[בתמונה: בר הבית. תמונה חופשית שהועלתה על ידי yeowatzup לאתר flickr]
[לאוסף המאמרים על הר הבית, לחצו כאן]
המאמר עודכן ב- 21 במאי 2022
אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.
* * *
המאבק על השליטה בהר הבית הפך להיות לב הסכסוך הערבי - ישראלי. ברם, עד שנת 1967, הר הבית לא היה מצוי כלל בשליטה ישראלית, עובדה שלא הפריע לתעמולה הערבית להפיץ שקרים אודות השתלטות יהודית של הר הבית בזמן המנדט הבריטי. מאז ועד היום, אותה הסתה לובשת ופושטת צורה אבל נשארת נאמנה לבסיס המקור. הסתה פרועה של שופרות התעמולה הערביים כנגד הרצון של היהודים כביכול להשתלט על הר הבית.
הר הבית הינו מתחם מוקף חומה המשתרע על כ- 140 דונם בדרום מזרח העיר העתיקה בירושלים. המדובר במקום קדוש ליהודים מתוקף מקום המקדש שעמד במקום. בשל קדושתו זו, אסרו רוב גדולי ההלכה כניסת יהודים לשטחו.
הר הבית נחשב גם מקום קדוש לדת המוסלמית, ומכונה בפיהם אל חרם אל שריף (המקום הקדוש הנעלה). זהו המקום השלישי בדרגת קדושתו עבור המוסלמים אחרי אבן הכעבה בעיר מכה, ומסגד קבר הנביא בעיר מדינה בערב הסעודית. אמנם, המילה "ירושלים" אינה מופיעה בקוראן, אולם על פי המסורת המוסלמית, הנביא מוחמד נחת בהר הבית בתום נסיעתו הלילית, כאשר הוא רכוב על סוסו המעופף אל בוראק, ממכה למסגד החיצון – אל אקצה, ומשם עלה השמימה מן הסלע המצוי במבנה כיפת הסלע.
[מי יגן על אל אקסא מהשתלטות הציונים? הקריקטורה: התקשורת הערבית. לחצו כאן]
במלחמת העצמאות בשנת 1948, נחלקה ירושלים בין ישראל לבין ממלכת ירדן. מאז, הר הבית היה בשליטה ירדנית עד שנת 1967.
עשרה ימים לאחר כניסת צה"ל להר הבית, הסתיים תהליך גיבוש בסטטוס קוו החדש במתחם. משה דיין (ראו תמונה משמאל) החליט להשאיר את הר הבית וניהולו בידי הווקף המוסלמי, אולם התנה זאת בכך שיהודים יוכלו לבקר בהר ללא הגבלה. דיין האמין כי הסטטוס קוו הזה, ינטרל עד כמה שניתן את הפן הדתי מהסכסוך הערבי ישראלי. הוא גם חשב שניהול ההר בידי המוסלמים ימנע התקוממות בשטחי יהודה ושומרון כמו גם בארצות מוסלמיות שכנות, ויקל את ההסתגלות שלהם לשליטה ישראלית כוללת במקום.
[בתמונה משמאל: משה דיין. התמונה היא נחלת הכלל]
בפגישה שנערכה בתאריך 17.6.1967, בין משה דיין למנהיגים מוסלמים במסגד אל אקצא, שירטט דיין בפניהם את קווי המתאר של המצב החדש. הוא הדגיש כי חיילי צה"ל יפנו את חצר מסגד אל אקצא וישהו מחוצה לו. בנוסף הדגיש דיין כי יהודים לא יוכלו להתפלל על ההר, אולם הם יוכלו לבקר בו ללא הגבלה. לדעת הממשלה בכלל ודיין בפרט יועד הכותל המערבי לאתר פולחן מרכזי ליהודים, ואילו הר הבית צריך להישאר אתר פולחן מוסלמי המנוהל על ידי הרשויות המוסלמיות, אשר ליהודים יש זכות מלאה לבקר בו.
הסטטוס קוו שדיין התווה, לא הובא לדיון ואישור הממשלה. דיון שכזה התקיים רק לאחר שיהודים בראשות הרב גורן עלו להר הבית בצום תשעה באב והתפללו בו. בעקבות תפילה המונית זו, פרצו מהומות קשות של הערבים במקום, ובשל כך, הובא הנושא לדיון בפני ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים בתאריך 16.8.1967.
[בתמונה: הרב גורן עם שופר וספר תורה בכיפת הסלע. המקור: ארכיון המשפחה]
ועדת השרים לא קיבלה החלטה מפורשת האוסרת תפילת יהודים בהר הבית. בין שאר החלטותיה מצוי הסעיף הבא:" משיעלו בכניסה להר הבית מתפללים יהודים, יופנו על ידי כוחות הביטחון לכותל המערבי".
בעקבות החלטת ועדת השרים, הורה שר הביטחון דיין לפנות את אנשי הרבנות הצבאית מהמדרשה התורנית שהקים הרב גורן במקום. במקומה הוצבה יחידה של המשטרה הצבאית. במקביל הוצבה תביעה חד משמעית לאנשי הווקף לפתוח מחדש את שער המוגרבים, אשר ננעל בהוראת המועצה המוסלמית העליונה כפעולת תגמול לתפילה שנערכה על ההר. יש לציין שזמן קצר אחר כך, תפסה משטרת ישראל את מקומם של חיילי צהל בשמירה על הסדר במקום.
עיצוב הסטטוס קוו של אותה תקופה, נהוג עד ימינו אנו. הווקף המוסלמי ממונה על ניהול האתר ועל השליטה הפנימית בו, ואילו הרשויות הישראליות אחראיות על המעטפת החיצונית של ההר. ליהודים יש זכות גישה להר דרך שער המוגרבים, אשר נמצא באחריות משטרת ישראל. על היהודים נאסר להתפלל בהר הבית ולקיים בו נוכחות קבועה מלבד נקודת המשטרה במקום.
[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Chris Yunker לאתר flickr]
האם ראייתו של דיין הייתה נכונה?
יתכן שכן באותם רגעים ראשוניים שלאחר מלחמת ששת הימים. ברם, מאז המוסלמים מנסים לכרסם בסטטוס קוו שנקבע, עובדה שגוררת תגובה יהודית. אילו דיין היה משקיע מחשבה מעמיקה יותר אודות המקום ורגישותו יתכן שהיה מגיע למסקנה כי צריך שרשות ישראלית תהיה אחראית באופן ישיר אודות הנעשה בהר תוך שמירה על חופש הפולחן המוסלמי.
ברגע שדיין השאיר את ניהול ההר בידיים מוסלמיות, הפיצוץ התיאולוגי/פוליטי היה רק שאלה של זמן.
[לאוסף המאמרים על הר הבית, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- רייטר, י.(עורך) ריבונות האל והאדם – קדושה ומרכזיות פוליטית בהר הבית, מכון ירושלים, עמ' 116 – 117.
- רמון, א. מעבר לכותל, היחס להר הבית מצד מדינת ישראל והציבור היהודי לגווניו(1967 – 1999), בתוך - ריבונות האל והאדם – קדושה ומרכזיות פוליטית בהר הבית, עמ' 122
- החלטת ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים, 16.8.1967, החלטה 761 – הר הבית, גנזך המדינה.
- ויקיפדיה: הערך "הר הבית".
- אבי הראל (2015), עלייה להר הבית – אסורה או מותרת הלכתית?