופיות בשכונות. אסטרטגיה זו נהוגה בארצות הברית מאז תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת.

מטרת האסטרטגיה כפולה:

  • לעשב, משמע, לשרש פשע אלים, שימוש בסמים, ופעילות הכנופיות משכונות שנבחרו (תיקון - Reclamation);
  • ולזרוע, כדי למנוע חזרה של פשע לשכונות הללו. משמע, להשקיע מגוון רחב של מאמצים ציבוריים ופרטיים, על מנת להעצים ולפתח אוֹתָן (ייצוב - Stabilization).

הצלחת האסטרטגיה תלויה בתיאום של רשויות אכיפת החוק, קבוצות קהילתיות, וסוכנויות לשירותים חברתיים לשתף פעול ולעבוד יחד, כדי להחיות שכונות במצוקה.

משמעות התכנית היא, שאין ערך להשקעה תקציבית גדולה ללא "ניקוי" מקדים של השטח; ואין ערך לפעילות משטרתית מסיבית ללא השקעה תקציבית גדולה אחריה.

הפעילות צריכה להתבצע בכל אחד מהיישובים הערביים, שתחילתה בכניסה מסיבית של כוחות משטרה והתמקמות במבנה בתוך היישוב ולא מחוצה לו, על הכביש הראשי כפי שנעשה כיום (בדומה לנוהג המשטרתי המנדטורי). גם הניסיון של הצבא האמריקני בעיראק מלמד, שהצלחות נרשמו רק כאשר כוחות השיטור שהו עם התושבים, תוך חיזוק האלמנטים החיוביים שבתוכם, ולא במבואות הערים! עם תום גל האכיפה הגדול שאסור שיימשך מעבר לחודש-חודשיים, יש להתחיל להשקיע תקציבים בשינויים בולטים לעין!

הצלחה של שלב ה- "עישוב" נמדדת בהקטנת ממדי הפשיעה, סילוק העבריינים מאזור צמצום הפחד מפשיעה והגברת תחושת הביטחון של התושבים.

מקרה בוחן - העיר באפלו שבמדינת ניו יורק

בעיר זו - שבה התגוררו כ- 40000 שחורים - חלה בשנות ה-90 של המאה הקודמת עליה של 19% במקרי הרצח, ועלייה חדה בעבריינות אלימה. העיר, זכתה לכינוי המפוקפק של בעלת שיעורי הרצח הגבוה במדינה. תושבים רבים נטשו בתים ושכונות, מאורות הסמים התרחבו מאוד ונצבר נשק רב בידי הכנופיות.

בשלב ה"עישוב" הופעלה יחידה מיוחדת של המשטרה שפעלה בהתאם לעקרון "אפס סובלנות". נסגרו תחנות סמים, הוחרם נשק רב, נעצרו והועמדו לדין סוחרי סמים ועברייני אלימות, נעשה שימוש בחוק החילוט כנגד העבריינים, הותקנו ונאכפו תקנות רישוי מחמירות.

לאחר פעילות זאת שנערכה מספר שבועות, החלו בשלב "הזריעה": הוקמו בעיר מרכזי שיטור קהילתיים, הופעלו שוטרים קהילתיים בשילוב עם מתנדבים תושבי היישוב. העייריה ניקתה את כל אותם אזורים ושכונות מוזנחות (תיאורית החלונות השבורים...), ועסקה בשיפור הנוף וחזות העיר (תכנון סביבתי ומניעת פשיעה...). במקביל לתהליכים אלו, טיפלו באופן יסודי במערכת החינוך ברמה הפורמלית והבלתי פורמלית: הוכנו ובוצעו תכניות לנוער מנותק בשעות הפנאי, כולל שיעורי העשרה לילדים ולמבוגרים ברמה הבסיסית של קרוא וכתוב.

הפעילות המשטרתית בשלב "הזריעה" כללה תכניות לשיפור איכות חיי התושבים, תוך שילוב הגישה של שיטור לפתרון בעיות (POP ,Problem Oriented Policing) של הרמן גולדשטיין; ומניעת פשיעה מצבית ׁׁ(Situational Crime Prevention) של קלארק וקורניש, כמו גם הקמת מרכזי שיטור קהילתיים בהתאמה לאסטרטגיית השיטור הקהילתי (Community Policing).

מעקב מחקרי אחר תוצאות ההתערבות לימד, שממחצית שנות ה-90 (לאחר כ 5 שנים) פחתו עבירות האלימות ב31% לעומת שנה קודמת, ומקרי הרצח ירדו ב 38% כמו גם תקיפות חמורות.

משמעויות ומסקנות

עד היום, הייתה משטרת ישראל, במידה רבה, הנציגות הבלעדית של הממשל הישראלי ברחבי המגזר הערבי. אם תתבצע תכנית כזו, תפעל סוף סוף המשטרה כחלק מהמערכים האחרים ובצמוד להם. העצמת הרוב הדומם בישובים הללו שמעוניינים ורוצים לחיות באיכות חיים נאותה, ותוך תחושת ביטחון אישי טובה, תאפשר להם להיות נותני הטון ביישוביהם.

נכון יהיה להתחיל את הפעילות בעיר אחת למשך מספר חודשים, ואז, כשלתושבי המגזר יהיה ברור שהפעילות המשטרתית היא רק המבוא להתערבות עמוקה הרבה יותר, שיתוף הפעולה של האוכלוסייה צפוי לעלות, כבר בשלבי ההתערבות הראשונים.

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

One thought on “אבי ברוכמן: "עישוב וזריעה" במגזר הערבי

  1. Pingback: המגזר הערבי בישראל באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *